לימונד: אם בורשטיין מבקש ממכבי חצי מיליון דולר, אני שווה שני מיליון
הקיץ הזה מרתיח את הגארד של מכבי ת"א ולא בגלל החום המעיק. "אני מרגיש שכולם מדברים על זה ועל זה ושוכחים שיש למכבי את השחקן הכי טוב בארץ. הלו, יש להם אותי", הוא אומר ומוסיף בביטחון: "בזמן אמת אעלה לפרקט ואראה להם מי הכי טוב". ראיון בהחלט יוצא דופן
יש ספורטאים שפותחים את הפה כשהם מרגישים צורך לשווק תירוצים. להסביר למה לא הולך להם, לחפש אשמים. לרביב לימונד יש בעיה אחרת. דווקא הולך לו, אפילו הולך טוב.
הוא כיכב בנבחרות הצעירות כשותף שווה זכויות ליותם הלפרין. הוא נבחר לתגלית העונה והיה כדורסלן העונה. שיחק בהצלחה בלה-מאן ביורוליג, ולקראת סוף העונה האחרונה השלים את המסלול עם נחיתה מרשימה במכבי ת"א. על פניו, הארץ המובטחת פרושה לרגליו. לימונד (25) אמור להיות על גג העולם, אבל בפועל הוא יושב בבית ומשתגע.
הוא רואה טלוויזיה, קורא עיתונים. שומע על תוכניות הבנייה של האלופה לקראת העונה הבאה ולא מבין את ההתעסקות המתמשכת בחיפוש גיבוי ישראלי לגארדים. הוא יודע שמדברים על גל מקל, על טל בורשטיין. אולי מאיר טפירו. אליו, משום מה, לא מתייחסים. יודעים שהוא שם, אבל לא באמת סופרים אותו.
"מאד מוזר לי ששוכחים להזכיר את השם שלי," הוא מודה. "אני לא מבין. אני מרגיש שכולם מדברים על זה ועל זה ועל זה, ושוכחים שכבר יש להם את השחקן הכי טוב בארץ. הלו, יש להם אותי."
ולא, זה לא נאמר בחיוך. המשפט הזה, כמו האחרים שיבואו אחריו, מגיע עמוק מהבטן. לא כל ספורטאי ישראלי יוצא בהכרזות מהסוג הזה. בטח לא הספורטאי הזה. רביב בחור מופנם. נדיר מאד לשמוע אותו מתלונן, ועוד בפרהסיה, אבל הפעם הוא מרגיש שאין ברירה, שהגיע הזמן. בהרבה מובנים, השיחה הזו היא המרפק האחד של לימונד. פעם אחת לזרוק הצהרה בשידור חי, שיידעו שהוא כאן. קחו אוויר. הגארד של מכבי ת"א ונבחרת ישראל יורד למזרנים.
לדבר במגרש הוא כבר ניסה. כל הקריירה. מספרים יבשים יש לו,
לימונד גדל במכבי נתניה. רחוק, גם אם לא גיאוגרפית, ממרכזי פס הייצור של הכדורסל הישראלי. "מראש היה לי הרבה יותר קשה להתקדם מכיוון שבאתי מנתניה," הוא אומר.
"ליותם, לכספי ולליאור אליהו הייתה את הפלטפורמה שכולם מכירים באזור המרכז. אני הייתי כמו חתול רחוב שצריך להילחם ולהוכיח לכולם כל הזמן. להראות שגם רביב לימונד כאן, ואני מוכשר ואני שווה. הצד החיובי הוא שלמדתי ששום דבר בחיים לא בא בקלות".
"היום אני כמו חיה, יודע להילחם. למזלי, פגשתי אנשים טובים בדרך שעזרו לי להתקדם ונתנו לי להראות את הכישרון. ארז אדלשטיין אהב אותי מהרגע הראשון, לקח אותי לנבחרת הנוער ועוד הציע לי לבוא למכבי ר"ג. עם אריק שיבק, נתנייתי בעצמו, הייתי בעתודה."
הקמפיין של נבחרת העתודה הסתיים עם מקום שני ומדליית כסף מאליפות אירופה. לימונד והלפרין, שסגרו ערבים עם 70 נקודות משותפות, נבחרו ביחד לחמישיית האליפות. בשלב הבא, לימונד, שכבר עשה מספרים מצוינים במכבי ר"ג המתפוררת, נקרא לעלות לבירה ולהצטרף להפועל ירושלים. "בדיעבד הייתי פועל אחרת," הוא משחזר. "הייתי צריך לעבור לקבוצה כמו גליל, למשל. מקום עם פחות לחץ, שיכולתי להתבטא בו ולקבל דקות."
כמעט שלוש עונות נמשך הרומן עם מלחה, אם אפשר לקרוא לזה רומן. "נשארתי יותר מדי," הוא אומר היום. "העניין הוא שאני מאד מאמין ביכולת שלי, אז כל קיץ אמרתי לעצמי שהעונה אני הולך לשחק, ושהפעם ייתנו לי. במציאות זה לא עבד ככה".
"בעונה הראשונה עוד שיחקתי, אבל אז בנו שם את קבוצת המיליונים עם גאידמק ולא קיבלתי דקות. ירושלים תרמה לי כי הבנתי דברים על המקצוע, על העסקנות ומה שמסביב. מבחינת יכולת, אין לי ספק שיכולתי לשחק ולהצליח שם, יכולתי לעזור להם, אבל הלכתי למקומות אחרים שעשו לי טוב."
התחנה הבאה הייתה עירוני נהריה. אריאל בית-הלחמי הפקיד בידיו את המפתחות, ותמורת 35 דקות בערב, לימונד החזיר ממוצעים של 16 נקודות ו-5 אסיסטים. ירושלים, שקיץ קודם השאילה אותו לנהריה, רצתה אותו בחזרה והציעה שכר משופר. לימונד רצה פחות, והשתחרר מהחוזה תמורת 50 אלף דולר כדי לחתום בלה-מאן.
"היה קשה. חודשים על חודשים הייתי לגמרי לבד. זו עיר עם מאה אלף תושבים שנסגרת בשבע בערב. אתה יוצא מהאימון ומרגיש כמו בעיר רפאים. פחדתי לצאת בערב מהבית, הייתה שם תחושה שדמויות מפרדי קרוגר יופיעו מולך פתאום ברחוב."
אחרי עונה של 10.5 נקודות ו-4.1 אסיסטים ביורוליג, כולל 25 נקודות יחד בשני משחקים מול מכבי ת"א, לימונד כבר היה בדרך לליגה הספרדית. קאחה סול הציע חוזה שלא מומש מסיבות ביורוקרטיות, כהגדרתו, אבל האכזבה האמיתית הגיעה מהארץ.
"הייתי בטוח שאני חוזר מלה-מאן ומכבי קופצים עליי ומחתימים אותי מיד. הייתה לי עונה טובה, שיחקתי טוב נגד מכבי. התמודדתי עם מקום שכוח אל, ובאמת הרגשתי טוב עם עצמי. ידעתי שאני הגארד הישראלי הכי טוב בשוק, אבל ההצעה ממכבי לא באה."
ניסית ליזום משהו בעצמך, להעביר מסרים?
"היה דיבור, אבל לא רציני. לדעתי, אפי עשה טעות מאד גדולה בבחירת השחקנים שלו כשהוא לא הלך עליי."
בדיעבד, תחושות הקיץ של לימונד לא היו רחוקות מהמציאות. הגשמת החלום התעכבה קצת, אבל חזרתו של פיני גרשון למכבי שינתה את הגישה. גרשון, מתברר, רצה את הגארד עוד קודם, סמוך לשובו, אבל באותם ימים הנהלת נהריה עוד סירבה לבקשת השחרור. כמה שבועות מאוחר יותר, המעבר של לימונד לת"א הציל את הקבוצה הצפונית מקריסה מוחלטת ואיפשר לה לחסוך קרוב למיליון שקל. בלעדיהם, ספק אם תוכניות החירום היו יכולות לצאת לפועל.
"הפסדתי המון כסף. ויתרתי על חמש משכורות כדי לעזוב ומאד כעסתי עליהם. הרי הם ידעו לאן הספינה הולכת. היו להם את כל המספרים ביד, ולמרות זאת הם עמדו על הרגליים האחוריות ולא הסכימו לשחרר אותי."
אם המעבר למכבי היה התגשמות חלום, הקליטה בהיכל הייתה סוג של פנטזיה. כבר במשחק הראשון הוא אסף 11 נקודות ב-16 דקות. אחריו הגיעו שש נקודות ושבע אסיסטים מול בני השרון, שמונה נקודות וחמישה אסיסטים נגד ר"ג וחיפה.
בקיצור, תקופת הצינון המקובלת, הסיפורים על חבלי הקליטה במכבי נראו לא רלוונטיים. הכל עבד מצוין עד משחק הפלייאוף ההוא מול אשקלון. מכבי אמנם התאוששה ולא הפסידה יותר עד הזכייה באליפות, אבל תהליך הקליטה של לימונד נקטע בערב אחד.
"כשהגעתי למכבי הקבוצה הייתה בלחץ אדיר, אבל כל הסיפורים על המועדון היו מדויקים. ניהול מדהים, אימונים ברמה הכי גבוהה שאפשר. קיבלתי אמון מפיני והשתלבתי טוב. גם נגד אשקלון הייתי מעולה בחצי הראשון. קלעתי שמונה נקודות, הכנסתי אנרגיות מהספסל. בסוף הפסדנו. היה לחץ והרגישו צורך בשינוי".
"פיני והצוות המקצועי, מחוסר ברירה, חיפשו שינוי. במשחק הבא ניצחנו, זה נראה כאילו מצאו את התרופה, ומאז זה נמשך כמו כדור שלג, אבל זה לא משנה את העובדה שבכל משחק ששיחקתי, חוץ מאחד, בראשל"צ, הייתי מצוין."
במובנים מסוימים, לימונד נשאר על הספסל כמו ילד שלקחו לו את הצעצוע. עד סיום העונה הוא כמעט לא שיחק, בטח לא בדקות מהותיות. תחושה מבלבלת משהו, כשעשר דקות קודם עוד היית חביב המורה. ועדיין, לא משהו שמשנה לו את התוכניות.
"הרגשתי קצת כמו ילד שלקחו לו את הצעצוע, אבל אני מקווה שזה ישתנה בעונה הבאה. אני לא מקווה, אני יודע שאהיה שחקן מוביל. אם אעלה בחמישייה, או אעלה מהספסל, אקבל הרבה יותר קרדיט. ואז, אם עשיתי טעות, זה לא אומר מיד ללכת לספסל ולהיות מוקפא לחודש. אני מאמין שפיני ושרון ידחפו אותי."
מן הסתם, יהיה מי שירים גבה או שתיים. אנשים שיתהו למה שחקן עם ותק של כמה חודשים במכבי ת"א משוכנע שמגיע לו. ועוד מדבר על זה בקול רם.
לימונד, שלא יהיה ספק, לא מרגיש שהוא מבקש קיצורי דרך. "אפשר לבדוק את הסטטיסטיקות שלי. עשיתי דברים בקריירה ואני מאמין בלב שלם שאני לא פחות טוב מאף גארד ישראלי. אני יותר טוב. אם טל בורשטיין מבקש ממכבי חצי מיליון דולר, אני שווה שני מיליון. אני מרגיש בשל להוביל את מכבי."
מפריע לך שמכבי מחפשים עוד גארד ישראלי, שכולם מדברים על זה שחייבים גיבוי לזרים, ובעצם די מתעלמים מזה שאתה כבר שם?
"לדעתי נקודת המבט שלהם מוטעית, אבל הם מרגישים שהם צריכים כל הזמן להתחמש, ושיהיה לנו ושיהיה לנו. זה בסדר. שיגידו שיביאו את ההוא ואת ההוא. הכלבים נובחים והשיירה עוברת. אני מאלה שאומרים: 'תנו להם לדבר. אני אעשה את שלי. אני לא נחנח. אני בא מנתניה. אני יודע שאני שחקן ברמות הכי גבוהות של אירופה, ובזמן אמת אעלה לפרקט ואראה להם מי הכי טוב."'
אתה מבין מאיפה זה בא?
"למה שוכחים אותי? לא. זו בושה מבחינת העיתונאים ששוכחים לשים את השם שלי. אז אוקיי, אם יש לעיתונאי כלשהו קשרים עם שחקן כזה או אחר, לא צריך להביא את זה לכאלה מקומות. אין לי את הפוליטיקה. אני לא חופר לעיתונאים בראש. אפילו כשאני מדבר עם אמא שלי, אני לא אתחיל להגיד לה שמגיע לי".
"אני מרגיש כמו זבל במצבים כאלה, אני לא אוהב לדחוף את עצמי. מבחינת יכולות, אני יודע שאני יכול להיות גם ב-.NBA למה יש עיתונאים או מאמנים או עסקנים שלא סופרים אותי ברשימה הזאת? אני משתדל לא להתעסק בזה. אני לא רוצה להיות כמו זמר מזרחי מקופח."
התחזיות האופטימיות, אגב, לא מסתכמות רק בפן האישי. שם הן רק מתחילות. "הולכת להיות לנו קבוצה טובה," הוא מבטיח. "נגד צ'אק איידסון שיחקתי ביורוליג והוא שחקן נפלא. גם אנדרו וישנייבסקי שחקן טוב. אולי אין לו את הניסיון ביורוליג, אבל אני אהיה שם כדי לעזור לו עם הניסיון".
"אלן אנדרסון, אם יגיע, סקורר מעולה. בכלל, יש שחקנים רעבים שרוצים להוכיח. לדעתי, זה דווקא מעולה למכבי שאין השנה זרים עם שמות מפוצצים. בניגוד לזרים אחרים שבאו עם השם ועם הפוזה, הזרים החדשים יבואו וייתנו את התחת וישחקו חזק. תהיה לנו קבוצה לוחמת, שמשקיעה כל הזמן. לא יום כן, יום לא, ויום אולי."
מותר להגיד פיינל-פור?
"בטח שמותר. אם קבוצות כמו פרטיזן, ואני מאד מעריך את הכדורסל הסרבי, מתקרבות כל שנה ומגיעות לסף הפיינל-פור רק על טירוף של שחקנים צעירים, אנחנו יכולים לכוון לשם. אבל לא עם דיבורים. רק עם עבודה קשה במגרש."
עוד קודם יש לנבחרת אליפות אירופה בקיץ. דיברת על כספי ב-NBA ועל יותם וליאור בקבוצות הכי עשירות באירופה. משהו שלא היה מעולם, ובסוף שוב אומרים שאין היום ישראלים בכירים. איך זה מסתדר?
"אנחנו ארץ אוכלת יושביה. אף-פעם לא טוב לנו, תמיד מחפשים להרוג אחד את השני. את השלילי. יש לנו דור מעולה. תהיה לנו חמישייה בנבחרת שלא הייתה הרבה זמן, וגם חיזוק רציני מהספסל. אולי אין לנו את הכמויות של הסרבים, אבל יש 15 ישראלים ברמה מאד גבוהה."
תגדיר גבוהה. עזוב ,15 לך לטופ. אתה מרגיש שיש לנו היום קטש, שפר, הנפלד חדשים?
"בוודאי. אני מרגיש שאנחנו לא נופלים מהדור ההוא. אני לא מרגיש שום נחיתות. קטש ושפר ויואב ספר היו שחקנים מעולים, אבל אנחנו לא פחות טובים מהם."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם