מרקוביץ': שחקנים אמרו לי שלא משנה מה אעשה, אני לא אשחק
הקפטן של הפועל ירושלים בעונה החולפת פגוע. מגיא גודס שאיבד בו את האמון, מהנהלת האדומים שהעמידה דווקא אותו לוועדת משמעת והוסיפה קנס, מהתדמית שנוצרה לו, אפילו מאחוזי העונשין שלו עצמו. הסנטר ממלחה, אחד הגבוהים הישראלים הטובים שיש, שובר שתיקה ארוכה
שובר שתיקה. ארז מרקוביץ' צילום: דני מרון
בגיל ,30 הילד מגדרה עם הזריקה המוזרה היה בדרך לפסגת הקריירה. מעבר לכסף הגדול ולאפשרות לשחק ברמות הכי גבוהות באירופה, הזמנה למכבי תמיד מלטפת את האגו. החותמת הכי נחשבת שספורטאי ישראלי יכול לצרף לקורות החיים.
ואז, בשבוע משונה אחד, הכל השתבש. מה בדיוק קרה, גם מרקוביץ' לא באמת יודע. בהתחלה, תימהוני ככל שזה יישמע, היה לו קשה להחליט. ההצעה תפסה את הקפטן ממלחה אחרי שני גביעים רצופים ותחושת שייכות הדוקה להפועל ירושלים. בסוף הוא התקשר לדני קליין, שמע את סיפורי הקיץ המקובלים בבירה על חוסר הבהירות הכלכלית, וקיבל מהיו"ר את ברכת הדרך לעזוב.
כמה דקות מאוחר יותר מכבי חזרה צעד לאחור והחלה להסס. מאחורי הקלעים סיפרו שבמועדון הצהוב נלחצו מפניות אוהדים, שלא התלהבו מהפרסומים על ההחתמה הצפויה. מרקוביץ,' כנראה, לא נראה להם חיזוק מספיק סקסי. במיוחד כשהוא הגיע אחרי החתמת גיא פניני ודרור חג'ג,' שנתפסו כשחקנים אפורים כשלעצמם. מכבי ביקשה לעצור ולחכות כמה ימים עם ההחלטה. מרקוביץ,' בפניית פרסה חדה, החליט לחתוך והודיע שיישאר בירושלים.
ספורט מקצועני תמיד מונע מהרבה פוזה, ומרקוביץ,' לא בהכרח בקשר ישיר לסגנון המשחק שלו, תמיד קוטלג במעמד הפועלים. לא היתה לו האתלטיות של יניב גרין או את הזוהר של תומר שטיינהאור. את הפריצה הוא עשה בעירוני ר"ג של ארז אדלשטיין, בעונת גמר הפלייאוף המשובחת עם ראיין סטאק, דני לואיס, ליאור ליובין ומתן נאור.
הרבה אוהדים לא היו לר"ג, אבל בהתחלה כנראה שגם שבעת המקורבים נכנסו ללחץ כשהסנטר הג'ינג'י היה מקבל את הכדור. אף-אחד לא ממש הכיר אותו, הוא נראה מגושם, גמלוני משהו, מצויד בסגנון זריקה מהפחות אלגנטיים שראיתם. רק שזה נכנס.
"אני יודע שבחזות זה לא נראה 'פאנסי'". מרקוביץ' מול חולון צילום: דני מרון
בניגוד לתדמית, מרקוביץ' התגלה כשחקן התקפה מוכשר, עם מגע רך, מגוון תנועות עם הגב לסל ויכולת סיום מרשימה, בוודאי יחסית לאדם בממדיו. זה אולי לא קרה בסטייל, אבל האיש היה יעיל. מה שלא מפריע לסטיגמה לרדוף אחריו עד היום. אולי לעלות לו בחוזה עם מכבי.
"להגיד ששמחתי לשמוע שהאוהדים של מכבי לא רוצים אותי? ברור שלא," הוא משחזר. "זה השפיע עליי קצת
לרעה, אבל אני יכול להבין מאיפה זה הגיע. פניני חתם, חג'ג' חתם, והם אמרו, 'מה נהיה, הפועל,'? בכל הקריירה אני נראה לאנשים מהצד קצת קלאמזי, פחות יפה מאלה שמטביעים על אנשים בפרצוף. אני יודע שמשהו בחזות שלי לא נראה הכי 'פאנסי."'
עד הנוער, מתברר, הוא בכלל היה פורוורד שאוהב לשחק רחוק מהסל. "קלעי," הוא אומר.
עם הזריקה הזאת?
"לא. היתה לי זריקה אחרת ולא החטאתי כדור. הייתי הרבה יותר רזה, שיחקתי בחוץ, כל הסגנון שלי היה אחר לגמרי. ואז בגיל 18 הגעתי לנבחרת העתודה של קטש, יואב ספר וטפירו. פיני גרשון היה המאמן. הוא מאוד אהב אותי, אבל אמר לי: 'תגיד, מה זה הזריקה המצחיקה שלך.'? אני הייתי ילד, הוא היה פיני גרשון, אז שיניתי את הזריקה. לא שאני מאשים אותו, רק שמשהו לא הסתדר עם הזריקה החדשה, ועם הזמן התחלתי לפתח סגנון חדש ולשחק יותר בלואו פוסט. זה מצחיק. כשהייתי בנוער, לא הבנתי איך בן-אדם יכול להחטיא עונשין, או לקבל מטר מהשומר ולא לזרוק. לא הבנתי איך יש שחקנים כאלה, ופתאום אני הפכתי לשחקן כזה, פאקינג נגר מהעונשין."
"באימונים אני עושה 88 מ-"100
תכירו, ארז מרקוביץ.' אחד האנשים הכי אמיתיים בענף. כזה שאוכל את הלב כשהוא לא משחק, ובמקביל אומר שהוא יכול להבין מאמן שקיבל ברגע האחרון את שרון ששון וג'יימי ארנולד לקבוצה, ולכן יש פחות דקות בשבילו. לדעת שהוא לא פחות טוב, ויכול לשחק, אבל להודות שהמאמן רוצה לנצח, ולא עושה לו דווקא באופן אישי.
"העונשין זה עניין פסיכולוגי נטו" צילום: עדי אבישי
"הבעיות שלי בעונשין זה סיפור פסיכולוגי נטו, שרודף אחרי כל הקריירה. כל שנה אני אומר לעצמי, 'השנה אני קולע 70 אחוז.' באימונים הכל בסדר. אני יכול לעשות 88 מ-.100 ואז אני מגיע למשחק, וגם בלי לחץ נגד קרית-אתא אני יכול לעשות 1 מ-.7 אני לא קורא לזה חוסר ביטחון. אני לא ילד בן 22 שמתרגש. זה יותר עניין של זרימה במשחק".
"כשאתה משותף מעט ולא מספיק להיכנס למשחק, זה משפיע גם על העונשין. הגעתי למצב שהיום המטרה שלי כבר לא לעשות 70 אחוז. תן לי להתחיל ב-.50 אני מתבייש, השנה עשיתי 30 ומשהו. בנוער היו עושים עליי עבירה, והייתי מבסוט שיש שתי נקודות. היום עושים עליי עבירה ואני מקווה שיהיה כדור מהצד. מצד שני, אף-פעם לא אביים פציעה. אני הולך לעונשין וכל פעם מאמין שאקלע."
ועדיין, גם אם אחוזי העונשין שלו היו גורמים לשאקיל לנוע באי-נוחות בכיסא, מרקוביץ' התבסס במהלך העשור כאחד הגבוהים היותר טובים והיותר יעילים בליגה. מר"ג הוא השתדרג לעונות מוצלחות בנהריה, הגיע לנבחרת, שם הפך גם למוביל חברתי (עד שלפני שנה ביקש להשתחרר מסיבות אישיות.( השנה הוא סגר ארבע עונות רצופות במלחה, יותר מכל שחקן אחר שעבר בקבוצה בשנים האחרונות. נצח במונחים ירושלמיים.
ההודעה שיישאר בירושלים הגיעה, אגב, שבועיים לפני שיניב גרין חתם במכבי. "מכבי ביקשו לחכות, ויכול להיות שאם הייתי מחכה עוד כמה ימים, בסוף כן הייתי חותם שם. אני לא אומר שאמרתי להם לא, או שנתנו לי לחתום על חוזה וקרעתי להם אותו בפרצוף. מצד שני, גם בשלבים שהיינו על סף חתימה, היו לי רגשות מעורבים".
"ברור שמחמיא לדעת שמכבי רוצה אותך ויש תחושה של 'וואו.' זה גם כסף, גם אחת הקבוצות הגדולות באירופה, גם אפי שאני מאוד מעריך למרות שאף-פעם לא שיחקתי אצלו. מצד שני, הרגשתי מאוד מחובר לירושלים. במקביל היתה לי הצעה טובה מחיפה, גם ביותר כסף מירושלים, אבל הלכתי עם הרגשות שלי. כמו תמיד. כמעט אף-פעם לא יצא לי לחתום בקבוצה שהציעה לי הכי הרבה כסף."
"חסרו הישראלים הדומיננטיים"
גם היום, אחרי העונה הקשה בקריירה, הוא ממשיך לדבר על ירושלים בהרבה אהבה. הוא התחבר למקום.
בשנתיים האחרונות, בלי לדבר על זה, הוא מאמן בימי שישי בהתנדבות קבוצת כדורסל מפנימייה ירושלמית של ילדים בסיכון. עד לא מזמן היה לו ברור שהוא הולך לסיים את הקריירה בהפועל. דני קליין בעצמו אמר לו שכל עוד הוא מנהל את הקבוצה, מרקוביץ' יהיה שם. היום, דווקא בגלל החיבור הזה, דווקא בגלל הקירבה, הוא כל-כך פגוע מאירועי העונה האחרונה.
המשיך לשחק למרות הפציעה. מרקוביץ' צילום: דני מרון
מלחמה על דקות היתה לו תמיד. הוא רגיל לעבוד קשה כדי להרוויח את ההכרה. גם בעונה שעברה ההתחלה היתה קשה, ובעצם, רק אחרי שג'יימי ארנולד נפצע ושבת לתקופה ארוכה, מרקוביץ' הפך לשחקן משמעותי. השיא היה במשחק גביע מול בני השרון, כשירושלים נשארה כמעט בלי זרים ובלי גבוהים, ומרקוביץ,' עם אף שבור, דחה ניתוח והוביל הרכב של ארבעה ישראלים שבהופעה אדירה החזיקו את הקבוצה מעל המים, ובהמשך זכו בגביע.
דווקא עם כל הפציעות, ימי ההפיכה הישראלית היו התקופה הכי טובה של ירושלים בעונה שעברה. אגב, גם העונה, עם שבר בארובת העין וגימלים מהרופא לשלושה חודשים, מרקוביץ' אלתר לעצמו מסכה, והתעקש לחזור לשחק אחרי שבועיים מנוחה.
גם השנה, מעבר לשאלה האישית, כשמנסים לסכם את העונה מרקוביץ' מדבר על המוטיב הישראלי. "היו דברים טובים השנה, למשל המאזן המושלם במלחה עם הקהל המדהים שלנו. מה שהיה חסר העונה זו הזהות של הישראלים. היו לנו ישראלים מצוינים, אבל אם כל שנה היו לנו ארבעה-חמישה ישראלים דומיננטיים, השנה הישראלים היו פחות דומיננטיים. לא היה מצב ששיחקו שלושה או אפילו ארבעה ישראלים ביחד, כמו שהיה עם פניני, מאיר, שרון, חג'ג.' תמיד ידענו שהישראלים שלנו לא פחות טובים מאלה של מכבי. זה היה הכוח שלנו. השנה היו זרים טובים, אבל במיוחד עם החוק הרוסי, הדומיננטיות של הישראלים מאוד חשובה. זה חסר וזה פגע בנו."
כשגיא גודס הגיע למלחה, הוא הביא איתו את עומאר סניד, וחיפש זר נוסף, רצוי סנטר עם נטייה לפורוורד, שיוכל להשתלב גם עם סניד וגם עם מרקוביץ.' ואז גודס מצא את טרוויס ווטסון, וכשמציעים לך את מלך הריבאונד של היורוליג, אתה לא אומר לא, גם אם הוא מתנגש בעמדה עם הקפטן. והוא התנגש.
מרקוביץ' שיחק פחות ופחות. מעבר לצמצום בדקות, הן התחלקו למספר כניסות קצרות. פרקי זמן שמאוד מקשים על ההתאקלמות, במיוחד לגבוהים שיכולים לעלות ולרדת שתי דקות ולא לגעת בכדור.
מרקוביץ,' מטבעו, לא שומר בבטן. הוא הזמין את עצמו לפגישות עם גודס, האווירה היתה טובה ברמה האישית, אבל פתרון לא נמצא. "בתחילת העונה היתה לי מחלת הנשיקה, אבל לא רציתי לדבר על זה. לא חיפשתי ואני לא מחפש תירוצים גם היום. גיא מאמן טוב, אבל איפשהו היה איבוד אמון. אני לא חושב שזה היה אישי נגדי, אבל הגענו למצב שגם שחקנים בקבוצה אמרו שלא משנה מה אעשה, אני לא אשחק."
"משפט אחד והכל התהפך"?
בין לבין נמשך מסע הרכש, וירושלים חיפשה גבוהים זרים נוספים. עוד נתונים שלא מוסיפים לשלווה של אלה שמחפשים להם מחליפים. בסוף הגיע טורין פרנסיס. עוד קודם הגיע הפיצוץ.
"אני בן אדם אמוציונלי" צילום: דני מרון
ירושלים שיחקה בר"ג. מרקוביץ' נכנס, מרקוביץ' יצא, שגרה. רק שבדרך לספסל המצלמות קלטו אותו לוחש באוזנו של גודס וזורק בעצבים את המסכה. "עשו מזה הרבה מעבר למה שזה היה. שוב נכנסתי לשתי דקות, ולא משנה מה עשיתי, ישר הוציאו אותי. כשירדתי אמרתי לגיא באוזן שאני לא יכול לשחק ככה, וכן, זרקתי את המסכה בתסכול. כזה אני, בן-אדם מאוד אמוציונלי. גיא אמר שאני יכול לרדת לחדר הלבשה ולא לחזור, אבל לא רציתי לעשות בלגן אז נשארתי."
המשבר האמיתי פרץ כעבור יומיים. בשקט, רחוק מהתקשורת. מרקוביץ' הגיע כרגיל לאימון, ולא אמרו לו כלום. הוא התלבש, נחבש, נכנס לראות וידיאו. ואז, לפני כל הקבוצה, המנהל, גידי דודי, אמר לו שהוא יכול להתלבש בחזרה כי הוא מושעה, ושבערב תהיה לו ועדת משמעת.
על פניו, מדובר בהליך לא חוקי. ועדה כזו אמורה לכלול נציג שחקנים, הנאשם זכאי לקבל התראה מראש וכו,' אבל לא זו היתה הבעיה. גם לא הקנס הכספי בסך 2,000 דולר שנגזר עליו. את הנזק האמיתי עשתה ההתנהלות. גם היום, חודשים אחרי, הפצע עדיין פתוח. קליין, אגב, שכל השנים היה מאוד קרוב לשחקן, אפילו לא הגיע לוועדה.
"הקנס פחות מפריע לי, זה כל המהלך, ההתנהלות. אני נמצא בירושלים ארבע שנים, בשנתיים האחרונות אני הקפטן. עברנו ביחד סיטואציות מאוד לא קלות. הייתי חלק מהקבוצה בהצלחות, ולא רק מקצועית. תמיד טובת המועדון היתה לפניי, בהרבה מקרים נשכתי שפתיים והמשכתי. היו לי הרבה מלחמות עם עצמי, אבל אני לא בן-אדם שמוותר, והמשכתי לבוא ולעבוד קשה."
מסביב קרו הרבה דברים. שחקנים זרים נקלעו לתקריות מביכות מחוץ למגרש. בתוך הקבוצה לא חסרו בעיות משמעת, אירועים שחלקם פורסמו וחלקם לא, שקורים בקבוצות. פעם שחקן מקלל מאמן, מישהו נוטש אימון בעצבים, שחקנים בועטים בספסלים. חוץ ממקרה מרכוס סלוטר, שהקבוצה רצתה להעיף, בירושלים לא רצו להעלות שחקנים לוועדות משמעת. מזה קשה למרקוביץ' להשתחרר.
"עם כל מה שעברנו, בכל השנים שלי כאן לא היו ועדות משמעת בהפועל ירושלים. אז אני אומר למאמן משפט אחד בשקט, ועוד בשנה שאני נושך שפתיים, ודווקא אותי מעמידים לוועדת משמעת? אני לא אומר שהייתי בסדר, או שהייתי צריך להתנהג ככה, אבל אני בן-אדם ואתם יודעים מי אני."
"קשה לעזוב בית, גם כשלא טוב לך בבית" צילום: דני מרון
ועדת המשמעת היתה המסמר. כמה ימים אחריה, הגיע גם פטיש של עשרה קילו. מאז הפרשה, אולי לראשונה בקריירה, מרקוביץ' - שגם אחרי הפסדים קשים תמיד ענה לשאלות בלי להתחמק - סירב להתראיין. עד עכשיו, הוא לא אמר מילה על האירוע.
דווקא בתוך המערכת יצאו להתקפה. באותו סוף שבוע פורסמו כתבות נגד הקפטן. גורם בכיר צוטט בביקורת קשה. נטען כאילו מרקוביץ' לא מקצוען, שאינו עובד קשה, שלא הסתדר עם אף מאמן. סיפרו על בעיות חוזרות של משמעת. מרקוביץ,' ולא רק הוא, די נדהם. "איפה קורים דברים כאלה? אם אני כזה בעייתי, למה השאירו אותי ארבע שנים במועדון, ועוד נתנו לי להיות קפטן? הכל התהפך בגלל משפט אחד שאמרתי."?
מה הלאה, עדיין לא ברור. מרקוביץ' רעב, וכבר התחיל באימונים אישיים לקראת העונה הבאה. "רק בארץ חושבים שבגיל 30 אתה מבוגר," הוא אומר. "אני מאוד אוהב כדורסל, ומתכוון לשחק עוד הרבה שנים. אני יודע מה היכולות שלי, ועדיין עובד קשה כדי לשפר נקודות אחרות."
החוזה במלחה הסתיים. בתקשורת כבר מספרים על מו"מ שירושלים מנהלת עם אלישי כדיר ואורי קוקיה. גם רוברט רות'בארט נמצא ברשימות. עם מרקוביץ' לא דיברו בינתיים. בכל סיטואציה אחרת, נשמע הגיוני שגם הוא עצמו לא ירצה לשמוע על מלחה, אבל מרקוביץ' לא פוסל כלום.
"קשה לעזוב בית, גם כשלא טוב לך בבית. ולי היו שלוש שנים מצוינות. חשבתי שאשאר כאן כל הקריירה, ירושלים זה בית לכל דבר מבחינתי. אני יודע שאני נאיבי לפעמים, אבל אז באה שנה כמו השנה, ואתה מבין כמה הכדורסל נזיל. גם אם לא אמשיך בהפועל, אין לי טענות ואני לא מתבכיין. אני מבין שזה ביזנס, וזה בסדר."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם