רוג'ר ה-14: רק מקום אחד על כיסא המלך

בספורט אין מקום לתאומי סיאם על כיסא המלך. בקרוב יחזרו כולם וימתינו חסרי סבלנות לרגע בו ייפרד לעולמים מפיסטול פיט. בינתיים ינקרו לשוויצרי את הכבד. הוא מצידו סגר פרק מפואר, כשנשכב על החימר שבגד בו בלי סוף, וחיבק אותו בכל זאת

אביעד פוהורילס | 8/6/2009 13:15

לא היינו צריכים את אתמול, שמונה דקות אחרי ‭16.00‬ שעון מקומי, כדי להכתיר את רוג'ר פדרר לטניסאי הגדול מכולם. הבעיה העיקרית היא עם העולם, שמודד כל דבר במספר הזכיות, בזירה בה הושג הניצחון ובסכום הכסף שנצבר בחשבון הבנק. העולם בהחלט הגיע לסיפוקו. הסתיימה תקופת ההמתנה, ופדרר צירף סוף סוף ל-13 תאריו את זה ה-‭,14‬ שכל כך התמהמה אבל בא בסופו של דבר - הרולאן גארוס.

להריץ סטופרים בבקשה. המירוץ ל-15 נפתח. צילום: אי-פי

עכשיו, משפריז נכבשה, יתפנו המודדים, ילחצו על הסטופר וימתינו לגראנד סלאם ה-15 שלו, כדי שיהיה אפשר להשליך מכיסאו את פיט סמפראס, שנאחז בציפורניו מאז שנת 2002 ונלחם בשכחה.

בספורט אין מקום לתאומי סיאם על כיסא המלך. שבוע-שבועיים יחגגו לשוייצרי את הזכייה מאתמול, עד שיחזרו וימתינו חסרי סבלנות לרגע בו ייפרד לעולמים מפיסטול פיט. בינתיים ינקרו לפדרר את הכבד. יכתבו שזה כבר לא זה, שהוא רגיש מדי, זקן מדי, בכיין מדי, שמירקה אשתו נותנת לו לקום בלילות להאכיל את התינוק שנולד. ואז, כשיואיל כבר ויגיע ויזכה, ינטשו אותו, יעברו לנדאל ויישבו לספרדי על הזנב, עד שיואיל בטובו למחוק את רוג'ר.

הזקן הזה, פדרר, בן 27 ועשרה חודשים. עוד לא בן ‭,28‬ וכבר קנה את עולמו. מעטים הכוכבים הגדולים באמת בספורט שנאחזים בצמרת העץ כל כך הרבה שנים, וזוכים בשיא בשלותם לחיבה ולהערצה לה זוכה האיש הזה. בענף הצפוף והתחרותי הזה, האינדיבידואלי עד אין קץ, העמוס כל כך באינטריגות ובפוליטיקה - פדרר לא ייצר כותרת, לא יצא מעולם מהתחום המכובד שהעניק לו את שמו הטוב, מעבר למשחק עצמו.

השנה הגדולה הזאת היא גם עונתו הקשה ביותר, בה שליטתו הבלעדית כורסמה. לא רק נאדאל זינב בו, אלא גם טניסאים מהעשירייה השנייה ואמצע השלישית. פה גנבו מערכה, שם שדדו משחק - ורוג'ר מתייסר בשתיקתו, כבר לא מסתער ברגע מת

אחד על יריבו השאפתן, ומייצר את המהפך הצפוי.

הביטחון התערער עד כדי כך שגם אתמול, כשהוא הוביל ‭6:7 ,1:6‬ ו‭4:5-‬ וחסרו לו שלושה כדורים כדי לסיים את זה, התמקדה המצלמה במירקה שכיסתה פניה בבהלה למראה שלושה כדורים רצופים שהשיג סודרלינג, מחסלו של נאדאל. זה היה ניסיון נואש של השבדי לעכב את שעון ההיסטוריה.

פדרר לא אמר עוד את מילתו האחרונה, אבל אתמול הוא סגר פרק מפואר, כשנשכב על החימר שבגד בו בלי סוף, וחיבק אותו בכל זאת. פדרר מעולם לא הפסיק משחק בגלל פציעה, ומעולם לא פרש מטורניר בגלל מחלה. כזה הוא פדרר. חתיכת מושלם, במיוחד כשהוא מתפרק בסיום ובוכה. בוכה מצחוק.