קבוצה ביום, אוקלהומה סיטי: כיתת מחוננים
תקוות גדולות באוקלהומה סיטי, לקראת עונה בה הכישרון והנעורים אמורים להפוך להצלחה גדולה על המגרש. ואם לא? יחכו עוד עונה. פרויקט פתיחת העונה, 2009/10
בעונה שעברה: 59:23, מקום אחרון בבית הצפון מערבי, בעונה שעוררה הרבה תקוות לעתיד. אולם: הפורד סנטר נפתח בשנת 2002, הפך לבית של ההורנטס בעקבות אסון קתרינה למשך עונה ואת הת’נדר יכולים לראות העונה 19,675 צופים. ממוצע צופים: 18,693 (מקום 11), שווי ע"פ פורבס: 300 מיליון, מקום 24 בליגה. מלך הסלים בעשור האחרון: רשארד לואיס 10,204.
קליי בנט מהאוקלהומה סיטי ת'נדר צילום: איי-פי
ברוכים הבאים: הרוקיז ג'יימס הארדן, בי.ג'יי מאלינס מהדראפט הנוכחי, וסרג' איבאקה שחצה את האוקיאנוס רק השנה אחרי שנבחר בדראפט 2008; אית'ן תומאס (בטרייד ממינסוטה), קווין אולי (שחקן חופשי ממינסוטה), ריאן בואן (שחקן חופשי מניו אורלינס).
ארזתם לבד? ארל ווטסון (חוזהו נקנה והוא שוחרר ועבר לאינדיאנה); דמיאן ווילקינס, צ'אקי אטקינס (טרייד למינסוטה), דזמונד מייסון (שחקן חופשי לסקרמנטו).
על הקווים: סקוטי ברוקס (44) תפס את עמדת המאמן באוקלהומה סיטי אחרי פתיחה נוראית של 12 הפסדים ב-13 המשחקים הראשונים שעלו לפי.ג'יי קרליסימו במשרתו. זאת תהיה העונה השנייה של ברוקס בתפקיד מאמן הת’נדר ובכלל, והוא מחזיק במאזן 47:22 (31.9%), שצריך להשתפר העונה.
דזמונד מייסון, עזב לסקרמנטו צילום: אי-פי
מה הסיכוי לנחיתת לברון/ווייד בקיץ הבא: ההרגשה היא שבאוקלהומה סיטי נבנה תמהיל צעיר, מוכשר ומבטיח שיכול להגיע לטופ תוך כמה עונות. השאלה המענייינת היא האם האגו של סם פרסטי בכלל יאפשר לו לוותר על מה שהוא בנה, אפילו כדי להשיג את לברון או ווייד.
אם היית סרט קולנוע/תכנית טלוויזיה, מי היית? עניין של זמן: תסתכלו על הילדים האלה טוב טוב עכשיו כי יום אחד, חלק מהם יהיו כוכבים.
הצבעת אמון
מה עשיתם בקיץ האחרון: המדיניות של הת’נדר לא ממש השתנתה. בחירות דראפט סולידיות, בתוספת חוזים לא גדולים לשאר שחקני הסגל. באוקלהומה סיטי לא קופצים מעל הפופיק והולכים על בניה איטית ומושכלת. בדראפט הובע אמון מלא בראסל ווסטברוק, שקיבל לידיו את עמדת הרכז מיד אחרי שנבחר בעונה שעברה במקום הרביעי.
דוראנט, עבר לתפקיד הטבעי צילום: אי-אפ-פי
הת’נדר בחרו במקום השלישי בדראפט, בעת שריקי רוביו וגם ג'וני פלין, רכזים מבטיחים ואף טבעיים בניגוד לווסטברוק, היו פנויים, אך ההחלטה היתה לבחור בג'יימס הארדן, שוטינג גארד מגוון וחכם ממכללת אריזונה סטייט. אמון נוסף בווסטברוק הובע כשארל ווטסון, הרכז שהתחרה עמו על העמדה, שוחרר לשוק החופשי.
הליבה הצעירה של הת’נדר מונה כמובן את כוכב הקבוצה, קווין דוראנט, שהועבר במהלך העונה החולפת לתפקיד הטבעי שלו, סמול פורוורד (אחרי ששיחק כל עונת הרוקי מחוץ לעמדה שלו כשוטינג גארד) והגיב בהתקדמות נהדרת.
ג'ף גרין נבחר במקום החמישי באותו דראפט של דוראנט ואמנם לא מחזיק באיכויות של כוכב כמו דוראנט, אך הוא וורסטילי מאוד, יכול לשחק בשתי עמדות הפורוורד, משמש כ"איש הדבק" של הקבוצה ונתן תרומה
סטטיסטית נאה למדי של 16.5 נק' ו-6.7 ריב'.
כשהת’נדר בחרו את ווסטברוק לא היה ברור אם הגארד, שלא שיחק כרכז בקולג', יצליח להשתלט על העמדה הקשה ביותר שיש. התוצאות של ווסטברוק, 15.3 נק', 4.9 ריב' ו-5.3 אס', מעודדות להמשך, אך ווסטברוק חייב להקטין את כמות איבודי הכדור שלו (הוביל את הקבוצה בקטגוריה הזו בעונה שעברה, וביחד עם דוראנט שאיבד בעצמו שלושה כדורים פר משחק, זה קטלני), לשפר את אחוז הקליעה שלו שעמד על 39.8% ולגדול עוד יותר לתוך עמדת הרכז.
למרות ההבטחה הגדולה והכישרון של הילדודס של הת’נדר, סביר להניח שהם רחוקים עונה אחת לפחות, אם לא יותר, מעשיית רעש אמיתי בליגה. העונה הזאת תוקדש שוב להתקדמות ולמידה ועם כיתת המחוננים של הת’נדר. הציונים צריכים להיות גבוהים.
רכז מוכשר ומקולל מנסה למצוא הפי אנד
איש המפתח: כשפורטלנד בחרה את גרג אודן בבחירה מספר אחת בדראפט 2007 הקונצנזוס היה שהבלייזרס עשו את הדבר היחידי שהם יכלו לעשות. שתי עונות מאוחר יותר, עם האכזבה היחסית מאודן ובעיקר לאור היכולת הסופר מרשימה של קווין דוראנט, הקונצנזוס מתחיל לנטות לכיוון טעות איומה של הבלייזרס.
דוראנט, זוכה ב-MVP במשחק הרוקיז באולסטאר צילום: אי-פי
בכדי להבין מה היו הציפיות מדוראנט, ניתן לציין שעונת רוקי של 20.3 נק' למשחק נחשבה מאכזבת קמעה. בעונה החולפת דוראנט כבר הפך למעין מפלצת סטטיסטית עם 25.3 נק', 6.5 ריב', 47.6% מהשדה ו-42.2% מהשלוש, שיפור משמעותי בכל קטגוריה מעונת הרוקי.
הרגע הקריטי בעונה שעברה התרחש כאשר קרליסימו פוטר וסקוט ברוקס תפס את מקומו. הדבר הראשון שברוקס עשה היה להעביר את דוראנט לעמדת הסמול פורוורד. דוראנט, שעדיין חייב להעלות לא מעט ק"ג של שרירים על הגוף השדוף שלו, לא ידע לנצל את הגובה שלו מול הגארדים ששמרו עליו. מול סמול פורוורדים הסיפור היה אחר. עם השיפור בקליעה מבחוץ, הצעד הראשון המהיר והידיים הארוכות, דוראנט היה סיוט לכל שומר, והדבר המפחיד ביותר שהעונה הוא עוד אמור להשתפר.
שימו לב: שון ליבינגסטון היה אמור להיות הדבר הבא ב-NBA. רכז בגובה שני מטרים, עם ההשוואות הרגילות למג'יק, או לפחות לפני הארדאוויי, כי כמו פני ובניגוד למג'יק, לשון ליבינגסטון היו קפיצים ברגליים. הבעיה הגדולה של ליבינגסטון הייתה כמובן שהוא הגיע לעולם השחור והמקולל של הקליפרס.
ג'ף גרין, עוד במדי הסופרסוניקס צילום: איי-אף-פי
אחרי שתי עונות ראשונות עם הבטחה מסוימת, אך גם הרבה פציעות, עונת 06/07 נראתה מבטיחה, אך אחרי 50 משחקים ליבינגסטון ספג את אחת הפציעות היותר מחרידות שאפשר לדמיין, כשהברך שלו התפרקה לחלוטין.
במהלך השנתיים מאז, שיקם ליבינגסטון לעצמו את הברך ואת הקריירה. גם לפני שהוא נפצע עדיין לא היה ברור אם ליבינגסטון יכול למלא את הפוטנציאל הרב שטמון בו, אז אפשר לומר שהפציעה הקשה יותר מאשר השאירה סימני שאלה ענקיים.
ליבינגסטון הצטרף לקראת סוף העונה לאוקלהומה והראה סימנים חיוביים נאים ומרגשים. יבול של 7.8 נק' וגם 2 אס', לשחקן שכמעט לא שיחק במשך שנתיים, הוא לא רע בכלל והעונה ליבינגסטון אמור להמשיך את ההתקדמות. לקראת העונה החדשה נותר רק לראות אם הת’נדר ירוויחו מהפי אנד של כישרון גדול.
אופטימי: דוראנט מתחרה על מלכות הסלים, גרין תורם מהכל ו-ווסטברוק מקצץ באיבודי הכדור שלו. הת’נדר כבר מאיימים על מקום בפלייאוף והעתיד נראה ורוד מתמיד.
פסימי: דוראנט כמובן נותן את שלו, אך מסביב אכזבות לרוב. ווסטברוק מראה שהוא שחקן מוכשר אך לא ממש רכז, הת’נדר מאבדים עניין כבר באזור פברואר וכבר לא ממש ברור אם עוד עונה תעזור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם