ראשי » ספורט » כדורגל עולמי » כדורגל ישראלי

תורת סיני: מה הסוד של 7 לב אדום?

כישלונות כמאמן בליגה, בלי קבלות בנבחרת הצעירה ושלושה קמפיינים מאכזבים בנבחרת הבוגרת. אז איך קורה ששום רבב אינו דבק במשה סיני (והאם דרכו להפועל כבר סלולה)?

הקמפיין המאכזב האחרון של נבחרת ישראל במוקדמות המונדיאל היה קרקע פורייה לצליבות, האשמות, בדיקות ותחקירים בציבור ובתקשורת. כאן זה היה הקפטן בניון, שאחרי משחק פושר בנבחרת מתפוצץ בליברפול; שם זה היה בירם כיאל והטעויות ברחבה, ובמקום אחר זו הייתה הרוח הישראלית שקורסת ברגעי לחץ, אבל בעיקר עמדו בביקורת שני גורמים: מאמן הנבחרת דרור קשטן על החלטותיו השונות ויושב ראש ההתאחדות על הצהרותיו התמוהות.

מי שלא קיבל תשומת לב מרכזית, ודאי כעומד בפני עצמו בנפרד מקשטן, הוא עוזר המאמן משה סיני -  מי שמכהן כבר חמש שנים בנבחרת ושותף לשלושה קמפיינים כושלים. בשבוע שנחתם הקמפיין, וכשברור שסיני יחפש לעצמו עבודה בקרוב, כדאי להיזכר ולבדוק את הקדנציות של סיני בשורות הנבחרת.

כיצד בעצם קיבל כוכב הפועל ת"א לשעבר את מינויו כעוזר מאמן, בזכות אילו כישורים, מה היה בכלל חלקו בקמפיינים, מה יעשה בעתיד ושאלת השאלות: מדוע נדמה שכישלונותיו של סיני בקריירת האימון שלו אינם דבקים בו?

משה סיני הוא אחד מגדולי השחקנים שידעה מדינת ישראל, ולבטח גדול השחקנים של הפועל ת"א בכל הזמנים. עם זאת, אנשים שדרכם הצטלבה עם הקריירה של השחקן מעידים כי לצד הכישורים ברגליים, גם היכולות הפוליטיות של סיני תמיד היו משובחות.

"היה לו מעמד מיוחד כשחקן בהפועל", נזכר חברו לקבוצת העשור של שנות השמונים ג'ימי טורק. "היו לו יחסים מצוינים עם העסקנים, וכמאמן בקבוצה כבר בכלל אי-אפשר היה לגעת בו".

"אנשים נוטים לשכוח שמדובר באחד מגדולי השחקנים שהיו פה, זה כוח", מזכיר פליקס חלפון, ששיחק אצל סיני, ואפילו שיתף אתו פעולה בצעירותו. "משה יודע ליצור קשרים. הוא דומה בקטע הזה לאברהם גרנט, הוא בן אדם אנושי מאוד".

הכישורים האלה סייעו לו במידה רבה גם במסדרונות ההתאחדות לכדורגל, לאחר קריירת אימון לא מזהירה בלשון המעטה בקבוצות הליגה. אם תרצו, סיפורו שם הוא סיפורו של בחור שכל חבורה צריכה -  יודע להיות בסדר כמעט עם כולם, מצליח לשמור על קשר קורקטי ולשרוד גם בין שתי צ'ילבות ותיקות כמו קשטן וגרנט.

גברי לוי, יו"ר ההתאחדות בשנים 2003-1996, היה האיש שהחל את עבודתו בהתאחדות כשמינה אותו למאמן הנבחרת האולימפית בשנת 2000. "חשבתי ששחקן עבר גדול כמוהו, עם הניסיון הבין-לאומי שיש לו, יוכל להצליח. בדיעבד, טעיתי, הוא נכשל בגדול", אומר לוי, שנמצא כיום בנתק עם סיני ("אין בינינו יחסים טובים או רעים כי אין יחסים").
 
גם אם לא ניתלה בפרשנותו של לוי, המאזן של סיני במשחקים רשמיים בנבחרת הצעירה מדבר בעד עצמו: שמונה ניצחונות, ארבעה תיקו ו-11 הפסדים, שניים מהם מביכים במיוחד מול קפריסין במוקדמות יורו 2004 (2:0, 3:0). המאזן הלא מחמיא הזה נראה עוד פחות טוב בעקבות ההצלחה של מי שנכנס לנעליו של סיני - גיא לוי, בנו של גברי, שהוביל את הנבחרת לאליפות אירופה ב-2007.

לוי מספר: "הייתה התנגדות גדולה במזכירות ההתאחדות למינוי של סיני. היו עוד שניים-שלושה מועמדים, אבל אני רציתי אותו אז חיכיתי. כל המועמדים האחרים חתמו בקבוצות, וסיני נשאר ונבחר לתפקיד". עיתונאי "מעריב" אברהם טבק, הבקי בנבכי ההתאחדות לכדורגל, מאשר גם הוא כי סיני לקח את הג'וב בנבחרת הצעירה מסיבה פשוטה: "לא הייתה לו שום הצעה אחרת".

מה היה גמולו של סיני לאחר שני קמפיינים כושלים כמאמן הצעירה? מינויו כעוזר מאמן הנבחרת בשנת 2004. "אלו שבאו אחריי לא רצו להעיף אותו", אומר לוי. "אז הם העבירו אותו לבוגרת. גרנט לא ממש רצה אותו, אבל לא רצה לעשות שריפות. בוא נאמר שאם הוא היה מחליט על העוזר שלו, אז זה בטח לא היה סיני, אבל לחצו עליו".

איצ'ה מנחם, יורשו של גברי, היה זה שמינה את סיני במקומו של יוסי מזרחי שפוטר. יש שיאמרו שיחסיו הטובים עם קשר העבר מתקופת הפועל ת"א והיותו איש נחמד, הקשו עליו לפטר אותו. "זה ממש לא היה עניין של חוסר רצון להעליב", אומר מנחם, "העדפתי את גיא לוי, וסברתי שסיני יוכל לתרום המון כעוזר מאמן הנבחרת. פניתי לגרנט ואמרתי לו שאני רוצה לצרף את סיני כעוזר. אברם אמר לי: 'אם אתה חושב שהוא מתאים, אז זה בסדר מבחינתי'".

עיתונאי "מעריב" טבק מעיד עוד: "מי שהמליץ לראשי ההתאחדות לקחת אותו לתפקיד היה דווקא דרור קשטן". "בנבחרת הוא הפך לסוג של יסמן", מגדיר זאת עיתונאי אחר בצורה פחות עדינה. "גרנט ידע להשתמש בו כמו שצריך. עם קשטן מדובר בחברות ארוכת שנים, וזו הסיבה שתחתיו הוא נהיה הרבה יותר דומיננטי".

מה היה חלקו של סיני בקמפיינים? האם זכה לאמון השחקנים ועד כמה היה שותף בשיחות עמם ובהחלטות הטקטיות? גם כאן התשובה לא ממש ברורה.
 
בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2006, שישראל סיימה אותו ללא הפסד אך גם ללא ניצחון על אף יריבה פרט לקפריסין ומלטה (אז לפחות אפשר היה לדבר על הגרלה קשה), סיני היה כאמור פחות דומיננטי.

"גרנט לא ממש התייחס אל סיני, לא התייעץ אתו ונתן לו בעיקר לסדר את הקונוסים באימונים", טוען גברי לוי. "אצל קשטן זה כבר היה שונה -  סיני היה לויאלי מאוד כלפיו, שמר עליו בזכות הקשרים הטובים שיש לו עם העיתונאים בידיעות, ובאופן כללי שותף הרבה יותר בקבלת ההחלטות".

שחקן בנבחרת מספר שלסיני הייתה השפעה גדולה על קשטן: "הוא לימד אותו להיות יותר פתוח לתקשורת, וזה בא לידי ביטוי, לפחות יחסית למה שרגילים מקשטן". עיתונאי אחר מספר שסיני היה זה שלעתים רבות השפיע על האג'נדה של קשטן בנוגע לשחקנים מסוימים. כך למשל בהחלטה שלא לזמן את יניב קטן, שלדעת סיני התחמק בעבר מהנבחרת, כך גם בעימות עם יוסי בניון כשזה הוחלף בהפסד ללטביה בחודש שעבר.

"יוסי כעס על תנועות הידיים ההפגנתיות של סיני כלפיו", מספר אחד השחקנים. "סיני ידע שהקללה של יוסי לא כוונה כלפיו או כלפי דרור. יוסי חשב שסיני היה צריך להבליג ושהתגובה שלו רק חיממה את הסיפור בתקשורת". מאז אותה תקרית בניון וסיני לא ממש מדברים. בכלל, התמונה המסתמנת היא ששחקני הנבחרת לא סופרים יותר מדי את עוזר המאמן. אחד ההסברים: "הוא לא נתפס כאוטוריטה".

הקריירה של משה סיני המאמן, זה ברור, אינה מזכירה במאומה את הקריירה המפוארת של 7 לב אדום.

בתחילת שנות התשעים, בעת שהפך סיני למנג'ר של הפועל ת"א, המעמד שלו היה שונה לגמרי. פליקס חלפון אומר בהלצה אופיינית: "סיני קיבל אז חוזה לשש שנים, הוא היה בהפועל יותר חזק מראש הממשלה, אי-אפשר היה להתעסק אתו. הוא היה כמו מה שנמני היום במכבי".

ג'ימי טורק, סמל נוסף של הפועל, שיחד עם דוביד שווייצר החזיר את הפועל לליגה הראשונה ב-1990/1989 בזמן שסיני עבר לבני יהודה והוביל אותה לאליפות היסטורית, זוכר את שבע שנות סיני כרעות במיוחד למועדון האדום. "השחקנים בהפועל פחדו פחד מוות ממנו ומהסביבה שלו. הנפגעים העיקריים היו פליקס ויוסי אבוקסיס, שהרבה פעמים ממש בכה אצלי למה סיני מתנהג אליו ככה".

טורק היה גם אחד משורה של מאמנים שעבדו אצל סיני המנג'ר. בשנתיים הראשונות, כשזה עוד שילב בין אימון למשחק, עברו אצלו אריה בז'ראנו ושייע פייגנבוים, ובמאוחר יותר גם שמעון שנהר, יצחק שניאור ויעקב גרונדמן. טורק טוען שההחלפה הסיטונאית לא הייתה יד המקרה: "הצלחות הוא לא הביא בתפקיד, אבל הוא היה זה שקבע הכול, וברור שתמיד כולם היו לא בסדר, רק הוא היה בסדר".

גם הסטטיסטיקה של סיני כמאמן ליגה רחוקה מלהרשים. בהפועל ת"א הישג השיא שלו היה מקום רביעי בליגה והעפלה לגמר הגביע. פליקס מציין: "יש לזכור שלקבוצה לא היו אז התקציבים של היום. לסיני היו שחקנים בינוניים, ואני הייתי אחד הבינוניים הטובים יותר".
 
עונת 1997/1996, אז הוחתם בהפועל שביט אלימלך, הייתה אמורה להיות העונה שהאדומים יצטרפו לחבורת הצמרת. במקום זאת, הידרדרה הקבוצה אל מתחת לקו האדום, ועוד בליגה של 16 קבוצות. איצ'ה מנחם הוזעק כיו"ר חירום, וקיבל את המנדט לחפש משקיעים פרטיים שייקחו את הקבוצה מידי ההסתדרות.

כותרות העיתונים טענו אז שמשקיעים פוטנציאליים נבהלו מהחוזה הענקי של סיני, ואכן רק אחרי שההסתדרות הגיעה עמו להבנות על סיום דרכו וצירפה את דרור קשטן כמאמן החדש, נמכרה הפועל לקבוצת סגול-תאומים-אורנשטיין. "משה אמר לי שהוא מודע לעובדה שהקבוצה במצב קשה וזקוקה לזעזוע", נזכר מנחם. "הוא בטח לא שמח לסיים את תפקידו, אבל הבין שזה צעד מתבקש".

בעונה שלאחר מכן החל סיני את תקופת פוסט-הפועל כשהתמנה למאמן מכבי פ"ת. עונת 1997/1998 לא תיזכר במשפחת לוזון כאחת הגדולות, הקבוצה סיימה במקום התשיעי מתוך 16, ויש מי שמספר שכבר אז התגבשה אצל אבי לוזון דעה שלילית בנוגע לאיכויותיו המקצועיות של סיני.

"בין השניים קיימת שנאה הדדית", מספר עיתונאי בכיר. "כשלוזון האריך את הקדנציה של קשטן הוא לא ממש התלהב שסיני ימשיך, אבל קשטן התעקש ושטרן חלובה, חברו הטוב במזכירות ההתאחדות, דאג לסדר את זה. היום לוזון כבר ממש לא יכול לראות את סיני".

 
התחנה הבאה - הפועל כפ"ס, שם אימן סיני ב-1999/1998 - אולי עוד תתברר כחשובה בקריירה שלו. הוא התמנה למאמן במחזור התשיעי, ועשה עונה לא רעה אותה סיים במקום השמיני מתוך 16 עם מאזן של שמונה ניצחונות, חמישה תיקו ותשעה הפסדים. חשוב מכך, סיני התוודע לאלי טביב.

"הוא השיג מעל ומעבר לפוטנציאל של הקבוצה באותה עונה", נזכר השבוע טביב. "הייתי מרוצה ממנו מאוד, לי חשוב קודם כול שמאמן יהיה בן אדם, וההתרשמות שלי ממנו הייתה חיובית מאוד. הוא לא שוכח מהיכן הגיע, הרגליים שלו על הקרקע, וכולם מכבדים אותו כי הוא מכבד אותם. הוא אחלה בן אדם ומאמן טוב שעוד יגיע רחוק". טביב אגב חבר של סיני עד היום, אך הוא ממש לא היחיד שמחמיא לו על כך שהגיע מלמטה ומעולם לא שכח זאת. חלפון למשל מספר על "אדם מעניין מאוד שתמיד היה אפשר לדבר אתו על כל נושא".

ומה צופן העתיד? טביב אמנם מסרב בתוקף לדבר על עצמו כחלק מהפועל ת"א, אבל במקרה או שלא במקרה, שמו של סיני כבר עלה כמועמד לקבוצה בקיץ האחרון. "כולם יודעים שסיני חבר טוב של טביב ושל גבי קצרה", אומר הנרי אלקבץ, מראשי אוהדי הפועל. "המזל הוא שמוני הראל ואמיר לובין אוהדי הפועל אמיתיים, והם התעקשו שאלי גוטמן יישאר".

  
אלקבץ, שמודה שבעבר נלחם כדי לגרש את סיני מהפועל, הספיק בינתיים לעשות אתו סולחה. "אין לי ספק שיום אחד סיני יחזור. לדעתי, הוא גם קיבל הבטחה מטביב שבתוך כמה שנים התפקיד שלו, וכאן גם הבעיה - כל המחשבה של טביב היא איך לסדר את החברים שלו. אין לי בעיה אם משה יחזור אחרי שהוכיח את עצמו בקבוצת מרכז טבלה. אני אפילו אמרתי לו שהוא צריך לעזוב כבר מזמן את הנבחרת ולחזור לעבודה יום-יומית".

טורק משוכנע שסיני לא יחזור עוד להפועל ואומר: "אני לא מאמין שהאוהדים ייתנו לזה לקרות". גם פליקס מספר: "סיני אמר לי שתהיה לו בעיה לחזור בגלל האוהדים", אבל לא בטוח שכדאי לבנות על זה, בטח כששומעים את אלקבץ: "אני בטוח שאם גוטמן לא יזכה באליפות טביב וקצרה כבר ימצאו תרוץ להעיף אותו.

סיני מת לחזור ולזכות באליפות כדי לכפר על השנים הרעות שלו, אבל אם הוא חוזר, שיעשה זאת דרך הכישורים שלו ולא דרך הקשרים שלו כי גם אם הקהל יקבל את זה, הסבלנות תהיה קצרה מאוד. אני מקווה שטביב יודע שהוא יצטרך להעמיד לו תקציב של חמישים-שישים מיליון שקל, כי אם הוא ייכשל, זה יביא חורבן גם על מי שהביא אותו".
בתגובה לכתבה בחר סיני להתייחס באופן פרטני למבקרים אותו. על ג'ימי טורק אמר: "ג'ימי לא עשה כלום בקריירה, אין לו רקורד מקצועי. הוא קנאי ומתוסכל, ואפשר לראות את זה גם בפרשנות שלו".

על גברי לוי: "גברי לוי הרס את הפועל בכדורסל, גם את הפועל פ"ת בכדורגל הוא גמר. את ההתאחדות הוא השאיר במינוס של עשרים מיליון שקלים. בתקופתו, הנבחרת הפסידה 8:0 לדנמרק ולא אדבר על מה שהיה ערב המשחק. הבן שלו ירד ליגה ארבע פעמים, אבל קיבל את הנבחרת הצעירה בזכות הקומבינות של אבא שלו. שגברי יבדוק קודם כול את היחסים הגרועים עם הבן שלו".

על האוהד הנרי אלקבץ: "שיבדוק מה הוא עשה לי בתקופתי כמאמן, שיסתכל במראה. גדלתי בהפועל מגיל שבע, ושלא ילמד אותי להתנהג ושלא ייעץ לי מה לעשות".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...