קבוצה ביום, פילדלפיה: פילי בקנה
עם סימני שאלה לרוב ושחקן אחד שמחזיק לבדו את כל הקו האחורי, וללא אנדרה מילר, ספק אם הסיקסרס ישחזרו את ההצלחה מהשנתיים האחרונות – וייתכן שאת הפלייאוף הבא הם יחזרו לראות בטלוויזיה

> למדור קבוצה ביום
בעונה שעברה: 41:41, השתפרו בניצחון אחד לעומת העונה שקדמה. בפלייאוף הם עפו בששה משחקים, בדיוק כמו בעונה שקדמה. רק הפעם נגד אורלנדו. אולם: וואצ'וביה סנטר, פתוח מאז 1996 ומכיל 21,000 מקומות. ממוצע צופים: 15,802 (23 בליגה). שווי הקבוצה ע"פ פורבס: 360 מיליון דולרים (13 בליגה). אליפויות: שלוש. בימי סירקיוז ב-1955, וכסיקסרס ב-1967 וב-1983. מלך הסלים בעשור האחרון: אלן אייברסון, 14,754.
ברוכים הבאים: הרוקי ג'רו הולידיי; פרימוז ברזץ (רומא); רודני קארני (שחקן חופשי, מינסוטה), ג'ייסון קאפונו (טרייד מטורונטו).
ארזתם לבד? אנדרה מילר (שחקן חופשי לפורטלנד); תיאו רטליף (שחקן חופשי, לסן אנטוניו); דוניאל מארשל וקארים ראש (שחקנים חופשיים); רג'י אבאנס (טרייד לטורונטו).
על הקווים: אדי ג'ורדן (54) פוטר בעונה שעברה מוושינגטון זמן לא רב לאחר פיטוריו של מו צ'יקס מפילי. עכשיו ג'ורדן ינסה להצליח איפה שצ'יקס נכשל. לאדוארד מונטגומרי ג'ורדן יש כשמונה עונות בליגה, שש מהן מלאות, ומאזן מצטבר של 288:230, שהם 44.4 אחוז הצלחה.

מה הסיכוי לנחיתת לברון/ווייד בקיץ הבא: בבית האטלנטי לבדו יש שתי קבוצות, לפחות, עם סיכוי הרבה יותר ריאלי. אל תבנו על זה.
אם היית סרט קולנוע/תכנית טלוויזיה, מי היית? סינדרלה, רגע אחרי חצות: הכרכרה הפכה לדלעת, הריקוד נגמר, לכלוכית הולכת הביתה ועכשיו לכו תבנו על נסיך מבושם שיצליח להחזיק נעל זכוכית כמו שצריך.
מה עשיתם בקיץ האחרון: אדי ג'ורדן, המאמן החדש, ניסה לאחרונה להדגים לנבחרת עיתונאי ספורט מקומית את דגשי ה"פרינסטון אופנס". אותה התקפה שמזוהה עם פיט קאריל, עוזר מאמן הקינגס, ומבוססת על חילופי מקומות, שחקנים ורסטיליים והרבה אינטליגנציית משחק. ג'ורדן נראה משועשע כשאחד העיתונאים לא הצליח להדגים את אחד המהלכים הבסיסיים של השיטה. מעניין אם הוא יהיה משועשע בפעם המאה בה סמואל דאלמברט יילך לו לאיבוד באמצע התקפה.

יש סיבה שלא קוראים לזה "המסלול האקדמי קרית ים אופנס": פרינסטון, אחרי הכל, הוא אחד המוסדות האקדמיים המוכרים והטובים בעולם. וכמו שלא כולם יכולים ללמוד בפרינסטון, ספק אם כל הקבוצות ב-NBA יכולות לשחק "פרינסטון אופנס".
הדוגמה המושלמת ביותר לקבוצה מהרמה הגבוהה ששיחקה כך היתה סקרמנטו קינגס הנפלאה של ריק אדלמן. מייק ביבי, דאג כריסטי, כריס וובר, ולאדה דיבאץ, בראד מילר, פג'ה סטויאקוביץ', בובי ג'קסון. כל אחד מהם יכול לקלוע מבחוץ, להוביל כדור, למסור. צוות מתאים לחלוטין. עכשיו, בואו ניקח את הקבוצה הנוכחית של ג'ורדן.
בתור התחלה, אין לו רכז. היה
ווילי גרין, עם אחוז שדה בקריירה קצת יותר טוב מאשר של וויליאמס (41.6 לעומת 41.5, הוריי!) ועם יותר זריקות לשלוש בקריירה מאסיסטים; ג'רו הולידיי, ששיחק כסקנד גארד בעונה שעברה ב-UCLA; רויאל אייבי, עם 43 אסיסטים בעונה שעברה ב-861 דקות; ג'ייסון קאפונו, שכל חייו זורק רק שלשות; ואנדרה איגודאלה.
בכוונה השארנו את איגודאלה לסוף. השנה הבחור יצטרך לעשות יותר, הרבה יותר, ובין היתר, כנראה שגם לקחת עליו את מלאכת הובלת הכדור. מכיוון שרוב חבריו מעדיפים לזרוק מאשר למסור, התפקיד של איגי יהיה בסגנון של "להרים קרן ולרוץ לנגוח". כי עם אילו מניות בטוחות הוא הולך לשחק, אחרי שמילר עזב? בעיקר תדיוס יאנג, ואלטון בראנד.

יאנג אתלטי וגבוה והראה הרבה ניצוצות, אבל כולה בן 21. בראנד חוזר אחרי פציעה קשה ומטרידה בכתף, ועונה ראשונה בחוזה של 82 מיליון דולר שבה, איך נאמר, לא ממש עמד בציפיות. בשיאו, אגב, בראנד דווקא יכול להתאים להתקפה של ג'ורדן.
בעמדת הסנטר יש לאדי עוד בעיה, וקוראים לה סמואל דאלמברט. יש פקידים בהסתדרות שיהיה קל יותר להזיז ממקומם מאשר את הסנטר מהאיטי. הוא תקוע עם חוזה של כעשרה מיליון דולר לעונה, סכום שרק יגדל במקרה של טרייד, והוא לא ממש עושה משהו כדי להצדיק את החוזה הזה. לוקח ריבאונדים, חוסם, קולע פה ושם, אבל זהו. ובגיל 28 הוא כבר לא יהפוך לשחקן אינטליגנטי ומלוטש יותר. לשים אותו בתפקיד דיבאץ זו כמעט תביעת דיבה.
מה עושים? ג'ורדן יזדקק להרבה מאוד מזל וסבלנות. הוא אולי יצליח לנצל את הקליעה מבחוץ של קאפונו – בעונה שעברה היו כמה קבוצות קט-סל עם קליעה טובה יותר מבחוץ מאשר הסיקסרס, שדורגו אחרונים בליגה עם 32% – כדי לרווח את ההתקפה לצד בראנד.
הוא כבר הצהיר כי "ישתמש גם בדברים רגילים" מחוץ להתקפה המתוחכמת. הוא אולי ישתמש יותר במאריז ספייץ, הסנטר שנתן עונת רוקי איכותית, במקום דאלמברט. והוא בעיקר יקווה שכל החלקים בפאזל ייפלו למקום, אחרת, הסיקסרס פשוט ייפלו מהפלייאוף.
איש המפתח: טוב, אין הרבה התחכמויות כאן. בראנד ואיגודאלה. לגבי אחד, השאלה היא האם הוא יכול לחזור ולעשות את מה שעשה תמיד. לגבי השני – האם הוא יכול לעשות את מה שעשה תמיד, פלוס דברים שמעולם לא התנסה בהם.
בראנד של 20 ו-10 למשחק הוא תעודת ביטוח, במידה, כמובן, שהכדורים יגיעו אליו. בראנד חלש, כשאנדרה מילר לא בסביבה, יכול להפוך את הסיקסרס לקבוצה של 30 ניצחונות. איגודאלה הוא אתלט נהדר, שחקן קלאץ' חסר מורא, מגן מצוין וקלעי טוב.

אבל האם הוא יכול להיות גם רכז, ולספק מנהיגות ואחריות מהקו האחורי? קבוצה שתצליח לחסל את איגי ולגרום לשחקנים כמו וויליאמס לקבל את ההחלטות, יכולה לצפות לטיול ערב נעים על חשבון הסיקסרס. אין הרבה קבוצות בליגה שתלויות כל כך העונה בשני שחקנים. הסיקסרס כן.
שימו לב: ג'רו הולידיי היה המוזמן האחרון לגרין רום ששמו הוקרא בדראפט 2009, וכשהסיקסרס תפסו אותו במקום ה-17, אחרי תחזיות של טופ-10, כולם דיברו על גניבה. אבל גם לגניבה הזו יש מספר סימני שאלה, כשמנסים לבדוק עד כמה הוא מתאים למערכת החדשה.
אם מישהו מתכוון לעזור לאיגודאלה בהגנה, זהו הולידיי. לא מוותר, עומד על שלו ויודע ללחוץ על גארדים יריבים. מצד שני, הוא לא ממש פוינט גארד טבעי, גם אם ראיית המשחק ויכולת המסירה כן מעודדות בהשוואה לאלטרנטיבות. ולמעשה, הוא הרבה יותר שחקן של מגרש פתוח מאשר של משחק עומד – דבר טוב אם חטפת כדור ויש לך את איגודאלה בכנף אחת ויאנג בכנף שנייה, דבר פחות טוב אם אתה צריך לסמן תרגיל בהתקפה מסודרת ולהתחיל להריץ אותו.

יכול להיות שהולידיי עוד יהיה רכז NBA טוב, ביום מן הימים. בעונה הקרובה, אחרי שאפילו בעונתו האחרונה בברוינס הוא לא ממש התנסה בהובלת קבוצה לבדו, קשה לדמיין את הולידיי מצליח להשכיח את אנדרה מילר.
אופטימי: עם 27 נקודות ו-7.2 אסיסטים למשחק, ו-44 ניצחונות ששווים מקום שישי במזרח, אין ברירה אלא להכתיר את איגודאלה כסופרסטאר NBA אמיתי.
פסימי: אדי ג'ורדן מתייאש מהשחקנים שלו, ולחודש האחרון של העונה הוא לוקח חמישייה מאגודת כתבי הספורט של פילדלפיה.