ראשי » ספורט » כדורגל עולמי » כדורגל ישראלי

לא ילד שמנת: רוני גפני שלא הכרתם

רוני גפני היה יכול להסתדר גם בלי המשכורת מהכדורגל, אבל לדברי חבריו הוא נלחם על המגרש כמו מי שצריך את הניצחון ואת הפרמיה. אריק בנאדו: "רוני היה אחד הגורמים לרצון שלי לשחק במכבי ת"א. אני חושב שהם עשו עסקה מצוינת כשצירפו אותו"

במכללת רייכמן שבהרצליה זוכרים היטב את רוני גפני. כדורגלנים וסלבריטאים אחרים זוכים בדרך כלל ליחס מועדף במוסדות האקדמיים, משהו בסגנון של יד רוחצת יד. אתם תלמדו אצלנו, תעשו לנו קצת פרסום, ואנחנו נעזור לכם להצליח.

רוני גפני היה מטרה נוחה. שחקן ליגת-העל בכדורגל שמגיע למכללה היוקרתית ללימודי תואר ראשון במנהל עסקים ומימון. הכדורגלן שהחליט להשקיע במקביל בלימודים חוזר ע"י נבחרת הכדורגל של המכללה, והיה יכול לקבל צ'ופרים כאלה או אחרים שהיו ודאי עוזרים לו לסיים ביתר קלות את התואר, אבל גפני התעקש לעשות את הדברים לבד, בלי עזרה כלשהי, ולבסוף אף סיים בהצטיינות.

זה לא הפתיע את מי שמכירים היטב את גפני. אפילו שהוא גדל עם כפית של זהב בפה, הוא רצה תמיד לעשות את הדרך בצורה הכי ישרה ללא עזרה מאיש. אביו, היהלומן ואיש העסקים יובל גפני, היה יכול לדאוג לכל הצרכים של בנו, אבל רוני עמד על כך שהוא צריך להיות עצמאי.

"זה באופי של רוני", מספר חבר משפחה. "מיום שהוא היה קטן היה בולט שהוא רוצה לעשות את הדברים לבד. הוא היה תמיד עקשן מאד. אני חושב שמהיום שהוא קיבל לראשונה משכורת מהכדורגל הוא הודיע ליובל שהוא לא רוצה עזרה כספית והוא יסתדר לבד".

"נכון שההורים עזרו לו מאוחר יותר, כשהתחתן עם חברתו כרמל ורכש דירה, אבל בגדול, אלה דברים שכל ההורים עושים בדרך כלל. רוני היה יכול לחיות כל החיים בלי לעבוד, אבל הוא רצה להיות עצמאי".

בגיל 29 וארבעה חודשים חזר גפני למכבי ת"א, הקבוצה שגם אביו יובל גדל ושיחק בה עד גיל נוער. כמעט עשור הוא מסתובב בליגה, אבל בלב עמוק בפנים רצה תמיד לחזור הביתה, למקום שעזב כי לא שיחק מספיק.

גפני היה מגן שמאלי מוכשר בכל קבוצות הילדים והנוער של מכבי ת"א. הוא נמנה כמעט תמיד עם סגלי הנבחרות הלאומיות הצעירות, ואפילו כשלא שיחק בבוגרים בקביעות, לא ויתר עליו משה סיני, שהיה אז מאמן הנבחרת האולימפית.
 

גפני ודאי לא אוהב להיזכר בסיפור הנבחרת האולימפית והצעירה במלון כפר המכבייה, אבל גם הוא היה חלק משבעת השחקנים שבילו עם הצעירה ערב משחק בין-ארצי. גפני נענש כמו האחרים, ונופה מהנבחרות הלאומיות.

הוא גם עזב אז את מכבי ת"א והחל לנדוד. בתחילה נחת לתקופה קצרה בהפועל פ"ת, ומאוחר יותר שיחק חמש שנים בבני יהודה, זכה באליפות עם בית"ר ירושלים של יוסי מזרחי, ונקנה ע"י מכבי חיפה, שם בילה שנתיים, אם אפשר לקרוא לפציעה של שנה "בילוי".

תקופת הפריחה שלו הייתה בבני יהודה. הוא הגיע לשכונה כשהקבוצה הייתה בליגה הלאומית. אלי אוחנה היה אז המאמן, ואתו עלה לליגת-העל. במשך הזמן לקח אביו יובל את הקבוצה ותפקד כיושב ראש, אבל ללא קשר לכך תקע גפני יתד עמוק בדשא, ואף זכה לענוד את סרט הקפטן במשך עונה וחצי.

"רוני היה אחלה קפטן", נזכר שחקן של בני יהודה. "יכול להיות שהוא טיפוס שקט, ואולי אפילו נחבא אל הכלים בעיני רבים, אבל הוא בכלל לא פראייר. אני יכול לספר לך איך הוא היה אוסף אותנו אצלו בבית לפני משחקי גביע חשובים, בלי שאף אחד היה יודע וגם בלי שהדברים יודלפו לתקשורת, ובבית שלו היה נותן לכולם לדבר ולבסוף אומר את הדברים שלו יפה ועמוק אל תוך הלב. הוא רק נראה טיפוס ביישן, אבל הוא פייטר וגם יודע להתבטא. הוא אינטליגנטי. קורא את המפה יותר טוב מכולם. אי-אפשר לתחמן אותו".
 

מי שיכול להעיד יותר מכולם על אופיו של גפני הוא ראובן עובד. "התקופה הכי יפה של ראובן הייתה כשהוא שיחק עם רוני על הקו", סיפר השבוע חבר של עובד. "אם תסתכל לאחור לתקופה של עובד בכדורגל, הייתה לו עונה מצוינת בבני יהודה כשכולם חשבו שהנה הוא פורץ קדימה וממצה את הפוטנציאל שלו".

"זה היה כשגפני היה אתו על הקו השמאלי ולא נתן לו לעשות שטויות. הוא שמר עליו גם ברמה הטקטית ובכלל מחוץ למגרש. אני יודע שהוא סחב אותו למכון כושר כדי שיעבוד גם מחוץ לשעות האימונים. הלוואי שראובן היה משחק אתו עוד כמה שנים. אני בטוח שהשילוב ביניהם היה יכול להיות קטלני. תמיד היינו צוחקים שהנה ראובן יודע לעשות הגנה וזה הרבה בגלל שרוני קדח לו בראש שירד להגנה, ולא נתן לו מנוח".

גפני נחשב בבני יהודה מגן קשוח. אחד שקשה מאד לעבור אותו. הוא גם ידע לתמוך בהתקפה ולבשל לא מעט שערים. הדבר הקנה לו את המעבר היוקרתי לבית"ר ירושלים, שעמה כאמור זכה באליפות. בתחילת הדרך בירושלים הוא התאמן אצל אוסי ארדילס, ומאוחר יותר אצל יוסי מזרחי. בתקופה ההיא בבית וגן הוא גם הכיר את שמעון גרשון, והשניים נחשבים היום חברים קרובים מאוד. גם מלי לוי, אשתו של גרשון, וכרמל גפני נחשבות חברות קרובות.

גפני קיווה כי ימשיך את התנופה במכבי חיפה, אבל אז החל לסבול מפציעה טורדנית בשרירי המפשעה. זו טופלה רק בעזרת ניתוח, והוא הושבת לתקופה ארוכה.

יענקל'ה שחר לא היה יכול להרשות לעצמו להסתפק במחליפים, והביא לעמדה את פיטר מסיללה מדרום אפריקה, שתפס מקום של קבע, וכמעט לא נתן לגפני להתקרב. בעיני רבים גפני היה טוב ממסיללה באימונים, אבל המאמנים המשיכו לתת קרדיט למגן נבחרת דרום אפריקה עד שגפני החליט לעזוב.
 

כמו אז, לפני עשר שנים, כשהחליט לעזוב את מכבי ת"א כי ראה שדדי בן דיין מועדף, כך גם הפעם החליט לעזוב את הכרמל ולחזור הביתה לקרית שלום כי ידע שמסיללה זוכה לעדיפות מצד אלישע לוי.

"רוני רצה לשחק", מספר חבר קרוב מהקבוצה החדשה ישנה של גפני. "לפי הפרסומים שלכם, הוא ירוויח במכבי ת"א פחות ממכבי חיפה, וזה מלמד שהוא היה מוכן להקריב ברמת השכר כדי לחזור לשחק ולהיות שחקן מוביל".

לגפני היה חוזה של 150 אלף דולר נטו בחיפה. במכבי ת"א הוא ירוויח כמאה אלף דולר בלבד, אבל כבר במחנה האימונים בהולנד היה אפשר לראות ששמחת החיים חזרה אליו. "הוא אחלה בחור", מספר חבר בצוות המאמנים של הג'נרל מנג'ר אבי נמני. "שחקן שקט, טקטי, משקיען. אחד שלא עושה בעיות ובא לכל אימון כדי לעבוד. אני חושב שגם ברמה החברתית הוא מוסיף לכולם".

את גפני מכיר היטב גם המנהל המקצועי של מחלקת הנוער של מכבי ת"א ניר לוין. "אימנתי את רוני תקופה לא ארוכה בעונה הראשונה שלי בקבוצה לפני הרבה שנים", נזכר לוין. "דדי בן דיין היה אז המגן השמאלי הקבוע, ורוני -  שרצה מאד לשחק -  קיבל את זה כמו גבר, לא עשה פרצופים, והמשיך להתאמן עד שעזב בצורה מסודרת ומכובדת לקבוצה אחרת".
 

במחנה האימונים במלון קרלטון דה ברוג בעיירה מירלו חלק גפני חדר עם אלי ביטון, חברו מהימים שהשניים נחשבו ילדי הפלא של אברם גרנט. ביטון, שגדל בצניעות, יכול להעיד כמה גפני מעולם לא עשה עניין מהכסף שיש לו.

"בחבר'ה שלנו תמיד היינו צוחקים ואומרים לרוני על מה אתה מתאמץ כל כך וקורע את עצמך במגרש. הרי אתה יכול להשקיף על כולם מיציע המכובדים ואולי אף לנהל קבוצת כדורגל", מספר אחד מחבריו הקרובים של גפני. "אבל הוא תמיד היה מחייך, והיה ממשיך לעבוד קשה יותר מכולם. אם לא היה אכפת לו מעצמו ומהקריירה שלו הוא היה ממשיך בחיפה בהרבה כסף".

למרות המופנמות של גפני, הוא קשר הרבה מאד קשרים עם חברים למקצוע שהפכו גם חברים לחיים. לא רבים יודעים, אבל בימים שאריק בנאדו התלבט בין מכבי ת"א לבית"ר ירושלים, ישב לו גפני על הראש וניסה בכל דרך להנחית אותו בקרית שלום.

"אין ספק שרוני היה אחד הגורמים לרצון שלי לשחק במכבי ת"א", סיפר השבוע בנאדו. "היו הרבה גורמים אחרים, אבל גם רוני היה אחד מהם. הוא חבר טוב ואחלה בן אדם שכיף להיות במחיצתו. רוני הוא אולי אחד שגדל עם כפית של כסף בפה, אבל הוא לא ילד שמנת".

"הוא אחד שנלחם במגרש כמו מישהו שצריך את הניצחון או את הפרמיה בשביל החיים שלו. אני חושב שמכבי ת"א עשתה עסקה מצוינת כשצירפה אותו. הוא נכס עבור כל מועדון, והם לא יצטערו שהחזירו אותו הביתה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...