עם העף למטה: הכדורעף הישראלי בשפל
בעיר ובקיבוץ, בכפ"ס ובהוד השרון, בצפון ובדרום, הכדורעף הישראלי במשבר. כמו פעם בכדורסל, השליטה הבלעדית עברה למכבי ת"א, שתחפש אתגר באירופה. ובכל זאת, ליגת העל, הנפתחת בשבוע הבא, תציג לראווה גלריית כישרונות צעירים שיקבלו את צ'אנס חייהם
דווקא בכדורעף, עולם בו 200 אלף דולר אינם שכר מקוצץ של כוכב זר, אלא תקציב מכובד של קבוצת צמרת שלמה, מצב הבורסות בעולם לא אמור היה לשחק תפקיד משמעותי. זה לא שעד היום טייקוני המשק התחרו על הזכות לפרסם בענף, שבעונה שעברה התנהל עמוק במחתרת, אפילו ללא שידורי טלוויזיה.
כבר שנים שהכדורעף הישראלי חי ברובו על גמילות חסדים ומצב הרוח של ראשי מועצות, או במקרה הטוב על טובות אישיות וקשרים עם בעלי עסקים שמוכנים לנדב כמה עשרות אלפי שקלים, גם אם לפרסום שיקבלו בתמורה אין ערך שיווקי אמיתי.
ובכל זאת, בין אם מדובר בהשפעה פסיכולוגית אמיתית, או רק בתירוץ של הרשויות המקומיות והספונסרים לצמצם תיקצובים, נכון לסתיו 2009 הכדורעף הישראלי גוסס. שקוע בשפל ניהולי מהקשים שזכורים כאן.
ביחס הפוך למגמה החיובית יחסית בצמיחת כישרונות צעירים והשתלבותם בליגה, ניהול האיגוד ורוב המועדונים, זה שבאמת ובתמים האמנו שלא יכול להדרדר לתהום עמוקה יותר, ממשיך לצלול. עד כדי כך, ששלוש מחמש הקבוצות המובילות בליגה בשנים האחרונות, הרימו ידיים ויפתחו ביום שלישי הקרוב את העונה בלי שחקני חיזוק זרים.
ולחשוב שרק בתחילת העונה שעברה עוד היתה כאן אופוריה. תחושה כנה שהענף בתהליכי הבראה מתקדמים. אל מכבי ת"א והוד השרון, ששנתיים קודם ייצרו סדרות פלייאוף אדירות ומילאו יציעים, הצטרפו הפועל כפ"ס, ארזים רעננה, מטה אשר וקרית אתא.
כל הגדולות החתימו שחקני חיזוק מהאיכותיים שנחתו כאן. הרמה עלתה. אפילו פס הייצור המקומי התאושש מעשור יבש, והחל לספק לליגה ולנבחרת כישרונות צעירים. רק שכאמור, הציבור הרחב לא זכה לראות את כל זה, מכיוון שאיגוד הכדורעף לא הצליח להגיע להבנות עם ערוץ הספורט, וגם מעט החשיפה שבעבר אפשר היה להציע למפרסמים נעלמה.

חצי שנה אחרי, האופטימיות הזהירה עברה מזמן. הדאבליסטית, מכבי ת"א, שמרה על הסגל שלה, ולמרות המצב הכלכלי, מנסה להמשיך להשתדרג באירופה, אלא שמתחתיה נותרה בעיקר שממה. מעמד הביניים קרס, הפערים גדלו. על הנייר, אין היום יריבה אחת שמסוגלת להתמודד עם מכבי. ומה שעצוב יותר, נראה שאף אחד לא מתכוון לנסות.
"לצערי," אומר מאמן מכבי, זהר בר נצר, "המצב הכלכלי מוביל לתבוסתנות של קבוצות מסוימות, שלא הביאו זרים. מפריע לי שקבוצות מבטלות את עצמן ביחס למכבי, וטוענות שאי אפשר להילחם. האווירה הלוזרית הזו לא עוזרת לליגה. הכל תירוצים. גם אנחנו כבר ארבע שנים נאבקים על אליפויות עם חבר'ה צעירים. הרי אריאל הילמן ושון פייגה, שהם היום היתרון שלנו, התחילו אצלנו על הספסל עד שהבשילו והפכו
"אני לא מוריד ציפיות, ואין ספק שעל הנייר ההרכב שלנו הוא הטוב בליגה, אבל יכולה להיות תחרות. כסף זה לא הכל בספורט. לפני שנה היו קבוצות שהשקיעו המון כסף ולא הגיעו לשום מקום. אולי השנה עם פחות כסף, גם אם לא יזכו בתואר הם יזכו בשחקן צעיר שגידלו. ראינו את גיא בן גל בכפ"ס, למשל. לדעתי הוא יהיה שחקן יוצא מן הכלל. אני רק מקווה שהקבוצות יקחו את הסיטואציה כמנוף לעתיד".
תקציב ממוצע בליגת העל העונה יעמוד על כחצי מיליון שקלים. רוב הזרים שמשחקים כאן ירוויחו תמורת המאמץ בין אלף לאלפיים דולר בחודש. למזלם, יהיה קשה להחליף אותם, כי בסכומים האלה גם כרטיס טיסה לדרום אמריקה ודמי שחרור בינלאומיים נכנסים חזק למערכת השיקולים. גם במקומות בהם החתימו זרים התקציבים התרסקו.

אפילו הפועל מטה אשר, בעלת ההיסטוריה העשירה, כמעט התפרקה בפגרה. בסופו של דבר המועדון שרד רק אחרי שנועם כץ, שחקן עבר ומאמן הקבוצה בהווה, התייצב להרצאת ציונות מול מליאת המועצה וברגע האחרון הצליח לשכנע את החברים להעניק לקבוצה הלוואה של 200 אלף שקלים על חשבון תקצוב עונת .2010/2011
הכסף שיועד לעונה הנוכחית נבלע עוד לפני הסרב הראשון, לטובת כיסוי חובות. וזה קורה באזור שנחשב למכה של הכדורעף, בין קיבוצים שהצמיחו לאורך השנים את הכוכבים הכי גדולים בענף, ואחד המקומות הבודדים שעוד מגדל נוער ומביא קהל למגרשים.
אז גם השנה יקראו לזה 'ליגת העל,' והמתבונן מהצד יחשוב שמדובר בספורט מקצועני. בפועל, רק שחקן אחד במטה אשר, עידו כהן, שגם שכרו קוצץ משמעוס תית העונה, יתקרב לשכר הממוצע במשק. היתר ייאלצו להסתפק בדמי כיס משודרגים יותר או פחות.
אל האימונים, כמו באגדות משנות השישים, הם יגיעו הישר מעבודה בגידולי שדה בקיבוץ כפר מסריק, או במפעל שמייצר קרטונים. כץ עצמו, עם תואר שני במנהל ציבורי, עובד כמורה לחינוך גופני בבית הספר של המועצה.
"יחסית לסיטואציה בה היינו בקיץ, אנחנו יכולים לשמוח שבכלל הצלחנו להמשיך להתקיים," מתמצת המאמן את המציאות העגומה. "כבר היתה אפשרות ריאלית שמטה אשר המפוארת לא תפתח את העונה, ואנחנו גאים שנשארנו כדי לייצג לא רק את המועצה שלנו, אלא את כל התנועה הקיבוצית שפעם שלטה בענף".
אלי אפרתי, המנחית המרכזי של המטה בעונה שעברה עזב בגלל הקיצוצים וטרם מצא קבוצה שתעמוד בדרישותיו. גם אליאב דדוש היה כבד על התקציב וחזר להפועל כפ"ס. פרט לכהן, המוסר הוותיק שממשיך לעונה נוספת, נשארו בנעמן גם ז'ניה דודוצקין, אלכס אוסוקין, גיא שמאי ותומר כץ, אחיו של נועם, שישודרג העונה לשישייה הפותחת.
בנוסף הוחתמו שני זרים מברזיל, פרדריקו טקסיירה וג'ואלסון ברבוסה. למה בכל זאת לייבא זרים למרות המצוקה הכלכלית? לדברי כץ, דווקא בגלל המצוקה הכלכלית.
"רצינו להביא עוד ישראלים," הוא מסביר, "אבל בכסף שיכולנו לשלם, אף ישראלי לא מוכן לבוא לשחק בצפון. מכיוון שאנחנו צריכים לעלות למגרש עם שישה שחקנים, הבאנו זרים, שעולים פחות מישראלים. מעבר לזה, בסך הכל, זרים אמורים להעלות את הרמה וגם לעזור בקידום שחקני בית צעירים".

37 מתוך 54 תארי האליפות בארץ שייכים לקבוצות מהקיבוצים. השנה נשארה בליגת העל נציגה אחת למגזר. אפילו הפועל המעפיל, על 14 האליפויות שלה, כבר לא איתנו, רק שבינתיים המשבר הגיע גם העירה. לפחות על פי נתוני הפתיחה, נדמה שההתרסקות הכי גדולה עברה על מכבי הוד השרון.
האלופה ומחזיקת הגביע מ-,2007 איבדה בפגרה כמעט את כל נכסיה, ופותחת את העונה עם שריד אחד מימי הזוהר, הקפטן, אלכס לאוריאן. לראשונה אחרי שנים ארוכות בצמרת, הוד השרון לא החתימה זרים.
אפילו המאמן המאוד מזוהה עם המועדון, ישראל חילו, לקח פסק זמן ויצא לחופש. במקומו יאמן הליברו לשעבר, אסף מעיין, שינסה לנווט הרכב שמבוסס על שחקני הספסל מהעונות האחרונות. אחד מהם, אולי הסימן הבולט ביותר למצב אליו הגיעה הקבוצה, הוא הליהוק לתפקיד המוסר, אליו הוקפץ לידור אלמוג. בנו של יושב הראש, יוני אלמוג. שחקן אימונים עד העונה.
גם ארזים רעננה, שעלתה לליגת העל בסערה והשקיעה בעונות האחרונות הרבה מאוד כסף, לקחה כמה צעדים לאחור. פרשה שהחלה בעימות עם עיריית רעננה על גובה התמיכה. במהלך הקיץ בדקו בהנהלה אפשרות לעזוב את העיר. בסופו של דבר החליט הבעלים, אהוד ליבמן, שמשקיע בקבוצה מכספו וניסה להביא לענף תרבות ניהול אחרת, להוריד הילוך ולצמצם את ההשקעה.
בניגוד לשכנים ממוסינזון, רעננה שמרה על בסיס ישראלי איכותי עם מאור נוטקביץ' ומיכאל ויסוצקי, וצירפה את מוסר הנבחרת, זיו בר נצר, ואת יאיר טלמון, אבל גם שם יפתחו את העונה ללא זרים, שנה אחרי שהביאו לארץ את אחד השמות הנוצצים שביקרו כאן, טיילר הילס דנברג, שחקן נבחרת ארה"ב.

הבשורה החיובית היחידה בסיפורי הקיץ עשויה להגיע מהזווית הישראלית. הקשיים ביבוא יפנו את מרכז הבמה לשחקנים מקומיים, שחלקם יקבל הזדמנות די נדירה להוביל קבוצות צמרת. למשל בהפועל כפ"ס, עוד מעצמה בתהליכי הבראה, שתפעל בתקציב מכובד יחסית של כ-700 אלף שקלים, ועדיין החליטה לוותר השנה על זרים.
עדי גורן, אודי צל ציון וגיא אביגדורוב ימשיכו. גיא בן גל, שזכה להופעות אורח מרשימות בעונה שעברה, כשהברזילאי אלכס דמאיו היה פצוע, אמור להשתדרג למשרת המנחית הראשי. אבישי טרייבנד בן ה-37 יחזור שוב מפרישה למשבצת הליברו. ג'וש בוראק (20, 1.99 מטר), עולה חדש מנבחרת קנדה למכביה, צעיר מוכשר שזקוק להרבה ליטוש, אמור להשלים את הסגל הישראלי הבכיר בליגה, מחוץ לשטח ת"א.
"אני מאמין שבלי קשר לתוצאות, כפ"ס תהיה קבוצה אטרקטיבית שכיף לראות," מבטיח המאמן, שגיא ברעם. "בנינו סגל עם ראייה לשנים הבאות. הליגה תהיה פחות איכותית ופחות תחרותית, אבל צריך להוציא את הטוב ביותר מהסיטואציה. צמצום הזרים והירידה ברמה יכולים לאפשר לישראלים להתבלט, ואני מקווה שהם יקחו את הצ'אנס בשתי ידיים, כי זו הזדמנות שלא חוזרת כל יום. היה עדיף שהילדים האלה יגדלו ליד שני זרים מנוסים. ההתקדמות שלהם יכולה היתה להיות הרבה יותר מהירה, אבל יש רצוי ויש מצוי".
בעונה הקרובה יחזרו שידורי הטלוויזיה מליגת העל. במחזור הראשון תפגוש מכבי ת"א את א.ס רמת השרון. יום קודם, תחזור מכבי, שעסוקה בימים אלה בעיקר בהכנות לגביע אירופה, ממחנה אימונים בקפריסין.
באותו יום יחזור לארץ גם חן הימלפרב, המגיש הבכיר של רמה"ש. הימלפרב לא יחזור ממחנה אימונים של הקבוצה שלו. הימלפרב בכלל לא התאמן עם הקבוצה שלו. כבר חודש וחצי הוא שוהה באירופה, משמש כעוזר המאמן של אביטל זלינגר בנבחרת הנשים ההולנדית. אל רמה"ש הוא יצטרף יום לפני המשחק הראשון.
הימלפרב, בחור מצוין שעובד גם כעוזר מאמן בפרויקט הנשים של אריה זלינגר לא אשם. זכותו להתקדם כמאמן, שלא לדבר על להתפרנס. גם אלישע נתנוב, מאמן רמה"ש, שמחזיק את הקבוצה בליגה כבר שנים בתקציבים זעומים ונאלץ להסכים לסידור, לא אשם. זה לא שהיו לו מגישים פנויים אחרים. יש רצוי ויש מצוי, אמר ברעם. נכון לאוקטובר ,2009 ככה נראה הכדורעף הישראלי.
