בעל הנס: קורנפיין המושיע של בית"ר
ארקדי גאידמק, משה דדש, מאיר פניג'ל, גומא אגיאר. כשאלה הפרסונות שנושפות בעורפך, לך תציל את בית"ר ירושלים. קורנפיין עשה את זה
גומא אגייאר, איציק קורנפיין וניר ברקת צילום: פלאש 90
שנתיים חלפו, והשוער הפגוע עומד במרכזה של מסיבת עיתונאים משותפת עם ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת והמיליארדר האמריקאי גומא אגיאר. הוא יסומן בספרי ההיסטוריה כיו"ר בית"ר, האיש שהציל את המועדון מהתרסקות.
"לא חלמתי שאגיע למצב כזה ועוד כל כך מהר", הוא מודה. "יו"ר מועדון, שבספורט הישראלי הוא בסדר גודל של מכבי תל אביב כדורסל. תפקיד עם משקל ואחריות. אבל אני אחד שתמיד מוכן להתמודד ונותר לי רק לברך על הזכות".
קורנפיין בן ה-38 תמיד היה שונה בנוף הכדורגלנים, האנטי סטריאוטיפ האולטימטיבי. בעוד חלק מחבריו התהדרו במכוניות ספורט, הוא הסתובב בכלי רכב משפחתיים שעזרו בהסעת ארבעת ילדיו. תואר שני במינהל עסקים, באוניברסיטה העברית, מצטיין דיקן.
קונרפיין ושום, איציק סירב להישאר שוער שני צילום: אסף שקד, בית''ר.נט
כשפרש, הוצע לו להיות המנכ"ל, גם על תקן סמל ודגל. "המעבר לעסקן היה קשה", מספר קורנפיין. "לקח לי ארבעה חודשים להסתגל לעובדה שאני לא חלק מהשחקנים ואני לא עושה משהו שאני אוהב. בהתחלה לא הייתה לי אחריות. היה צוות גדול של אנשים, אבל יצא טוב כי עמדתי בצד והסתכלתי ".
תפנה לאלינה
החיים תחת שלטון הבעלים ארקדי גאידמק היו לא צפויים. בסוף אוגוסט 2008 בעל הבית היה עצבני במיוחד. המחשבות על כיבוש גביע אירופה התרסקו אחרי תבוסה מחפירה בקראקוב שבפולין. "יום אחרי משחק עם סכנין גאידמק ביקש לכנס את כולם במשרדים. הוא הגיע עם ערימה של דפים", קורנפיין נזכר.
ארקדי גאידמק צילום: פלאש 90
"אלי ארזי, היו"ר נכנס לחדר ויצא אחרי שתי דקות. בא אליי ואמר 'ארקדי החליט לפטר אותי, את הדובר ואת מנהלת השיווק ולמנות אותך, אתה מוכן?'. אמרתי 'כן, בטח'. הייתי בהלם, מה אני אגיד, שאני צריך לחשוב? ככה נהייתי יו"ר, כרעם ביום בהיר".
היו"רים הקודמים נהנו מגאידמק שפתח את פנקס הצ'קים. קורנפיין לעומת זאת ראה את הבוס שלו הולך ונמוג. אחרי התבוסה בבחירות לעיריית ירושלים, הקבוצה הפכה לדבר האחרון שמעניין אותו. בדצמבר עזב את ישראל לטובת מוסקבה, והתנתק כמעט כליל מהתחום הספורטיבי. הקשר היחידי של קורנפיין עם בעל הבית היה דרך אלינה, מזכירתו של גאידמק בישראל, שבמקרים דחופים קישרה בין השניים.
"זה לא חוסר אונים", קורנפיין מבקש להבהיר. "אבל לפעמים הייתי צריך לקבל החלטות לבד והיו דברים שלא הצלחתי לעדכן אותו. ארקדי,
במהלך כל התקופה שלו במועדון, לא היה ביחסים של בעל מניות עם מנהלים. הוא לא היה מעורב בפרטים הקטנים ובניהול השוטף". בית"ר ירושלים העמידה בעונה שעברה תקציב של 120 מיליון שקל, אבל התברר שהמבנה לא היה נכון.
הוא התבסס על הכנסות שלא הגיעו ותחזיות מופרזות וקורנפיין נאלץ להיפטר מנכסים. מכרו שחקני מפתח, נפטרו מהשף הצמוד, סגרו את חנות המזכרות בקניון מלחה, פיטרו את השומר במתחם האימונים ועברו מהמשרדים מפוארים במרכז העיר לטובת קרוונים צנועים במתחם האימונים בבית וגן.
ממנגנון משומן ורחב נשארו כעת קורנפיין, חשב ומזכירה. "אני לא בחור שנלחץ בקלות ובדרך כלל משתדל לנטרל רעשים שמסביב", הוא מעיד על עצמו. "לא תמיד זה מצליח ומגיעה ביקורת, כי בטח גם עשיתי טעויות, אבל אני עושה דברים כמו שאני חושב שצריך לעשות".
היה ברור שגאידמק לא יישאר וקורנפיין למעשה יסגור את האור לפני הכניסה לעידן החדש. החלה מלחמת ירושה מי יהיה בעל הבית הבא. ליו"ר הטרי קמה אופוזיציה. מצד אחד צעק יו"ר העבר המיתולוגי, משה דדש, שלא הסתיר את רצונו לחזור לקדמת הבמה והשני הוא עוד יו"ר עבר, מאיר פניג'ל שנלחם גם על כבודה של בתו, קרן, בעבר מנהלת השיווק שפוטרה.
מאיר פניג'ל וארקדי גאידמק פלאש 90
קורנפיין שלף ציפורניים כדי לשמור על עצמו. הוא הוציא כביסה מלוכלכת וגם הם שפכו עליו אשפה. פניג'ל טען שהוא, כיו"ר, זוכר איך איציק, פעם הקפטן, עמד על רגליו האחוריות שלא יקצצו לשחקנים בשכר למרות המצב הכלכלי הקשה. דדש סיפר איך היה זה שהביא את השוער קורנפיין לבית"ר והיום הבחור לא זוכר לו טובה ועושה הכל כדי לשמור על תפקידו, שמכניס כ-900 אלף שקל בשנה.
"אני בחור עם ראש על הכתפיים", קורנפיין משיב. "הייתה ביקורת אישית פוגעת, אבל אני רוצה להאמין שהיא נבעה מראייה שונה של הדברים שנוגעים לדרך הניהול. גם כשחקן תמיד השתדלתי לשמור על כבודם של אנשים ולהבליג. אני לא שומר טינה".
אמרו שבעצם מה שעניין אותך זה השכר והקריירה האישית.
ארקדי גאידמק, משה דדש צילום: אלן שיבר
קורנפיין הבין שבכל מצב הוא לא יוכל להחזיק את המועדון ברמה של גאידמק, כלומר - כוכבים בשכר גבוה. חלקם יבחר בטח בפיתויים שבחוץ ומי שירצה להישאר, ייאלץ לקצץ את התלוש לפחות בחצי. בזה אחר זה נכנסו שחקנים לחדרו. כקפטן, מספרים השחקנים, הוא לא היה הדמות האולטימטיבית. בחור ספורטיבי והוגן, אבל נעדר כריזמה. יש יגידו אפילו צנון.
אבל דווקא ברגעים שהיה צריך לתמרן מול הקשיים, הבארדיות תורגמה לקור רוח. "הבנתי שאני חייב לעשות את ההפרדה", קורנפיין מספר. "היו במהלך העונה שחקנים שהייתי צריך לקנוס אותם על התנהגות. חברים. קנסתי, אבל גם חיבקתי ובכיתי בחדר ההלבשה. אני מודה שזו לא משימה קלה. לא אגיד נטרול רגשות, אבל התרגלתי להדחיק".
מצלמה דרך החלון
בית"ר ירושלים רחוקה מלהיות רק מועדון ספורט. היא צומת מרכזי של עסקים ופוליטיקה. שמות רבים נקשרו אליה. כל פיפס שווה כותרת, לכן כשהתברר שהיא למסירה, תור גדול של מתעניינים הופיע בפתח. "זו הייתה תקופה לא קלה של תקוות ואכזבות", קורנפיין מספר. "לקחתי בחשבון שבחלק מהמקרים לא ייצא דבר חוץ מפרסום רגעי על חשבון בית"ר וחשבוני. שמתי את האגו בצד. העדפתי לצאת מגוחך בעיני רבים מאשר להפסיד הזדמנות. בלעתי צפרדעים".
גומא אגייאר צילום: דני מרון
היה שם גומא אגייאר, מיליארדר אמריקאי, שעשה את הונו ממצבור גז במזרח טקסס ובמהלך השנים התקרב לדת ולירושלים. חלומו של הבחור להקים שוב את בית המקדש. כמו כן נרשמה התעניינות מצד אנשי העסקים אבי כץ ורונן לוי. פלאטו שרון שאמר שהוא מייצג איזה מיליארדר מלאס וגאס, אבל קורנפיין חשד מהר שמשהו לא מסתדר.
הוא הגיע לפגישה עם שרון ואחד מעורכי הדין כבר בכניסה למשרד גילה צלם עיתונות. קורנפיין ביקש לא להצטלם מאחר שאין סיבה למסיבה. הצלם יצא, אבל דפק על הדלת בנימוס וביקש שוב לצלם תמונה. קורנפיין סירב גם הפעם ואז, במהלך הדיון, אחד הנוכחים קם לפתוח חלון כדי שייכנס אוויר נקי. להפתעת יו"ר בית"ר הוא מצא את עדשת המצלמה מגיחה ואחריה התקתוק. למחרת הופיעה כותרת שכמובן לא נותר ממנה כלום.
"כשראיתי צלם ידעתי ששום דבר לא יצא", הוא צוחק. "אלה גם לא היו משאים ומתנים. ארקדי לא רצה שום דבר, אפילו לא שקל אחד עבור הקבוצה. הוא אמר'אני רוצה שמי שבא, שייקח את ההתחייבויות שלי'. זה מה שהצגנו בכל הפגישות ".
קורנפיין, אגייאר ושום. צילום: אסף שקד
גם מי שחשב ברצינות להיכנס לעסק נרתע מאחר שאנשים שרדפו אחרי גאידמק, הטילו עיקולים על מועדון הכדורגל. לא היה ברור איך ניתן לצאת מהתסבוכת הגדולה, מה עוד שבעל הבית שכב בבית חולים במוסקבה. לפני כחודשיים קורנפיין המריא לרוסיה במטרה לפגוש את גאידמק ולחתוך עניינים. ארקדי כבר היה במצב שהקבוצה לא נגעה לו. הוא חתם ליו"ר על ייפויי כוח והסמיך את היו"ר לנהל את המגעים.
שום דבר לא זז. בתחילת השבוע שעבר קורנפיין מספר שזו הייתה השעה הקשה בתפקיד. הוא ישב במשרד והכין טפסים למסירה בבית המשפט המחוזי, בקשה להקפאת הליכים. אין מנוס מלהתחיל שוב מבראשית. בבוקר השליח כבר היה על הטוסטוס, בדרכו לבית המשפט ואז הגיעה הודעה דחופה מגאידמק. "עצרו הכל, מצאתי רוכש. תוך 48 שעות זה נסגר". השליח עשה יו-טרן.
קורנפיין המריא למוסקבה כדי לאשר את החדשות, אבל מצא שהבעלים מושך זמן. אין דבר מוחשי בקנה. נראה שיותר מכל גאידמק חשש לכבודו. אחרי ארבע שנים מפוארות, האיש שזכה בתארים לא רצה להגיע לשפל המדרגה באולם בית המשפט. קורנפיין הרגיש עוד לפני ההמראה שזה התרחיש הצפוי.
בתיק שלו הייתה מוכנה תוכנית הגיבוי. ערימת מסמכים שהכין ביחד עם היועצים המשפטיים שבעזרתם אפשר יהיה לנטרל את נושיו של גאידמק מהמועדון. הוא ביקש מהאוליגרך לחתום פה ופה והמריא חזרה לישראל.
גומא אגייאר היה הכי רציני במגעים. גם הוא מוקף בסוללה ארוכה של יועצים שתמיד הגנו על פרטיותו ודיווחו על כוונותיו. אל התמונה נכנס ראש העיר, ניר ברקת, שמחזיק כבר כמה שנים מנוי למשחקי הקבוצה. ברקת בטח הבין שהתרסקות המועדון יכולה גם לפגוע בו באיזו דרך עקיפה. הוא הזמין לביתו כמה פעמים את קורנפיין ואגיאר לפגישות שנמשכו לתוך הלילה במטרה לצאת עם סיכום.
איציק קורנפיין, גומא אגייאר וניר ברקת צילום: פלאש 90
"בלילה שלפני מסיבת העיתונאים שאישרה את העסקה, באחת עשרה וחצי, אחרי שכבר הגענו להסכמה, נכנסו עורכי הדין ודברים התפתחו", קורנפיין משחזר. "אמרתי לראש העיר 'אנחנו הולכים אחורה, תרים טלפון לגומא'. סידרנו דברים עד הדקה האחרונה. התינוק נולד במשקל 35 מיליון שקל".
בית"ר יצאה השבוע לדרך חדשה. קורנפיין כיו"ר, אגיאר מוגדר כספונסר שמאחורי הקלעים ובתור המאמן חזר לקווים יצחק שום, מי שרמז בזמנו שהגיע הזמן שהשוער יתלה את נעליו. בינתיים נראה שהמיליארדר האמריקאי נהנה מכל רגע. לא מן הנמנע שאנשיו יתפסו תפקידי מפתח ולכו תדעו מה יהיה גורלו של קורנפיין.
"אני בחור ריאלי", איציק אומר. "אני נמצא כרגע בסיטואציה מוערכת ועל פניו קושר את עצמי לעוד עשר שנים עם המועדון. אבל בספורט, בחיים ובבית"ר, בפרט, דברים משתנים מרגע לרגע ואני מקבל את זה באהבה. יבוא בעל הבית ויאמר 'עשית עבודה יפה, אבל אני רוצה מישהו אחר', אני אגיד תודה. החיים דינמיים והיום הזה יגיע. מחרתיים, חודש, עוד חמש שנים".
מה יותר קשה, להיות כדורגלן או מנהל?
"גם שחקן זה קשה. לחיות עם לחץ של אוהדים ותקשורת, אבל זה בראייה קצת יותר צרה. כאן זה רחב. לדעת ללכת בין הטיפות, מה לומר וטקטיקות ואסטרטגיות. השנה האחרונה נתנה לי כלים שישמשו אותי בעתיד ולא משנה מה אעשה. בית ספר".
eyall@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם