החלוץ האחרון: עמיר תורג'מן מודל 2009
עמיר תורג'מן, שחקן החוד האחרון שזכה באליפות עם מכבי והיום עוזר מאמן הנוער וקואוצ'ר מתחיל, מסביר מה עבד בקבוצה ההיא, מה לא עובד היום ומה יעבוד בעתיד. העתיד, אגב, זה בערך עוד עשר שנים

"ישבתי בסלון וראיתי את המשחק במוסקבה", שחזר השבוע תורג'מן, עוזר מאמן קבוצת הנוער של מכבי ת"א. "כשראיתי את אברם גרנט על הפודיום, אפילו שהוא הפסיד, הריגוש חזר אליי בענק. שנה שלמה הייתי כבוי מכדורגל. פרשתי, התרכזתי בעסקים ולא חשבתי לחזור, אבל התמונה של אברם העבירה בי צמרמורת, ואמרתי שאני רוצה לחזור לכדורגל".
תורג'מן חשב אז על כל האפשרויות. תעודת אימון הייתה לו, אפילו שלא חשב לאמן, והוא פנה למכבי כדי להשתלב במחלקת הנוער. המנהל המקצועי ניר לוין, שאימן אותו בכמה קדנציות בקריירה, הציע לו לקחת קבוצת נערים, אבל תורג'י בחר את קבוצת הנוער, שהיא הדבר הכי קרוב במחלקה לקבוצת הבוגרים, והחל לעבוד לצדו של המאמן איציק עובדיה.
קבוצת הנוער של מכבי ת"א הייתה אחת מנקודות האור שמצא אלכס שניידר במועדון שרכש. מסע הניצחונות המרשים בחלק השני של העונה, ובעיקר ההעפלה לגמר גביע המדינה מול הפועל ת"א, ריגשו את הבעלים, והוא היה שולח במסרונים ובאי-מיילים את הערכתו ושמחתו. את העונה סיים תורג'מן בלי לבטים. מי שזכה באליפות הצהובה האחרונה לפני שש שנים אצל ניר קלינגר החליט בו במקום כי הוא ממשיך עוד עונה באותו תפקיד כדי לעזור בייצור שחקני העתיד של המועדון.

שש שנים מכבי ת"א לא מדגדגת את האליפות. למה זה קשה כל כך?
"באליפות האחרונה היה חיבור בין כוכבים כמו אבי נמני וטל בנין, שחקנים טובים כמו ברוך דגו, סטרול, טל בן חיים, ראובן עובד וצוות מסייע של שחקנים מנוסים כמו ברונו הייס, רודריגו גולדברג, לירן שטראובר וגם אני. הקבוצה הייתה חזקה גם בזכות ניר קלינגר ועוד קודם בזכות ניר לוין שסלל את הדרך. לא היינו הקבוצה הכי מבריקה, אבל היו המון אופי ואמונה בקרב השחקנים. מאז, במשך שש שנים, לא הצליחו במכבי לשחזר את האליפות כי זה עניין של בנייה, תשתית ויכולת של שחקנים להשתלב בתוך המועדון הזה. לוקח זמן להתאקלם במכבי".
זה משפט שכולם חוזרים עליו.
"להבדיל ממועדונים אחרים, הציפייה להצלחה במכבי היא תמידית ועלולה להיות קטלנית. אם אתה לא יודע להתמודד עם המחויבות הזו מתחיל כדור שלג כי העיתונות ביקורתית מאוד ולקהל יש דרישות משלו. אני לא מדבר על הימים שסופרים למאמן אם הוא מפסיד משחק כזה או אחר".
אבל היית במכבי חיפה, בית"ר ירושלים והפועל חיפה בשיאה. שם זה שונה?
"שונה מאוד. במועדונים האלה, ששיחקתי בהם, לא ראיתי את הטירוף שיש סביב מכבי ת"א. היא לא דומה לאף קבוצה בארץ. יש היום במחלקת הנוער סלוגן שאנחנו מריצים בכל פינה שאומר: "מכבי ת"א - משחקים כדי לנצח". בכל משחק ובכל אימון זה ברור לכל השחקנים. איציק עובדיה ואני מחדירים ומכניסים בשחקנים בכל הזדמנות".

"חייבת להיות במכבי ת"א בנייה ותשתית וחשיבה לטווח הארוך. צריך להסתמך יותר על שחקני הבית ולתת להם הזדמנות, ואני מרגיש שזה קורה עם ההנהלה החדשה. למועדון כדורגל בסדר גודל כזה צריך להיות חזון שילווה אותו במשך שנים, וגם אם מאמן מוחלף או מנכ"ל, החזון נשאר כי המועדון הוא תמיד מעל הכול. ברצלונה היא ברצלונה, ולא משנה מי יהיה המאמן שלה.
"לפני שמונה חודשים היינו בביקור בהרטה ברלין ובוולפסבורג. במקומות האלה, אם מביאים מגן שמאלי למועדון, מביאים אותו לשלוש שנים ונותנים לו לרוץ. אם הוא לא מתאים, יש פרק זמן שאפשר להחליף, אבל קודם כל נותנים סיכוי.
"אתה יודע מה יפה שם בגרמניה? במחלקות הנוער תולים את החולצות הראשונות של השחקנים שהיום הם כוכבים. אתה יכול לראות במחלקת הנוער של וולפסבורג חולצות של ילדים שהיום הם שחקני הקבוצה הבוגרת. זה נותן הוכחות של הצלחה".
יש היום מספיק שחקנים צעירים טובים במחלקת הנוער?
"אני אומר לך שבתוך עשר שנים יהיה פה מועדון בסדר גודל אחר".
עשר שנים? למי יש כל כך הרבה זמן?
"אתה רואה, זו התגובה של כל המועדונים למעט מכבי חיפה. כולם חושבים לטווח הקצר. אני הייתי במכבי חיפה לפני עשר שנים בערך ויענקל'ה שחר אמר שהוא מתחיל לבנות מהנוער. מלמטה. הוא לא
עשה חשבון לכלום, אלא השקיע הכול בתשתית, והיום הוא מתחיל לקצור את הפירות. תראה כמה שחקני בית יש למכבי חיפה וכמה משתפשפים בכל עונה כמושאלים לקבוצות אחרות. לא צריך לפחד מבנייה לאורך זמן".
האוהדים של מכבי יקראו עכשיו שצריך לחכות עשר שנים, הם לא ידעו אם לצחוק או לבכות.
"אני לא אומר שצריך לסגור את הבסטה לעשר השנים הקרובות. בהחלט צריך לשאוף לתארים בכל עונה כבר מעכשיו, אבל במקביל לעבוד קשה כדי לייצר שחקנים בטווח הרחוק".
אי-אפשר להישען על שחקנים שעלו מקבוצת הנוער העונה?
"קשה מאוד במכבי ת"א לדרוש משחקן בן 19 להחזיק את הקבוצה. השחקנים הצעירים צריכים להשתלב בתוך הקבוצה".
אלכס שניידר מרוצה ממחלקת הנוער ופחות מהקבוצה הבוגרת.
"אנחנו כולנו חבילה אחת. אני חושב שמה שקרה הקיץ הזה עם הקיצוצים, ובאופן טבעי הנמכת הציפיות, עשויים לעשות רק טוב. אבי נמני אמר עוד בשלהי העונה האחרונה שהוא רוצה להעמיק את הקשר בין הקבוצה הבוגרת למחלקת הנוער, ועובדה שאיציק עובדיה עובד עכשיו בצוות של הבוגרים. כל הפרמטרים האלה רק יעזרו".

"עמנואל אופיר ז"ל היה הראשון שעשה את הקואוצ'ינג", אומר תורג'מן. "אולי בצורה חובבנית, אבל עם הרבה השקעה. עמנואל היה זה שמשלים את אברם גרנט, וגרנט לא היה טיפוס קל. אתה יודע כמה פעמים הוא היה משתגע על שחקנים וגם עליי? ואז היית הולך הביתה ומקבל שיחת טלפון מעמנואל שהיה נותן את הצד השני ואומר שאברם רוצה רק את טובתך והוא רוצה שתתקדם ותצליח.
"זה עזר מאוד לשחקנים להביא לידי ביטוי את יכולתם, וזה בדיוק עניין הקואוצ'ינג. להמון שחקנים יש יכולת פיזית, אבל חסר להם הצד המנטלי כדי להצליח במגרש. למדתי בהוד השרון אצל מישהי שעשתה תכנית והחליטה שהיא רוצה להעביר את כל הידע שלה. הרעיון הוא שרוב האנשים חיים בזהות מזויפת. צריך לשאוף ללכת אחרי האמת שלך ולהאמין, ואז תבוא ההצלחה. רק אז יהיה אפשר להוציא את היכולות ולמקסם אותן.

אם כבר מדברים - עמיר תורג'מן השחקן לא היה טיפוס נוח כל כך למאמנים שלו.
"אם הייתי רואה את הכדורגל אז כשחקן בעיניים של מאמן, אז לבטח היה קל יותר למאמנים שלי כי תמיד, אבל תמיד, חשבתי שמגיע לי לשחק".

היום אתה מבין יותר את יוסי מזרחי, האיש היחיד שפתחת עליו פה גדול בתקשורת?
"מבין ולא מבין. גדולה של מאמן ברמה כזו או אחרת היא לדעת להתאים את עצמך לכל מיני שינויים שקיימים בדרך. נכון שיוסי ראה את טובת מ.ס אשדוד לנגד עיניו, אבל הגדולה של מאמן היא לדעת לעשות שינוי מחשבתי. נכון שבתחילת העונה לא הייתי טוב, אבל כן הראיתי נכונות להצליח ולהשתפר, ואת זה ידע אז ניר קלינגר לעשות מצוין במכבי ת"א כשלקחנו אליפות.
"לא קיבלתי ממזרחי קרדיט, ובסיום אותה עונה ירדתי מליגת-העל בפעם הראשונה, ובגלל זה כל כך כעסתי עליו. יוסי מזרחי סיים לי את הקריירה בליגתהעל, אבל לא גמר לי את הקריירה לגמרי כי אחרי זה הצלחתי לעלות ליגה עם הכח עמידר ר"ג, והמשכתי עוד קצת לשחק עד הפרישה".
לא היית בחור קל.
"נכון, אבל הייתי מחויב למשחק והייתי ווינר. לא הייתי מוכן להפסיד כמו שלא הייתי מוכן לשבת בחוץ. נכון שהתעצבנתי ורבתי כי לא שיחקתי, אבל זה בא ממקומות טובים".
אם יהיה לך כמאמן שחקן כמו עמיר תורג'מן בחדר ההלבשה, איך תחיה עם זה?
"ראשית, יש לנו כמה שחקנים כאלה בקבוצת הנוער, ומה שחשוב זה לקבוע את הגבולות שיש בהם אפשרויות תמרון. למדתי שהכי טוב זה לדבר בארבע עיניים עם המאמן על כל בעיה. לא להשתגע במגרש ולא בחדר ההלבשה, אלא לעשות הכול בשיחה.

ולשחקנים במחלקת הנוער של מכבי תל אביב יש רצון ותשוקה?
"בנוגע לשחקנים שעבדתי אתם - אני יכול להגיד שאין לכולם רצון עז להצליח. יש כמה שחקנים שיש להם את הרוח הזו, אבל זה לא מספיק. יכול להיות שזו הסיבה שלא עולים מספיק שחקנים מהנוער לבוגרים".
"זה היה מפתיע גם עבורי כשאבי מונה. אני חשבתי שהוא יכול להשפיע בצורה טובה בבנייה ובתשתית של המועדון כי שם זו השפעה לטווח ארוך. אחד כמו אבי, שמבין הרבה כדורגל וראה עולם, יכול להתוות דרך עם אביב בושינסקי ועוזי שעיה. בהתחלה חששתי בשביל אבי כי מאמן זה תפקיד שונה, וכמה שהיית כוכב זה קשה לעשות את המעבר. אחת המעלות הגדולות של אבי שהוא מקשיב ומשפר את עצמו כל הזמן תוך כדי תנועה".
בעונה שעברה הוא היה סוג של מאמן חירום. לא היה מקום בשבילו לחזור הקיץ לתפקיד הקודם?
"אני חושב שאבי למד לאט ליהנות מתפקיד המאמן. היום אתה רואה את הניצוץ שיש לו בעיניים, מה שאולי לקח בהתחלה קצת זמן. היום אבי שלם במאה אחוז עם התפקיד, וברגע שזה כך לא היה מקום לעשות שינוי. אבי חייב לקבל את הצ'אנס כמאמן. אם הוא לא יצליח, לפחות הוא ידע שהוא עשה את המקסימום".
הוא לא עלול לשלם מחיר יקר? לאוהדי כדורגל יש זיכרון קצר.
"הוא היה יכול לשלם מחיר גם כיועץ מקצועי. להפך, היום השרביט אצלו והיום הוא קובע בלעדית. הוא לקח את הכול בחשבון, וזו הדרך הנכונה. אם זה לא יסתדר, לפחות הוא יוכל להגיד שהוא הלך בדרכו. אסור לו לחשוש ואסור לו לעשות חשבון למה יגידו ואם כדאי לו. בכל תפקיד יש סיכונים. אבי אוהב את מכבי ת"א ורוצה לקדם אותה, והוא הכי מתאים היום כי הוא יכול לעמוד בלחצים שיש במכבי".
שניכם הייתם שחקנים גדולים והיום מאמנים. במה זה שונה?
"כשחקן אתה חושב יותר על ההצלחה שלך. כמאמן הראייה היא הרבה יותר רחבה וכללית כי יש לך 22 שחקנים שכולם צריכים להיות אותו הדבר, וכל אחד הוא חלק מהקבוצה. החוכמה היא לקחת את 22 השחקנים ולעשות אותם 33 שחקנים. להיות מאמן זה יותר להיות מנהל. לדעת איך לדבר עם שחקן כמו לדבר עם עובד. יש אחד שהוא רגיש, השני קשוח והשלישי צריך בכלל להתעלם ממנו כי כך הוא מוציא מעצמו יותר. החשיבה היא יותר מערכתית ופחות פרטנית".
כגיסו של נמני, היה אפשר לחשוב שתתחיל את הקריירה כמאמן במקום גבוה יותר מעוזר מאמן קבוצת הנוער.
"הייתה לי עונה אחת שלא הייתי קשור לכדורגל, וזו הייתה שנה לא קלה. עשיתי עסקים שלא ממש הצלחתי בהם, ולכן הבנתי שלפני הכול חשוב שיהיה בסיס. גם אנחנו, השחקנים, התחלנו לשחק בגיל תשע ועברנו המון נפילות לפני ששיחקנו בליגת-העל. מבחינתי, היום אני לומד כי זה הבסיס לזה שאהיה יום אחד מאמן. העדפתי להיות עוזרו של איציק עובדיה ולא לעבוד כמאמן ראשי בנערים.

קדימה זה אומר אולי לחזור למ.ס אשדוד כמאמן?
"זו במה מצוינת. אפילו שיוסי מזרחי זרק אותי מאשדוד, אין לי בלב משהו רע על אלה שמנהלים את המועדון. אני חושב שאני ראוי לאמן יום אחד במ.ס אשדוד, ואני מאמין שאגיע בזכות הכישורים שלי ובזכות מה שאני לומד היום. אם לא אשדוד, אז קבוצה אחרת והלוואי שמכבי ת"א. מה שבטוח הוא שאני אהיה מאמן בכיר בכדורגל הישראלי".