ספר מחזור: השחקנים הבולטים של דראפט 2009
גלריית הרכזים והמדבר בעמדת הסנטר, הגובה של ת'אביט והזריזות של ג'וני פלין, הריבאונדים של דוואן בלייר והאינטנסיביות של טיילר האנסברו. המדריך המלא לדראפט שייערך הלילה (שידור ישיר ב-ESPN החל מ-02:30)
כמו שהבטחנו, הוא גם עומד להיות מבולגן ובלתי צפוי לגמרי: עוד לפני שדייויד סטרן עלה לפודיום להכריז כי "With the 1st pict in the 2009 NBA Draft, the Los Angeles Clippers pick select Blake Griffin from Oklahoma", כבר החליפו ידיים חמש בחירות – אלה של המקומות 5, 22, 24, 46 ו-56. וכאמור, זוהי רק ההתחלה. מתוך 60 בחירות, 29 שייכות כבר עכשיו לקבוצה אחרת מזו שהחזיקה בהן במקור.
התועלת שיפיקו חלק מהקבוצות מהדראפט הזה תהיה לאו דווקא בזכות השחקנים שייבחרו, אלא בזכות האפשרות לסחור בבחירות. חלק יוותרו על בחירתן (הלייקרס, למשל, רמזו כי יעשו זאת) כדי לפנות לעצמן כסף להחתמת שחקנים. אבל עכשיו, ניתן כבוד גם לשחקנים האחרים.
בלייק גריפין יהיה הבחירה הראשונה בדראפט ובצדק. הפורוורד הג'ינג'י החייתי, 2.08 מטר גובהו (עם נעליים, כפי שיצוין לגבי כל שחקן כאן), מעורר השוואות שנעות בין צ'ארלס בארקלי עם גובה לבין קרלוס בוזר עם ניתור, ויש גם כאלה שידברו על קארל מאלון.
הוא מסתער על כל ריבאונד כאילו חייו תלויים בכך ויש
אחריו, בלאגן שלם. מקומות 2 עד 60 פתוחים לגמרי. בכל זאת, יש כמה שיבלטו מעל כולם. הכי קל להסתכל על מי שיבלוט גם בגובה, וכאן האשים ת'אביט מקונטיקט נכנס לתמונה. הענק הטנזני (2.20) חוסם כל דבר שעובר ליד הסל, ועשה זאת 4.5 פעמים למשחק בעונה שעברה. יחסית לענקים אחרים וגמלוניים, ת'אביט הוא גם אתלט מצוין ויודע מתי לקפוץ, אם כי לא מספיק מאסיבי, כפי שיעיד האיפון שעשה לו דוואן בלייר מפיטסבורג.
הבעיה העיקרית שלו היא שבצד השני של המגרש הוא הרבה פחות מפותח. כישורי הלואו-פוסט שלו מאוד לא מלוטשים, גם הג'אמפ שוט. בעונה שעברה הוא כן הצליח לקלוע 13.6 נקודות לערב ב-64 אחוז, אבל ב-NBA יחכו לו גבוהים ברמה אחרת. הוא עשוי להיבחר שני ולעזור לממפיס.
הבינלאומי הבולט בדראפט הוא ריקי רוביו, שכבר עבר מעמד לא פחות חשוב מהדראפט בחייו, כשפתח במדי נבחרת ספרד בגמר האולימפי נגד ארה"ב. רוביו צפוי להיבחר בין המקומות 2 ל-4, בהנחה שיצליח לסדר את עניין סעיף השחרור מבדאלונה.
הקבוצה הספרדית, שנמצאת במצב כלכלי לא קל, שמה עליו תג מחיר מופרך של 6.6 מיליון דולר. רוביו הושווה לסטיב נאש (מינוס הקליעה) ונמצא בפנקסי הסקאוטים מאז שנגע לראשונה בכדור, אבל בגיל 19, לא ברור איך יצליח להתמודד עם הציפיות הגבוהות ממנו. ראיית המשחק שלו פנומנלית, צבירת הנקודות עדיין לא.
השוטינג גארד הבולט הוא ג'יימס הארדן מאריזונה סטייט, שחקן חכם ואתלטי, עם הבנת משחק גבוהה ומגוון דרכים לעשות נקודות. הוא לא מאוד גבוה (1.97 מטר) יחסית לחלק משחקני הכנף ב-NBA, אבל לא יפחד להתמודד עם אף אחד מהם, גם מבחינה פיזית. הוא לא עושה שום דבר מיוחד, אבל עושה הכל טוב, קצת כמו ברנדון רוי מפורטלנד.
הגבוה הנוסף שיכול להשתחל לרשימה הזו הוא ג'ורדן היל מאריזונה. סוג של כריס בוש, מהבחינה שיש לו את כל הכלים כדי לעשות נקודות, מאיזור קו העונשין ועד הטבעת, והוא ריבאונדר נהדר וחוסם טוב, אבל אין לו את המאסה שיש לשחקנים אחרים בעמדה שלו. בעונה שעברה הוא פרץ קדימה עם 18.3 נקודות ו-11 ריבאונדים לערב.
העמדה הכי צפופה בדראפט, ולפחות עשרה כאלה יכולים להיבחר בסיבוב הראשון. רוביו הוא השם הבולט, אבל ברנדון ג'נינגס מרומא, הנציג החצי-בינלאומי השני הבולט בעמדה הזו (אמריקאי, בכל זאת), כבר חלק על כך בקול רם.
לג'נינגס יש המון כישרון, במיוחד במשחק מעבר ובמתפרצות, אבל כדורסל עומד שדורש יותר חשיבה ואינטליגנציה הוא לא הצד החזק שלו. בכלל, מדובר בשחקן עם כמה ברגים רופפים בראש, ואם יהיה מי שיידע להבריג אותם, הוא מרוויח אחלה שחקן לעתיד.
עוד לפניו אמורים להיבחר טייריק אבאנס מממפיס, וסטפון קרי מדייוידסון. אבאנס סומן מגיל צעיר כסופרסטאר ומהרגע שעבר לתפקד כרכז במדי הטייגרס, ולא כשוטינג גארד, הם פשוט לא הפסידו במשך הרבה זמן. מצד שני, הסקאוטים מודאגים מיכולת הקליעה של אבאנס, במיוחד מבחוץ. בחדירות לסל הוא טוב יותר, ומצליח לנצל את האתלטיות הנהדרת שלו.
קרי, בנו של שחקן העבר דל קרי, נכנס לתודעה כשהפגיז ללא הפסקה במדי המכללה הקטנה שלו והביא אותה להישגים. אם יתחזק וילמד לשמור על הכדור, הוא יכול להצליח גם ב-NBA, גם בהנחה ששם לא יקבל כל כך מהר 30 זריקות לערב. בניגוד לאבאנס, קרי לא מפחד לזרוק,לא מבפנים, לא מבחוץ, לא מקו החצי ולא מהשירותים, והוא בטוח שיקלע בכל פעם.
גם ג'וני פלין ייבחר בעשירייה הראשונה, אולי אפילו בחמישייה הראשונה. הרכז של סירקיוז, השחקן השני של הסוכן ליאון רוז בסיבוב הראשון (אתם כבר יודעים מי השחקן הנוסף), מתנשא לגובה 1.85 מטר, אבל מנסה לחפות על כך באתלטיות, זריזות והבנת משחק עילאיים, ובהגנה נהדרת ואגרסיבית.
ג'רו הולידיי מ-UCLA יכול אף הוא להיכנס לטופ-10, אבל גם ליפול עד לסוף העשירייה השניה. גם הוא סומן מגיל צעיר כשחקן מבטיח, אבל לא מאוד הרשים בעונתו היחידה בקולג', בה רשם רק 8.5 נקודות לערב ו-30.7 אחוז לשלוש, והפגין קליעה לא יציבה לצד היכולת להתקרב לטבעת ולסיים היטב. בכלל, בברוינס הוא לא שיחק כרכז, אלא דארן קוליסון, אליו נגיע עוד מעט.
אחר כך מגיע עוד גל. אריק מיינור ממכללת וירג'יניה קומונוולת' סיים ארבע שנות קולג' במכללה הקטנה, ועלה לתודעה בזכות סל ניצחון סנסציוני נגד דיוק בטורניר ה-NCAA, ובאופן כללי בזכות התעלות בקלאץ', ושילוב בין יכולת קליעה (22.4 נקודות, 46.3 אחוז שדה, 36.1 אחוז שלוש) למסירה (6.2 אסיסטים) ולחטיפה (1.7 לערב). ג'ף טיג הקופצני מגיע מווייק פורסט ומביא איתו קליעה באחוזים מעולים (48.5 מהשדה, 44.1 לשלוש), אבל פחות טוב בענייני הגנה ופיזיות.
טיי לוסון הוביל את צפון קרוליינה לאליפות, והוא שחקן סופר-דופר-זריז, רק שאצלו החסרונות מתבטאים בעיקר בגובה (1.84 מ') ובמאסה (89 ק"ג). הוא בהחלט מסוגל לקחת פיקוד כשצריך. דארן קוליסון מ-UCLA סיים ארבע שנות קולג' ולמרות שגם הוא זריז, חוטף וקולע היטב לשלוש, נראה שהפוטנציאל שלו מוגבל למדי.
שני בינלאומיים ינסו להשתחל גם הם ל-30 הבחירות הראשונות. פאטי מילסהרשים באולימפיאדה במדי אוסטרליה, וקלע 18.2 נקודות במדי מכללת סנט מארי הקטנה. גם הוא רוצה לעשות היסטוריה, ולהיות האבוריג'יני הראשון שיצליח ב-NBA, אחרי שנת'ן ג'וואי רשם 19 דקות בסך הכל במדי טורונטו.
צרפתים כבר היו הרבה בליגה הזו, אבל הם רוצים עוד. רודריג בבואה, בעונה האחרונה בקבוצת שולה, הוא 1.87 מטר, אבל מביא עמו מוטת ידיים ענקית יחסית לרכז בגובהו, של 2.07 מטר, והוא זריז ואתלטי מאוד. ושווה לציין גם את טוני דגלאס מפלורידה סטייט, קומבו גארד חזק שאוהב לרוץ וללחוץ, ואת ניק קלאת'ס מפלורידה, שאמור לשחק בפנתינאייקוס בעונה הבאה.
אחרי הארדן, השוטינג השני בטיבו הוא כנראה דמאר דרוזן מ-USC, אתלט ומנתר עצום אבל נטול קליעה מבחוץ, שנוטה להיעלם מדי פעם בשטף המשחק ועוד לא למד להעמיס קבוצה על הכתפיים. פוטנציאל גדול שיצטרכו לעבוד עליו.
הבעיה בהפרדה בין שוטינג גארדס לסמול פורוורד היא שהיום שחקנים רבים מוגדרים כ"ווינגס" או כ"סווינגמן", כלומר, שחקני כנף, ובתרגום לעברית, שחקנים שמסוגלים לעשות גם את מה שאמורים לעשות בעמדה 2 (סיוע בהובלת כדור, קליעה מבחוץ) וגם בעמדה 3 (סיוע בריבאונד, חדירה לסל). כאלה יש בדראפט לא מעט.
למשל, ג'ראלד הנדרסון מדיוק. "סופר ג'י" הוא עוד אתלט-על שגם שיפר את הקליעה בעונה האחרונה, אבל עדיין לא יכול לספק זריקה יציבה מבחוץ, ובגובה 1.93 הוא נמוך יחסית לרוב הקולגות שיפגוש במקצוענים. אביו, ג'ראלד הנדרסון סניור, זכה באליפויות עם בוסטון.
או טרנס וויליאמס מלואיוויל, אתלטי וחכם שיכול לטפל בכדור היטב אבל קולע בצורה לא יציבה מבחוץ ונוטה לקבלת החלטות מפוקפקת לפרקים. או צ'ייס באדינגר מאריזונה, שנכון, גם הוא אתלטי מאוד (הכדורעפן מספר 1 בכיתה שלו בתיכונים) וגם גבוה (2.01), ואצלו צבירת הנקודות היא דווקא לא בעיה, אבל הולכת הכדור כן.
בין השוטינג גארדס הקלאסיים יותר אפשר לציין את וויין אלינגטון מאלופת המכללות צפון קרוליינה, קלעי נהדר מכל הטווחים (48.3 אחוז שדה, 41.7 אחוז לשלוש) אבל צנום יחסית למי שיפגוש ברמות הגבוהות; את דיונטה כריסמס מטמפל שקולע כ-20 נקודות למשחק כבר שלוש עונות ברצף בקולג'ים, אבל לא תמיד בוחר את הזריקות הנכונות ומאבד יותר מדי; וגם את מרכוס ת'ורנטון מלואיזיאנה סטייט, שתרם 5.5 ריבאונדים לצד 21.1 נקודותיו וקלע גם הוא באחוזים מכובדים, וג'ודי מיקס מקנטאקי שהתפוצץ בעונה האחרונה והעלה את ממוצע הנקודות מ-8.8 ל-23.7 לערב, כולל 54 במשחק אחד.
בעמדה 3, מתבלט ארל קלארק, אף הוא מלואיוויל. שחקן שעל הכישרון הטבעי שלו אין עוררין, אבל על המחויבות והמנטליות שלו בהחלט יש. הוא גבוה מאוד (2.07 מטר) יחסית לעמדה, מה שעמד לטובתו בקולג'ים, אבל עד שלא ילמד לבוא לעבודה כל לילה, הוא יישאר סוג של אניגמה. עמרי כספי דורג שני בעמדה הזו על ידי דייויד אולדריג' ב-NBA.com, ועליו לא צריך לספר לכם.
אוסטין דיי מגונזאגה הוא הדבר הכי דומה לדחליל שיש בדראפט: 86 ק"ג מתפרשים על פני 208 ס"מ, ולפעמים נראה שעדיף לו לעלות למגרש עם סקיני ג'ינס. בנו של דארן דיי (שכיכב גם בישראל), מסוגל לעשות הכל מבחינת כדורסל, אבל אחרי שכספי התעלל בו במחנה האימון בניו ג'רזי לעיני כל, המניות שלו צנחו, ומידת ההתאמה שלו למאסיביות ולאינטנסיביות של ה-NBA עומדת בסימן שאלה גדול.
מי שלא סובל מבעיה של פיזיות הוא ג'יימס ג'ונסון מווייק פורסט, שמביא איתו את כל החבילה מבחינת תכונות גופניות, וגם רשם 15 נקודות ו-8.5 ריב' לערב בעונה האחרונה, אבל גם אצלו, כמו אצל קלארק, חוסר היציבות מרים ראשו לא פעם.
סם יאנג מפיטסבורג דווקא כן עובד קשה כל לילה, זרועותיו ארוכות וגופו חזק. הבעיה העיקרית שלו היא תאריך הלידה, כי בגיל 24 הסקאוטים בספק לאן הוא עוד יכול להתפתח. דוואן סאמרס מג'ורג'טאון יודע להשתמש בכוח שלו כדי להגיע עד לטבעת, אבל לא תמיד שומר על הכדור כמו שצריך.
זיכרו גם את דריק בראון מזאבייר, שגם בעונתו השלישית לא הפך לשחקן התקפה מלוטש אבל מביא איתו ניתור מצוין, ואת דני גרין, הקלעי והשומר היעיל של האלופה מצפון קרוליינה.
שני בינלאומיים בוסריים למדי בעמדה הזו הם יונאס ירבקו, השבדי החזק ששיחק באיטליה בעונה האחרונה אבל רשם רק 5.1 נקודות לערב במדי ביילה, וויקטור קלאוור מוולנסיה שקלע 8.3 נקודות לערב בליגה הספרדית בעונה האחרונה. שניהם יכולים למצוא את עצמם נבחרים בסוף הסיבוב הראשון או בתחילת השני, ונשלחים להמשיך ולהשתפר באירופה.
קולקציית הסנטרים של דראפט 2009 דלילה במיוחד, אבל זה לא אומר שאין שחקנים מעניינים מתחת לסלים. המוכר מכולם, לפחות בקריירת המכללות שלו, הוא טיילר האנסברו מהאלופה צפון קרוליינה, שמדי פעם מזכיר את הראפר אמינם, גם בזעם בו הוא מסתער על כל כדור וגם בקצב המטורף שלו, וגם, שימו לב לתמונה, בפרצוף.
ספק אם הוא יכול לפתח עוד אספקטים במשחקו או לשלוט מתחת לסלים גם מול שחקנים גבוהים ואתלטיים יותר, אבל הבנאדם יקרע את התחת בכל שנייה על המגרש, לא יפחד להטביע גם על הגבוהים ביותר, ויכול להפוך לשחקן רוטציה טוב ב-NBA.
דוואן בלייר מפיטסבורג אמנם נמוך (1.98 מטר) יחסית לעמדה, אבל אחרי ההצלחה של שחקנים כמו פול מילסאפ וליאון פואו בשנתיים האחרונות, אף אחד לא מזלזל יותר בפאוור פורוורדים שחסרונם הבולט הוא הגובה. בלייר הוא משאבת ריבאונדים מטורפת, שהוריד 5.6 ריבאונדי התקפה לערב העונה, ולפחות עשרה ריבאונדי התקפה בארבע הזדמנויות שונות. בסך הכל, היו לו 15.7 נקודות ו-12.3 ריבאונדים, אבל כדי להפוך לאפקטיבי ב-NBA הוא יצטרך ללמוד להיות נייד יותר, ולא רק לנטוע את עצמו בצבע.
טאג' גיבסון מ-USC הוא גבוה שיודע לעשות נקודות ולהיות יעיל בצבע, אבל עם ה-96 ק"ג שלו הוא עלול להיאכל חי במקצוענים. חייב, חייב, חייב להתחזק. ג'ף פנדרגראף, חברו של הארדן באריזונה סטייט, הוא לא השחקן הכי מוכשר התקפית שראיתם, אבל הוא פייטר גדול וכשהוא זורק, הוא בדרך כלל קולע: 66 אחוז מדהימים מהשדה בעונה האחרונה.
נחזור רגע לסנטרים: ביג-מן איכותיים לא תמיד קל למצוא, ובדראפט הזה, החיפוש קשה עוד יותר. אחרי ת'אביט, השחקן הכי קרוב למשהו מעניין הוא בי.ג'יי מאלנס מאוהיו סטייט, שנחשב לפוטנציאל גדול אבל רחוק מאוד ממימוש, ושנה אחת בקולג' ממש לא הספיקה לו. עם 8.8 נקודות, 4.7 ריבאונדים ו-1.1 חסימות לערב, קבוצה כלשהי אמורה לבחור בו באמצע הסיבוב הראשון, אבל ליהנות ממנו רק עוד כמה שנים טובות.
לוק נוויל האוסטרלי מיוטה הוא שחקן מוכן, חזק, חכם ובשל שיכול להשתלב ברוטציה איפשהו, וג'ון בראיינט מסנטה קלרה, שחקן השנה ב-WCC (הקונפרנס של גונזאגה), נוהג לקחת את הזמן ויתקשה להתרגל לליגה של הגדולים. שניהם, אגב, עלולים להישאר מחוץ לדראפט. כיתה חלשה לסנטרים, כבר אמרנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם