לבני יודע למה: יהודה לבני על כשלון הנבחרות
בשבוע אחד נפרדה הנבחרת הבוגרת מחלום המונדיאל, נבחרת הנוער התבזתה בנס ציונה ונבחרת הנערים הושפלה בפולין. יהודה לבני, שמאמן ילדים כבר 50 שנה, יודע בדיוק למה אין כאן כדורגל ולא יהיה
50 שנה יהודה לבני מאמן את ילדי מכבי תל אביב. מעולם לא פזל למעלה מזה, ולמטה פשוט אין. אבי כהן, שעבר בליברפול, למד אצלו, את תמיר, הבן של אבי, הוא הריץ, את טל בן חיים, בלם הנבחרת הוא שטף וגם אבי נמני נחשב לאחד מילדיו הנאמנים. תהליך הידרדרות הענף הוא נושא שהמאמן הוותיק חש על בשרו. הרי פעם, המועדון המפואר היה פס הייצור הלאומי, ועכשיו הוא כמו כל מפעל שנמצא במשבר.
"בדרך כלל אני אוהב לבוא לעבודה", הוא אמר כשישבנו בביתו, שעה לפני שיצא לאימון. "אבל יש ימים שאני מדופרס כי אין היום מספיק ילדים מוכשרים, אולי הבעיה המרכזית בכדורגל שלנו. תבין, אני מחזיק מעצמי מאמן טוב. עד היום כשאני מעביר הדגמה זה כאילו שאני במבחן וזה תמיד המקסימום. תרגילים, מאמץ פיזי. כשיש כישרון אני מרגיש יצירה, וכשיש מעט - ולחלק מהילדים בטח שאין עתיד - אני מבין שזה בזבוז זמן".
מה זאת אומרת אין ילדים?
"אם יבואו מאה אני אעשה לך את הקבוצה הכי טובה בארץ. אם יבואו מאתיים את הכי טובה בעולם, אבל שיבואו. מה אני יכול לעשות עם שלושים?".
לפני שהגעתי רשם לבני על דף את בעיות הכדורגל הישראלי. הוא היה מוכן ומזומן להרצאה. אומר שבגלל גילו המתקדם כבר כמעט לא שומעים בקולו, אבל יודע בדיוק היכן נכשלנו. "פעם הכדורגל שלנו היה נקי, תמים", הוא נאנח.
"היום לשחק בקבוצה עולה 3,500-3,000 שקל בשנה, אז כבר אתה מפריד. ילדים שיש להם יבואו ואלה שאין להם יישארו בבית. אנחנו נותנים הנחות, יש שלא משלמים, אבל כמה אפשר? זו אחת הסיבות שמהשכונות מגיעים פחות. בגילאי תשע יש, נניח, 50 קבוצות, אלף ילדים. מהם צריכה לצאת הנבחרת הבאה. אתה הולך לגרמניה ויש 300 אלף. יותר מוכשרים, חסונים, מהירים. הכל יותר ויותר".
היו כאן שחקנים גדולים.
"אם אתה עושה מישמש מכל ההיסטוריה. אז פעם היה שייע גלזר, שפיגל ושפיגלר, אבל הם לא נולדו באותה תקופה. אחד לפני 50 שנה, שלושה לפני 40. ברקוביץ' היה אחד בדורו. אנחנו חושבים שישראל צריכה להגיע למונדיאל, אבל צריך להודות שהנבחרת בינונית".
"בסך הכל יש שניים-שלושה בולטים והשאר הרבה מתחת. זה בדיוק כמו באתלטיקה שפעם בכמה שנים יוצא אתלט או טניסאי. נבחרת טובה זה מזל חד-פעמי. הספורט בארץ הולך וגווע".
אבל כדורגל פופולרי.
"תוך שנתיים אני יכול להגיד אם שחקן מתפתח או לא. תיאורטית אם הוא ישקיע, ההתנהגות תהיה בסדר, הבריאות תהיה פיקס וההורים לא יפריעו. יש כאלה שלא מבינים. לא כל הורה רוצה היום שהילד יהיה כדורגלן. אני לפעמים אומר לאבא 'תחשוב שהוא היה פסנתרן,
"אימנתי ילד מאוד מוכשר, אבל אבא שלו אמר 'אתה צועק עליו, הוא צריך לרוץ הרבה. הוא בא הביתה, פותח מחשב וכל העולם לפניו'. יש עכשיו משחק חדש 'ווי', מכיר? אכפת להם מכדורגל?".
ההורים הם בעיה?
"כזו שצריך לעקור מהשורש. זה רק הופך ליותר ויותר קשה. הורה לומד מההורה שהיה שנה קודם. פעם הורים כמעט לא באו. היום הם יושבים עם עט ונייר ביציע ורושמים כמה דקות כל ילד רץ ואחרי זה באים ואומרים 'למה השני שיחק חמש דקות יותר?'. אני משתדל להיות קשוח. הורה שצועק, שילך הביתה. אבא של אבי נמני, למשל, היה בא, אבל יושב בשקט".
לבני הגיע למכבי ת"א בגיל 11, אבל מהר מאוד הבין שמשחק זה לא בשבילו ובגיל 21 כבר הפך למאמן. ג'רי בית הלוי, אגדה מוכרת במועדון, עלה על הגישה שלו לילדים וביקש שלא ישקיע בטיפוס למעלה, אלא יתמחה בתחום.
"הפנמתי. כמו שאחד מומחה למחלות לב, אני מומחה לילדים", הוא צוחק. "הבעיה שאנשי מקצוע לא מבינים את החשיבות שבלימוד יסודות. בדרך כלל מאמנים באים והולכים. די בצדק. המשכורות נמוכות, והם רוצים להגיע לפסגה, כי שם יש פרסום, כסף, מעמד. מי ישמע על מאמן ילדים? אם הייתי מקבל מאמנים מנוסים, היו זוכים לאיכות".
כל שבת בשעה שמונה בבוקר הוא מגיע למגרש בשכונת קריית שלום ועוזב אותו רק בשעות הצהריים, אחרי שכל קבוצותיו סיימו לשחק ואחרוני ההורים גמרו לקטר. הוא זוכר איך טל בן חיים, ילד קצת פחות כישרוני, מגיל אפס שם מול העיניים מטרה להיות כוכב ועבד קשה מכולם. את תמיר כהן, נצר למשפחת כדורגלנים מפוארת, מחפף באימונים עד שהתעורר והדביק את המובילים. השניים, אגב, משחקים היום באנגליה.
"אני צריך נתונים, זה מה שאני מחפש", לבני מספר. "שיבוא ילד מהיר, שלא יודע לשחק. אני אעשה ממנו שחקן. איטיים יש לנו מיליארד. מהיר זו התכונה הכי חשובה. אחרי זה שיהיה חכם, טכני. זוכר את בני טבק? אף אחד לא יכול היה להשיג אותו, ולא כל שנה יוצא אחד כזה, אלא אולי פעם בחמש, ואני מדבר על כל הארץ".
אבל יש היום תנאים, אפשר ללמד.
"תנאים? אז מה. עושים פה ליגות לילדים בני 11. ניקח את מכבי ת"א. יש שתי קבוצות, אחת בצפון העיר והשנייה בדרום. את הצפונית שמו בליגה חלשה, קבוצות עם שמות שאין לי מושג מי הן. אנחנו מנצחים 0:35 ומה הרווחתי? שכל אחד מהילדים מנסה להבקיע כמה שיותר שערים. לא היה יריב, לא תחרות".
"ההתאחדות רוצה להראות לקבוצות החלשות שגם הן בעניין, אבל אתה גומר את העונה והילדים לא התקדמו. אני רוצה ליצור קבוצות חזקות בכדורגל הישראלי, לא שוויון. כל השבוע אני רק מחכה שהשבת תעבור".
נשמע מדכא.
"אני תמיד רואה את הקבוצה שלי הרבה יותר טובה ממה שהיא באמת, כי אני רוצה, אבל במציאות הילדים בינוניים. אולי הם יותר טובים מקבוצה קיקיונית, אבל כשבאה אחת רצינית אני תופס את הראש ואומר 'יא אללה'. לפעמים המאמן קבע שהשחקן מדהים ואי אפשר להזיז אותו, אבל במציאות הילד לא טוב והוא ימשיך לשחק עד שבסוף המאמן יישבר ויבין שצדקתי".
בטח גם הילד נשבר כשהוא מגלה את האמת.
"אני לפעמים מרחם על האב שאני מבקש ממנו'תשאיר את הבן. זו תהיה הפרנסה שלו'. אני יודע שברוב המקרים הילד יגיע לגיל נוער, לא יהיה לו מקום בבוגרים והוא לא למד, לא היה בצבא. גמרנו. אין להם מה לעשות ומי שבכל זאת מתקדם, אז אין כסף. מקבלים היום סכומים עלובים וגומרים את הקריירה בגיל 26 כשאין להם מה לאכול".
אז איך יהיו לנו שחקנים טובים?
"אם עולים בכל שנתון שלושה שחקנים לבוגרים, זה הישג גדול. פעם אלה שטיפחתי הגיעו, היום בגלל שאין מספיק מוכשרים, אז מביאים מבחוץ. יש מגלי כישרונות שיוצאים לבאר יעקב ומביאים משם שחקן טוב, הולכים ללוד ומביאים שניים. קבוצת הנוער שלנו מורכבת מעשרות שגדלו מחוץ למכבי".
"מגיעים בגיל 15-14 וחסרים להם יסודות. אף פעם לא הקפידו איתם על בעיטה ברגל שמאל ולנגוח כמו שצריך. אם היו מגיעים אליי בגיל שמונה הם היו הרבה הרבה יותר טובים".
פעם לבני היה מגיע לכל משחקי הקבוצה הבוגרת, נוסע אחריה אפילו למשחקי חוץ, היום כיסאו באצטדיון נשאר ריק מבחירה. "אני רואה כל ערב שני משחקים בטלוויזיה. קניתי מכשיר רק לעצמי. אני בא פה לאצטדיון וזה כדורגל מכוער שאני לא אוהב לראות, אז למה לשבת ולהתעצבן? כל הזמן בן זונה', ' בן זונה'. נמאס . מה אתם באים? אנשים חסרי חינוך, נימוס".
למה אתה נשאר בענף המתמוטט?
"אני מכביסט. כל כך הרבה שנים פה. יום אחד לא הייתי במקום אחר. אומרים הפועל, מכבי, בית"ר, אני פשוט לא יודע. זה מפעל חיי, מה שאלוהים רצה שאעשה. אני ממשיך בלי מרירות או כעס. קם והולך לאימון וזה די קשה. הגוף כבר לא מה שהיה, השרירים קצת כואבים, אבל כשאני גומר יום, בדרך כלל אני אומר'היה יופי'".
עד 120.
" חבל שאני מרגיש שחלק מהמאמץ הולך על ילדים שמחר לא יהיו פה. אתמול בישיבת צוות אמרתי לניר לוין, האחראי על המחלקה, אין מספיק'. ואז מישהו קם ואמר 'גם בראשון לציון חסר'. עניתי שזה מעניין את התחת שלי. צרת רבים, נחמת טיפשים. בוא נלך לשכונות ונביא אותם, שלא ישלמו. נהפוך אותם לכוכבים. אז אם אתה יכול, תכתוב בבקשה 'בואו למכבי ת"א, יהודה מחכה לכם'".
eyall@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם