המבחן של המדינה: השחקנים שיכולים לעשות לנו את העונה
ליגת העל המורחבת ממש מעבר לפינה ועבור מספר כדורגלנים עונת 2009/10 היא שנת מבחן. אפק, זנדברג, ויסה, שבחון ואסולין - חייבים להוכיח שעדיין יש להם את זה. האוהדים? בבני יהודה אופטימיים, בהפועל מפחדים מאליפות אפריקה, בבית"ר לא מוכנים לשמוע על תיקו ובמכבי ת"א רק רוצים את הדרבי. nrg מעריב פותח עונה ומבטיח לעקוב אחרי החמישייה
בעידן של חמישה ערוצי ספורט, אין ספור אתרי אינטרנט והתעסקות ביותר מדי תפל, הנה צ'אנס אמיתי לליגת העל המורחבת והלוואי שלא נצטרך לכרות את הענף עליו אנחנו יושבים וכל כך אוהבים. הנה חמישה שחקנים, שיכולים להפוך את עונת 2009/10 שבאה עלינו לטובה, לשנה בטעם של פעם. ניסיון אחרון בהחלט לשמור על אופטימיות.
המגן/קשר כבר ממזמן לא הילד מקרית אונו ואת הרגעים היפים מימי התינוקות של קשטן, אפשר לאחסן במקום של כבוד בספר הזיכרונות. בלילי עושה קריירה יפה בטורקיה וזוכה לקרדיט לא מבוטל, טועמה פותח עונה בליגה היוונית הקשה, אחרי שכבר בילה שנה שלמה בסטנדרט ליאז' - קבוצת ברמת צ'מפיונס-ליג ואפילו כפיר אודי מצא את דרכו, כשבחר להתחזק ולהתקרב לדת.
אצל אפק נוצרה מעיין רוטינה קבועה, בה הכל נראה מבטיח בפתיחה, אך דועך לאט-לאט, עד שזה אורז את הפקלעות ונודד לתחנה הבאה.
כשאברהם גרנט הציב אותו בנבחרת כמגן ימני מול צרפת, זה גמל לו בשער מוקדם ומרגש, אך ככל שנקפו המשחקים, איבד מהטאצ' ולפרקים אף גרם לחורים מרגיזים. כששיחק בסנטאנדר והושאל לסלמנקה, השכיל לכבוש שערים קריטיים, אך אף פעם לא הצליח להישאר בתמונת ה-11 לאורך זמן.
כדורגל תמיד היה לעמרי אפק וגם אינטליגנציה (על הדשא ומחוצה לו), גם טיימינג זו ממש לא אחת מבעיותיו של השחקן, שייזכר לדיראון עולם כראשון ש'תפר' את גאידמק, כשזה נכנס לכדורגל הישראלי אי שם ב-2005 והחזיר את אפק מחו"ל.
למרות כל אלו, עדיין יש הרגשה שמשהו התפספס. כשאפק כבר קיבל כמה דקות בחיפה, הוא גמל בכדורגל לא רע לפרקים, אך כנראה שאלישע לוי ראה דברים אחרים באימונים וזה זכה רק ל-32 דקות בממוצע למשחק (14 הופעות),
השנה בבני יהודה זוהי שנת מבחן קריטית לשחקן שיצטרך להחליט האם הכדורגל עדיין בראש מעייניו או שהוא כבר חצי רגל בעיסוקי פוסט הפרישה והאם בני יהודה היא רק חלון ראווה לעולם התל אביבי, שאם אתה לא בתוכו, אז אתה כביכול לא קיים.
מה שבטוח, אתגר גדול מלשמור את הזהובים ברמה של שנה שעברה ועוד כשחקן מוביל, הוא לא ימצא בשום קבוצה בארץ.
דבר האוהד האקראי: "את האמת, אני לא מבין בשביל מה הביאו את אפק. אם הוא הישראלי הבכיר שהבאנו, אז לא נוכל ללכת עד הסוף. אני מקווה שיביא ערך מוסף ושיצליח".
"אם לא נעבור את פ.ס.וו, אז נסיים מקום שלישי ואם נעלה לשלב הבתים, אז נסיים מקום שביעי, כי הסגל שלנו יותר מדי קצר. בסך הכל אני מרוצה מהרצינות שמראה הקבוצה". (חן לוי – אוהד כורסא וחולה בני יהודה בכל רמ"ח אבריו).
על הנייר נראה כי החיבור בין מיכאל זנדברג והפועל ת"א הוא החיבור הטבעי וכי שער בדרבי בסיבוב הראשון הוא היקש מתבקש. הרי זנדברג הוכיח לא פעם כי הוא מבין טוב מאוד איך עובד פה העסק: 1. לקראת סוף חוזה נותנים עונה גדולה 2. בקבוצה חדשה מרביצים שנה לפנתיאון וקונים את לב האוהדים.
בחיפה של האליפות האחרונה לפני עידן גאידמק, סיים זנדברג כישראלי המוביל עם 9 שערים (אחרי קולאוטי ובוקולי – לפני האזרחות) ובעונה הראשונה בצהוב-שחור התפוצץ עם 13 בישולים, משם המשיך לחמש אליפויות רצופות ברקורד האישי – הישג השמור רק לרצאבי, סטלמך ושות' מהפועל פ"ת המיתולוגית ולאריק בנאדו היציב כסלע.
דווקא השנה מגיע הקשר בן ה-29 אחרי עונה חלשה, בה כבש 2 שערים, בישל 4 ושיחק בסך הכל 50 דקות בממוצע למשחק, כשאת שלהי העונה החולפת, בחר להקריב כדי לטפל בבקע טורדני. קורנפיין הבין כי בעידן הנוכחי בבית"ר, ויתור על הקשר שסיים חוזה הוא הכרחי וזנדברג בחר במתחם חודורוב, מה שעל הנייר נראה כהבטחה גדולה.
השחקן כבר הוכיח כי הוא זקוק למוטיבציה גבוהה כדי להישאר בפוקוס לאורך זמן (כך יעידו אוהדי חיפה, שאכלו הרבה מרור עד שהכישרון התפרץ) ואצל האדומים הרעבים לטפס מקום אחד גבוה מאשר בשנה שעברה, זה נראה כמו שילוב משמיים.
זנדברג ירוץ בשמאל ויפנה לגילי ורמוט את אגף ימין אותו גזל ממנו טלקיסקי בשנה שעברה ועם גיבוי של מגן מנוסה כמו בן דיין, נראה כי הרמונט של גוטמן באגף שמאל הוא שדרוג קלאסי. אלא שגם בשנה שעברה הקבוצה עם הסגל הנוצץ ביותר לא לקחה אליפות וייתכן כי העובדה שזנדברג קרטע בעונה האחרונה לפני תום חוזהו בבירה, תשבור את החוקיות והקשר גם לא יצליח בעונה הראשונה באדום.
חובת ההוכחה היא רק עליו, כי המועדון הגדול היחיד שנשאר לו לעבור בסבב הוא מכבי ת"א ושם כבר חצי ליגה יודעת שהרבה יותר קשה לפרוח.
דבר האוהד האקראי: "כולם מדברים על זנדברג, אבל ההגעה שלו תפנה את ורמוט לאגף ימין ולדעתי זו הולכת להיות העונה של גילי. זה האגף שמאל הכי טוב שהיה בהפועל והרביעייה הקדמית הכי מפחידה מאז שאני זוכר".
"אנחנו הולכים לסיים מקומות 1-2, כי אני עדיין מפחד מחיפה, שנראו פשוט מצוין בזלצבורג. ההצלחה של הפועל תלויה גם באליפות אפריקה, אליה ייצאו אניימה ויבואה". (עמרי תבור - מנוי וותיק בשער 5)
כמה מילים נשפכו על בית"ר ירושלים הקיץ. עיקולים, נושים, ספונסרים, פירוק ומשה דדש הם רק חלק מהנושאים עליהם כבר אי אפשר לשמוע. אחרי עונת מלפפונים, שהתעסקה בעיקר בקיצוצי חוזים ופחות במדור הרכילות האלטרנטיבי של חובבי הספורט - בו כוכבי הליגה מחפשים בית חדש, בית"ר ירושלים מודל 2009/10 יוצאת לדרך.
בית"ר יחד עם מכבי ת"א, היא עדיין הקבוצה עם קהל האוהדים הרחב בארץ וגם בשנה בה ישתפשפו בבית וגן שוערים צעירים או לא יציבים, כישרונות שמחפשים לצאת לאירופה ושחקנים שבילו את העונות האחרונות כמושאלים, יהיו ציפיות כמיטב המסורות והרבה מהן.
דווקא בשנה כזו, השחקן שעשוי לעשות את ההבדל עבור יצחק שום הוא ג'וניור ויסה. הפרואני הנמרץ, שבשנה שעברה השאיר במו רגליו (עם כל הכבוד לשמעון אבו חצירא) את הפועל פ"ת בליגה הבכירה, חוזר למקום בו באמת יודעים להעריך כדורגל התקפי.
הדריבל הסוחף, מסירות הסרגל ואפילו כמות הצהובים האדירה (11), מתאימים כמו כפפה לקהל של בית"ר, שכל עוד ויסה ייהנה, יראה כדורגל דרום אמריקאי אטרקטיבי כמו שהוא אוהב.
למרות שורה סטטיסטית לא מרשימה יתר על המידה (3 שערים ו-4 בישולים במלאבס), ייתכן מאוד כי ויסה הגיע למקום הנכון בזמן הנכון. האם שנת ההתחשלות אצל זלצר עיצבה את היהלום? או שמדובר בעוד שחקן שיתאדה מנוף הכדורגל הישראלי בחזרה ליבשת הלטינית ממנה בא ולא קדימה לעבר אירופה.
בבית"ר חשוב לציין גם את עידן ורד, שהולך ומתפתח לדבר הגדול הבא בכדורגל הישראלי. שחקן מצוין עם חוצפה חיובית, שנראה כי הכדורגל הישראלי טרם הספיק לקלקל אותו ולהצמיח לו מניירות של כוכב. הימור קטן: שרק יתחזק טיפה ויהפוך לשחקן הרכב קבוע בקמפיין הנבחרת הבא - יפה שעה אחת קודם.
דבר האוהד האקראי: "אנחנו לגמרי תלויים בויסה. הוא צריך להיכנס לנעליים של שחקנים זרים כמו בואטנג ופרננדס. אם הוא יהיה טוב אנחנו יכולים לקחת אליפות, אם לא אז אנחנו נסיים כמו מכבי ת"א של השנה שעברה. אני גם בונה על עידן טל, שנתן בגמר גביע את המשחק הכי טוב שלו – אם ימשיך ככה השנה, אז אנחנו מסודרים".
"בית"ר רוצה תמיד לנצח ואנחנו לא רוצים כלום חוץ ממקום ראשון. תסריט האימים הוא מקום 2 כי הפועל מפחידה אותי, אבל אני לא קונה נגדם תיקו כי זה דבר חמור מבחינתי ונוגד את הרוח הבית"רית". (גיל עטר – מנוי ביציע המזרחי וסטודנט באוניברסיטת בר אילן).
אמנם לא מדובר בשחקן רכש, אך עדיין זהו האדם עליו תיפול או תקום העונה של מכבי ת"א. הפעם בניגוד לעונות קודמות, מדובר בשנה האחרונה בחוזהו של הקשר, שחייב להוכיח כי הוא שייך לליגה של הגדולים ושבאמת יש לו את זה.
ביציעי מכבי הכינויים לשבחון נעים בסקאלה, החל מ'שחקן מרגרינה' ועד 'לסמל הבא', אבל כל אוהד יסכים ששבחון הוא מהבודדים, שהופכים את השחקנים לידו לטובים יותר, הגדרה שהודבקה למספר 8 מיתי מסוים, שעומד כעת על הקווים.
ההצלחה של נמני ושל שבחון שלובה זה בזה ולא סתם רואים עד כמה המאמן בונה עליו לקראת העונה שבפתח. מספר 14 בצהוב לא הצליח להותיר חותם מיוחד בקרית שלום מאז הצטרף ב-2006, אך עדיין נושא עימו שק של ציפיות בכל שנה ונחשב לשחקן היחיד ממנו פוחדים אוהדי הפועל ת"א לפני הדרבי.
הרי כולם יודעים למה לצפות משוער כמו שטראובר, שזכה בכל תואר אפשרי בצהוב ואף השתתף בליגת האלופות, רוני גפני לא יכול להיות פחות טוב ממי שהתרוצץ באגף שמאל של בלומפילד בשנים האחרונות ויובל אבידור הוא יותר יובל אבידוגמה, שבמקרה הטוב יהפוך למעיין עמיר תורג'מן מודרני, שנותן את השבעה שערים, שעושים את ההבדל במשחקים הקשים.
שבחון הוא שונה, מיוחד וקשה לפספס את זה. הוא רק צריך להוכיח כי המעמד לא גדול עליו וכי הוא יכול לתת יותר משלושה משחקים טובים ברצף. דווקא בעונה כזו עם הגב הרחב של נמני מהקהל, יש לו את כל הכלים להצליח ולסחוף את מכבי ת"א לעונה אופטימית, אחרי שנים של התבוססות בהרבה כלום ושום דבר.
דבר האוהד האקראי: "שבחון הוא לא כמו בוזגלו. כשמאור טוב אז הוא בולט מעל כל הקבוצה, אבל כשיוסי טוב אז כולם לידו משתפרים. אני דווקא מבסוט שדוד רביבו לא מגיע למכבי כי אם רוצים להריץ צעירים, אז הוא לא מתאים לקונספט".
"למרות שבהרבה משחקים הוא פרווה, שבחון עדיין מרגש אותי ואני לא אשכח לו בחיים את הגול בשנייה האחרונה בדרבי, יום אחרי שחזרתי מדרום אמריקה. רק שייקח כבר את הצ'אנס".
"לדעתי נסיים מקומות 1-3, אבל עזבו מיקום, יש לי רק בקשה אחת משחקני מכבי: רק תביאו את הדרבי". (אדם פולובינצ'יק – מלצר וסטודנט לכלכלה באוניברסיטת ת"א - מנוי בשער 8).
כמה מים עברו בנהר של ליאור אסולין, מאז שחובבי הכדורגל נחשפו למבקיע המחונן, שקיבל במה מאריאל שיימן ובהמשך הפך לבן ערובה שלו במכבי הרצליה. אחרי שנים בהן קרע רשתות במכבי פ"ת, לקח גביע עם סכנין וקנה את ליבם של אוהדי היציע המזרחי בטדי, התחיל אסולין בצניחה חופשית ממנה התקשה להתאושש.
חלוצה הטרי של הפועל ב"ש יהיה חייב להוכיח השנה, מדוע הוא השחקן הפעיל הפורה ביותר המשחק היום בליגת העל (77 שערים) והאם חלוצים מהסוג שלו יכולים להיזכר בספרי ההיסטוריה של הליגה הישראלית, אפילו אחרי שלא הגיע לשום הישג משמעותי עם קבוצה גדולה כמו הפועל ת"א או בית"ר (ע"ע שי הולצמן).
מי בכלל קבע שחייבים להצליח בציר 'ארבע הגדולות' כדי להישאר בתודעה. אולי דווקא בב"ש יצליח אסולין לחזור ובגדול, בעיקר לנוכח העובדה שקבוצת הגנה גדולה לא מתגבשת בבירת הנגב. יחד עם דוד רביבו ומליקסון בקישור ועם אוהד קדוסי בשפיץ, אלו יהוו חוליית התקפה קטלנית, שיש עליה חובת הוכחה עצומה.
הפרויקט של גיא עזורי ואלונה ברקת עלול לקום וליפול על הצמד חמד, כשהזרקור המרכזי יהיה על אסולין, שיצטרך להוכיח כי הוא מרוכז כל כולו בכדורגל ולא בשטויות מסביב.
אחרת, אל תתפלאו אם תוך זמן קצר, השם ליאור אסולין לא ייזכר כזה שפרש עם שלושה שערים פחות מחיים רביבו, אלא כזה שתלה את הנעליים עם גול אחד יותר ממנור חסן.
דבר האוהד האקראי: "אני לא בטוח שאסולין זה השחקן שהפועל ב"ש החדשה צריכה מבחינה ערכית. הרבה תלוי בו, אם הראש יהיה בכדורגל, יכול להיות שיחזור להיות מהחלוצים המובילים בליגה. קשה לי לראות את זה קורה בגלל האישיות שלו".
"ב"ש תסיים במקומות 4-8. עונת כדורגל היא דינאמית וצריך לראות איך דברים מתפתחים. פוטנציאלית אנחנו צריכים תוך חמש שנים לקחת אליפות". (דודו עזריה – אוהד הפועל ב"ש ומנהל רשת מחשבים).
שלומי ארבייטמן (מכבי חיפה) – זלצבורג, דקה 84, מאני-טיים - צריך להוסיף?
עומר פרץ (הפועל ר"ג) – כישרון מפוספס או ילד מעצבן. החלוץ שנכשל בקרית שמונה חוזר למרכז ורוצה להוכיח למה שטרסבורג החזיקה ממנו בזמנו.
ברוך דגו (מ.ס אשדוד) – כשריח ליגת האלופות חוזר, קשה שלא להיזכר בימים היפים של הקשר. הזדמנות אחרונה בהחלט לחזור לעניינים.
אבי יחיאל (מכבי פ"ת) – משנה מקום משנה מזל? מההמולה של קרית שלום לשקט של פ"ת. בלם יציב או תחילת הסוף?
אלנתן סלמי (הפועל פ"ת) – שחקן שהבטיח הרבה ומיעט לקיים, מגיע לפתיחת העונה אחרי שהתפוצץ בגביע הטוטו.
עמנואל פאפו (הפועל חיפה) – השחקן בעל מספר ההופעות הרב ביותר בסגל של דורה, יציבות ההגנה תהיה שם המשחק השנה.
פיראס מוגרבי (מכבי נתניה) – היהלום האמיתי של נתניה, הראה ניצוצות בגביע הטוטו ואין כמו השנה הנוכחית כדי לפרוץ קדימה.
אריק הורט (הפועל רעננה) – שחקן יהודי מוכשר עם רקורד ב-MLS. במכבי ת"א לא קיבל צ'אנס וכעת אולי הגיע תורו.
חאמד גנאים (בני סכנין) – הקשר השמאלי בולט מעל כולם בסיירת של קוליק, יקפוץ מדרגה או שזו לא העונה האחרונה בדוחא?
עמנואל אמנגואה (הפועל עכו) – קשר מצוין ונייד שיכול לעשות את ההבדל עבור קבוצת תחתית פוטנציאלית.
מי לדעתכם ייקח את הצ'אנס שלו השנה
בחר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם