להסתכל מעבר לפופיק: על אדישות הספורטאים הישראלים

ברחבי העולם מנצלים ספורטאים את מעמדם בכדי לעשות מעשה, לחשוף כתובות פוליטיות ולדבר נגד גזענות. דווקא בישראל, מלאת המגרעות החברתיות והפערים הכלכליים, אף שחקן לא מביט מעבר לג'ל בשיער

רועי רובינשטיין | 14/9/2009 14:05

היום (ב'), רגע לפני המשחק בין מכבי ת"א לבני יהודה יפגינו שני מחנות האוהדים למען השבתו של החייל החטוף גלעד שליט. שיתוף הפעולה בין ראשי ארגוני האוהדים הובילו לכך שאוהדי שתי הקבוצות יניפו דגלים ביציע. על הדשא אמור להתקיים טקס קצר למענו של שליט במעמד המשפחה. דווקא הטקס הזה, יפה ככל שיהיה, נוצר בחובו גם אמת כואבת על הכדורגלן הישראלי של עונת 09/10.

האוהדים דווקא דואגים להזכיר. גלעד שליט. צילום: דני מרון

זה כבר שלוש שנים ששליט נמצא שם, מעבר לקווי אויב, רחוק מביתו ומשפחתו והחיים כאן ממשיכים. לא רק החיים הרגילים, אלא גם הכדורגל, הכדורסל ושאר ענפי הספורט. קשה לי לזכור מקרה אחד בו שחקן שכבש שער הרים את חולצתו וגילה כתובת שקוראת להחזרתו. עם זכרוני אינו מטעה אותי שום קריאת ניצחון לאחר סל אליפות לא התייחסה לרגע לגלעד.

המצער בדבר הוא שגלעד הוא לא הסיפור כאן, לפחות לא בין שורות אלו, אלא האדישות שבה מתנהלים כאן שחקני הכדורגל, הכדורסל ובכלל שאר הספורטאים בארץ מראשון לראשון או משבת לשבת. זוהי ארץ קשה, מלאת מגרעות חברתיות ופערים כלכליים, ארץ שבה ההרג משתולל ללא כתובת ברחובות, תאונות הדרכים הם עניין שבשגרה וגזענות כמו זו שראינו רק לפני שבועות מספר בפתח תקווה או במועדון ה"ברנוער" מתקבלות כבר על ידי הרוב בלחישה של "כמה חבל".

ברחבי העולם ספורטאים מנצלים את מעמדם בכדי לעשות מעשה, הם חושפים כתובות פוליטיות, מדברים נגד גזענות (אטו), או סתם מקדישים שערים לשחקנים שמתו בגיל צעיר (ססק פברגאס הקדיש לפני חודש שער לדני חארקה, קפטן אספניול שנפטר).

וכאן בארץ, זו שבכל פינה בה מסתתרת צרה חברתית, כלכלית או פוליטית, זו שיודעת כמו שאנו טוב טוב יודעים לאכול את בניה, האפאטיות הינה שם המשחק. איך לא שמענו את ברוך דגו, מי שקהילה

שלמה מתגאה בו, מדבר כנגד מקרה הגזענות ההוא?

דווקא שבוע וקצת לאחר שראינו את הקפטן הלאומי מפגין רגשות בעקבות חילופו, דווקא משום שהמחווה לגלעד הגיעה הפעם מהאוהדים ולא מהקבוצות, אני מרגיש צורך לקום ולומר את מה שלי נראה כה פשוט. ספורטאים יקרים, אם יש לכם דעה על משהו - הביעו אותה. כי אתם לטוב לרע, גיבורי תרבות. ככאלו, לפעמים מוטב היה לו הייתם מצליחים להסתכל קצת מעבר לפופיק ולג'ל בשיער.