צחוק מהעבודה, גרסת נבחרת ישראל
אחרי למעלה מעשור, הגיע הרגע לפרוש. לא רוצה להיות עוד אוהד נבחרת ישראל. השחקנים ביזו אותי וגם המאמן. עד שלא יבוא שינוי, אני פורש
הקמפיין הכי מבזה בתולדות הכדורגל הישראלי צילום: אי-פי
> אין מונדיאל: הנבחרת הפסידה 1:0 ללטביה
אבי לוזון, ההחלטה שלי היא סופית. אני מתפטר, לא רוצה להיות עוד אוהד של נבחרת ישראל בכדורגל. היא כבר לא הנבחרת שלי, אני לא מעוניין שהשחקנים שנטלו חלק בקמפיין האחרון ימשיכו לייצג אותי. הם לא חלק מהנבחרת, לא חשובה להם המדינה, אין להם מחויבות.
אבל זה לא הם, זה אני. נמאס לי להיות מזוכיסט, לפתוח כל קמפיין בציפייה שהנה, הפעם יהיה טוב יותר. להם, לאלה שמשחקים בחו"ל, או בקבוצות הגדולות בישראל, מה אכפת? עוד קצת ניסיון בינלאומי, אולי איזה בונוס קטן, שבדית קטנה עוד יותר, הרי גם כך לא דורשים מהם להתאמץ יותר מדי במדים הלאומיים. אז מה כבר משנה, אוהד אחד פחות?
אני אמרתי די. קשה לי. קשה לי לראות את הקפטן "שלי" לא מופיע לאף משחק בינלאומי חשוב. קשה לי לראות איך התקשורת והאוהדים הפכו אותו ל"מושיע לאומי", תואר שאפילו הכתפיים שלו לא יכולות לשאת. וקשה עוד יותר לראות את אותו נסיך, פותח בהרכב קבוצתו באנגליה יומיים אחרי משחק נבחרת, ושם לפתע נזכר לשחק כדורגל.
חשבתי שהוא המתאים. טעיתי. קשטן צילום: דני מרון
קשה גם לראות את הקפטן שלך מגיב בחוסר כבוד על חילופו, ובכך מעניק צבע שחור משחור לקמפיין הכי מבזה בתולדות הכדורגל הישראלי. מ"הגרלה הכי נוחה", יצאנו בצורה הכי נחותה. אבל העיקר שהליגה שלנו במקום השישי בעולם. זה מה שאמר יו"ר ההתאחדות, מקום שישי אולי חמישי. לא חשוב. צמרת.
יוסי בניון: לא רציתי לצאת. האחריות על כולנו
קשה לי עם האוהדים
קשה לי לראות מאמן לאומי ישן בעמידה. אני מודה, תמכתי בקשטן כשמונה למאמן הנבחרת. באמת ובתמים חשבתי שהוא המתאים. עכשיו אני מודה ומתוודה, טעיתי. אבל הוא טעה יותר מכולנו בהבנה של יריבות הנבחרת. צריך לדעת לבצע את החילופים הנכונים, לזמן את הסגל הנכון, ולהיות במגרש. קשטן לא היה שם.
קשה לי גם עם דור ההמשך. יותר נכון, קשה לי עם זה שאין דור המשך. כמו בבחירת ראש ממשלה, כך בכדורגל. מאמני נבחרת בוחרים את הגרועים פחות, פשוט כי ההיצע כה נמוך. בירם כיאל לא מתאים לנבחרת ישראל, גם כך יובל שפונגין ואבי סטרול. על שחקנים כמו תמיר כהן וגל אלברמן עוד אפשר להתדיין. אבל בסיכומו של דבר, למונדיאל
לא נגיע.
אבל הכי קשה לי עם האוהדים. הם ימשיכו לבוא ולעודד. נכון, הכמות תרד עם כל משחק, אבל עדיין יהיה אכפת וכאן הבעיה. נראה כי ראשי ההתאחדות מנצלים את המחשבה שתמיכה בנבחרת תמיד תהיה, כי הרי מדובר בדגל, בלאום, בכבוד הלאומי. לא משנה כמה קומבינות ייסגרו, האוהדים יבואו.
כאן צריכה לקום הזעקה האמיתית של אוהד הכדורגל בישראל שיגיד "לא עוד". עד שאין שינויים, מחשבה ארוכת טווח, אנשי כדורגל במקומות הנכונים במסדרונות הניהול והאימון, לא נבוא. רוצים תוצאות, לא הזמנות. כי בינתיים, מה שאבי לוזון וחבר מרעיו הכולל את צוות האימון של נבחרת ישראל עושים, זה פשוט צחוק מהעבודה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם