ראשי » ספורט » טניסגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

חומר טוב: מה מיוחד ברולאן גארוס?

מה מקור השם רולאן גארוס? מה זה חימר? ולמה רפאל נאדאל הוא קילר כשזה מגיע למשטח האדמדם? כל הנתונים שצריך לדעת על אליפות צרפת הפתוחה, שנפתחת ביום ראשון בפריז. שיהיה לכם יום כתום

ביום ראשון הקרוב יחל בפריז הרולאן גארוס, טורניר הגראנד סלאם השני של 2009, שהולך להיות חגיגה גדולה לחובבי הספורט הלבן, אבל גם לשאר הצופים המזדמנים שירצו להנעים את זמנם עם צפיה בטניס ברמה הגבוהה ביותר.

משטח החימר נחשב באופן מסורתי לעוף מוזר, אפילו בקרב עכברי הענף עצמו. צופה מזדמן שייקלע למשחק שגרתי בין רוג'ר פדרר לרפאל נאדאל, אולי ידע לקבוע בנחרצות שטניס על המשטח האדמדם משחקים מספר שעות ובסוף נאדאל מנצח (בתרגום חופשי לניואנסים של הכדורגל), אך יתקשה להסביר מה הסוד שלו, וגם איך החימר הזכור משיעורי הפיסול בגן, השתחל למרקע הטלויזיה. ואיך אפשר בכלל לשחק על זה טניס?

לקראת אליפות צרפת הפתוחה שמתדפקת על הדלת מוגש לכם המדריך הידידותי לתחרות החימר הגדולה של עולם הטניס. אולי זה יסייע לפתור לא מעט מהדברים המסקרנים, שלעולם לא העזתם לשאול על הטורניר.

בטניס יש את ארבעת הגראנד סלאמים, הנחשבים לטורנירים הגדולים והמרכזיים בשנה, אבל העונה עצמנ מתחלקת לחמישה חלקים שונים, אשר כל אחד מהם משוחק על סוג משטח אחר. בסופו של דבר, מתקיים הגראנד סלאם הרלוונטי שנותן את ה"חותם" המסכם והחגיגי לאותה העונה, ואת האות לפתיחת העונה הבאה.

השנה נפתחת בחודש ינואר עם עונת המגרשים הקשים, שמשוחקת בעיקר באסיה ובאוסטרליה, ובשיאה נערכת אליפות אוסטרליה הפתוחה. לאחר מכן, בחודש פברואר החורפי עוברים לעונת החימר, אשר מתקיימת בעיקר באירופה ובסופה כאמור הקינוח בצורת הרולאן גארוס.

מיד לאחר החגיגה בבירה הצרפתית, מגיעה עונת הדשא הקצרצרה (חודש בלבד), שמסתיימת עם טורניר ווימבלדון. סיום התחרות הלונדונית נותן את האות לשובם של המגרשים הקשים בתקופת הקיץ ולאליפות ארה"ב הפתוחה, הגראנד סלאם האחרון של השנה.

הפאזה החמישית היא עונת האולמות, שבסופה אין גראנד סלאם, כי אם את אליפות הסבב הנועלת של השנה, טורניר המאסטרס קאפ, המפגיש את שמונה הטניסאים הטובים לאורך השנה. עד כאן פשוט.

הרולאן גארוס הוא הגראנד סלאם הוותיק ביותר מבין כל הארבעה. הוא יצא לדרך בשנת1881 כ"אליפות צרפת" ובהשתתפות מקומיים בלבד. בשנת 1925, עם תחילת ה"עידן הפתוח" בטניס (הפיכתו של הענף מחובבני למקצועני), האליפות פתחה שעריה גם לשאר העולם, ובכך התארך הכינוי ל"אליפות צרפת הפתוחה".

מארגני הטורניר החליטו לקרוא לאליפות על שם רולאן גארוס, טייס קרב צרפתי שנהרג במלחמת העולם הראשונה, ומאז השם תפס והפך לכינוי המוכר יותר של האליפות. עוד דבר שמאפיין את התחרות הוא השמירה היחסית על המסורת. באיצטדיון המרכזי, ה"פיליפ שאטרייה", אין תאורה, אין גג, ועם רדת החשיכה כל המשחקים מפסיקים ומחודשים למחרת. זאת בניגוד לארה"ב ואוסטרליה, בהם לא קיימת בעייה לשחק בחשיכה והמפגשים אף נחשבים לאטרקטיביים יותר.

סך כל הפרסים בתחרות עומדים על 15 מיליון יורו, הסכום הגבוה ביותר מבין כל הגראנד סלאמים. לפני כשנתיים הפך הרולאן גארוס גם לטורניר, שהשווה את סכום הפרסים לגברים ולנשים, ובעקבותיו הלכו גם ששלושת הטורנירים האחרים.

כאמור, מה שמייחד את הרולאן גארוס הוא משטח החימר. בגלל ההרכב הכימי שלו, נחשב החימר למגרש האיטי ביותר מבין כל סוגי המשטחים, כאשר לאחר מפגש הכדור עם הרצפה, הוא ממשיך בתאוצה של 40 אחוז בלבד מעוצמת החבטה המקורית, כלומר האטה משמעותית.

זאת בניגוד לדשא, שנחשב למהיר ביותר, וגורם לכדור להמשיך בתאוצה של 70 אחוזים. באולם 60 אחוז מהעוצמה נשמרת, ובמגרשים קשים - 50 אחוז.  זו הסיבה, ששחקנים התקפיים, אשר מבססים את משחקם על סגנון אגרסיבי עם חבטות בעוצמה גבוהה, לא ממש אוהבים לשחק על המשטח.

השחקנים שמיטיבים לשחק על חימר הם דווקא ההגנתיים, אלו שבולטים בטכניקה ואוהבים לבנות לאט-לאט את הנקודה, או לחילופין להשתמש בחבטות יעילות כגון ה"סלייס" (חבטת החיתוך שעל ידי האטת הקצב מוציאה את היריב מתבנית המשחק המקורית ומקשה עליו לפתח משחק התקפה), או ה"דרופ שוט" (נגיעה קטנה לחלק המגרש הקרוב לרשת, אשר מנצלת את העובדה שהיריב נמצא הרחק מאחורי הקו האחורי - המשטח מאיט את הכדור ומקשה מאוד על השחקן השני להגיע).

החיימריסטים המובהקים, כמו רפאל נאדאל ויתר הספרדים, יודעים לנצל את יתרונות החימר עד תום, ומאומנים בהחלקה על המשטח ובלימה (חריקה) לאחר ההגעה אל הכדור, ובכך לא פעם מגיעים לכדורים אבודים.

עוד הבדל מהותי בין החימר לשאר המשטחים הוא העובדה שהכדור קופץ גבוה מאוד לאחר הפגיעה במשטח, מה שמצריך טכניקה גבוהה כדי לשלוט במכות. בדשא, לדוגמא, הכדור נשאר נמוך ולאחר הפגיעה במגרש מקבל תאוצה גדולה מאוד ומאפשר לשחקנים ההתקפיים לחגוג. מהסיבה הזאת, מרבית השחקנים על חימר מעדיפים לא להגיע לרשת במהלך המשחק, אלא להישאר על הקו האחורי, כיוון שליריב יש הרבה מאוד זמן להגיב.

הרבה צופים לא אוהבים לצפות בטניס על חימר, מכיוון שהנקודות ארוכות וכמות החבטות מנצחות פחותה. מנגד יש את אלו המעדיפים דווקא את הסגנון הזה בשל המלחמה הבלתי מתפשרת על כל נקודה והראלי'ז הבלתי נגמרים. זה אמנם יוצר הרבה אקשן, אבל לפעמים יש תחושה של קרב חפירות.

רפאל נאדאל נחשב לשליט הבלתי מעורער של החימר. הספרדי כמעט בלתי מנוצח על המשטח ומסוגל לסיים משחקים שלמים בלי אף טעות בלתי מחוייבת. יריביו יגידו לכם שקשה מאוד לזכות בנקודות נגדו, מכיוון שהוא רודף אחרי כל כדור והיכולות הגופניות והפיזיות שלו פשוט מדהימות.

לא סתם העיד עליו ג'ון מקנרו ש"הוא האתלט הגדול ביותר בספורט העולמי, מאז מייקל ג'ורדן, והאתלט הלבן הגדול בכל הזמנים לאחר לארי בירד". אבל היכולות של המדורג 1 בעולם לא מסתכמות רק בכושר פיזי יוצא מגדר הרגיל, אלא גם בטכניקת החבטות  נדירה.

חבטת כף יד של הספרדי היא מהיעילות והטובות שנראו אי פעם, עקב היכולת שלו לייצר אותה בשיא של 500 סיבובים לדקה ולשלוח אותה ליריביו לזוויות בלתי אפשריות של המגרש.

בניגוד לשאר המשטחים, על החימר לא מותקנת מערכת "עין הנץ", המאפשרת לטניסאים לערער על קריאות השופטים. הסיבה? פשוט אין צורך. כל הכדורים משאירים סימן ברגע שהם פוגעים במשטח ומאפשרים לשופט לדעת בקלות, האם המכה היתה בפנים או בחוץ.  כך פעמים רבות הצופים זוכים למחזה , בו השופטים יורדים מהכיסא ומתזזים אל המגרש פעם אחר פעם, כדי להכריע בעת מחלוקות.

מקור השם, המשטח המיוחד וטניסאי סופר-מיוחד עם טכניקיות קילריות לקטול את היריבים. עכשיו אתם מצויידים בכל המידע, כדי ליהנות משבועיים של הרבה אקשן וטניס איכותי. אז שיהיה לכם יום כתום. בון שאנס.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...