דוידוביץ': מבחינתי אני שחקן העונה
שוער מכבי חיפה חוגג אליפות שישית בעשור ומדבר על כל מה שזז. היכולת: "נתתי לא פחות מאניימה, אולי יותר. אם הייתי במכבי או הפועל ת"א הייתי היום הסגן של אלוהים". הנבחרת: "ידעתי שאם אני לא מחזיק את עצמי אני מתפוצץ, אז בלעתי את ההשפלה". וגם על הפציעה הקשה: "בלילות בכיתי מרוב כאבים ותסכול, הייתי קרוב לפרישה"
דוידוביץ,' שבדצמבר הקרוב ימלאו לו ,33 עבר לא מעט בקריירה שלו. האליפות הנוכחית היא השישית שלו. בכולן זכה בעשור הנוכחי, למרות שהחל לשחק בקבוצה הבוגרת באמצע העשור הקודם. 14 שנות משחק יש לו ברזומה, למעלה מ-300 הופעות בליגת העל וגם ערימה של פציעות.
אף אחד לא יודע, אבל הפציעה האחרונה שעבר, עת תקף חיידק אלים את ברכו, שברה את דוידוביץ.' הוא לא ישן בלילות, התאמן פעמיים ביום בחדר כושר. "הרגשתי ששום דבר לא מתקדם. בפציעות האחרות ראיתי התקדמות מדי יום. במקרה האחרון שום דבר לא זז".
דוידוביץ,' בדרך כלל קר רוח ומחושב, לא ידוע כאדם דרמטי. כאן בשיחה איתנו, שאף היא נדירה, הוא חושף לראשונה את הכוונה האמיתית שהיתה לו לפרוש מכדורגל. "הייתי קרוב לפרישה. הלכתי לצוות המקצועי והודעתי להם שאני לא רואה את עצמי חוזר לכדורגל.
"הודעתי לד"ר פסקין שהמצב לא משתפר ואולי כדאי לשים את הכל בצד ולעזוב. היו לילות שהייתי בוכה מכאב, אולי לא רק מהכאב, בעיקר מהתסכול. לעצמי אמרתי 'איך זה שיצאתי מניתוחים יותר מסובכים, ובמקרה הזה של החיידק והזיהום אני הולך ורואה את סוף הקריירה.'? את אשתי ואת המשפחה הקרובה כבר הכנסתי לעניין הפרישה."
מה מנע מזה להתרחש?
"בשלב מסוים, אחרי חודשיים של אימונים וניסיונות שיקום, באתי לאלישע לוי ואמרתי לו ששום דבר לא זז ושאני שבור וחייב חופש. אמרתי לעצמי שאם אחרי שבוע של חופשה אני חוזר וזה לא מתקדם, אז זהו, אני פורש".
הסוף ידוע. דוידוביץ' חזר למגרשים, כדי לחגוג עם חיפה את האליפות ה-11 בתולדות המועדון. עם זאת, גם הוא מודה ש"זו היתה האליפות עם היכולת הכי פחות טובה שלנו."
תסביר.
"זו היתה עונה מאוד מיוחדת. פתחנו אותה לא טוב, אבל לא היו מאיתנו ציפיות לכלום. התחלנו את העונה עם שלושה זרים.
ובכל זאת גמרתם את זה בקלאסה מול הפועל ת"א.
"מכבי חיפה זה מועדון שגם כשאין ממנו ציפיות, היעדים שלו ברורים. הוא חייב להיות בצמרת. העובדה שבשנתיים האחרונות לא היינו באירופה היתה פשוט אסון, קטסטרופה, כמעט מכת מוות".
נעדרת 11 מחזורים בגלל הפציעה, ומשום מה דווקא אז החלה חיפה לשחק כדורגל ולפתוח מבערים.
"אז מה, אתה חושב שזה הפריע לי? שמחתי לראות שאמיר אדרי עומד במשימה כמו גדול".
לא, אבל איך הרגשת?
"הרגשתי שהתקשורת פותחת את מבערי הציפיות, ואז באה הירידה ביכולת."
למה צריכה לבוא ירידה?
"כי כשאתה משחק עם צעירים וחסרי ניסיון, עם פחות כישרונות ממה שהורגלנו בעבר, זה יוצר איזושהי דינמיקה, והיא לא תמיד חיובית".
כמה זה פגע?
"סטטיסטית, אני חושב שזו עונה טובה. לקחנו 67 נקודות, ספגנו הכי פחות שערים מכל האליפויות. אמנם לא כבשנו הרבה, אבל כמו שיש משחקים שצריך לקחת עם 0:1 קטן, גם אליפות אפשר לקחת בניצחונות כאלה".
"שאלת המפתח היא הזרים. חמישה זרים בקבוצה זה כמעט 50 אחוז ואם אתה פוגע בזה, בנוסף לכישרונות שיש, אתה יכול לקחת תואר".
אז אתה לא לוקח בחשבון את בית"ר ירושלים ומכבי ת"א לעונה הבאה?
"בוודאי שכן. קודם כל, בבית"ר יש את מקבץ השחקנים הכי כישרוני בליגה."
ובכל זאת אתם האלופים השנה.
"נכון, כי לנו היה ערך מוסף."
מהו?
"תחשוב לבד".
אתה?
"למשל."
אתה באמת חושב שהיית הערך המוסף של האליפות הזו?
"אני חושב שהייתי מצוין ודומיננטי."
אבל אניימה נבחר לשחקן העונה.
"אניימה שוער גדול שנתן עונה גדולה, אבל אני נתתי למכבי חיפה לא פחות ממה שאניימה נתן להפועל ת"א, ואולי יותר".
למה יותר?
"כי בסוף יש לנו גם תואר."
כשתפרוש, איפה תרצה שידרגו אותך?
"כשאפרוש אני אהיה בהיכל התהילה."
אתה מרגיש שאתה לא זוכה למספיק פרגון?
"אני לא בן אדם שמייחצן את עצמו. ראיון כזה לא נתתי אולי שנה או שנתיים. אני מדבר פה ושם ברדיו אחרי משחקים, אבל לא יותר. אני בהחלט מרגיש שאם הייתי במכבי או בהפועל ת"א הייתי היום הסגן של אלוהים. השבחים להם זכה אניימה העונה, שהוא ראוי להם, הם על דברים שאני עושה כבר 14 שנה".
למה זה?
"כי קובעי המדיניות בתקשורת לא חיפאים. הם רחוקים. הם תמיד מטפחים את מה שקרוב ללבם."
זה משהו מכוון?
"ממש לא. בשביל התל-אביבים חיפה תמיד תשאר פרובינציה. גם אם ב-25 השנים הבאות נזכה בעוד 11 תארים, נגיע לצ'מפיונס ונעשה הישגים שלא ידענו בכדורגל שלנו, זה לא ישתנה."
כלומר, אם היית בקבוצה תל-אביבית אחרי עונה כזו אז...
"אז הייתי נבחר לשחקן העונה בלי שום בעיה. מבחינתי, אני שחקן העונה".
אז זה משהו אישי נגדך?
"לא נגדי. קח למשל את מכבי חיפה. אם מכבי ת"א היתה זוכה בשש אליפויות בעשור אחד, לא היו מכתירים אותה כקבוצה של המדינה? זה לא יקרה לבית"ר ולא יקרה לשום קבוצה אם היא לא מת"א."
אולי חסר לכם משהו כדי להיות הקבוצה של המדינה?
"מה בדיוק? הבעלים הכי טוב אצלנו. המתקנים הכי טובים אצלנו. התנאים הכי טובים גם. ההישגים הכי גדולים, בלי עין הרע. אתה עושה צחוק."
אם היתה לך אפשרות לשחק בקבוצה אחרת בארץ, באיזו היית בוחר?
"שחקנים ששיחקו בבית"ר אמרו לי שזו חוויה."
אז מתאים לך להעביר עונה בבית"ר?
"לא, כי אני מכביסט ירוק בדם. גדלתי ביציע ג' כאוהד. אני שחקן במועדון מאז שאני זוכר את עצמי. כאן התחלתי וכאן אסיים".
מה הסיפור הזה שאתה נוסע כל הזמן לטיפולים באיטליה?
"הרומן שלי עם האיטלקים החל אחרי הניתוח הראשון בברך. הגעתי לשם אחרי שראובן עטר וז'אוטאוטאס עברו את אותו ניתוח אצל פרופסור ג'אן קרלו פודו. ליד המרפאה שלו יש מכון פיזיותרפיה שכולם עוברים בו את השיקום. במכון הזה הבעלים הם שני ישראלים, יאצק יבורסקי ואלי ברגר אני זוכר את הפעם הראשונה שהגעתי לשם. למקום נכנס גבר ואמר לי: 'שלום, קוראים לי יאצק. באתי להציל לך את הקריירה".
והוא הציל?
"אתה רואה, אני משחק כדורגל".
אבל כמעט פרשת השנה בגלל הפציעה.
"אם הייתי מגיע לשם מיד אחרי הניתוח ונשאר לכל תקופת השיקום, זה היה עוזר לי. ושלא תהיינה אי-הבנות, אני מעריך מאוד את הצוות הרפואי שלנו, אבל שם, באיטליה, יש את המכשור הטוב בעולם. שם לא הייתי מגיע למצב שבו כבר הודעתי למעשה על פרישה. שם לא נותנים לך ליפול."
"כי היום זה לא מה שהיה בעבר. יש לי שלושה ילדים, משפחה והתחייבויות, ואני לא יכול לקום ולהיעלם פתאום לחודש ימים."
אתה מפחד מפציעה חוזרת?
"כן. אם בעבר הייתי עושה כל דבר בלי פחד, היום, כשאני עם הילדים, אני מפחד להתעסק במתקן הכי פשוט בלונה פארק."
כמה זמן נשאר לך לשחק?
"אני ריאלי. במצבי הנוכחי, יהיה קשה מאוד להיות בטופ מעבר לשלוש שנים."
עברת לא מעט מאמנים בקריירה שלך. בוא תדרג אותם.
"בחיים לא. לכל מאמן יש את הייחוד שלו."
מה מייחד אותך כשוער?
"היכולת לקחת סיכונים. אני אוהב לתקוף את היריב כשהוא בדרך אליי."
אומרים ששוער שקופץ לרגליו של שחקן כדורגל שרץ במהירות של מאה קמ"ש צריך להיות לא שפוי.
"זה נכון. אבל אני חושב שכדי להיות טוב, אתה צריך לקחת את הסיכון הזה. להיות הרפתקן."
מה מרתק אותך בתפקיד הזה?
"הרבה יותר מרגש אותי לצאת לחלץ כדור גובה עד לקו ה-16 מאשר להוציא כדור שנורה לעבר החיבורים."
מי עיצב אותך כשוער?
"למזלי, מכבי חיפה היתה הראשונה שהעסיקה מאמן שוערים. התחלתי עם חיים לוין, ממנו ינקתי אומץ ויסודות, אבל ברור שגיורא אנטמן, שנמצא איתי יום ולילה, עיצב אותי. הוא נתן לי כמעט את כל מה שיש לי היום".
בכל הפציעות הגדולות שלך חיפה הביאה שוער במקומך, פעמיים את אוואט ופעם את שגיא שטראוס. עם אוואט נוצר בסוף טעם רע שהגיע לשיאו השנה בנבחרת.
"היום אני ודודו ביחסי עבודה תקינים לגמרי. יש תחרות ספורטיבית וזה בסדר."
אבל איבדת את המקום שלך בשער הנבחרת בקדנציה של קשטן.
"נכון. הייתי שוער ראשון אצל שרף, נילסן וגרנט, ועכשיו לא."
שקלת לעזוב את הנבחרת אחרי שהודחת מההרכב?
"אני מאמין שאחזור להרכב."
בעידן של קשטן?
"אם לא, אז בעידן אחר."
אתה נשמע כועס.
"לא כועס. אני רק זוכר שבמחנה האימון הראשון של קשטן, בסלובניה, הייתי מצוין. זה נמשך שבוע ימים. יום לפני המשחק דודו הגיע, ובאימון המסכם קשטן תירגל אותו בשער."
ומה חשבת לעצמך?
"ידעתי שאם אני לא מחזיק את עצמי אני מתפוצץ."
כלומר?
"רציתי לקום וללכת, אבל הרצון להשתייך לנבחרת החזיק אותי מאופק. בלעתי את ההשפלה הזו והמשכתי הלאה."
עד מתי תמתין להזדמנות?
"אשאר בנבחרת כל עוד היא לא תפגע בתרומה שלי לקבוצה."
הקבוצה קודמת לנבחרת?
"ברור. לנבחרת מגיעים דרך הקבוצה ולא להפך."
איך מרגישים שזה פוגע בקבוצה?
"עייפות, תשישות, עומס. אנחנו לא ילדים."
אתה מסכים ששוער שמשחק בליגה הספרדית הראשונה עדיף על שוער בליגה הישראלית?
"ממש לא. ראיתי את דודו בספרד. שם לא מגיעים לשער בקלות כמו אצלנו."
אז אתה אומר שההגנה שלך לא טובה?
"אני אומר שבאירופה יש שחקני הגנה מוכשרים. יש לנו כמה כאלה בארץ ובמכבי חיפה, אבל לא כולם ולא ברמות האירופיות."
ומה בנוגע לשחקן באירופה, מבחינת הנבחרת הוא עדיף על ישראלי?
"ברור. שחקן זה משהו אחר. שוער זה לא אינדקציה."
איך היית מגדיר את אוואט כשוער?
"שוער מצוין."
על אניימה אמרת שהוא שוער גדול, מה ההבדל בין מצוין לגדול?
"שוער גדול זה לא שוער מצוין, זה הרבה יותר."
נגיע פעם למונדיאל?
"אם יהיו לנו 20-30 שחקנים באירופה, זה יבוא. זו הדרך. אבל שלא ייצאו בגיל ,23 אלא מוקדם יותר. בגיל 15-."16
יש לך תחושת החמצה על שלא יצאת לחו"ל?
"בוודאי. הייתי במבחנים בסנדרלנד, הם ירדו ליגה ולכן זה ירד מהפרק."
דרכון זר היה עוזר?
"ברור, ניסיתי להשיג אותו בכל דרך, אבל זה לא הלך."
הדרכון הזר של אוואט עזר לו?
"ברור, אני יודע איך הוא הגיע לספרד. אבל זה לא מפחית מערכו. להגיע זה משהו ולשרוד את הליגה הזו לאורך שנים זה הישג שאני מעריך מאוד, וכל הכבוד לו."
עם איזה שחקנים גדולים שיחקת? תבחר חמישה.
"שיחקתי עם כל הגדולים בדור שלי. אני לא מתעסק בדירוגים ובבחירות, אבל שמות כמו נמני, ברקוביץ,' רביבו, עטר, בניון, יעקובו, טל בנין ואחרים זה מספיק, לא."?
כשתפרוש, תרצה להתעסק בכדורגל?
"ברור. אולי לגדל דור חדש של שוערים. יש לי את הידע והניסיון, אבל נראה מה יהיה."
יש תחושה שאתה כועס על הביקורות נגדך.
"לא כועס, אבל כמו כולם, גם אני רואה משחקים בעולם. באנגליה ובספרד, כשקבוצה מקבלת גול, הפרגון מתחיל בבועט, במוסר. אצלנו, ישר בודקים אם השוער אשם או לא. לא תמיד צריך לזרוק את הרפש על השוער."
בעצמך אמרת שאת האליפות הזו אתה הבאת, אז זה בסדר?
"אמרתי שהייתי דומיננטי והייתי אולי ערך מוסף, אבל בשום פנים ואופן לא היינו זוכים באליפות בלי כל השחקנים, הצוות המקצועי וההנהלה."
מה אתה עושה בזמנך החופשי?
"אני בן אדם עייף בעיקרון, אוהב לישון, אבל אני אבא במשרה מלאה. כל דקה פנויה מוקדשת לילדים, לאישה ולמשפחה."
בניגוד לשחקנים במעמדך ובגילך, שמסתדרים בחיים בגיל צעיר, אתה עדיין גר בבית שכור. איך זה?
"אל תדאג, יש לי כסף לקנות בית. מחפשים ולא תמיד מוצאים בדיוק מה שרוצים. יהיה בסדר."
למה אין לך ארון גביעים כמו לכל כדורגלן?
"הגביעים אצל ההורים שלי, אני כל פעם עובר דירה, ככה שזה נוח לי יותר."
מה היית רוצה שיהיה המשפט האחרון של השיחה הזו?
"חיכיתי לזה. אני רוצה להקדיש את התואר כולו לילד בשם רון ועקנין, בן שבע, שחולה במחלה קשה ואני מלווה אותו כבר למעלה משנה. הוא אוהד שלנו, לקחתי אליו את כל הקבוצה לא מזמן ואני חושב ומקווה שאולי זה יסייע לו להחלים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם