ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל ישראלי

עולה חדש: וילי סימס חוזר למרכז הבמה

הוא כיכב במכבי, הפך למאמן אירובי אחרי הפרישה וכשדגדג לו לחזור הוא נחת באליצור/מכבי נתניה כעוזר מאמן שני ועזר לה לעלות לליגת העל. "זה פנטסטי", הוא אומר בהתרגשות. "כיף להיות שוב חלק מזה"

ווילי סימס כבר מזמן לא חלק מהברנז'ה בכלל, וזו התל-אביבית בפרט. לאחר פרישתו ממשחק פעיל הוא נדד בארץ, היה למאמן אירובי וקיקבוקסינג והשתעשע בליגות הנמוכות. הוא לא הפך לאיש עסקים או לסוכן ביטוח מעונב, לא קיבל ג'וב אצל הנהלת מכבי, וצריך ממש להתאמץ כדי להיזכר מתי ראינו אותו לאחרונה בהיכל.

עכשיו הוא חוזר לעניינים, לפחות כך הוא מרגיש, כעוזר מאמן שני של העולה החדשה לליגת העל, אליצור/מכבי נתניה. סימס ישוב למרכז ההתרחשויות בזירת הכדורסל המקומית, או לכל הפחות יזכה למקומות טובים על הפרקט.

"אני כל כך מתרגש", הוא אמר השבוע ל"זמן תל אביב". "אני מורה בנשמתי, וכבר מחכה לפתח שחקנים ולעשות אותם טובים יותר. להיות בצד השני של הקווים זה נהדר, זה פנטסטי. זה כיף להיות שוב חלק מכדורסל".

החזרה לנתניה, במדיה כיכב בה לפני המעבר למכבי, היא סגירת מעגל עבורו. "זה האולם ששיחקתי בו, רק ששינו בו כל מיני דברים עם כל החוקים החדשים", מספר סימס וכבר מדגמן פוליטיקה. "אני רק יכול לקוות שראש העירייה תבנה לנו מגרש חדש".

בימי מכביה אנו, ולסימס (51) יש כמה וכמה סנטימנטים לאירוע הזה. הוא נולד בארצות הברית, בקהילה שלדבריו דומה לזו של העבריים בדימונה. "המאמן שלי בתיכון שאל אותי פעם אם אני יהודי, אז אמרתי לו: "אני עברי", הוא מספר. "הוא אמר לי שזה אותו דבר, אז השארתי את זה ככה ובשנים 1977 ו-1981 שיחקתי במכביה".

 
אחרי ההופעה בולימפיאדת היהודים סימס בילה שנתיים במכבי חיפה, זכה בגביע עם הפועל ת"א, ואז עבר לאליצור נתניה. "זו הייתה ברכה", הוא מספר על המעבר, "בהפועל שברתי את הרגל והייתי מתאמן עם יהושע רוזין על החוף. לא ידעתי מה הולך לקרות בשנה שלאחר מכן, אבל אז נתניה קראו לי. שם חזרתי לעצמי, נכנסתי מחדש לכושר, משם המשכתי למכבי, והשאר באמת היסטוריה".

סימס שיחק חמש עונות במכבי, הגיע עם הקבוצה לשני גמרים אירופיים ותפקד בהן על תקן שחקן הנשמה האתלט והעיקש. לאחר שלוש עונות נוספות בהפועל אילת הוא הודיע על פרישה וביקש להגשים את חלומו ולהפוך למאמן. זה לא קרה מהר כל כך. אולי כי סימס לא ידע להתחבר לאנשים הנכונים ולהשתמש במרפקים גם מחוץ לפרקט.

"כשסיימתי באילת הייתי בטוח שאני הולך לאמן, אבל לא ידעתי שזה יהיה קשה כל כך", הוא אומר, לקחתי קורס מאמנים בווינגייט שמיועד לשחקני עבר, ולקח לי הרבה זמן לקבל תעודה. בכל פעם שבאתי לקחת אותה לא קיבלתי אותה. בסופו של דבר כולם כבר היו חתומים בקבוצות. רציתי מאוד להתחיל, לא ממש שינה לי איפה, אבל זה לא קרה".

בסופו של דבר הוא שימש עוזרו של יעקב ג'ינו במכבי חדרה מהליגה הלאומית, וגם אז, לא הכול הלך לפי התכניות. "הרבה מהשחקנים לא הגיעו, והיה צורך בעוד בן אדם", הוא מספר. "אמרו לי -  וילי, עדיין יש לך את זה, אולי תהיה שחקן? אז עליתי על הפרקט. זו הייתה הטעות הגדולה שלי, כי אם אתה מחליט שאתה מפסיק, אתה מפסיק וצריך להמשיך הלאה. זה החזיר אותי אחורה. כשניסיתי שוב להשיג עבודה באימון, כולם שוב אמרו לי: 'אתה עדיין יכול לשחק'".

במשברון הארבעים ומשהו החליט סימס לעשות שינוי בקריירה ולצלול לתוך עולם הכושר. הוא נסע לארה"ב, התמחה בשיטות של אימונים אירוביים וכשחזר פתח מקום קטן בכרכור, יישוב מגוריו.

 

"השתקעתי, פתחתי סטודיו וגם מועדון כדורסל קטן לילדים, לא קשור למכבי או להפועל", הוא מספר. "בשנה שעברה הציע לי רונן אורן, מנהל בית הספר לכדורסל של מכבי, להצטרף לתכניות שלהם, אבל זה שוב לא הסתדר. נראה לי שבגלל זה החלטתי לעזוב סופית את קבוצות הילדים, ורציתי פשוט להיכנס בחזרה לכדורסל הבוגרים".

הצעד הראשון בחזרה התרחש בשנה שעברה, כשסימס הפך למשקיף בליגת העל. "זה היה נהדר", הוא שוב אומר בהתלהבות הרגילה. "למדתי את כל החוקים החדשים של המשחק, פגשתי שוב את כל המאמנים, היו לי שיחות עם אנשים, והבנתי כמה אני מתגעגע לזה".
ווילי פגש גם את האנשים המניעים היום את הקבוצה המאוחדת של אליצור/מכבי נתניה, שזכתה בעונה באליפות הליגה הלאומית ועלתה לליגת העל. "דיברתי עם המאמן אריק אלפסי, בחור ממש נחמד, ועם העוזר שלו שי, והוחלט שאני אהיה עוזר שני וגם מאמן הכושר של הקבוצה. תפקידי יהיה להביא את השחקנים לכושר ולשמור עליו במשך העונה, וזה מה שעשיתי ממילא עד אז".

קצת מעופף, סימס. ולא רק לסל. כמה חיפשנו אחריו, כמה פעמים קבענו איתו צילום -  הבן אדם בשלו, כלומר קצת בעננים. אולי כך קל להבין את הריחוק שהוא גזר על עצמו מהסצנה התל-אביבית והבחישה בקדרת הכדורסל. אין לו דוברים או מקורבים, הוא אינו "מעורבב" או "מתערבב", ואפילו ערך ויקפידיה על שמו של הרכז הצהוב, שחסם במו ידיו את סאן אפיפניו, קשה למצוא.

אתה בכלל מחובר היום למכבי?
"לא ממש. מכבי היא ביזנס, שחקנים באים והולכים, זה הכול. אני עדיין בוותיקים של מכבי, וזכינו לא מזמן בטורניר סטריט בול בירושלים, אבל זה לבוא ולשחק, רק לעשות כיף. אחרי זה -  זה רק לחזור לביזנס".

אם היית מבקש כרטיסים לפיינל פור, היו נותנים לך?
"אני לא מחובר לקבוצה בממדים של עבודה, אני לא צריך להיות מעורב. זה לא אומר שאני לא אוהב את הקבוצה, אני צופה בה כל הזמן, ופשוט מעדיף לראות את המשחקים שלה בטלוויזיה עם צ'יפס ועם בירה מכבי. אני מאמין שאם הייתי מבקש, הם היו נותנים לי כרטיסים, אבל אני לא הטיפוס הנודניק שמסתובב ודוחף את עצמו. אני מעדיף את הבית או לשבת בפאב ולראות את המשחק".

מה דעתך על מה שקורה עכשיו עם ההנהלה?
"תמיד הסתכלנו על מכבי כמשהו אחר, כעילית, אבל הם כמו כל מועדון אחר, גם אם נראה שאין בעיות -  תמיד יש בעיות, אפילו כשמנצחים. עם זאת, מכבי היא עדיין מועדון גדול. הם החזירו את פיני, את שרון דרוקר. אני מאמין שבשנה הבאה יהיה לה טוב באירופה, ואני מדגיש -  באירופה".

אהה, כי נתניה הולכת לאיים עליה בליגה.
"בדיוק. זה כמו הבוסטון סלטקיס, קשה להחזיק שיא לאורך זמן. רק פה ישנה המחשבה שמכבי תנצח תמיד, זה לא קיים בשום מקום אחר. בגלל זה אני בעד הפיינל פור ובעד החוק הרוסי. אני בטוח שזה עזר לשחקנים ישראלים כמו אליהו וכספי, והקפיץ אותם קדימה. עכשיו כולם מרגישים שהם יכולים לתת משהו לקבוצה, שעשויה לזכות באליפות".

זה לא מאוד מכביסטי.
"כדורסל זה כדורסל. מה לעשות שזה באמת עוזר לשחקנים הישראלים, כמה מהם גם במכבי".

ציפית שכספי יהיה הישראלי הראשון ב-NBA?
"ממש לא. הייתי בטוח שזה הולך להיות נדב, ששיחקתי אתו, או דורון שפר. לנדב היה המון כישרון, אבל הוא היה קצת אטי. כספי צריך להיות וורקוהוליק כדי להיות שם ולהצליח. החשיבה שאם זה לא ילך, הוא יחזור לאירופה זו חשיבה משוגעת. אתה שם? תישאר שם".

לסימס יש בכל זאת קשר, גם אם רחוק או עקיף, למכבי ת"א. הכדורסלן גל מקל יוצא עם אריאל, בתו הדוגמנית של סימס. "הוא בחור נחמד", הוא אומר על רכז הגליל בעונה החולפת. "לא יכולתי לבקש מישהו מתאים יותר לבת שלי. הוא פנטסטי בשבילה, ואני מאמין שכיף להם ביחד". על מקל כשחקן הוא אומר: "אני אוהב את סוג השחקן הזה. יש לו את הדרייב להיות טוב כל הזמן".

מדברים בארוחות שבת על כדורסל?
"כן, הוא בא לפעמים, אבל הוא עסוק מאוד. לפעמים הוא היה קופץ לפה בדרך לגליל. כשאנחנו נפגשים אנחנו מדברים על כדורסל. לפעמים דיבורים עוזרים מאוד לשחקן, והוא באמת הוסיף הרבה ביטחון בחלק השני של העונה".

אולי אתה יודע איפה הוא ישחק?
"אני מאמין שהוא ישחק במכבי השנה. אם הוא עובד כמו עכשיו, הוא יהיה שחקן מצוין, גם ביורוליג".

מה הוא צריך לשפר?
"את הזריקות שלו מרחוק ואיך לנהל ולשלוט בקבוצה יותר, להכתיב את הקצב שלו".

בימים אלה סימס מנסה ככל שביכולתו להתארגן לקראת העונה החדשה וללמוד את התפקיד המוטל עליו בנתניה. "התייעצתי עם אבי קובלסקי, דיברתי אתו על כל נושא הכושר ועל כל המוצרים בשוק והגאדג'טים הקשורים לזה. הוא עזר לי הרבה. הראה לי במה להשתמש ומה לעשות. עכשיו אני כבר מחכה שהאימונים יתחילו בחודש הבא".

 
עוד לפני זה חוזר סימס לשתף פעולה עם חבריו ממכבי בטורניר הוותיקים של המכביה. "עכשיו אני זקן שבא לשחק שוב במכביה. הייתה לי הזדמנות לשחק עם ארה"ב בעבר, אבל סירבתי. זה הולך להיות לא קל, הולכים להיות פה בחורים בני 35, אבל אני מסתכל על זה בכיף וכדי להישאר בכושר".

זה מה שתעניק לחניכים שלך בעונה הקרובה, הגישה החיובית שאפיינה אותך?
"קודם כול, אחנך למקצוענות - לעבוד קשה ולא לעסוק בשום דבר חוץ מזה. אימונים זה כמו בית ספר. בדיוק כמו שאתה צריך לקרוא שלושים עמודים כדי להיות מוכן למבחן, ככה זה בכדורסל. מלבד זה, צריך להיות שחקן קבוצתי. ככה אני הייתי, וזה מה שאני אבקש להנחיל".

לא יהיה מוזר להיות עוזר מאמן שני למישהו הרבה יותר צעיר ממך?
"אני מוכן תמיד ללמוד. אנשים גם לומדים מהילדים שלהם, לא משנה מה הניסיון שלהם. זה עושה אותך טוב יותר ואפילו צעיר יותר. אני מרגיש מבורך מאוד שקיבלתי את העבודה הזו, ואני אנסה לעשות את כל מה שאני יכול כדי ללמוד ממנה".

מה השלב הבא, עוזר מאמן במכבי?
"זה יהיה נחמד, למה לא. לא משנה מי זו תהיה -  מכבי, חולון או ירושלים -  אני אבוא תמיד באותה גישה ובאותה מקצוענות, ואבקש להעביר אותה לשחקנים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...