פייבוריטית על הנייר: תלוי את מי שואלים
האם הפועל ת"א זוכה ליחס מועדף בתקשורת בגלל אהדת הברנז'ה? האדומים מגחכים, אבל בגזרת מכבי חיפה משוכנעים שכן ומקווים שביום שלישי בבוקר סוף סוף נקדיש להם שער בעיתון, לא במגרש
אבל הברמן, בחדרי חדרים, מכין כבר שנים אילן יוחסין שאותו הוא הציג לבעלים ולמנכ"ל. בעבודת המחקר היסודית ציין ההיסטוריון, לצד כל עיתונאי, איזו קבוצה הוא אוהד. המסקנה הברורה: קיפוח.
"אין בכלל ספק," הברמן קטע את השאלה בתחילתה. "יש קו ובעיקר במאמרי המערכת. אני מעריץ את הכותבים, אבל אתה רואה את זה עליהם. הם מגמדים את ההצלחה של חיפה. הם מנסים, ועם שלמה שרף זה עבד נהדר, להצית אש. עם אלישע לוי זה לא יצליח, כי הוא לא מגיב. ומה הבעיה? גם אם יש במערכת כתב אוהד מכבי חיפה, מעליו העורך הוא אוהד הפועל."
מסיתים נגד?
"הם חיסלו את בוקולי ואת משומר. את כל הקבוצה. אני אראה לך את המאמרים על דוידוביץ,' במיוחד אחרי הגול המצחיק שהוא ספג נגד השבדים בבלומפילד. כל השוערים בעולם עושים טעויות, אבל עליו התלבשו: 'אפס,' 'שום דבר.' אני יכול להוכיח שחור על גבי לבן. יש הרבה רעל."
משחק העונה, מחר בקרית אליעזר, יפגיש את חיפה, המועמדת לדאבל, עם המועדון הברנז'אי הגדול במדינה. אנשי הפועל ת"א נמצאים בכל מקום. מגישי חדשות, פרשנים פוליטיים, כותבי טורים, עורכים. אין ספק שבנוכחות התקשורתית, הארצית, מגיע להפועל ניצחון בנוק-אאוט.
"יש קיפוח טוטאלי, חד משמעי, ביחס
כשהפועל עלו שבת אחת למקום הראשון, הם זכו בכל השער. כשאנחנו חזרנו לפסגה, בקושי זכינו לשורה. יש מיליון דוגמאות."
זה מכוון?
"אצלכם במערכות יושבים אוהדים שרופים שהיו צריכים לכתוב למטה: 'למען השקיפות, אני אוהד שרוף של הפועל ת"א.' כנראה שאין אוהדים של חיפה במערכות אלא רק של התל אביביות. זה קורה שבוע אחרי שבוע."
צ'יזיק כבר מתכנן בסוף העונה פגישה עם עורכי מדורי הספורט כדי ללבן את הבעיות. אחד הדברים המטרידים את החיפאים זה ריבוי הכותרות השליליות, דווקא עכשיו, כשהקבוצה רצה במקום ראשון ואחרי שהשיגה כרטיס לגמר הגביע.
"הפועל ת"א קיבלה את הליטוף גם כשהיתה במצב לא הכי טוב בתחילת העונה," אומר איציק אהרונוביץ,' כדורגלן עבר של מכבי חיפה והיום פרשן מוביל בתקשורת המקומית. "הייתה תקופה שבצדק, כי היא היחידה שנראתה כמו קבוצה. סדר, משמעת, טביעת יד של מאמן, אבל בזמן האחרון, כשכמה שחקנים לא בכושר, התקשורת ממשיכה לזרוק חבל. שומרת, לא שוחטת אפילו שהיא במרחק שתי נקודות ממכבי חיפה."
מה הסיבה?
"יש קנאה במכבי חיפה, המועדון הכי מצליח ב-20 השנה האחרונות. חיפה, בניהול, מתאימה לליגה האנגלית. אני יכול להבין מאיפה הביקורת. האוריינטציה של הקבוצה היא כדורגל התקפי ואטרקטיבי, והשנה הכדורגל פשוט לא טוב. התקשורת בת"א לא חפה מאינטרסים. היא מנסה לשמור על שחקנים וקבוצות. שורש הרע כאן הוא ‘שמור לי ואשמור לך.’ בתקשורת הארצית העיתונאים לא מסוגלים לעשות את ההפרדה."
ליאור דובדבני הוא מבקר התקשורת בתוכנית "עושים ספורט" בגלי צה"ל. במקרה שלנו הוא יושב עם שני כובעים: גם בודק אם אכן קיימת סטייה מהתקן, וגם אוהד הפועל. כפי שציינו, הם נמצאים בכל מקום.
"במה הם מקופחים,"? דובדבני שאל ומיהר לענות. "צריך להפריד בין שתי תקופות. בתקופת תאומים אין ספק שהיתה קרבה לתקשורת כי הוא ידע איך להשתמש בה. באותו זמן היו הרבה כתבות על הבית האדום ועל מפעלות העמותה. אבל בתקופה הנוכחית, מוני הראל, כבעלים, לא מתאמץ תקשורתית. אם יש פרסומים שליליים בחיפה, כנראה שיש מי שמוציא אותם."
הברנז'ה לא מגוננת על הקבוצה שהיא אוהדת?
"אני מסכים שהסיקור של התל אביביות שונה מהסיקור של חיפה בגלל הקרבה למרכז, אבל זה לא תמיד משחק לטובתן. הרבה שנים דברים שהיו קורים למשל בגליל לא היו מתפרסמים, כי לא היה מי שיפרסם. יש צדק בטענה שחיפה לא מקבלת יותר מקבוצות שזכו בפחות תארים. אבל עדיין, כשיעקב שחר רוצה להעביר מסר, נדמה לי שיותר קל לו דרך העיתונאים המסקרים את הקבוצה מאשר לאביב בושינסקי או למוני הראל".
"תדמיתו לא נסדקה עם השנים. שחר נהנה מממלכתיות שלעיתונאים החיפאים יש חלק בה. הביקורת בת"א על ההנהלה היא הרבה יותר גדולה, ובחלק מהמקרים מגיעה מעיתונאים שאוהדים את הקבוצות."
אין ספק שבזמן ששחר זוכה למעמד נשיאותי, הקולגות בת"א זוכים למקלחות קרות. אפילו תאומים, ששלט ביד רמה בעיתונות, נרמס ברגע שהקבוצה החלה לחרוק. בחיפה, אם כבר, החצים יופנו לכיוון המאמן והשחקנים. את המערכת בת"א מוביל היום אמיר לובין, שההתמחות העיקרית שלו היא תקשורת. הוא ייעץ בין היתר לחיים רמון ולפוליטיקאים נוספים ומכיר היטב את הקרקע.
כששטחתי בפניו את הטענות, הוא חייך. "הטענה הזו מגוחכת מיסודה," ירה לובין, יו"ר הפועל ת"א. "זה שווה לטענה ששופטים פוחדים ממכבי חיפה. עובדתית, הדברים לא נכונים. לא ראיתי טורים של אותם אוהדי הפועל שבהם כתבו 'כל הכבוד הפועל ת"א' או 'הקבוצה שלי.' דווקא מכיוון שהם אוהדים, הביקורת הרבה יותר גדולה למערכת מאשר אחד שהוא אאוטסיידר. היא אמוציונלית."
צ'יזיק מדבר על פרסום.
"זה פשוט לא נכון. אני מוכן ללכת לכל מכון בדיקה שיבדוק את רמת החשיפה. אנחנו עושים כל כך הרבה. שחקנים מגיעים ומבקרים ואני מסכים עם איתמר, אין חשיפה לדברים האלה. אם היתה חשיפה אז מוני היה מקבל פרס."
בלא מעט ארצות התגברו על הטענות לקיפוח. ה"בילד" בגרמניה, למשל, מחזיק מערכות במספר ערים, ואז בעמודי הספורט באזור הצפון הוא ייתן יותר ביטוי לקבוצות המקומיות. כך גם באנגליה, ובמנצ'סטר ובליברפול. בכל מקרה יש מקומונים שגוברים בקלות על מתחריהם. הרי את האוהד המקומי לא מעניין מה קורה בפולהאם הלונדונית.
רק שבישראל 2009 העיתונות, הרדיו והטלוויזיה נאבקים על מספר מצומצם מאוד של קוראים, מאזינים וצופים. בגלל השטח הקטן וההרגל, הכל מתערבב. "בניו יורק המקומונים מכסים מיליוני קוראים, ואם יש אחד שהוא בעד הקבוצה המקומית או מבקר אותה, זה נבלע," מסביר ד"ר יריב בן־אליעזר, חוקר תקשורת המונים ומבכירי המרכז הבינתחומי בהרצליה.
"בין הניקס לסלטיקס היתה תחרות במשך שנים. ברור שהניו יורקים יותר פטריוטים לניקס והבוסטונאים לסלטיקס, אבל כולה שתי ערים. זה לא שכל ארה"ב עסקה בזה. מי אנחנו? עיר קטנה באמריקה. לכן כשיש משחק מכריע כל המדינה שקועה בו."
בשנות ה-90 ד"ר בן־אליעזר שרטט את הפרופיל של העורך והעיתונאי המצוי. הרי המסקנות: זכר, אשכנזי, יליד גוש דן ואקדמאי. "מאז נכנסו גם נשים מזרחיות מהפריפריה, אבל הפרופיל נשאר," הוא מסביר. "אם אתה נכנס לארגון ואתה רוצה לשרוד, אתה מקיים את כללי המשחק. אם תתנהג אחרת, הארגון יפלוט אותך".
"אז רוב העיתונאים שנכנסו התחילו להיות מיינסטרים ונראו כמו החבר'ה מהמרכז. ומה שמעניין את גוש דן הפך לדבר המוביל בעיתונות - ולא רק בספורט. זה לא אומר שמכבי חיפה לא מעניינת, אבל מי שקובע מה אני אקרא ואשמע זו קבוצת אנשים שכופה עליי גם את טעמה המוזיקלי, הספורטיבי והפוליטי."
"אם אנחנו משווים את ת"א בחברה הישראלית, אין ספק שחיפה שנייה לה. היא לא פרובינציה, אבל היא לא העיר המרכזית. אתה פרובינציה אם אתה מתנהג כמו פרובינציה ולא בגלל איך שעיתונאי מתנהג אליך. הטענה 'מתייחסים אליי ככה,' כשזה בא מעיר גדולה ומרכזית, זה ניסיון לקבל חשיפה ולהשיג מטרות באמצעות בכיינות."
"אני לא יודע אם הפועל היא הקבוצה של הברנז'ה. בברנז'ה שאני נמצא מאחלים שהיא תידפק, כי רובם צהובים ואני בין האדומים היחידים. אני קורא את שלושת העיתונים ופחות או יותר יודע מי הכתב של מי בפוליטיקה על סמך זה שאני יודע מפי מי הוא מדבר. כנ"ל בספורט. מי הכתב המקורב לאיזו קבוצה ומקבל את המידע ממנה. אני לא יודע אם במאה אחוז הם אוהדים מילדות, אבל מקצועית הם אוהדים כי זה נוח להם ולעיתון שבו הם עובדים."
דודו בזק היה עיתונאי במעריב עד לא מזמן. התרוצץ בצפון אחרי סיפורים חמים וכיסה בחריצות את מכבי נתניה. היום הוא הדובר של מכבי חיפה ומכיר היטב את הנושא של עיתונאי ארצי וקבוצת כדורגל חמה. יש לו הבחנה ברורה ומסקנה.
"ההבדל בסיקור הוא כתוצאה מהשוני באופי ובאקלים של העיתונות בחיפה ובת"א," בזק מסכם. "בחיפה רוב הכתבים גרים באזור והם יותר ארסיים, נשכניים ומשקפים את המציאות. העיתונות התל אביבית היא יותר פטריוטית ומבינה שצריך לשמור על הקבוצה בזמנים קשים."
מחרתיים בבוקר מומלץ לכולם לפתוח עיתון, לקרוא והפעם לבדוק האם יש ממש בטענות או שמדובר בעוד ברווז עיתונאי. אגב, הכותב הוא אוהד מנצ'סטר יונייטד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם