אחות שלו: לא רק עמרי כספי מכוון גבוה
לפחות מישהו מביא תארים העונה לבית משפחת כספי. אביב כספי, האחות של, כיכבה בשבוע שעבר בגמר הגביע והוכיחה: בבית הזה עוד ייגזרו הרבה רשתות. "האחות הקטנה", גרסת הפרקט
נדמה כי עד סיומן של ארבעים הדקות, מעמדה היה איתן וברור הרבה יותר. מתפיסתה כ"אחותו של.." בעיני התקשורת, הפכה הנערה הדקיקה והגבוהה ביותר במגרש לאחת המצטיינות בשורות מחזיקת הגביע (חולון ניצחה 69:73).
כל מי שמבין מעט כדורסל היה יכול להבחין מיד כי כספי היא שחקנית מלידה. לא רק הסטטיסטיקה היבשה של משחק הגמר, אותו היא סיימה עם 16 נקודות, שבעה ריבאונדים וחסימה אחת, אלא הלחימה שלה בצבע, ראיית המשחק שלה והאחוזים הגבוהים בהם היא קלעה, הוכיחו כי אין בה גרם אחד של גימיק.
רק הצחוק ששחררה מדי פעם בין מהלך למהלך הסגיר כי עדיין מדובר בצעירה (16.5). אפילו כשאחיה הגדול של אביב, שחקן מכבי תל אביב עומרי כספי, הגיע לאולם והתיישב ליד הוריהם, לא נתנה האחות הצעירה לאיש יותר מדי זמן להביט בו. שתי שלשות רצופות שלה ברבע הרביעי היו אלה שלמעשה סיימו את המשחק והעניקו לבנות חולון את הגביע, תואר ראשון לבית משפחת כספי העונה.
בריאיון טלוויזיוני בסיום - לאחר חיבוק עם האח התומך - כבר הפגינה השחקנית הצעירה שליטה מלאה במלאכת הפרגון והצניעות: "היה לנו משחק מדהים, הכול שטף, לא הייתה הוראה למסור אליי, אבל השחקניות ראו שאני נמצאת במקומות הנכונים ומסרו לי, אני רק שמחה שהזריקות שלי נכנסו".
לאחר מכן, כשהוצע לה הריאיון כאן, היא ביטלה את הרעיון בתנועת יד. "תראיין אותן", היא הצביעה על שתיים מחברותיה. "אני לא מתראיינת". ארבעה ימים לאחר מכן היא כבר קיימה את הריאיון הראשון בקריירה.
כבר כמה שנים עכברי כדורסל הנשים מכירים את יכולותיה הגבוהות של אביב, עבור רבים מהם גם התצוגה בגמר הגביע הייתה לא יותר משגרתית. "הפוטנציאל של אביב אדיר", פסק השבוע מאמנה האישי זיו ארז, וזה הזהיר מיד כי הוא מקווה שבשל גובהה (1.80) שום מאמן לא ידחוף אותה לעמדת הסנטרית וייתן לה לשחק בעמדות המועדפות עליה - 3 או 4, כמו אחיה.
"בכדורסל נערות אין ממש תפקידים מוגדרים", הסכים עמו ליאור פרג, מאמנה של אביב באליצור חולון. "היתרון הגדול ביותר שלה הוא בהגנה משום שהיא מהירה כמו
האופציה להציב אותה בשמירה על הרכזת של הקבוצות היריבות. בכלל, אביב היא שחקנית ההגנה הטובה ביותר בארץ לגילה".
בין כל האנשים שמתרגשים מהכישרון של אביב ניצב גם אחיה. "אני חושב שאביב היא ילדה סופר מוכשרת", סיפר לנו השבוע האח הגאה. היתרון הגדול שלה הוא שהיא בוגרת מאוד ועובדת קשה מאוד
וברמה גבוהה, מגיעה לה ליהנות מהניצחון הזה משום ששנים היא דוחפת את עצמה לכיוון הנכון. גם לאחר פציעה שעברה בברך היא ממשיכה ללכת לאימונים אישיים ולהשתפר".
גם האח סבור שאביב צריכה לשחק יותר בעמדת הרכזת ולצאת מעט מאזור הצבע. "אני חושב שמאמנים צריכים להציב אותה בעמדות 1 או 2 ולא בעמדה 4, שם היא מוצבת מדי פעם כי היא גבוהה יחסית לשאר בנות גילה. אני אישית שמח על זה שהיא עובדת על המשחק שלה בעמדות 1 ו-2 באימונים ומאמין שהעובדה שהיא בחורה צנועה עם ראש על הכתפיים שיודעת ליהנות מהמשחק תוביל אותה קדימה".
העובדה שהוא שחקן עסוק במכבי לא מספקת לו אישור להבריז ממשחקיה של אביב, ולא אחת נצפה עומרי במשחקים של אחותו. "אני עושה את הכל כדי להגיע למשחקים שלה, בעיקר לאלו החשובים, אבל הכול כמובן אם לוח הזמנים מאפשר לי", הוא מודה. למרות כל המחמאות, כספי עצמה נשארת עם שתי רגליה צמוד לקרקע, לעת עתה לפחות.
האמת היא שלפי לוח הזמנים היומי שלה, קשה שלא להישאר עם הרגליים קרוב לאדמה, שכן לצד הפרויקט הגדול של בית משפחת כספי מיבנה, זה שאולי בעוד כמה חודשים ישלח את הישראלי הראשון לליגה הטובה בעולם, מתקיים לו פרויקט מקביל באותה אדיקות ואהבה - טיפוח קריירת הכדורסל של אביב.
מבחוץ נדמה כאילו הכוך המשפחתי שלך היה זה שהוביל אותך לכדורסל, עד כמה יש השפעה לכך שאמך הייתה שחקנית פעילה ושני אחייך שיחקו כדורסל בנעוריהם?
"בטוח יש השפעה, אבל אני לא תמיד רציתי לשחק כדורסל", היא אומרת לי בפתיחת פגישתנו, כשאמה יושבת מולה, דואגת שהתקשורת לא תהיה עוינת. "בהתחלה בכלל רקדתי ושחיתי, אבל כנראה בבית כזה, כשאימא היא מהתחום ושני אחיי עוסקים בו בצורה פעילה, קל מאוד להידבק בחיידק. אני הבנתי כבר בגיל צעיר שקשה להיות במשפחת כספי בלי לשחק כדורסל אז התחלתי", היא מנסה להסביר.
לרגע היא מחליפה מבט עם אימא, כאילו מחפשת אישור כדי להגיד את המשפט הבא. "כשהייתי קטנה, בסביבות גיל חמש או שש, הייתי בכלל רוקדת ושוחה, האמת היא שנדמה לי שהייתי בכל חוג אפשרי לפני שפניתי לכדורסל, עד היום אני חושבת שאימא שלי הייתה מעדיפה שאני ארקוד או אשחה, אבל זה רק כי היא מפחדת שאני אפצע שוב. בכיתה ח' נפצעתי ברצועה הצולבת בברך, ונראה לי שכאימא היא חוששת ששוב אחווה כאב דומה".
בכיתה ו' נפל הפור לטובת הכדורסל, אז הצטרפה לפרויקט המצוינות לכדורסל נשים בחולון. ההורים הבינו כי מתחת לקורת הגג שלהם גדלים זה לצד זה שחקן כדורסל ושחקנית כדורסל מבטיחים, ונרתמו מיד למשימה. הוריה של אביב, בדיוק כמו אצל האח, הם ציר מרכזי בהתפתחות הקריירה של הילדה. שניהם מסיעים אותה יום יום מיבנה לחולון כדי שהיא תפקוד את האימונים של הקבוצה, ומדי סוף שבוע מקפיצים אותה לאימוני נבחרת הקדטיות.
בין לבין ישנו גם חוג האתלטיקה שהיא משתתפת בו בעיר הולדתה, ועוד מאמן אישי אחת לשבוע. בזמן הפנוי המועט שלה היא גם מוצאת מקום לחברות ("רובן מהכדורסל או חברות ילדות, אין מה לעשות"), ועסוקה - כמו כל בנות גילה - בבגרויות הקרובות ובעניינים של בינו לבינה.
זה נראה כאילו את נמצאת בדרך הבטוחה להיות שחקנית ישראלית משמעותית, מה השאיפות לעתיד?
"השאיפות שלי ברורות למדי: אני מקווה שעם הזמן אעלה לקבוצת הבוגרות של אליצור חולון, שזו קבוצה ששמה לה למטרה לפתח כדורסלניות ישראליות צעירות, והרצון שלי הוא להפוך לשחקנית חשובה בקבוצה, ומשם אגיע לקבוצה באירופה. כמובן אחר כך השמים הם הגבול, החלומות שלי זהים לאלו של אחי, בסופו של דבר החלום הוא לשחק ב- WNBA".
אלו יומרות גבוהות. יש שחקן או שחקנית שאת מעריצה, מישהו שאת רוצה לדמות לו בעתיד?
"אני לא מאמינה במונח 'הערצה', אבל אני בהחלט יכולה לומר שאני מעריכה את מייקל ולברון ג'יימס. לברון ג'יימס משחק בעמדה שלוש כמוני, ומייקל היה השחקן הכי גדול בעולם, אני מנסה ללמוד משניהם תנועות מסוימות בחדירה שלהם לסל".
מבית משפחת כספי עולה ניחוח אמריקני טיפוסי, מהשער הגדול שמקדם את פני הבאים בכניסה, הסל הממוקם בקצה החניה היתומה לרכב, דרך העיצוב הפנימי האלגנטי. רק הברביקיו ודגל הפסים וכוכבים חסרים כדי שנוכל להתבלבל סופית, במקומם עדיין תלויים להם צמד דגלים כחול לבן על אחד מדופנותיו, זכר ליום העצמאות שהיה פה לפני רגע.
"את יכולה להטביע בסל רגיל"? אני מנסה לאתגר כשאנחנו פונים עם הצלם לסל שבחצר הבית. "העונה עוד לא ניסיתי לעשות את זה במשחק רשמי, אבל אני מתאמנת על זה, ומאמינה שגם זה יבוא לאט לאט", היא מבטיחה.
אם כבר אמריקה, האמת היא שייתכן כי בקרוב מאוד תעלה משפחת כספי למטוס אל מעבר לים, הכול כמובן תלוי בדראפט ה-NBA שייערך שם בעוד חודשיים. על פי הערכות שפורסמו לאחרונה, האח אמור להיבחר לקראת סוף הסיבוב הראשון.
"אנחנו חיים במתח מסוים", הם מודים, לא יודעים היכן יגורו בעוד כמה חודשים, האם יישארו ביבנה או אולי מעבר לאחת מהערים הגדולות בארצות הברית. "בעזרת השם אני מייחלת שאחי ילך ל-NBA עונה הבאה, ואז אצטרך למצוא תיכון באותה עיר כדי להמשיך ולשחק כדורסל", היא חצי מתפללת חצי מעדכנת. "אם בסוף עמרי לא יצא לחו"ל, אז אני מאמינה שאשאר בחולון ואתפתח משם".
לפי דעתך, מה הסיכויים של עמרי להיבחר בסיבוב הראשון ולזכות בחוזה מובטח?
"בתור אחותו אני מאמינה שהוא ייבחר במקום הראשון, אבל אם נהיה ראלים, אולי יש איזה 14 שחקנים שייבחרו לפניו, אז נסגור על המקום ה-15? כל מה שהוא צריך לעשות בשביל שזה יקרה זה להמשיך לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב עכשיו. אני מאמינה בו מאוד, ויודעת שהוא יצליח".
עם יד על הלב, ככדורסלנית, זה קשה להיות האחות של עמרי?
"ממש לא, אני לא מרגישה שזה מפריע לי, זה שאני אחותו לא אומר שאני צריכה לשחק כמוהו, אנחנו בסך הכול אחים. ברור שאנחנו שנינו מאותו התחום ולכן יש לנו שיחות שקשורות למשחק. לפני הגמר למשל הוא בא וניסה להרגיע אותי כשהוא אמר לי שאני צריכה לראות בזה בסך הכול עוד משחק. אבל אני חושבת שאין משהו בעובדה שאנחנו אחים שגורם לי איזושהי בעיה".
איך מסתדרים שני אנשים ספורטיביים כל כך בבית אחד? יש לכם תחרויות פנימיות ביניכם כל הזמן?
"אנחנו תחרותיים, אבל לא בקטע של מי ינקה את הבית מהר יותר. לפני כל עונה ועונה אנחנו מתאמנים פה בחצר ביחד. עושים אימוני כושר ודברים כאלו. פעם, כשהיינו קטנים יותר, היינו משחקים ביחד "חיובים" בסל שבחצר, אולי בגלל זה יש לנו אפילו אותה זריקה. אנחנו שנינו מוציאים את הכדור מצד הגוף ולא מלפני הפנים, כולם אומרים את זה. לצערי, עכשיו לעמרי אין הרבה זמן לשחק אתי כמו פעם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם