אל תשכח לקפוץ: פרידה מאלכס אברבוך
"הפספוס שלי היה באולימפיאדות. הייתי רוצה שיהיו ספונסרים גם למאמנים. נראה לי שבליל שישי, אני והמאמן שלי נלך לקפוץ במוט בלי שאף אחד יראה". בגיל 35, ויום לפני שיעלה על מסלול האתלטיקה בפעם האחרונה במסגרת המכביה: אלכס אברבוך, גדול האתלטים של ישראל, בראיון פרישה
"יותר קל לי לפרוש פה בבית, בתחרות בארץ"
עשר שנים אחרי שנקלט בישראל והעניק לה הישגים עליהם לא העזו לחלום כאן, הגיע אתמול אלכס אברבוך להדר יוסף והודיע על פרישה. אמנם כבר היה ידוע כי תחרות המכביה מחר תהיה האחרונה שלו בארץ, אבל הוא היה מתוכנן להופיע באליפות העולם בברלין בחודש הבא, ובעוד תחרות או שתיים בחו"ל. בחליפה מחויטת ומעונבת ובקול נחנק, תוך כדי הפסקות מרובות לשתיית מים, כולל יציאה החוצה כדי לנשום אוויר צח ולהירגע, אברבוך אמר כי אינו יכול עוד.
יש כוכבים גדולים שמושכים ומושכים, כמו ליאונרד כהן שבקרוב יגיע לכאן כדי להופיע בגיל .75 אברבוך, בגיל ,35 לא לוקח את מנהטן ולא לוקח את ברלין. ההפסד באליפות ישראל האחרונה, אי־היכולת לעבור גובה התחלתי
אברבוך: "להגיע לאליפות העולם כשהכל ריק אצלך בפנים, זה לא טוב. אני לא רוצה להיות תייר בברלין. יותר קל לי לפרוש פה בבית, בתחרות בארץ, ולא באליפות העולם." וכך יש לנו מחר בהדר־יוסף את גדול אתלטי ישראל בכל הזמנים, עדיין אלוף אירופה המכהן, בהופעת פרידה, במסגרת משחקי המכביה ה-.18
כמו תמיד, גם אתמול הפתיע אלכס, אבל הפעם בהתרגשות בלתי שגרתית אצלו. "קצת קשה לי," הוא אמר במעין התנצלות, ובניסיון לשבור ההתרגשות עם קצת הומור, הוסיף: "קשה לי עם המים. אני רגיל לשתות וודקה, אבל אז אדבר יותר לאט."
"באולימפיאדות רציתי ויכולתי לעשות יותר מגמרים"
אברבוך הוריד את הז'קט המבריק והתחיל למנות את מאמניו בגיל 9 ברוסיה. הדמעות קטעו שוב את דבריו כשנזכר באביו-מאמנו ולרי אברבוך ז"ל. את המאמן מגיל ,9 אגב, סרגיי טקצ'נקו, המאמן בנבחרת רוסיה כיום, הוא הזמין למכביה. כמובן שהוא הזכיר את ולרי קוגן, שהביא אותו לשיאים וכיום מאמן באוזבקיסטן, ואת מאמנו כיום, יצחק ילניק.
אם יבוא היום אתלט יהודי שירצה לעלות לארץ, מה תגיד לו?
"לעבוד בשקט ופחות לדבר. טוב שלא ידעתי עברית טוב, כך שלא דיברתי הרבה. צריך להתרכז רק בעבודה. גם במינכן, כשזכיתי באליפות אירופה, לא חשבתי על כל ההיסטוריה, ובגלל זה ניצחתי."
אברבוך מתייחס בכך לניצחונו המרגש באליפות אירופה, שנערכה באצטדיון האולימפי של מינכן, באותו מקום בו 30 שנה לפני כן נערך מצעד הארונות של י"א חללי התקפת הטרור באולימפיאדת .1972
מה הרגע הכי גדול שלך בקריירה?
"מדליית הכסף באליפות העולם באדמונטון. בארץ לא כל־כך מבינים את זה, אבל זה ההישג הכי גדול. ובשנה שלאחר מכן, ,2002 כשהייתי מדורג 18 בעולם בכל מקצועות האתלטיקה. אני מבין עם זאת שלמדינה היתה חשובה יותר הזכייה שלי באליפות אירופה במינכן, עם כל מה שהיא מסמלת."
איפה הפספוס?
"במשחקים האולימפיים. רציתי ויכולתי לעשות יותר מהעפלה לגמרים. אבל זו האולימפיאדה, משהו אחר לגמרי."
אתה מבין מה הסיבה שלא הגעת לגבול ה-6 מטרים?
"אני לא יודע למה לא הצלחתי. הייתי קרוב שתיים-שלוש פעמים. באליפות ישראל בשנת 2000 נשבר לי המוט בקפיצה הראשונה ל-6 מטרים, ואחרי זה, עם מוט אחר, וכשכבר הייתי בלחץ לעבור 6 מטרים, זה לא הלך. ולרי קוגן, המאמן שלי, אמר לי אחר-כך שאם המוט לא היה נשבר, הייתי עובר באותו ערב."
עד כמה ההישגים שלך שייכים למה שלמדת ברוסיה ועד כמה הם קשורים לכך שהתחלת להצליח מאז עלית לישראל?
"עשיתי מה שעשיתי בזכות מה שלמדתי ברוסיה, אבל גם בזכות התנאים הטובים שקיבלתי כאן."
מחר, ב-14 ביולי, מועד התחרות האחרונה של אברבוך, יחול גם יום הולדתה ה-14 של בתו הבכורה טניה. לאלכס ולנטלי אברבוך גם ילדה בת ,9 דיאנה, ועוד אחת בדרך, בספטמבר.
תשלח את בנותיך לאתלטיקה הישראלית?
"לא. הגדולה בבלט, שזה יותר טוב לבנות, והקטנה משחקת טניס, אבל היא רוצה שאלמד אותה לקפוץ במוט. אני לא רוצה לדחוף אותן לאתלטיקה. אני גדלתי אצל הורים מאמנים, והם לקחו אותי לאצטדיון גם כי לא היה משהו אחר לעשות."
אברבוך מתרגש במיוחד כשהוא נזכר באביו, שלא זכה לראותו מגיע לשיא, 5.93 מטרים: "הוא חסר לי. הוא היה מאמן נבחרת רוסיה בקרב-,10 עם 20 ספורטאים מעל 7,000 נקודות ושני אתלטים מעל 8,000 נקודות. תלמידה שלו מחזיקה עד היום בשיא עולם לקרב-.5 הוא זה שאמר לי כי העתיד שלי מבטיח יותר בקפיצה במוט ואז העביר אותי לוולרי קוגן."
אתה האתלט הטוב ביותר בכל הזמנים במדינה שלא הכרת כילד. איך אתה רואה את זה?
"זה נותן לי אפשרות לפתוח דלתות ולייצג את האתלטיקה בארץ, וזה מרגש. אבל רק שלא יישארו מזה דיבורי 'אלוף, אלוף' ואחר כך הדלתות יישארו סגורות לאתלטיקה בישראל."
ייעוד של אימון ושל ראשות אגודת מכבי ת"א
כפי שפורסם בזמנו במעריב, הייעוד של אברבוך אחרי הפרישה, חוץ מהאימון בו הוא כבר החל, הוא לעמוד בראש אגודת האתלטיקה אליה הוא משתייך, מכבי ת"א, הגדולה בארץ. אברבוך מתעתד לעבור חפיפה אצל היו"ר הוותיק לוי פסבקין, שמעוניין מאוד כי אברבוך יהיה זה שיתפוס את מקומו. לאברבוך יש תוכניות רבות ואמביציה לקדם את הענף בארץ, אבל הוא גם יודע שיש הרבה עבודה לעשות.
בינתיים הוא מדריך את אתלט הקרב-רב קוסטה קריניציקי, והוא מפרט: "יש לי חלום להעלות את נבחרת הקרב-רב (קרב-10 בעיקר) לסופרליג האירופית. בתחום הזה אפשר יהיה לדבר על מדליה לנבחרת ישראל, קבוצתית, בעוד ארבע-חמש שנים."
והעיקר בנוגע לאברבוך זה נושא המאמן, שכל כך הרבה מדברים עליו בעשור האחרון בארץ, אבל מעט מדי עושים. אברבוך מסביר לנו מה זה מאמן בשבילו: "המדליות הראשונות שלי היו בגיל 9-,10 בריצות ל-60 ול-200 מטר בתחרות אחת, בה ניצחתי בשני המרחקים. קיבלתי גם עט כפרס. לגבי המדליות, אמרו לי שאני צריך לתת אחת מהן למאמן. אז לא הבנתי למה אני צריך לעשות את זה, אבל היום אני מבין שזה המעשה הנכון."
ולפיכך, החלום של אברבוך: "הייתי רוצה, שכמו שיש ספונסרים לספורטאים, כך יהיה ספונסר למאמן שמדריך קבוצה של ספורטאים. שהמאמן יהיה גם חלק מהחברה של אותו בעל עסק. שיעביר הרצאות על מצוינות, התקדמות והישגיות. אתם בתקשורת צריכים להוציא את המאמנים מהצל. הכל בידיים שלכם."
לגבי האתלטים עצמם: "הכל זה כסף. צריך להשקיע בהם. ספורטאי, החל בגיל ,17 צריך להתאמן פעמיים ביום, אבל צריך לעזור לו כלכלית. מגיל 11 בערך, שבו מתחילים לעסוק באתלטיקה ברצינות, לוקח לבת שמונה שנים כדי להגיע לשיא, ולבן זה לוקח 15 שנה. מגיל 23 עד 27 הוא הכי טוב."
מה אתה עושה ביום רביעי, אחרי התחרות?
"לא יודע. נראה לי שביום שישי בלילה אני והמאמן שלי נלך לקפוץ במוט, בלי שאף אחד יראה, כי בטח יהיה לי משונה לא לקפוץ פתאום. האמת שאני ממש לא יודע מה אני עושה בשבוע הבא. אני צריך לשבת עם שלמה בן גל (יו"ר ההתאחדות) ולדבר."
"אתלט רבגוני שספק אם היה לנו"
שלמה בן-גל: "ננסה להעסיק את אברבוך כמאמן תחילה. הוא בא מקרב-10 ועל כן הוא אתלט רבגוני, שספק אם יהיה לנו אי פעם אחד כזה. 13 אתלטים שלנו השתתפו עכשיו באליפות העולם לקדטים, וביניהם כמובן דימה קרויטר, אלוף העולם, שהלוואי ויגיע להישגים של אברבוך. בכל אופן, זה מראה שיש עומק ואני מקווה לגיבוש תוכנית לנבחרת מקצוענית ביחד עם משרד הספורט."
יו"ר מכבי ת"א, לוי פסבקין: "אני מקווה שאלכס יהיה ממשיך דרכי באגודה וראש החץ לטיפול בקופצי המוט, כולל בעולים החדשים שיגיעו."
אברבוך הודיע רק שלשום בערב למנכ"ל ההתאחדות ז'ק כהן על פרישתו מאליפות העולם, ועל כן הוזעק ז'ניה אולחובסקי לברלין. מדובר באלוף ישראל וסגן אלוף מכללות ארה"ב באולם, שעבר העונה את המינימום, 5.55 מטרים, שיאו האישי. אולחובסקי, המתאמן במכללת וירג'יניה-טק אצל קופץ העבר רוברט פיליפס, מתאמן בארץ אצל פבל קוגן, אחיו התאום של ולרי קוגן שעימו עשה אברבוך את הזינוק הגדול בתוצאות.
אולחובסקי (26) נראה די המום מההנחתה: "יש עליי הרבה אחריות עכשיו. אני מאמין שאוכל לעבור 5.60 השנה. אין הרבה זמן לשינויים דרסטיים, אבל אני מבטל את הכוונה לנסוע לשלוש תחרויות באירופה, ונשאר להתכונן לברלין בארץ. חשבתי איפשהו שאגיע בכל מקרה לברלין, אבל תמיד קשה לחזות מה אלכס יעשה."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם