"דודו פירק את הפאזל. התכסח עם כולם"
ציקי קקון לא אהב הרבה דברים שנעשו השנה בהכח עמידר, אבל הוא השתדל להתאפק כדי לא לקלקל את הסיכוי. עכשיו, כשהוא מסיים 13 שנות שירות ברמת עמידר ופורש מפעילות, הוא מספר מה גרם לירידה ועל הדרך סוגר חשבון עם המנג'ר
אחרי 13 שנים בשירות מכבי רמת עמידר והכח עמידר ר"ג, הודיע היו"ר קקון לבעלים גל יוסף ונמרוד ורד שהוא אינו יכול עוד. שם את המפתחות והלך לביתו.
"כל שנה בא ההוא שבטוח שהמציא את הכדורגל," הוא צוחק במרירות. "בגיל עשרים הייתי מאלה שמנענעים את הגדרות. היו לי כוחות. היום פעמיים כאלה ואני דופק פליק פלאק ויוצא על אלונקה. נגמר לי. אז היה אורי מלמיליאן, שהוא לא טיפוס קל, והלכנו לקטע של דודו דהאן, וגם אני תמכתי. חשבתי שהוא בחור על הכיפאק."
אז מה הבעיה?
"היום מפטרים בשיא המהירות, בטיל. אני וגל יוסף בחיים לא פיטרנו. תמיד היינו מערכת קטנה, אם יש למאמן משהו הוא מדבר איתי ופותרים. דודו פירק את הפאזל. הוא התכסח עם כולם. האפסנאי, עוזר האפסנאי, המנכ"ל, מאמן השוערים, מנהל הקבוצה. גם איתי, אבל נתתי לו גיבוי עד הסוף. עכשיו החלטתי שאני יותר לא נותן לאף מאמן, בחיים. גמרנו. טוב? סבבה. רע? הביתה. לא מאפשר לנגן על הגב של הקבוצה ולעשות עליה סטאז.' המועדון יותר חשוב ממני ומכל אחד. מי שקלקל לי זה דודו. אני לא יודע מה גל יעשה, אבל אני לא עושה חוזה עם מאמן ליותר מעונה."
ציקי קקון לא ילד, הבחור בן חמישים. נולד בשכונת רמת עמידר. בגיל שמונה איבד את אביו, שמעון, שנהרג בקרבות בגבעת התחמושת במלחמת ששת הימים. עזב לקיבוץ וחזר לשכונה קצת לפני הגיוס. קקון זוכר את הקבוצה הקטנה מפתיעה את כולן ועולה לליגה הבכירה. זוכר איך הוא ומאיר דלויה, שהיה אלוף בהרמת משקולות, קיבלו מכות רצח בבית שאן. אין שחקן שעבר בעמידר שהוא לא מכיר, כולל ויקי פרץ, שגדל במועדון ומונה עכשיו למאמן.
באמצע שנות התשעים קקון החליט לשקם את המועדון, שהספיק להתרסק. לקח את מחלקת הנוער עם חברו הטוב מהשכונה, גל יוסף. "אם הוא לא היה בא, לא הייתי נכנס," הוא מודה. "הלכתי אז על המגרש והרמתי אבנים. הבאתי טרקטורים, עשיתי שזרוע אחרי 220 שנה. בסוף הדלקתי אורות והיה דשא בתולי כזה. באו הנערים של הפועל ר"ג, שהתאמנו בפארק הלאומי, ונשכבו על הדשא. כל הקבוצה ביקשה לעבור אלינו. אחד ההורים היה נמרוד ורד, שאמר 'בחייאת ציקי, אני יכול לתרום מזגן.' עניתי 'כל תרומה, אל תשאל.'
"יום
לכן לפני ארבע שנים היה קל לאחד בין גל יוסף לוורד, שקנה במהלך השנים את הכח ר"ג. ציקי, בהתחלה, שימש כנציג ההנהלה בקבוצה המשותפת, אבל עד מהרה קודם לתפקיד היו"ר. "כשגל החליט שדודו יהיה המנג'ר, שמחתי," הוא מספר. "אמרתי הלוואי שהכדורגל שלו יהיה כמו הידע שלו. דודו הרי נחשב לתותח והמטרה לא היתה שיהיה על הקווים, אלא שיביא שחקנים ויבנה את הקו שלפיו יפעל המאמן אמיר בן שמחון. בסוף כל משחק יכתוב רג'קטים ויוריד הנחיות. רצית אירופה עם החליפות שלך, הבאת אותה לפה? תעבוד ככה. לא נתן לזה צ'אנס. בן שמחון לא הבין בשביל מה הביאו אותו."
איפה אתם הייתם?
"גל לא רק חבר, הוא יותר מאח, והוא ידע לבוא ולהגיד 'שתוק, למען המערכת. עזוב.' אז כל הזמן ישבתי בשקט. גל ידע שאם אני יוצא להתקפה אז אי־אפשר לעצור אותי. החזקתי את עצמי ותאמינו לי זו היתה השנה הכי קשה. לשבת בצד ולראות את כל השחקנים סובלים, את המערכת שעשתה תמרונים והעיתונאים שהרגו. אני תמיד אומר את האמת וביקשתי 'בעדינות. בבקשה תשמרו עלינו."'
"גל לוי, ישראל ראש, בני חדד, ברק בדש, עידן וייצמן, דידי אונגר היו מדברים איתי כמעט כל יום. תמיד אמרתי 'חבר'ה, בסופו של דבר זה אתם. המועדון יעלה, יירד, זה לא משנה. אתם.' והם 'אנחנו לא מסוגלים יותר.' הייתי מוריד את הלחץ. אין יום שלא היו שישה שבעה טלפונים ולא יכולתי לבוא ולהגיד 'דודו מניאק.' תמיד אמרתי שהוא בסדר וזו הדרך וזו באמת היתה, הקשיחות.
"זה עובד כשמישהו מקצוען, אבל יש כאלה שלא רגילים לשני אימונים ביום. לוותר על עבודה. אין שעות קבועות. יש אימון היום, אין אימון. כל הקבוצה היתה רוקדת לפי הקצב שלו. זה חוסר ניסיון של בעלים שלא לוקח מאמן עם ניסיון. לא רק סיכון של גילוח. זו מריטה, אתה יודע מה זה מריטה."?
עובדה שזה כמעט הצליח.
"מבחינת תקציב דודו היה קוסם. מי שמבין קצת בכדורגל היה אומר שבמחזור ה-15 היינו צריכים להיות במרחק עשר נקודות מהמקום הלפני אחרון. הבן אדם בתקציב של אפס הביא מאה אחוז תוצאות. אין חשבון כזה. עשה את שלו, אבל אם תשים אותו על המשקל, אז חמישים אחוז טעויות וחמישים אחוז מזל."
וחצי גמר גביע?
"התפללתי לאלוהים שלא נגיע לחצי הגמר. ידעתי שאם כן, לא נישאר בליגה. אתה יודע מאיפה השחקנים האלה? הם כל העונה היו צריכים להיות מעל יתר הקבוצות בעשרים שלושים אחוז כדי לשרוד ובסוף הם היו מתים ואתה מוסיף עומס של אימונים, לחץ פסיכולוגי. אתה יודע מה זה להעמיד אותם בחצי הגמר? זה כמו לתת לעראבה לשחק בנואו קאמפ נגד ברצלונה. תגידו לי, אתם מטורפים."?
"יובל נעים ישב לידי במשחק נגד נצרת ואמר 'אין פה כלום, גליצ'ים, איך יכול להיות, לא נלחמים.' לא היו מסוגלים. זו לא הרמה שלהם, הם לא יודעים לעשות את זה. הגביע גמר אותם. שחקנים אמרו לי 'הרגליים שלנו בטון.'
"השחקנים האלה משוחררים היום, אתה יכול לשאול אותם. הם לא דיברו כל העונה כי דודו לא נתן, אבל מה שהיה חסר לו זה ניסיון. אם היה בא מלמטה מאמן קבוצת נוער, ילדים ,שנה בליגה ג.' זה שווה זהב. למה קשטן מאמן הנבחרת? למה שלמה שרף מפרשן בשביל חבילות כסף? זה מקצוע."
לתת לשחקנים לדבר אחרי חצי גמר זו זכות בסיסית.
"דודו לא יכול להיות מאמן. מערכת היחסים שלו עם השחקנים לא תשתנה. קשה, קשה. אין דברים כאלה. כל הזמן ניסיתי להסביר לדודו ששחקנים הם המלשינים הכי גדולים לעיתונות. לא היה מסוגל לקלוט, בגלל שבירושלים לא דיברו איתו. הוא לא היה איזה טאלנט שרצים אחריו. ניסיתי להביא דובר שיעבוד מסודר. גם בזה הוא נכנס. רצה לדבר, לנהל, בסוף רב עם כולם."
עניין של יחסי אנוש.
"לא רק הוא. רוב ממאמני ליגת העל הם אנשים קטנים ומגעילים. אצל דודו זה יצא ועוד ייצא. היום הוא עוד בימי החסד. חושבים שהוא יודע וממליץ. סיפורי סבתא. אתה יודע שגל יוסף היה מזמין שחקנים לארוחת יום שישי כדי שלא ישבו לבד במלון? היה אומר לי 'לך תקנה מעילים באדידס.' נותן כרטיס ויזה זהב. תן יחס, יא חביבי. היו יוצאים מהמגרש ולפעמים דודו לא היה נותן יד. זה לא חוכמה להיות מקצוען, תהיה טהור. לא איפה שאתה רוצה אתה עם הפייר קארדן ופתאום אתה הופך לחוראני. אני כל החיים שלי ככה עם אול סטאר וג'ינס. פעם ראית אותי עם חליפה."?
גם עם האוהדים הייתם צריכים לכבות שריפות .
"אין דבר כזה אפילו באפריקה שבאים אוהדים ורוצים לעשות משהו ואתה דוחה אותם. בוקי, המעוך הזה, הולך ומביא מתנות, מוצרי חשמל ובתי מלון, אז תן לו. שאלתי פעם את דודו 'אתה רואה את ההיאבקות בארה"ב'? שאל למה, אז אמרתי 'תסתכל. אף אחד שם לא נורמלי. כולם מסובבים בראש. יודעים שזה לא מכות, אבל מתייחסים לזה כמו מכות. אוהדי כדורגל, מי אלה? יש קומץ של מטורפים, אז שתף פעולה."'
לא מזמן הוא עשה השוואה בינו לבין אייל ברקוביץ.'
"מי מדבר בצורה כזו? אנשים בלי ניסיון. בבית משפט שופט קולט אם למדת משפטים או חירטטת בלימודים. בתורה כתוב שאסור לזלזל בבן אדם. על אייל אני לא צריך להגן, כבודו במקומו מונח, ואם היו עשרה כמוהו היינו מגיעים הרבה יותר רחוק."
אבל הטיסות האלה לא הטרידו?
"גם אני נוסע כמעט כל יומיים, אז מה? אתה יודע מה אני עושה? אולי אני קונה שחקנים ומוכר אותם ואני לא רעשן כזה גדול."?
לא הטרידו השמועות שהוא מחזק יריבות?
"אמרו לי מכבי ת"א, אשדוד. לא יודע ולא מעניין אותי."
כרגע קקון לא יודע אפילו אם בעונה הבאה יילך לראות את משחקי הקבוצה. הוא בספק. "האמת, הרבה יותר כאב לי כשירדתי ליגה עם רמת עמידר. האיחוד לא עשה לי את זה. רציתי שהוא יהיה אמיתי ויגיע לגבהים, אבל ראו מהצד שדברים לא מתקתקים."
היית חוזר לעמידר?
"אני מעדיף לשחק עם רמת עמידר בליגה ג' ולא להיות באיחוד. הרבה אנשים לא מתחברים ולא משנה איזו ליגה. לא בא ולא יבוא קהל. ר"ג היא עיר חולת כדורגל, אבל כולם אוהדי מכבי, הפועל ת"א ובית"ר ירושלים. אם היו 3,000 איש במשחק, אף אחד לא היה מתעסק בבוקי נאה ובדודו דהאן ובהכי תפל שיכול להיות."
לא הסתדרת עם האוהדים של הכח?
"שמונים אחוז מהאוהדים שלהם הם אנשים טובים, מלומדים, מקסימים. לעשרים אחוזים אין מקום לא בכדורגל, אלא בחיריה. לא ראית דבר כזה. מדברים איתך וכשאתה מסובב את הגב עושים לך 'נא.' כל הזמן מתבכיינים על הצבע. מה צבע, יא חתיכת טמבלים? חמישים, חמישים. במיליון אחוז. פסלתי שתי תלבושות שהגיעו מחו"ל. אמרתי תהיה חלוקה שווה, והם כל הזמן 'ציקי קקון רוצה למחוק את הצבע הסגול.' על מה אתם מדברים, יא מטומטמים."?
אחרי כל המלחמות האלה דווקא בסוף אתה נשבר?
"התעייפתי. באיזה שלב ראיתי שאני לא יכול להילחם יותר. לא רציתי לקלקל את מערכת היחסים שבניתי עם גל יוסף במשך השנים בגלל אף אחד, בטח לא בגלל דודו דהאן. ידעתי שמאמן מחר בבוקר הולך ואני נשאר. עכשיו הוא הלך וגם אני."
מה תעשה?
"יש אקדמיית כדורגל לנוער שאני מתכנן כבר שנה. משקיע ששם מיליון וחצי דולר. עיריית בית שאן בפנים, שלושה קיבוצים. אבל אני לא רוצה לפתוח בגלל המצב הכלכלי. מחכה שיתאזן. מה שבטוח, בוגרים לא מעניינים אותי."
דודו דהאן סירב להגיב לכתבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
