אשכנזי: באירופה היו אומרים שאני גאון. כאן אני בונקריסט
מאמן מכבי חיפה חי בשלום כמעט עם כל הביקורות והרכילויות. הוא יחתים הערב כרטיס בפיינל-פור נגד ירושלים, למרות שאימוני בוקר לא על סדר יומו, פסקי זמן מתוחכמים לא עושים לו את זה, והברנז'ה בת"א היא לא כוס התה שלו. רק עניין אחד מרתיח אותו: שאומרים שהוא נחמד
כמעט כל בוקר אשכנזי, מנהל הלוגיסטיקה של חברת "יוניליוור" בחייו האלטרנטיביים, נוסע מהבית בחיפה לעבודה בלוד מה שהדליק אותו היה טור בעיתון. דווקא ביקורת מפרגנת, רק שבשורה האחרונה נכתב שבמרכז הארץ עדיין מרכלים עליו שהוא בסך-הכל בחור נחמד.
אשכנזי, ,44 מוכן לספוג הכל. שיגידו שהוא לא טקטיקן גדול, שכבר עשר שנים פסקי הזמן שלו נשמעים בדיוק אותו הדבר. שיספרו שוב שהוא לא מגיע לאימוני בוקר, שהוא לא יודע איך קוראים לאוגר המחמד של כל שחקן מכללות בארה"ב.
שיגידו שהוא מנותק, בסדר. הוא מכיר את כל הסיפורים שרצים עליו בענף, רובם משעשעים אותו. בסך-הכל טוב לו. לא מתלונן, גם לא בורח. יש לו תשובות והסברים מנומקים לכל האשמה שלמאמן הקונבנציונלי תישמע כמו איום אסטרטגי על קיומו במקצוע. רק אל תגידו שהוא נחמד. זה מעליב.
כנראה שאלה החיים כשאתה המאמן הכי פחות מפורגן בענף ביחס להישגים שלך. כזה שכדי לאמן קבוצת פיינל-פור צריך להביא אותה לשם בעצמו מהליגה השנייה. "להגיד שאני נחמד זו אמירה מזלזלת," הוא מסביר. "זה בא ממקום קנטרני, כדי להציג אותי כבינוני. תבדוק מה ההישגים של כל המאמנים שאומרים עליי שאני נחמד."
קחו אוויר. בשעה ורבע של שיחה אשכנזי יחזור לשם לפחות 15 פעמים. אם צריך, יש לו רשימת ממליצים מהעבר שיעידו ממקור ראשון שהוא לא נחמד. ליתר ביטחון, הוא מנדב סיפור עדכני על שריפה שהבעיר עם עידו קוז'יקרו ממש עכשיו, לפני הפלייאוף.
"לא סביר שבעונה שלמה כולם יהיו בסדר עם כולם. יש לחצים, מצוקות, אכזבות. לפעמים לשחקן לא הולך, לפעמים מאמן מתוסכל. כדי שזה לא יתפוצץ ברגע לא נוח, אתה מפוצץ את זה קודם. יוצר משבר בכוח. עם עידו רציתי להדליק מדורה קטנה, אז נכנסתי בו ברמה האישית, יותר חזק ממה שהגיע לו. הוא לקח ללב, ירד מאד כעוס לחדר ההלבשה, עם תנועות ידיים לכל הכיוונים, כשהוא ממלמל דברים שרק עידו מבין. נתתי לו להתבשל בתוך עצמו, וזה עשה את האפקט לכל הקבוצה. אני לא תמיד נחמד. אני יודע מה אני רוצה, ואני חושב שאם מגדירים אותי כמאמן, אחת הנקודות החזקות שלי היא במישור הבינאישי."
תרגולת אוברדוביץ' המפורסמת לא מגיעה במקרה. אשכנזי הוא האחרון שמסתובב עם סל תיאוריות של גדולי המאמנים ומפזר לכל דורש. להפך. המאמנים המתוכנתים שמצטטים תרגילים מהבוקר עד הערב די מצחיקים אותו. מבחינתו, כדורסל זה סיפור הרבה פחות מסובך, ומאמן טוב הוא קודם כל מנהל.
לפני שנים, בנהריה, הוא לקח את השחקנים שלו לסדנאות התנהגות. "כל המאמנים אמרו 'תראו את המטומטם הזה. עושה לשחקנים שלו סדנה חברתית כהכנה למשחק.' אז אמרו. אני מאמין שאם שחקן מחויב, נחוש, מוכן לפתוח את הראש ולקבל טעויות של חברים, הקבוצה תנצח גם אם הזווית בחסימה לא תהיה בדיוק כמו שמסינה עשה בפיינל-פור של ,2001 והמבין יבין."
אם תבקשו הגדרות משחקנים שעברו תחתיו, אחד הסעיפים הראשונים בדוח יהיה שהכדורסל אצלו מאד פשוט. בלי תיאוריות מורכבות על מאיצי חלקיקים. אימונים קצרים ותכליתיים. בלי תרגילים סופר-מתוחכמים, בלי יותר מדי חפירות. גם פסקי הזמן שלו נשמעים בסיסיים. רוב המאמנים בסביבה היו נעלבים מהתיאור הזה. אשכנזי לא. הוא אחד הבודדים שמוכן להכניס בשמחה מיקרופונים
"אני מכיר את המאמנים שכל התקפה מחליפים הגנה, וכל שנייה מחליפים תרגיל ועושים התאמות. הכל על אג'נדה של להיות מתוחכם. לדעתי, בדרך הזו השחקן לא יידע מה אתה רוצה ממנו. תגדיר אסטרטגיה, מי אתה, מה אתה רוצה לאורך זמן. תדע מה לא יהיה שביר בתקופת משבר, ולך עם זה. אחר כך תעשה כיוון עדין. תבדוק כמה פעמים הייתי בפיינל-פור, כמה קבוצות העליתי ליגה. אני צריך להתנצל על משהו? מכניסים אותי לסד שאני צריך להסביר אם אני משפריץ טקטיקה בפסקי זמן. אז אני לא משפריץ טקטיקה בפסק זמן, אבל השחקנים יודעים מה הם צריכים לעשות".
"אני מודע לרכילות המצ'וקמקת עליי. זה לא שאני לא יכול להשפריץ טקטיקה. אני פשוט לא רואה איזה ערך יש לזה. אתה בפסק זמן של דקה. עידו כועס שלא מסרו לו, פרקינס רק רוצה לקחת שלוק, משה רוצה לנגב את הפנים, וג'פרסון עוד רב עם השופט. אז לעמוד מול שחקנים שבקושי נושמים, ולעשות להם 7,000 שרטוטים מול העיניים? אני עוצר, מרגיע, חוזר לעקרונות הבסיסיים. ארבעה-חמישה משפטים. מה עשינו טוב, מה צריך לתקן ומה הלאה."
הוא גדל בצפת, שיחק כרכז בגן-שמואל. את קריירת האימון התחיל בקבוצות ילדים במכבי חיפה. "אני לא נסיך," הוא אומר. "אני לא דרוקר ולא אדלשטיין, בלי לפגוע חלילה במישהו. כולם טובים ואני לא ממעיט מערכו של איש, אבל עשיתי מסלול אחר".
מתייחסים אליו כאל עוף מוזר. יש עוד מאמנים עם עבודות גיבוי, כלכלנים, אנשי מחשבים, מורים להתעמלות. רק שבדרך-כלל, ברגע שהתבססו כמאמנים, הם מוותרים על העיסוק הנוסף. אשכנזי, גם בשיא ההצלחה, לא ויתר על עבודת הבוקר.
כדי לנסוע לגביע אירופה הוא שתה ימי חופש. את אימוני הבוקר הוא מפקיד אצל עוזריו. את המחיר, בנוסף לשעות השינה ולהיכרות הצפופה עם כבישי ישראל, הוא משלם במיתוג. בקִטלוג כ"לא רציני" בעיני רוב הענף שרגיל לנשום, לדבר, לאכול ולשתות כדורסל 24 שעות ביממה.
"קח את עודד קטש. הוא המאמן שהיה לי הכי קשה לשחק נגדו השנה," אשכנזי מפרגן. "הקבוצה שלו יודעת בדיוק מה היא רוצה לעשות, אבל אנחנו חברה שיפוטית, ואם מישהו קצת שונה מיד מפרקים לו את הצורה. כל פעם אני שומע על עצמי משהו אחר. אמרו שאני לא מקדם צעירים. סיפורי סבתא".
"הלו, כשאורי קוקיה בא אליי לנהריה אנשים חשבו שירדתי מהפסים. הבן-אדם זרק כדור ושבר את הקרש, והיום הוא שחקן ליגה לגיטימי, לא פחות טוב מאלה שמקבלים 150 אלף דולר. עמית בן-דוד לא היה לגיטימי כמו היום עד שבא אליי לנהריה. גם אדריאן פלדג'ר ואריק קמפבל לא נספרו בהתחלה. אפשר לחשוב מי מקדם כאן שחקנים. הפוקוס של מאמנים בליגה הוא להביא הישגים ברמה מיידית, אחרת הם לא יאמנו".
חזרנו לנחמד? זה קצת כמו הבלונדינית שנעלבת שאומרים שהיא יפה. מפריע לך כשאומרים שאתה מנהל טוב. אולי כן חשוב לך לקבל הכרה כטקטיקן, כגאון כדורסל?
"אפתיע אותך. לא חשוב לי כלום, רק התוצאה הסופית. אני מכיר הכל, רק לא חושב שבמשקל הקבוצה זה הכי חשוב. אני לא מהפריקים שכל הזמן בודקים שמות של זרים. כשאני צריך להביא שחקן אבדוק עליו הכל. צריך כל השנה לזיין את המוח? כל השנה להתקשר לעוזר מאמן ההוא ולעוזר מאמן הזה, כמו שמדברים בברנז'ה? לשאול מה קורה, ומה חדש. 'תגיד, תגיד, בבייס ליין, אחרי שבאה עזרה, מה אתם עושים באימון השבוע.' זה נראה לך נורמלי? אני מאמין בדרך שלי. בנהריה שיחקנו על מגרש פתוח, כל הזמן אותו סגנון. בחיפה כל העונה יש לנו הגנה עקבית, קשוחה. זה לא משהו שעובדים עליו באימונים? אם היינו באירופה, היו אומרים שאני גאון. כאן אני בונקריסט. כדי שיגידו עליי מילה טובה אני צריך לקחת אליפות."
אם יש נקודה שעליה אין עוררין, אלה ההצלחות המוכחות שלו בבניית קבוצות. בנהריה לאורך השנים, והשנה בחיפה, האיש יודע לחבר סגל עם כימיה, לשלב כישרון עם איכות אנושית. או כמו שהנשמות הטובות יגידו, לבנות קבוצה שבמהלך העונה לא צריך לאמן. אשכנזי מחייך. "אני מוכן להתנצל גם על זה," הוא אומר. "וגם על זה שאני הולך עם אותם שחקנים לכמה שנים. אין בעיה."
"לא אקח לעמדת מפתח מישהו מהליגה השנייה בפינלנד, גם אם הוא נראה תותח. יש לי עוזרים מצוינים. אלעד חסין לחץ אותי עם ג'פרסון. מיקי גורקה הביא את השם של פרקינס, ואני לא מתבייש לתת להם קרדיט. רועי שילינג, שעבד איתי בנהריה, תותח. אני מוכן לצאת איתו לכל מלחמה. זה לא מקרי. גם המנהלים שעובדים תחתיי ב"יוניליוור" הם הכי טובים בחברה."
ובסוף, איך מחליטים?
"בקיץ אני בודק הכל ומקשיב לכולם. מרים טלפונים למאמנים, לשחקנים, אפילו להורים של השחקן. אני לא מנותק. לפני 12 שנה הייתי בהשתלמות באריזונה, אני פשוט לא מדבר על זה. כאן כל אחד שיצא לביקור של שעתיים במכללה הוא חבר של המאמן ההוא והמאמן הזה. אני לא מנפנף כדי להיראות חכם, מקושר או משפריץ טקטיקה."
ועדיין, אשכנזי במלכוד. יכול מאד להיות שכמו שהוא אומר, קריירת הבוקר כמנהל בכיר בחברה גדולה תורמת לו כמאמן כדורסל. מצד שני, כל עוד הוא שם, כנראה שתקרת הזכוכית מעל ראשו תישאר פיינל-פורים או לא, עד היום הוא לא אימן דרומית לחיפה ושמו לא שורבב, אפילו כספקולציה, כמועמד להפועל ירושלים, למשל. "תשאל את דני קליין. אני לא רוצה לדבר על זה לפני משחק נגדם," הוא אומר. "אבל נהריה לא הייתה קבוצה בכירה? חיפה."?
"לא יודע. אם השיקולים שלו היו מי תופס אותו בת"א ומנפח לו את המוח, אולי לא. יש מאמנים מהקליקות שעושים את זה כל הזמן. כולל שם מאד בכיר, שפעם עוד אוציא את שמו. אנשים שולחים שליחים שידברו עם הנהלות. אותי זה מעליב. אף אחד לא ידבר עם הנהלה בשמי. יותר ראוי בעיניי שאני אזום שיחה, ואני גם מודה שעשיתי את זה בעבר. אני יכול להתקשר ליו"ר, להגיד שאני יודע שהם מחפשים מאמן, שאם מתאים לו אני זמין ואפשר להיפגש לקפה. מה קרה? עדיף להזרים שטויות לתקשורת? או לשלוח שליחים שמציעים שלושה מאמנים במקביל, מספרים לך סיפורים ובסוף יכולים ללכלך עליך במקום להמליץ."
אז מה צריך לקרות כדי שקבוצה גדולה, אולי נבחרת בעתיד, תיקח אותך בלי שתצטרך להתחיל מאפס?
"שיבדקו אם אני דמות שאפשר לעבוד איתה לאורך זמן, אם אפשר לתת בי אמון, אם אני יכול להביא הישגים. אלה צריכים להיות הקריטריונים. אם יו"ר יעריך את התכונות שלי, למה שישנה לו אם הגעתי לאימוני בוקר? אפשר לחשוב שמפתחים שם טילי אטום. כדי להגיד לשחקנים להתחלק לזוגות ולוודא שהם זורקים לסל, לא צריך אותי."
לא טילי אטום, אבל אולי יש שאלה של רצינות. מה שמאמן משדר לשחקנים בקבוצה מקצוענית.
"כשצריך אותי אני שם גם בבוקר. בהכנות לעונה, בתקופת משבר, בתקופת שיאים אני מפשיל שרוולים. המחויבות שלי טוטאלית, גם אם אני עובד בבוקר. יש אנשים שפנויים כל היום ולא עושים כלום. אני לא מתנהל מראש בשיטה של כיבוי שריפות. מקסימום אעשה שני טלפונים לשחקנים, ובערב אבוא לאימון ואפתור את הבעיה. המערכת עובדת."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם