לחשוב מחוץ לאורווה: בין ליברפול לנבחרת

עזבו לרגע את 40 השנים במדבר: אם אבי לוזון ימנה לנבחרת מאמן שיחזיר את העניין, יציג תוכנית עומק של עבודה עם צעירים ויביא למהפכה בתחום המגרשים, מבטיחים שלא נשאל יותר על עלייה למונדיאל וליורו

אביעד פוהורילס | 13/9/2009 14:50

1. הוויכוח סביב סוגיית יוסי בניון והנבחרת הסתיים אתמול על הדשא באנפילד בקול תרועה גדולה. החלטתם האווילית של קשטן וסיני להוציא את יוסי בדקה ה-68 מול לטביה, קיבלה את הפרופורציה האמיתית שלה כשליברפול ניצחה את ברנלי ‭0:4‬ משלושער של יוסי. אלמלא טעות של קוון, זה היה נגמר גם ברביעייה מזהירה.

חלק מהקבוצה, לא כל הקבוצה. בניון, אתמול. צילום: איי-אף-פי

במדינתנו החמה והמוקפת אויבים יש את אלה שרוצים לגזור גזירה שווה על כולם, כולל גם על הבודדים בין הישראלים שהם כישרונות-על ויחידי סגולה. יש כאלה שהפכו את בניון לסמרטוט אחרי לטביה. הציעו לגרש, להחרים ולקנוס אותו. הצדקנים וצרי העין שבינינו ידעו לספר בשבוע שעבר, שאצל רפא בניטס, בניון לא היה מעז להתנהג כפי שנהג בנבחרת. עצוב מאוד שהם לא מבינים את ההבדל.

בליברפול, להבדיל מנבחרת ישראל, בניון הוא לא בעל הבית, והוא באמת לא צריך לעשות מה שהוא רוצה. הקבוצה לא קמה ונופלת על הכישרון שלו בלבד ושם בניון הוא חלק מהקבוצה, ולא כל הקבוצה כפי שהמצב הוא לצערנו בנבחרת. בלי בניון אין לנבחרת ישראל מה למכור, ולא ברור מה חשב קשטן שיקרה עם יציאתו.

בעידן הזה, בו אנחנו מאשימים את הכדורגלנים שלנו באדישות ובאי-לקיחת אחריות, אי אפשר היה לפקפק בזעמו האמיתי של בניון על החילוף התמוה. גם כשאייל ברקוביץ' לקח ללב במשחקי נבחרת, האמנו שזה בא ממקום הכי עמוק של אכפתיות. בגלל זה יש לאנשים כמו ברקוביץ' מקום בהנהגת נבחרת ישראל של השנים הבאות.

זה לא אומר שאייל לא צריך לשנות את דרכיו, והוא גם לא צריך להריץ את עצמו לתפקיד. ישראל היא לא מדינה מסודרת כמו גרמניה או שוייץ, ואבי לוזון וחבריו לא בנויים לתכנונים ארוכי טווח כמו במערב אירופה. אין להם את הסבלנות והם אנשים של סיפוק מיידי, אבל אם לוזון רוצה להיזכר בהיסטוריה של הכדורגל שלנו, יותר מחיים הברפלד או עזריקם מילצ'ן, הוא צריך לחשוב מחוץ לקופסה.

אבי לוזון צילום: דני מרון

2. לחשוב מחוץ לקופסה זה לעבוד כמו פעם בתחילת הדרך במכבי פ"ת. עם תעוזה, שכל טוב, תשוקה אדירה לנצח, חוצפה אדירה ומעט פוליטיקה יחסית. לצערנו, הפירמידה מעל לוזון התהפכה בשנתיים האחרונות והוא מתנהל בצמוד לקואליציה שמשמרת את כוחו בהתאחדות.

לא בטוח שהיעד המרכזי של לוזון צריך להיות עלייה למונדיאל. אפילו אם היינו מבטיחים ביום רביעי האחרון את ההעפלה למונדיאל, היו"ר

היה יכול לשים את היד על הלב ולומר שהכדורגל שלנו התקדם מבחינת יכולת?

לא יודע כמה זמן נשאר לו, אבל אם לוזון ישיג קדנציה שנייה וימנה מאמן לא שגרתי שיחזיר את העניין לאוהדים, אם יציג תוכנית עומק של עבודה עם נוער, אם יקבור את איצטדיון ר"ג ויציג חלופה חדשה ואם לא נשחק יותר בקופסה ובאורווה - מבטיח שלא נשאל אותו למה לא עלינו למונדיאל או ליורו בתקופתו.

3. הפרשן ג'ימי טורק אמר בסוף המשחק של מכבי חיפה נגד הפועל ר"ג, "שהיכולת הזאת לא תספיק מול באיירן מינכן‭."‬ הקלישאה הזאת דומה מאוד לטיעון הקודם, שבניון לא היה מתנהג ככה בליברפול. שום משחק לא דומה לקודמו, וברור שהתנהלות והיערכות למשחק מול הפועל ר"ג, מכל בחינה שהיא, לא דומה למפגש מול באיירן. אתמול בבונדסליגה, בליגה שלה, השיגה באיירן ניצחון אדיר על דורטמונד. נקווה שהיכולת הזאת לא תספיק לבאיירן, מחרתיים מול חיפה.

4. הבשורה הטובה מהליגה באה מכיוון בית"ר ירושלים ובעיקר מטוטו תמוז. אחרי שקיעה ארוכה ומדאיגה, תמוז כבש שער ניצחון של הרגע האחרון לנבחרת הצעירה בקזחסטן, ואתמול הוא הבקיע פעמיים מול מכבי פ"ת, למורת רוחו של אבי לוזון הזועם ביציע.