רוט בערפל: שחקן ואדם של לב ונשמה
דרך ארוכה עשה הסוהר הצבאי מורן רוט עד שהפך לאחד הישראלים המבוקשים והיקרים בשוק. שבע תחנות בשש שנים, כולל ניסיון של מכבי לקחת אותו מחולון וצלחת אליפות על חשבונה. ואחרי כל זה, דווקא הוא מוצג כחמדן במאבק הקבוצות להורדת מחירי העובדים. "אני שחקן ואדם של לב ונשמה", הוא מזכיר, "אני לא משחק רק בשביל הכסף"
היו שם את כל המרכיבים של סרט פולחן. אירוע של פעם בחיים, הפיכת חצר, קריסת שלטון מצולמת בשידור חי. אבל מהזווית האישית של רוט זה היה יותר סיפור הוליוודי דביק. כזה שרואים בדרך־כלל רק באגדות. הילד שמגיע משום מקום, שאף אחד לא הכיר ולא ספר, עד שיום אחד...
היום הוא אחד הישראלים היקרים והמבוקשים בשוק ההעברות הקפוא של הכדורסל הישראלי. לפני האליפות, בגיל בו שחקני כדורסל קונים את הג'יפ הראשון, רוט עוד נסע בטרמפים לכלא .4 הקריירה שלו באותם ימים התרכזה בתפקידו כסוהר צבאי.
הוא לא הוכר כספורטאי מצטיין, אפילו לא כספורטאי פעיל. לאימונים הוא היה יוצא בהתאם למצב הרוח ולג'סטות של המפקד, שלמזלו גילה אמפתיה לילד שחלם להיות שחקן כדורסל. בעולם האמיתי, רוט היה בקושי שחקן ספסל בליגות הנמוכות.
"אני זוכר את עצמי בשניות שאחרי האליפות עומד במרכז האולם," רוט משחזר. "מסתובב ב-360 מעלות, מסתכל על היציעים עם דמעות בעיניים. מנסה להוכיח לעצמי שאני לא בתוך חלום ושזה באמת קורה. מי האמין שאגיע לאן שהגעתי. לכן הכל התפרץ החוצה. בגלל כל מה שעברתי בדרך.
"חמישה ימים בשבוע ישנתי בבסיס וקמתי בחמש בבוקר, כי צריך לקום לפני הכלואים. מאותו רגע זה כל היום לצעוק, להיות עצבני ולהתעסק במשמעת.
"הכדורסל היה מלחמה כל יום מחדש. לא היו לי קומבינות, לא שיחקתי בנבחרות הצעירות, לא הכירו אותי ולא היה מי שידאג לי. הייתי צריך לריב עם המפקד שישחרר אותי לאימון, לסדר עם חבר שיסחוב לבד שלוש שעות עם 120 כלואים. אחרי האימונים הייתי חוזר לבסיס ועושה משמרת עד שלוש בבוקר".
רוט (בקרוב (27 גדל באשדוד ושיחק ברחובות וברמלה. את הנוער סיים במכבי ת"א, בקבוצה של יותם הלפרין וגיא פניני, רק שאותו אף אחד לא סימן. גם אחרי הצבא, כשחבריו הנוכחיים לנבחרת כבר הובילו קבוצות בליגת העל, הוא עוד חיפש דקות במקומות נידחים ושקל לפרוש, לחזור לאשדוד ולהשאיר את הכדורסל כתחביב עם החבר'ה בשכונה.
אפילו לרמלה הוא הגיע במקרה, בזכות חבר שהלך להתאמן שם. "הוא הרוויח 4,000 שקל בחודש, ובמונחים שלי זה נחשב מיליונר," רוט נזכר. "התלהבתי, ביקשתי שיתקשר וישאל אם גם אני יכול לבוא לאימון. ככה הכל התחיל".
בשנה הראשונה הוא עוד היה מחליף זוטר 10-15 דקות בערב. באותם ימים הוא הכיר את נטלי, שהפכה בינתיים לאשתו. בלעדיה, הוא אומר, כבר מזמן הוא לא היה בעסק. נטלי היתה אחראית על הרוח. הקרדיט המקצועי הולך בעיקר אל זיו ארז, שאימן את רמלה בשנה השנייה של רוט. במקור, ארז רצה רכז אחר, אבל לרמלה לא היה כסף. אחרי אימון אישי אחד הוא הודיע לרוט שהקבוצה שלו.
"הבטחתי לו שלא רק שהוא יהיה רכז ראשון, הוא לא יירד מהמגרש, אבל בחודשיים הראשונים הוא לא יפסיק לבכות," מספר ארז. "והוא באמת לא הפסיק לבכות. הערתי לו על כל שטות. בהתחלה לא היה לו ג'אמפ. הוא היה ילד נמוך, עם שליטה בסדר, שרוב הזמן השתולל עם הכדור. מה שכן, ראיתי מיד שיש לו רגליים טובות והמון מוטיבציה. ואם יש רגליים, ג'אמפ אפשר ללמוד".
את השנה רוט סיים כשחקן המצטיין של הליגה השנייה. בדרך הוא קלע 30 נקודות והדיח את מכבי ראשל"צ מגביע המדינה. "בעונה אחת עם זיו לומדים יותר כדורסל מאשר בכל הקריירה," אומר רוט. "אצלו התעצבתי כשחקן. מאמן גדול".
בקיץ שאחרי, ארז מונה למאמן רמה"ש בליגת העל. רוט הלך איתו, אבל השידוך בין המאמן לקבוצה של מיקי ברקוביץ' לא שרד. רועי ברקוביץ' היה הרכז הראשון של הקבוצה. רוני בוסני החליף את ארז על הקווים, ורוט היה בלחץ.
"אמרו לי שרוני חבר של מיקי, ושלא אשחק," הוא מסביר. "היה לי מאוד קשה כשזיו עזב, אבל רוני היה מקצועי נטו ונתן לי המון. מבפנים זה היה פחות קל ממה שזה נראה. מרוב התרגשות, בשבוע הראשון של האימונים נקעתי את הקרסול, ושלושת רבעי עונה שיחקתי מדדה על רגל נפוחה".
התרגשות? מרמה"ש?
"ברור. אחרי שש שנים של מאבקים וחלום להגיע לליגת העל, רמה"ש היתה בשבילי מכבי ת"א. מיקי ברקוביץ' היה באימונים. רעדתי מהתרגשות רק מלראות אותו. גם היום אני מרגיש צורך להוכיח כל הזמן מחדש. להוכיח לעצמי שאני ראוי ושאני שווה".
בסוף העונה רמה"ש נשארה בליגה. רוט נבחר לתגלית העונה ושודרג בהתאם. גיא גודס, שעוד היה שחקן כשרמלה העיפה את מכבי ראשל"צ מהגביע, זכר לו חסד נעורים וגייס אותו לראשון. זו היתה עונה אדירה. פיינל פור ראשון בקריירה, התקופה הטובה ביותר של ראשל"צ ב-20 השנה האחרונות.
התחנה הבאה היתה גליל עליון. "אפשר לדלג,"? הוא שואל בחיוך. עד היום הוא לא מבין מה השתבש בחיבור עם הקבוצה של עודד קטש. גם הוא היה משוכנע שהחממה הצפונית תהיה המקום האולטימטיבי. זה לא עבד. באמצע העונה רוט הלך הביתה. חודש לא היתה לו קבוצה.
"הרגשה איומה," הוא משחזר. "אתה נזרק 200 שנה אחורה. מרגיש שאתה שחקן, ולא מבין למה אתה בבית. ופתאום אף אחד לא מתקשר. כלום. לא קבוצות, לא מאמנים, לא תקשורת. כשאתה טוב, כולם סביבך. כשקורה משהו ויש בעיות, אף אחד לא זוכר שאתה קיים. נסעתי כמעט כל יום לאשדוד להתאמן עם שמעון בורד, המאמן שגידל אותי מגיל .5 אימוני קריעה. בערבי משחקים ישבתי מול הטלוויזיה וחישבתי מי אני צריך שינצח ומי צריך להפסיד, כדי שמישהו כבר ייכנס ללחץ וייקחו אותי".
בסוף עירוני ר"ג לקחה. אפילו בפנטזיות היותר פרועות, רוט לא העלה בדעתו שכעבור כמה חודשים, בפעם הבאה שקבוצה תרצה להחתים אותו באמצע העונה, זו תהיה מכבי ת"א. הפנייה נעשתה בשקט. גם רוט עצמו עודכן באירועים רק בדיעבד.
"באמצע העונה הבאה, אולי חודש אחרי שזה קרה, מיקי (דורסמן) סיפר לי שמכבי פנו אליו ואמרו שהם רוצים אותי. הוא אמר להם שאני המנוע והלב של חולון ושהוא לא ישחרר אותי בעד שום הון בעולם".
מכעיס? מחמיא?
זו סיטואציה מוזרה. מחמיא שמכבי רוצים אותך, אבל מה אתה יכול לעשות. תראה מה יצא בסוף".
אז בסוף יצאה אליפות, שייתכן שברמה האישית הולידה את אחד האבסורדים הגדולים בספורט. רוט נגע בשמים, אבל במקביל הצוות המקצועי במכבי הוחלף. "אני מאמין שאם לא היינו זוכים באליפות, הייתי מגיע למכבי בשנה שאחרי," הוא אומר, כשברקע חוזר הברק בעיניים בכל אזכור של
העונה ההיא.
"לא ראינו אף אחד. היה לנו חומר שחקנים מיוחד וידענו כל הזמן שאנחנו הולכים לעשות את זה. מבחינתו הזכייה באליפות לא היתה הפתעה. היו בדרך בעיות, אבל מיקי ידע להוציא מהשחקנים הרבה יותר ממה שחשבנו שאנחנו יכולים לעשות".
אתה מדבר על מאמן שלא אימן מימיו ברמות גבוהות.
"מיקי מנהל, ומיקי מאמן. הוא לא מאמן רגיל, הוא לא ילמד אותך צעד וחצי והטעיות, אבל הוא יודע לחבר אנשים ולהוציא מכל אחד יותר ממה שהוא חושב שהוא יודע. היו הרבה שיחות. הוא מסתכל על דברים אחרת. מאוד מוזר לי שהוא לא מאמן היום. זה אבסורד שכל הקבוצות לא רודפות אחריו".
אתה רואה אותו חוזר?
"בטוח. אנחנו מדברים, נפגשים. אני רואה כמה הוא אוהב את זה. הוא גם הצליח. צריך לדעת לבנות קבוצה, לחבר ולאתר שחקנים. מיקי עוד יחזור ובגדול. הוא צריך להגן על התואר שלו".
את העונה בחולון רוט סיים על גג העולם. דורסמן אמנם עזב ופירק את הפרויקט, מכבי ת"א החתימה את דרור חג'ג,' אבל רוט הפך לישראלי המחוזר בליגה. בין היתר על ידי הפועל ירושלים. המו"מ היה מתיש, אבל גיא גודס התעקש לחזור לשתף פעולה, והרכז המיועד נחת בבירה. תחנה שביעית בשש שנים. מרכז מחליף ברמלה לחמישייה הראשונה של הפועל ירושלים.
עונה שלמה הם לא הפסידו משחק ליגה במלחה, בדרך למקום השני בטבלה. "בסך הכל היתה לנו עונה טובה," הוא מסכם. עונה טובה שהסתיימה באכזבה עצומה, עם שני הפסדים למכבי חיפה בזמן אמת. גם בחצי גמר הגביע (אחרי שמכבי ת"א כבר עפה והדרך לגביע ירושלמי שלישי ברציפות נראתה סלולה וגם בחצי גמר הפיינל פור, אחד המשחקים הפחות זוהרים בקריירה שלו, שהסתיים עם 1 מ-11 מאוד מתסכל מהשדה).
כמה שבועות קודם, רוט איבד את מקומו בחמישייה ליובל נעימי. חברים לקבוצה סיפרו הרבה קודם על לא מעט מתח בין השניים. החילוף, מתברר, לא עבד. דקות היו לרוט גם כמחליף, אבל את האכזבה הוא מתקשה להסתיר גם היום.
דיברת על זה עם גודס?
"לא."
למה?
"אני לא כזה. לפעמים אני כועס על עצמי שאני לא כזה. גם באו אליו שחקנים יותר בכירים ואמרו לו שלא צריכים לגעת."
תיאורטית, רוט אמור היה להמשיך בירושלים גם בעונה הבאה. היה לו חוזה לשנתיים, עם אופציה לסיים את ההתקשרות אחרי עונה. בתחילת הפגרה פנתה אליו ההנהלה וביקשה להאריך את מועד מימוש האופציה בחודש נוסף. רוט סירב בנימוס. "אני נתתי להם את האופציה. הרגשתי שאם לא ירצו אותי, גם אני לא רוצה להישאר בכוח. כשהם ביקשו ארכה של חודש זה נשמע לי יותר מדי. הרי יודעים אם רוצים אותי או לא".
רוט, אגב, לא נפל מהכיסא כשהגיעה הבשורה. נעימי הוא באופן טבעי בן בית בירושלים. הוא גדל בקבוצה. הוא גם גיסו של היו"ר דני קליין. התחושות היו שם קודם. "הבנתי לקראת סוף העונה לאן זה הולך. היו שמועות שאחד משני הרכזים לא יישאר, והבנתי שזה כנראה לא יהיה יובל נעימי. עשיתי אחד ועוד אחד ואמרתי שאני לא מוכן להאריך את האופציה. זה לא אומר שאני שולל אפשרות לשחק שם. אם ירצו, תמיד אפשר לדבר מחדש".
מציק לאגו לשמוע שהקבוצה שלך מוותרת עליך?
"לא. זה עסקים. הכל עסקים".
ועדיין, קיץ קודם היית המצרך הכי מבוקש בשוק.
"גם היום אני מצרך מבוקש." רוט צוחק. הוא צודק. יחסית למצב השוק, מצבו עוד נחשב טוב. אחד הבודדים מחוץ למכבי ת"א שהצליח לחלץ הצעה בשש ספרות. מכבי חיפה, ששנה קודם הציעה לו יותר מירושלים, דיברה איתו שוב. הציעה למעלה מ-100 אלף דולר, המון כסף במונחים העדכניים של הענף. רק שהמו"מ התפוצץ, וחיפה, בצעד נדיר, הודיעה לתקשורת שהמו"מ הופסק.
השילוב של זיכרונות המו"מ הארוך עם ירושלים בקיץ הקודם הפך את רוט, בעל כורחו, לאחד מסמלי מאבק הקבוצות. אלה שבמקרה או שלא, לא מחתימות כבר למעלה מחודשיים אף שחקן. האיש שמוזכר כדוגמה לדרישות הבלתי נגמרות של השחקנים. את רוט הטענות האלה מטריפות.
"אני גם שחקן וגם בן אדם של לב ונשמה," הוא מסביר. "אני לא משחק רק בשביל הכסף. הרבה שנים, עד לא מזמן, שיחקתי בשביל 500 שקל לחודש, וגם בלי כסף בכלל. יש אנשים רעים שיש להם אינטרסים להוציא לי ולמשפחתי שם רע (לרוט אין סוכן, והוא מיוצג על ידי חתנו.( זה לא יעזור להם.
אתה מבין למה קבוצות לא זזות?
"זה עניין של אווירה. לפני שנה לכולם היה תיאבון בעקבות האליפות של חולון. היו קבוצות שנפגעו מהמשבר הכלכלי, אבל אני לא יודע אם באמת כל הקבוצות נפגעו. רוב הקבוצות נשארו פחות או יותר אותו הדבר. זה עניין של מו"מ, חבל שזה ככה, ואני חושב שלשחקנים צריכה להיות סבלנות. היא תשתלם. זה משחק פוקר. גם בקבוצות שיחסית מסודרות, במקום להחתים את השחקנים שהם הכי רוצים, לעשות מהלך ולבנות קבוצה, מעדיפים ליישר קו עם כולם".
יש אליפות אירופה בקיץ. מה יהיה?
"אם האליפות היתה שיא הקריירה שלי, הנבחרת באותו אזור. בשנה שעברה קיבלנו סטירה. הבנו ששום דבר לא יבוא לבד. באליפות הקודמת באנו כאנדרדוג מובהק, ניצחנו את קרואטיה ואת סרביה, ומול פורטוגל נפלנו. צריך לבוא צנועים, על אף שאני חושב שיש לנו נבחרת טובה שיכולה להתמודד עם כולם. כנראה שאנחנו יודעים לעשות את זה יותר טוב כשאנחנו באים כאנדרדוג".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם