ראשי » ספורט » כדורגל עולמיגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

עד כאן: לקראת מחזורי הסיום בגרמניה

ארבע קבוצות, שלוש מפתיעות, שני מחזורים, תואר אחד. המאבק לאליפות גרמניה מעביר הילוך לקראת הישורת האחרונה. האם וולפסבורג תפתיע ותזכה בתואר ראשון? אולי באיירן תתעשת ותמנע מהפכה בעונה הבאה? עד כמה שטוטגרט יכולה להתגנב לפסגה? ומה לגבי הרטה ברלין, שרק משתבחת עם השנים? המודל הגרמני

ישנן דרכים רבות בהן יכולים חובבי הכדורגל להעביר את יום שבת אחר הצהריים. חודש מאי הקסום טומן בחובו אירועים רבים ודרמות גדולות בכל רחבי אירופה, וגם עבור מי שחפץ להימלט מהביצה המקומית ומהכדורגל הרדוד-אך-מותח, ישנה התלבטות בין ניסיונותיה של ליברפול להשיג איכשהו את היונייטד, ובין האליפות בצרפת שכנראה תוכרע אף היא ממש סמוך לקו הסיום.

השנה נוסף מימד נוסף למשוואה. הבונדסליגה - הלא היא הליגה הגרמנית הנפלאה - החליטה לצ'פר אותנו השנה ולהוסיף לכדורגל הנהדר ורווי השערים גם דרמה ענקית שתגיע לסיומה רק במחזור האחרון.

ארבע קבוצות נאבקות ראש בראש על התואר. אחרי שרק באמצע השבוע האחרון ניצחו כל המובילות ושמרו על הסטטוס קוו, נותרו וולפסבורג הצנועה, באיירן מינכן האימתנית, הרטה ברלין המשתפרת ושטוטגרט השקטה במאבק חסר פשרות על הזכות להניף ב-23 במאי את הצלחת. ארבע קבוצות, שלוש מפתיעות, שני מחזורים ורק תואר אחד. יודעים איך זה ייגמר? תחשבו שוב.

בוולפסבורג כנראה לא רוצים לקחת אליפות. זה נשמע מעט תמוה נוכח העובדה שמאז ה-1:5 על באיירן מינכן במחזור ה-26 הקבוצה לא יורדת מהמקום הראשון. אבל ייתכן מאוד שלבאיירן, הרטה ושטוטגרט אין מה לדאוג. אחת הקבוצות המפתיעות ביותר של הבונדסליגה בשנים האחרונות עלולה– לפחות עפ"י הסטטיסטיקה – לוותר על מקומה בפסגה ולחזור אל גודלה הטבעי.

נתחיל בזה שאוהדי וולפסבורג מבואסים מכך שאין להם מרפסת. בגרמניה נהוג שקבוצה שחוגגת תואר מביאה את הגביע (או הצלחת) לבניין העירייה, שם עומדים השחקנים על המרפסת, כשאלפי אוהדים צופים מלמטה על טקס ההנפה המאולתר.

בעיר וולספבורג יש הרבה דברים, אבל בניין העירייה המקומי הוא מבנה חסר טרסה. ב-2004 הבטיח המנכ"ל של באיירן, אולי הונס, להקים מרפסת בעיר. היום, כשהירוקים מקדימים את הבווארים בהפרש שערים, ספק אם מישהו בבאיירן ישנס מותניים ויבנה בוולפסבורג פלטפורמה לחגיגות.

גם ההיסטוריה לא ממש בעד הרעיון שצלחת האליפות תיצבע בירוק. וולפסבורג היא קבוצה קטנה וצנועה, שחוץ מהבלחה בודדת ב-1970 בליגה הבכירה בגרמניה בילתה את מיטב שנותיה בליגה השנייה והשלישית.

הקבוצה הבינונית וחסרת המסורת לא זכתה ולו בתואר אחד עד היום, כשבהיסטוריה שלה רשומה הופעה יחידה בגמר הגביע של 1995 (בו הובסה 3:0 ע"י מנשנגלדבאך), מקום שישי בבונסדליגה בעונת 1998/9 (כשהגיעה למחזור האחרון בעמדה בה ניצחון על דואיסבורג ישלח אותה להופעת בכורה בצ'מפיונס ליג. הזאבים חטפו 6:1) ו-5 עונות אינטרטוטו – הלא הוא הטורניר הרשמי של הקבוצות הבינוניות – במהלכן הגיעה לגמר 2003 ושוב הובסה, הפעם 3:0 ע"י פרוג'ה האיטלקית.

ואם כל זה לא מספיק, התבשרנו בשבוע שעבר על עזיבתו העתידית של המאמן, פליקס מגאת', שהחל מהעונה הבאה יאמן את שאלקה. ואם יש מישהו שאחראי על הזיג-זג ביכולת של הירוקים העונה, מגאת' הוא בהחלט הכתובת.

אחרי הניצחון על באיירן וההעפלה למקום הראשון התעקש המאמן כי "המטרה שלנו היא עדיין המקום החמישי", אבל החתימה המפתיעה בשאלקה גררה אחריה אנרגיות לא ממש חיוביות במועדון, שנמשכו במסיבת עיתונאים במהלכה הסביר המאמן את עזיבתו והכריז: "איטס אול אבאוט מאני". לא בדיוק המילים שכל אוהד היה רוצה לשמוע מהמאמן שלו, בטח לא כשנשארו שני מחזורים לסיום העונה.

תוסיפו לכל זה את התבוסה לשטוטגרט שמנעה מהזאבים לסגור עניין, ותקבלו קבוצה בינונית שנתנה עונה ביתית מצויינת ולא הרבה יותר מזה (15 ניצחונות ותיקו אחד בפולקסוואגן ארנה לעומת 12 משחקי חוץ בסך הכל בהם לא ניצחה). וולפסבורג ניצחה 0:3 את דורטמונד באמצע השבוע ושמרה על מקומה בפסגה, אבל השאלה היא כמה אורך רוח ונחישות יוכלו הירוקים להציג בשני המחזורים הבאים.

עם לוח משחקים לא פשוט, במסגרתו יתמודדו הירוקים מול ברמן בבית ונגד האנובר בחוץ, צפוייה עיריית וולפסבורג לנשום לרווחה. בסופו של דבר, כנראה שאף אחד לא יבנה שום מרפסת בסוף מאי.

להבדיל מוולפסבורג, במינכן דווקא יש מרפסת בבניין העירייה, ואפילו די גדולה. זה לא מפתיע אם לוקחים בחשבון את 21 האליפויות, 13 הגביעים, ארבע אליפויות אירופה (אחת מתוכן במסגרת ליגת האלופות), גביע אופ"א אחד וגביע אירופה למחזיקות גביע. כן, אליפות היא אף פעם לא מילה גסה בעיר, גם לא בעונה בה הקבוצה מדשדשת רוב הזמן במרכז הטבלה ומסולקת מהצ'מפיונס ליג בבושת פנים.

ועדיין, עם התואר או בלעדיו, הסיפור הגדול של השנה מבחינת הבווארים הוא חילופי המאמנים. גם אחרי התבוסה לברצלונה ולוולפסבורג, עדיין היו קולות שטענו כי היכולת העלובה שמפגינה האלופה לא קשורה בהכרח לקלינסמן. היום, אחרי שלושה ניצחונות רצופים על מנשנגלדבאך, אנרגי קוטבוס ובאייר לברקוזן, אף אחד באליאנס ארנה לא מתגעגע לאקס. בטח לא כשעל הקווים עומד אחד, יופ היינקס.

המאמן בן ה-64 זכה בשתי אליפויות במסגרת קריירת האימון שלו, שתיהן עם באיירן. אחרי שנזעק לכיסא המנג'ר לאחר פיטוריו של קלינסמן, היינקס רחוק שני שערים מהמקום הראשון, שני מחזורים לסיום העונה, אבל עם מפגשים לא קלים דוגמת משחק חוץ בהופנהיים ומפגש עם שטוטגרט במחזור האחרון.
 
ההשוואה לקלינסמן היא בלתי נמנעת. נכון, מאמן נבחרת גרמניה לשעבר ניהל הרבה יותר משחקים בלו"ז צפוף הרבה יותר (באיירן מגיעה לישורת האחרונה ללא כאב הראש של גמר ליגת האלופות, ולא בטוח שבמועדון היו מעדיפים נסיעה לרומא על פני סיכוי ריאלי לזכות באליפות שנייה ברציפות), אבל בכל מקום מרגישים את הרוח החדשה שנושבת באליאנס מאז ה-27 באפריל.

"רואים שאנחנו הולכים ומשתפרים", התייחס היינקס להשוואה בין באיירן של קלינסמן ובאיירן שלו, "דברים שפעם לא היו מובנים מאליהם, היום קורים בצורה אוטומטית. החיבור בין השחקנים משביע רצון, אפשר להרגיש שאנחנו מגובשים יותר". כנראה שהניצחונות עשו את שלהם, והעיתונאים שנכחו במקום אפילו זכו לכותרת. "לקבוצה הזו יש פוטנציאל, והיא תממש אותו", הצהיר המאמן.

 
אז הסיכויים לאליפות לא רעים במינכן, אבל עדיין אי אפשר להתעלם מהעונה המסוייטת שעברה על המועדון הבווארי. זוכרים את ההפסד 5:2 לוורדר ברמן? זוכרים את ה-5:1 לוולפסבורג? זוכרים את התבוסה בקאמפ נואו? כל אלה מתווספים ל-66 אחוזי הצלחה בלבד באצטדיון הביתי (50 אחוזים בלבד במשחקי חוץ) ובשורה התחתונה גם בעלי המניות – שלא לדבר על השחקנים עצמם – רק מחכים שהעונה כבר תיגמר.

ולכן אם תשאלו כל אוהד מינכנאי על האפשרות שבאיירן לא תזכה השנה באליפות, תקבלו תסריט קודר. היינקס לא יאמן בעונה הבאה כמעט בוודאות, והשבוע קיבלנו ידיעות על הסיכום עם לואיס ואן חאל מאלקמאר. חוץ מזה אפשר לצפות לשינוי מסיבי גם בסגל השחקנים, כשפרנק ריברי כבר רמז על עזיבה אפשרית במקרה של אבדן האליפות. המהפכה מתדפקת על דלתות מינכן, ורק שני ניצחונות נוספים יוכלו לבטל את רוע הגזירה. קל זה לא יהיה.

הרטה ברלין מייצגת את זו שמגיע לה לזכות. המועדון מהבירה אינו בסדר גודל של באיירן מינכן או שטוטגרט מבחינת מסורת, ובדומה לוולפסבורג היא מעולם לא רשמה זכייה כלשהי בתואר, מלבד שתי הופעות בגמר הגביע והמקום השני בעונת 1974/5. אך שלא כמו המוליכה, עבור הרטה מדובר בשיטתיות, לא במקריות.

בברלין, שלא כמו באייירן או וולפסבורג, יודעים שהקבוצה אינה תלויה בעצמה, ועם נקודה הפרש מהמקום הראשון, זקוקה הרטה למעידה של שתיהן. מצד שני, לקבוצה שלושה משחקים בהם היא לא אמורה להתקשות יתר על המידה (קרלסרוהה שכבר ירדה מעשית ושאלקה חסרת העניין).

הרטה היא גם הקבוצה היציבה ביותר העונה. מאז המחזור ה-11 לא ירדה הקבוצה מתחת למקום הרביעי, אבל עדיין לא הגיעה אל המקום הראשון. אין לה שחקנים כמו גראפיטה, לוקה טוני או אפילו מריו גומס, אבל היא יודעת לשמור על הבית ומלבד ההפסד לדורטמונד לפני חודשיים, הפסד הליגה הביתי האחרון של הרטה היה במחזור השישי.

אבל יציבות לבדה לא מספיקה לאליפות, ואת זה יודעים היטב בבירה. הג'נרל מנג'ר, דיטר הנס, עדיין מסרב להזכיר את המילה 'אליפות' (התעקשות שמסמלת, אולי, את המנטליות של המועדון), אבל ניצחון במחזור הקרוב ועלייה אפשרית לפסגה ירכך מעט את הלך הרוח הנוקשה.
"13 שנה אני במועדון, ואף פעם לא היינו קרובים כל כך לאליפות", אמר הנס בראיון ל"זייט ליין" הגרמני, "המטרה שלנו היתה – ונשארה – להשיג כרטיס לגביע אופ"א, אבל אני בטוח שגם וולפסבורג וגם באיירן לא ינצחו את שני המשחקים שלהן, ולכן אנחנו רוצים להשיג את המקסימום האפשרי מהעונה הנוכחית".

אבל למרות לוח המשחקים הנוח והיציבות של הרטה השנה, אי אפשר יהיה לכנות את העונה הזו ככישלון במקרה שהקבוצה לא תצליח לזכות באליפות ראשונה. בברלין בהחלט יסתפקו במקום שלישי והעפלה היסטורית לליגת האלופות, עם דגש על בנייה לעונות הבאות על מנת שהעונה תימשך.

מצד שני, יודעים בברלין, מתי עוד תתפוס הרטה עונה שבה הגדולות מגמגמות במקרה הטוב (באיירן) או תקועות מאחור במקרה הרע (ורדר ברמן)? הקבוצה תמשיך לבנות ולהיבנות ואפילו שמו של איבן קלאסניץ' הקרואטי כבר הוזכר כמועמד להגיע לבירה. אבל אם עונת 2008/9 לא תיגמר בסופו של דבר באליפות, הרטה ברלין תחזיר את השמפניות למקרר, שם הן צפויות להישאר במשך הרבה, הרבה זמן.

דווקא שטוטגרט, שבשבוע שעבר פירקה 1:4 את וולפסבורג עם הרביעייה הענקית של מריו גומס וביום רביעי ניצחה את שאלקה, נראית מועמדת טובה יותר למקומות 4-5 מאשר לאליפות, לפחות על הנייר.

הקבוצה של מרקוס באבל לא הצליחה העונה להתברג בין שתי הראשונות, ואת רוב זמנה העבירה איפשהו בין המקום הרביעי והעשירי. אין ספק שחולשת הקבוצות הגדולות השנה אפשרו לשטוטגרט לפרוץ, אבל דווקא בסוף העונה שיפרה הקבוצה את המאזן והצליחה – הודות לשמונה משחקים רצופים ללא הפסד, לזנק בתוך חודשיים מהמקום השביעי לרביעי.

ובכל זאת, הקבוצה המפתיעה מ-2007, שזכתה באליפות וכמעט גם בדאבל, רחוקה 2 נקודות מהפסגה, עם משחקים נגד קוטבוס ובאיירן מינכן במחזור האחרון. מאבק האליפות – שגם ככה יוכרע כנראה רק בפוטו פיניש – יעבור באליאנס ארנה. השאלה היחידה היא האם שטוטגרט מסוגלת להגיע לשם כשהיא תלויה בעצמה.

 

לפי השבועות האחרונים, התשובה בהחלט יכולה להיות חיובית. שטוטגרט מגיעה עם רוח גבית לאחר שפתחה לחלוטין את מאבק האליפות, והחתמתו של באבל לשנתיים נוספות רק מוסיפה שקט למועדון, שקט שלבטח חסר בוולפסבורג ובמינכן.

אבל באבל לא יוצא מגדרו, גם לא אחרי הניצחון הביתי. "שום דבר לא השתנה עבורנו, אנחנו עדיין צריכים לנצח כל משחק", אמר ל-"זון" הגרמני, "נקווה שנוכל להיות מספיק מרוכזים במשחקים שנותרו כדי להמשיך את התנופה".

ומי ימשיך את התנופה אם לא מריו גומס, שהפך לגיבור מקומי עם רביעייה ראשונה בקריירה לפני שבוע. גומס – שכבר מחוזר ע"י ברצלונה לקראת העונה הבאה – כבש שלושער אחד ושלושה צמדים העונה, והוא נמצא כעת במקום השני בטבלת מלך השערים של הבונדס עם 23 שערים, תשעה מתוכם נכבשו בחמשת המחזורים האחרונים.

"כשאנחנו משחקים יחד, הכל יכול לקרות", התייחס סופר מריו לחזרה למאבק האליפות והקפיד לשמור על צניעות, "אני חושב שאנחנו בהחלט יכולים להימנע מהפסדים עד סוף העונה, ולהישאר לפחות במקום הרביעי. מי יודע, אולי גם נעלה כמה מקומות למעלה". תנו לו עוד רביעייה כזו מול באיירן מינכן בסוף החודש, נראה אם גם אז הוא יהיה מסוגל – כמו שאר קבוצתו – להישאר צנוע.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...