ראשי » ספורט » כדורגל עולמי » כדורגל ישראלי

שדות זרים: לגוטמן זה עוד יעלה ביוקר

שוב מאמן הפועל ת"א מעדיף שחקני רכש נוצצים, מאשר שחקני בית צעירים. איתי שכטר, חלוץ של שבעה שערים בעונה, מועדף על ערן זהבי שכבש את אותה כמות כשעלה מהספסל. את מחיר הרכש נגלה רק בסוף העונה, תרתי משמע

בשעה טובה נסגרה לפני שלושה ימים עסקת העברתו של איתי שכטר ממכבי נתניה להפועל תל אביב תמורת חצי מיליון דולר והפרשת חמישים אחוזים מדמי מכירתו העתידיים לנתניה.

בשעה טובה? לא בהכרח. הצד החיובי בעסקה הוא שהפועל לא בזבזה על שכטר סכום לא פרופורציונלי של 700 אלף דולר, בהתאם לסיכום הראשוני שהשיג הבעלים מוני הראל, בעקבות וטו שהטילו אלי טביב (שכמובן לא מעורב בנעשה במתחם חודורוב) ונציגו במועדון גבי קצרה.

לעומת זאת, גם תשלום בסך חצי מיליון דולר עבור חלוץ שבכל אחת משלוש העונות שלו במכבי נתניה הבקיע שבעה שערי ליגה, כשברוב המשחקים פתח בהרכב, הוא מוגזם ואף מיותר.

לשם השוואה, ערן זהבי, חלוץ במקור ושחקן ספסל בהפועל, שאלי גוטמן תפקד לא אחת דווקא באגפים, הבקיע כמות שערים דומה. מהראן לאלא, תגלית העונה של הפועל ואולי של הליגה כולה, תרם חמישה שערי ליגה ועוד שניים בגביע, וקרוב לוודאי היה מגדיל את הכמות אלמלא הפציעה שלו.

אז במקום לתת אמון בשני הצעירים המוכשרים שכבר נמצאים אצלו, גוטמן מעדיף לשפוך כסף, ממש כך, על שכטר, שכלל לא בטוח כי הוא עדיף מהם.

הניחו רגע בצד את תווית ה"חצי מיליון", העסקה שתלווה את שכטר בן ה-22 במתחם חודורוב, תכה בו גלים-גלים אחרי החמצות ופעולות לא טובות שלו. הרי במי עסקינן? בחלוץ עם טכניקה מצוינת, שמסוגל לעבור שלושה שחקנים על מטר מרובע, אבל להחמיץ מקרוב מול שער חשוף, ואז ירד הכול לטמיון.

לאוהדים האדומים נזכיר את המפגש השני בין הפועל לנתניה בבלומפילד אשתקד (1:2 להפועל ), כשבמצב של שוויון 1:1 שכטר רשם החמצה מדהימה מול שער ריק, ולמעשה הפסיד את המשחק לקבוצתו.

ריכוז הוא לא הצד החזק של איתי, שגם כך כאמור לא מבקיע יותר מדי. גם ההתנהגות של שכטר צריכה לבוא בחשבון, קל וחומר כשמדובר במאמן "גרמני" כגוטמן.

שחקן שמאיים לפרוש מכדורגל אם יישאר בקבוצה שנתנה לו את הבמה במשך שלוש עונות, שאמו מתקשרת בשמו לבעלים ומתערבת במשא ומתן עם הפועל, שהוא עצמו לא מפסיק לדבר על רצונו להיות במקום אחר במשך מחנה האימונים ומשפיע על המוטיבציה של חבריו - כל אלה מקרים רק מהחודש האחרון - לא בטוח שלא יחזור על דפוסים דומים גם במעונו החדש, כשיימאס לו ממנו, ואולי עוד לפני כן.

ההעדפה של גוטמן כלפיי שחקני רכש על פני מקומיים אינה חדשה. כשנראה היה שאניימה בדרך לחו"ל, מי שבאו בחשבון הם שוערים מפרו ומקזחסטן, ולא גליל בן שנן.

גוטמן מעדיף בלם שיחגוג השנה 36 ושבמקור מתפקד בכלל כקשר אחורי - באדיר, מאשר לשמוע על רמי דואני, שרק לפני שתי עונות נבחר לתגלית העונה. עידן סרור לא נמצא אצלו אפילו בסגל, למרות הפציעה של אבוטבול והספסל המדולדל.

את נאתכו הוא מבזבז כקשר 50/50 במקום להציבו מאחורי החלוצים כדי לנצל את מסירות העומק המצוינות שלו. על בן לוז הוא ויתר, בלי אלטרנטיבה לשחקן שיכול לעשות את ההבדל מהספסל. בעמרי קנדה הוא לא מאמין כי הוא "לא טקטי מספיק", ושם במקומו את דה-סילבה הבלם. ועכשיו החיזור אחרי שכטר. הקיבעון הזה של גוטמן עלול לעלות ביוקר. תרתי משמע.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...