בחור טופ: ראיון עם אלישע לוי
היו תקופות שאלישע לוי נאלץ להשלים הכנסה בתור מורה להתעמלות, מלטש יהלומים ואיש מכירות? היום, אחרי שהוביל את מכבי חיפה לפסגת הכדורגל האירופי, ילדים מזמזמים לו באינטרקום ובורחים, ברחוב מבקשים ממנו חתימות והטלפון לא מפסיק לצלצל. חלק א'
חיפה, קבוצת הדרג הרביעי, היתה האחרונה מבין 32 הקבוצות ששובצה. היא נפלה על באיירן מינכן, יובנטוס האיטלקית ובורדו הצרפתית. למאמן הקבוצה, אלישע לוי, זה לא שינה. יומיים קודם לכן הוא השלים עם חיפה את המשימה שעד אז נראתה לרבים די דמיונית - להעפיל לשלב הבתים. אלישע היה סוף סוף רגוע. הוא ניפק את הקבלות אף שלא מעט אנשים לא האמינו שיצליח.
> הראיון עם אלישע, חלק ב'
עבור אלישע זה היה סוג של סגירת מעגל. 14 שנה קודם לכן, במחזור האחרון של עונת ,1994/95 הוא הגיע למשחק החוץ מול אותה מכבי חיפה עם הפועל בית שאן, אז עדיין תחת הטייטל של "עולה חדשה וסימפטית." בית שאן חייבת ניצחון כדי להישאר בליגה, מכבי חיפה חייבת ניצחון כדי לזכות באליפות.
כמה חודשים אחרי המשחק ראתה כל מדינת ישראל, בסרט "בית שאן, סרט מלחמה" של רינו צרור ודורון צברי, איך אלישע והשחקנים עושים את הבלתי ייאמן, ובדיוק כמו בסיפורי הסינדרלה הקלאסיים מנצחים 2:3 נשארים בליגה ומנפצים למכבי חיפה את חלום האליפות. עכשיו הגיע הזמן לפרק ב' של סיפור הסינדרלה הזה, ולמזלה של מכבי חיפה, הפעם היא בצד שמפיק תועלת מאבק האגדות של אלישע.
מי שלא מתלהב מההגדרות הללו הוא דווקא אלישע עצמו: '"סינדרלה' מתחבר מיד עם בית שאן ואין לי בעיה עם זה. אני גאה מאוד מקום שממנו באתי. אנשים אוהבים לייצר דמות של אנדרדוג שבא מלמטה, אבל תדעו שאין סיכוי שאתבלבל. אני יודע לקבל את הדברים כמו שהם. שלא תבינו, אני מאוד נהנה מהתקופה הזאת ומההגעה לצ'מפיונס-ליג, אבל אני לא משתגע, כי אני לא כזה."
לא רבים האמינו שאתה יכול להגיע לשלב הבתים.
"אנשים בתקשורת ובכלל שאלו שאלות לגיטימיות דווקא, אבל כאלו שיש בהן אלמנט של חוסר אמון בי. תהו אם אעמוד בלחץ, אם לא אתפרק ברגע האחרון, פקפקו. ידעתי שלא יניחו לי עד שלא תהיה חותמת. אני לא חושב שהייתי פחות טוב לפני זה. לא השתניתי, האחרים השתנו. פה אנשים אוהבים לראות שיש חותמת. אז הנה, יש."
איזה קבוצות רצית לקבל?
"האמת? אם ברצלונה או ריאל מדריד היו בבית שלנו, זה היה מושלם. אחרי זלצבורג היו לנו יומיים לעכל את ההישג, לחשוב מה עדיף ואת מי כדאי. כשאתה בדרג האחרון אתה יודע שתקבל מכל סוג, אבל כל השלוש יריבות אדירות. אפשר להגיד משהו רע על באיירן ויובנטוס? הן פאר היבשת."
אתה משפשף את האנגלית לקראת מסיבות העיתונאים?
"אני יכול להסתדר באנגלית, אבל לא מתגאה באנגלית שלי וצריך לשפר אותה. בעיקרון, ליגת האלופות היא מסגרת מאוד מסודרת ויש מתורגמנים כשצריך. לא ראיתי את קרלו אנצ'לוטי, שמאמן היום את צ'לסי האנגלית, מדבר אנגלית. הוא מסתדר עם מתורגמן."
ובכל זאת, ההישג האחרון של אלישע לוי הוא לא משהו שניתן לעבור עליו בשתיקה, בטח לא בביצה הדלוחה של הכדורגל הישראלי. הרי להיות מאמן כדורגל בישראל זה ממילא לא הג'וב הכי בטוח בעולם, ואלישע אף חווה זאת על בשרו: היו ימים שהוא נאלץ להשלים הכנסה כמורה מחליף להתעמלות בבית ספר בנתניה, לתפקד כסוכן מכירות של מוצרים בעסק המשפחתי או אפילו ללטש יהלומים. אלישע מגדיר את זה כ"ללכת על הסף, לדעת שצריך לפעמים להסתפק במועט."
עד לפני שנה וחצי נאלץ אלישע להסתובב עם הטיקט של "מאמן קבוצות קטנות" צמוד לו לדש החולצה. את הקריירה כמאמן העביר בין בית שאן מכורתו, צפרירים חולון, מכבי הרצליה, עירוני ראשל"צ, מ.ס. אשדוד, הפועל כפ"ס ובני סכנין. "הגיוני" במונחים של כדורגל ישראלי עבור מי שהיה לשחקן ליגה לא משמעותי במיוחד במכבי חיפה (לפני האליפויות של שנות השמונים) ובמכבי פ"ת, ואז הפך למאמן. על פי רוב, החבר'ה האלה צוברים יותר מכתבי פיטורים מתארים.
פיטרו אותך מהרצליה, וגם מאשדוד, למרות עונות נהדרות. התרגלת?
"לא. אלו רגעים לא קלים, ומי שלא יודע שזה יכול לקרות לו, יכול לא להתאושש מזה. אני בן אדם חזק מאוד, למרות שאני אולי לא נראה ככה. רוני קליימן, שפיטר אותי מהרצליה, הוא בחור טוב ואין לי כעס, וגם באשדוד אני מייחס את העונה הרביעית עם הגלאקטיקוס שנבנו שם ככישלון שלי. טעיתי ולא הצלחתי לאזן בין החלק ההתקפי החזק להגפ נה החלשה. עם הגנה טובה, היינו הולכים עד הסוף."
הוריו עלו לישראל ב-1957 ממלייה, מובלעת ספרדית בשטחה של מרוקו, שבה הנתינות של האזרחים היתה ספרדית, בני חסות של הגנרליסימו פרנקו. המשפחה נקלטה במעברת קסטל ליד ירושלים,
אביו הלך לבית הכנסת, אבל לא כפה את עצמו ואפילו עצם עין כאשר המיניבוס של הקבוצה היה מגיח עם תום מוסף של שבת כדי לאסוף את אלישע למשחק הנוער: "אבא היה רואה הכל, אבל פשוט עשה את עצמו לא רואה, כדי לא להביך אותו ואותי. הוא אף פעם לא ראה אותי משחק, ממש אף פעם, אבל תמך בי. בית שאן היה מקום קטן, ואיפה ששיחקו כדורגל, אפשר היה למצוא אותי."
אותו ואת האחים קפלן, צביקה הבלם והלל החלוץ והכוכב הגדול, מלך העיירה. לקראת סוף הקריירה של אלישע כשחקן, הוא הפך גם למאמן-שחקן בקבוצה. הקריירה של הקפלנים בדיוק שפכה לאגר, ואלישע היה האיש שנאלץ לבשר להם שזה נגמר: "היה לי מעמד ברור בבית שאן. נחשבתי למנהיג ובכל מקום הובלתי והנהגתי. הייתי מאלה שמחברים ומחזקים".
"בעונה הראשונה שלי עוד שמרתי על כל הסגל, אבל הבנתי שצריך להיות שינוי. הם לא קיבלו את זה, אבל היו הרבה שיחות בארבע עיניים. הם הפעילו את העיתונות המקומית, אבל התעקשתי והלכתי בדרך שלי. המזל היה גם שהצלחתי, אחרת הכל היה הופך להיות יותר קשה."
בחורף 1990 עוד דשדשה בית שאן בליגה השלישית דאז, ליגה א' צפון. בנובמבר נרצח בניו יורק הרב מאיר כהנא, שהיה אהוד מאוד בעיירה, ובמיוחד על ידי הבלם צבי קפלן, עובד מחלקת הגינון בעירייה, שאת חולצת העבודה שלו עיטר דיוקנו של כהנא. חנות הבגדים של אחד מכוכבי הקבוצה, אלי בן-סימון, היתה מוקד עלייה לרגל לשחקנים, וכשנודע שכהנא נרצח, התכנסו השחקנים בחנות וצביקה הציע שבמשחק הבית הקרוב נגד אום אל-פאחם, יעמדו השחקנים דום לזכרו.
הסיפור הזה הדליק את המדינה, כי הבית-שאנים שכחו שלאום אל-פאחם היה מקום נכבד בקונספט החדשני של כהנא על מדינה יהודית נקייה מערבים. אלישע, אז כבר המאמן, בחור סולידי ורחוק מפרובוקציות, שהמודל שלו היה אבא גינדין המיתולוגי מהפועל חיפה, זעם על מהומת האלוהים שנוצרה. המשחק נדחה פעמיים, ובסופו של דבר, טוען אלישע, הפרשה פגעה אנושות בתוכניות העלייה של בית שאן לליגה הארצית.
הילדות שלך בבית שאן היתה מאוד סוערת. גדלת תחת קטיושות, פדאיונים, סיפור המחבלים שהרגו אזרחים בבית מגורים בעיר.
"היה קשה שם. בית שאן של שנות השבעים היתה כמו קריית שמונה של לפני כמה שנים. קטיושות נפלו כל הזמן, גם קרוב מאוד לבית שלנו. הרבה ריצות למקלטים, התרעות על חדירות. אני זוכר שבוקר אחד התעוררתי ושמעתי שבקצה השני של העיר מחבלים השתלטו על בניין. אני זוכר שרצתי לשם. הייתי בן 17 ועד עכשיו אני רואה מול העיניים את הכוחות נערכים לפריצה. השטח היה סגור והיה קשה להתקרב. אחר כך כולם דיברו על איך זרקו את גופות המחבלים מהקומה העליונה."
בתום עונת 1993/94 העפילה בית שאן לראשונה בתולדותיה מהליגה הארצית לליגה הלאומית, אז הליגה הראשונה. זו היתה היסטוריה אמיתית, והקבוצה נעטפה מהר מאוד בגלי אהבה ענקיים. פיני שועי הפך לאוהד הכי מפורסם בארץ, והמשיך לקום בבוקר לפנות אשפה; דוד לוי זכה לקאמבק; הקשר יורם בן-גוזי עשה השלמת הכנסה באתר הארכיאולוגי והאח של הבלם איתן טייב נהג בוולוו של השר משכונת אליהו לכנסת, והבטיח שיום יבוא ואחיו איתן ישחק בבית"ר. באוויר היתה אופוריה.
החודשים הראשונים בלאומית היו חלומיים. בית שאן גרפה 21 נקודות מ-45 בסיבוב הראשון, אבל הסיבוב השני היה קטסטרופלי. עשרה משחקים רצופים ללא ניצחון, שברובם הקבוצה אף הפסידה, שיקעו את הקבוצה בירכתי הטבלה. אלישע, איש כל יכול בעיירה בת 14 אלף תושבים, הרגיש את העיניים ננעצות בגב.
"התחילו לדבר בכל מקום, היתה הרגשה שהזמן שלי הגיע, שמפטרים אותי. הרגשתי שאני עושה הכל טוב. לפעמים אתה מרגיש כמו ז'וזה מוריניו, אבל יש עוד דברים והם לא תלוים בך. קח את הימים הללו, ההצלחה במכבי חיפה היא שלי? עם כל הכבוד, אני רק המאמן. יש הרבה אלמנטים שמצטרפים להצלחה או לכישלון. אני עדיין זוכר איך נכנסתי לבנק בבית שאן, והפקיד היה עושה לי פרצוף, בקושי נותן לי שירות. הם כעסו עליי, אכזבתי אותם."
בין המחזורים 24 ל-25 מקבל אלישע טלפון מרינו צרור ושומע שהסיפור של בית שאן נוגע ללב של כולם. "הוא בא אליי הביתה וסיפר שהוא רוצה לעשות עלינו סרט דוקומנטרי ושהם רוצים ללוות אותנו צמוד. היינו על סף ירידת ליגה וחשבתי לעצמי שאין לי מה להפסיד. אמרתי לרינו שאני צריך להתייעץ, אבל כבר באותו רגע הבנתי שזה רעיון טוב ושיש פה סיכוי, דרכם, להפוך את המצב שלנו".
"באתי לאסיפת הקבוצה וסיפרתי שרוצים לעשות עלינו סרט. התנאי היה שהכל יהיה פתוח וגלוי. שאלתי אם הם מסכימים ולא שמעתי התנגדויות. התייעצתי עם ההנהלה והחלטתי שיש לנו רק מה להרוויח מזה. התנאי היה להציב מיקרופונים בכל פינה בעיר. היו להם צוותים בכל מקום. היו מצבים שכבר לא ידענו איפה יש מיקרופון ולא חשבנו על זה. לא הרגשתי את הנוכחות שלהם." הסרט, כאמור, נגמר בהפי אנד מטורף.
אחרי נדודים קצרים בקבוצות מחוץ לעיר, חזר אלישע לקדנציה השנייה בבית שאן, שנגמרה בצורה אחרת לגמרי. במאי 1998 התוודעה המדינה כולה למושג "משחק השרוכים." תקציר: מחזור אחד לסיום הליגה, בית שאן רחוקה בארבע נקודות מהפועל ב"ש שנמצאת במקום ממנו יורדים ליגה. ב"ש משחקת נגד הפועל ירושלים, בית שאן צריכה לארח את האלופה שבדרך, בית"ר ירושלים, שמובילה בנקודה אחת בלבד על הפועל ת"א.
המשחק אמור היה להיערך בבית שאן אבל המשטרה מסרבת לקחת אחריות והאיצטדיון שנבחר הוא קריית אליעזר. שוב קריית אליעזר. ב"ש התחילה לשחק קודם והפסידה ,1:0 מה שהשאיר את בית שאן בכל מקרה בליגה. אלא שכל עוד שוחק המשחק של ב"ש, הבית-שאנים נלחמו. כשהגיעו הדיווחים על ההפסד של ב"ש, פתאום הבחורים מהבקעה הורידו הילוך, ועוד אחד - ועוד אחד.
גם שער שוויון דרמטי, בדקה ה-,86 מרגלי אלמוג חזן, לא מנע מבית"ר ירושלים לנצח ,2:3 אחרי שבע דקות תוספת זמן ומול הגנה לא מאוד מתאמצת של בית שאן. הביטוי "משחק השרוכים" עלה לאחר שבמהלך התקפה של בית"ר ירושלים נראה בלם בית שאן, איתן טייב, קושר סמוך למחצית המגרש את שרוכי נעליו - לא המקום בו אמור להיות בלם של קבוצה שרוצה לשמור על התיקו היוקרתי והסנסציוני מול האלופה שבדרך בדקות הסיום של המשחק. על הספסל, אגב, ישבו אלישע ואחיו אליאס, אז עוזר המאמן, ולא זזו.
גם אתה מכנה את המשחק הזה "משחק השרוכים?"
אלישע נדרך. בפעם הראשונה גם בנו אוהד, ,27 אוטוטו מוסמך בראיית חשבון, נחלץ משלוותו. הם שונאים שמתעסקים בזה, שחוזרים למשחק ההוא. אלישע: "אני לא קורא לזה 'משחק שרוכים."'
אוהד: "תשים לב שטייב בכלל שורך את הנעל שלו בהפוגה רגע לפני שיש קרן לבית"ר, אז מה הסיפור."
טייב, השבוע, מספר שגם היום, 11 שנה אחרי, הוא עדיין סובל מטראומת המשחק ההוא. אחרי שהכדורגל הישראלי עשה הכל כדי להוקיע אותו, משלמים ילדיו את המחיר על המשחק ההוא. לא מזמן נשא הרצאה בפני 200 ילדי בית הספר של בנו, הראה את סרט המשחק והצביע על העובדה ששרך את שרוכיו ברגע מת של המשחק. "ראיתי את הסרט על דודו טופז ואמרתי לאשתי שאני, בלי לעשות כלום ממה שהוא עשה, קיבלתי מהתקשורת אגרוף לא פחות גדול."
כל בית שאן קיבלה מכה מלבד שניים: השוער מאיר כהן ואלישע.
"היו צריכים שעיר אחד לעזאזל, וזה הספיק להם. אני מאוד מפרגן לאלישע, אבל אני יכול לומר שבכל הראיונות שהוא נתן במשך השנים, ציפיתי ממנו לסוג של חיבוק. הוא אחד שהמילה החזקה שלו יכולה היתה להסביר שכל מה שקרה אז התרחש בספונטניות, ללא תכנון מוקדם."
אלישע: "אני רואה את הסיפור ההוא כנורמות קלוקלות של הכדורגל, לא כמשהו טיפוסי לבית שאן. לא היה שם משהו שלא ראינו עוד קודם או מאז. אני לא יודע מה היה. ישראל היא מדינה קטנה, ואם חיפשו משהו לא כשר במשחק ההוא ולא מצאו, אז כנראה שבאמת לא היתה מכירת משחק או תכנון מראש. אני לא יודע אם השחקנים נלחצו או לא, אני רק יודע שבדקות האחרונות הם התבטלו בפני בית"ר וזה לא היה תקין."
לא התערבת.
"מה יכולתי לעשות. השופט הוסיף זמן בלי סוף, והקהל של בית"ר עמד על הקווים והפעיל לחץ משלו. היתה תנועה חד סיטרית לכיוון השער שלנו, אבל לא חשבתי באותו רגע שיש משהו לא תקין. עשיתי חילופים טובים. מאיר מליקה נכנס ואלמוג חזן השווה."
בערב ישבה כל המדינה וראתה קטעים מהמשחק. איך הרגשת?
"לא ראיתי בטלוויזיה. לא רציתי לראות."
מה זאת אומרת?
"גם לא ראיתי את הניצחון שלנו על זלצבורג בשידור חוזר. לקחו את המשחק ההוא למקום אחר בצורה קיצונית. אנשים לא היו מעורבים בקונספירציה, ובכל מקרה, זה לא מה שהרג את הקבוצה."
כולם בטוחים שכן.
"מה שפירק את בית שאן זו ההתנהלות אחר כך. נעשו הרבה טעויות מקצועיות."
גם אתה עזבת. הרחת את הקריסה?
"הייתי מוכן להישאר, אבל החליטו לקחת את אברהם אבוקרט."
נשאר כתם?
"זה לא כתם. לשקר אין רגליים, ואם אתה עושה משהו לא ראוי, בסופו של דבר הוא מתגלה כי אנחנו מדינה קטנה. לא היה לי חלק בזה, ואם קרה משהו לא מוסרי, זה חלק מנורמות לא טובות בכדורגל, ולא רק בארץ אלא בכל העולם."
אוהד מתערב: "אתם שואלים את הבית-שאנים מה קרה, אבל תשאלו גם את יוסי אבוקסיס. הוא היום עוזר מאמן בהפועל ת"א, אבל הוא היה חלק מהמשחק הזה ושיחק בבית"ר. תשאלו אותו על מה הוא דיבר עם טייב ואחרים לאורך כל המשחק."
אלישע: "בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי יש לא מעט משחקים מוזרים, אבל נטפלו לבית שאן. הפועל ת"א היתה צריכה לעלות ליגה וניצחה 0:6 את עמידר. היא כבשה כל הזמן גול אחד יותר ממכבי יבנה שנלחמה איתה על העלייה. יש גם משחק האליפות של כפ"ס מול שמשון במכתש, שנגמר בתיקו שהתאים לשתי הקבוצות."
אוהד: "בעונה שעברה כפ"ס ניצחה את הפועל ת"א בבלומפילד והגיעה ל-12 מצבים ברבע השעה האחרונה. היא ירדה רק כי מכבי פ"ת נתנה גול בדקה ה-90 בהרצליה וניצלה. תאר לך מה היה קורה אם כפ"ס היתה ניצלת והיו מדברים על המשחק בבלומפילד."
אלישע: "אני חושב שסיפור בית שאן קיבל ממדים כאלה משום שלהפועל ת"א יש הרבה אוהדים בתקשורת."
אגב קבוצות גדולות, הפועל ת"א היא אופציית אימון מבחינתך?
"זה לא רלוונטי. אני מאמן מכבי חיפה היום. לדעתי אוהדי הפועל ת"א לא רוצים שאאמן שם, אבל זה לא מפריע לי. אני לא מרגיש נקי־ פות מצפון. אין לי על מה."
את רעייתו, נאוה, גם היא בית-שאנית, פגש אלישע לוי כשהיתה בת 16 וחצי, דרך אחותו שהיתה שכנה שלה. הוא התחיל איתה, כי אז בנות לא התחילו עם בנים, ומאז הם צמודים, מנהלים בית שפוי וסולידי. פעם עבדה כמורה אבל מאוחר יותר נטשה את המקצוע והפכה למזכירה רפואית.
אורח החיים רגוע, ואלישע ממשיך לעשות גם עכשיו את הקניות לבית בסופר שבקניון. מה שכן, מאז שהוא במכבי חיפה, ובעיקר עכשיו, מצלצלים להם ילדים מהשכונה לא פעם באינטרקום למטה. רוצים לשמוע את קולו ובורחים, רוצים לעלות ולקבל חתימה. הוא מדבר איתם, מתמסר בקלות.
אלישע: "יש בום בטלפונים ובמסרונים. לא האמנתי שאצטרך יום אחד להתחיל לסנן אנשים. זה לא אני." הבן אוהד דומה לאמא והבת אדוה דומה לאלישע שתי טיפות מים. היא סיימה צבא ועובדת בבידוק הביטחוני בנתב"ג. כבר יצא לה לעשות לאבא צ'ק אין ולהדביק מדבקות על המזוודה שלו, כשיצא עם חיפה לאירופה.
שאלת אותו אם הוא ארז לבד?
"הוא לא אורז לבד. אמא עוזרת לו."
החיים השתנו מאז שאבא מאמן בחיפה?
"לא ממש. הוא אותו אבא, חוץ מזה שבעבודה כולם רוצים ממני כרטיסים למשחקים של חיפה. אין מה לעשות, לחיפה יש הרבה יותר אוהדים מאשר לאשדוד או לסכנין."
את בית שאן, בה גדל, עזב אלישע בגיל ,24 ביום שעזב את מכבי חיפה כשחקן. עבר להתגורר בפתח תקווה למשך תשע שנים ומ-1991 הוא גר בכפר סבא. ממן חושב שלנאוה יש תפקיד מכריע בהצלחה של אלישע: "אתה יודע למה? בדרך כלל אנשים שבאים ממקומות קטנים נשברים באמצע כשקצת לא הולך וחוזרים הביתה, למקום הקטן שלהם. נאוה לא ויתרה גם בימים הקשים והתעקשה שהם יישארו בפקח תקווה או בכפר סבא."
עברת לכפר סבא כי הבנת שאם אתה רוצה להתקדם, כמו קשטן, שלמה שרף ושום שגרו שם, גם אתה צריך לגור שם?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם