הכי גרועים שיש: על נבחרת אנגווילה
תבוסה 0:16 לאל סלבדור, ליגיונרים שמשחקים בליגה השישית באנגליה ונוכחות קבועה בתחתית הדרוג של פיפ"א . מאוכזבים מהמשחקים מול יוון? הכירו את נבחרת הכדורגל החלשה בעולם
"לא התקדמנו במילימטר מאז מקסיקו", זורק האחד, "התקדמנו? הלכנו אחורנית", עונה השני, וכמובן "לא נקבל שוב בית כזה קל", שהוא המשפט שחוזר על עצמו הכי הרבה.

המשפט האחרון דווקא נאמר ברצינות, וזו מדגישה לנו שאולי היכן שהוא באמת התחלנו להאמין-להאמין ללוזון, להאמין בעצמנו להאמין לדירוג הנבחרות המצחיק של פיפ"א, זה שעד לפני שבועיים מיקם אותנו גבוה הרבה יותר משווייץ או מיוון.
אחרי שבוע של רחמים נכנסתי לאתר פיפ"א, סתם כדי לצאת מהביצה ומהבאסה. איך עושים זאת אתם שואלים? העניין פשוט, הולכים לדף הדירוג ולוחצים על החץ עד למטה כדי לראות את צרותיהן של נבחרות אחרות. מדובר בתרגיל נפלא של עבודה עצמית לשיפור מצב הרוח. שם, בקצה הרשימה, בין סן מארינו חביבתנו למונסראט, ניצבה לה אנגווילה, נבחרת שסיימה את דרכה באזור הצפון אמריקני של המוקדמות כבר לפני חודשיים לאחר שהובסה 16:0 בסיום שני משחקי הסיבוב הראשון מול אל סלבדור.
תחושת הנחמה הקלה שעברה בגופי הביאה את ידיי אל הטלפון ולשיחה טרנס-אטלנטית עם לא אחר מהאבי לוזון המקומי שלה, הלוא הוא ריימונד גישארד, יושב ראש התאחדות הכדורגל של אנגווילה. ליתר דיוק, ואם ניצמד לאמת, זה לקח לי יותר משיחת טלפון אחת עד שהגעתי ליושב ראש ההתאחדות.
"מר גישארד הוא איש עסוק מאוד", סיפרה לי מזכירתו במבטא אמריקני כבד. כמה עסוק כבר יכול להיות יושב ראש של התאחדות כה זעירה חשבתי ביני לבין עצמי לפני שעניתי, אך בטרם הספקתי להוציא הגה הסבירה מזכירתו: "בבקרים מר גישארד נמצא בבית הספר". "בבית הספר" ? עניתי בפליאה, "כן הוא האחראי למבנים הציבוריים במדינה", היא סיננה.
האי אנגווילה, השוכן באמצע הים הקריבי, קצת מתחת לפורטו ריקו, נחשב גן עדן של ממש בעיני תיירים רבים שמגיעים למושבה הבריטית. מדובר ב-91 ק"מ שהוא משתרע עליהם, אשר התברכו בחופים אקזוטיים שמפנקים את העין ובמי ים ירוקים כחולים שמרעננים את הגוף. קשה להאמין שבתוך הפסטורליות הזו מתקיימת לה ליגת כדורגל מלאה רגש ועצבים, אך 13 אלף תושבי האי, המתפרנסים בעיקר מתיירות הפנים, מקדישים את ימי שבת למשחק האהוב בעולם.
"אנחנו עדיין לא הספורט מספר אחת באי, אבל אנחנו בדרך לשם", סיפר לי השבוע גישארד לאחר שסיים את עבודת היום שלו
אנחנו הבנו רק לאחרונה שככל הנראה גם את המונדיאל הקרוב בדרום אפריקה נראה בטלוויזיה. לעומתנו, באנגווילה ידעו זאת עוד בחודש מרס 2008, אז כאמור הובסה הנבחרת הלאומית על ידי אל סלבדור.
להפסיד 0:16 זה בטח לא נעים, והעובדה שהקהל ודאי מכיר את השחקנים אישית ודאי לא השפיעה לטובה. איך קיבלו את התבוסה במדינה?

היושב ראש חשש כל כך מהתגובה להפסד הצורב, שהוא אפילו מיהר לתחנות הטלוויזיה והרדיו המקומיות וניסה להרגיע את הרוחות. "שבתי והסברתי לתושבי האי שמדובר במשחק של חצי מקצוענים מול שחקנים מקצוענים. מה, הם חשבו שיהיה לנו קל מול אל סלבדור"? חוץ מהרגעת הרוחות, גישארד גם פעל בזריזות כדי לתקן את הנזקים בנבחרת. תחילה הוא פיטר את מאמנה האנגלי סקוט מקארתני ומינה את מאמן נבחרת הנשים הלאומית קולין ג'ונסון לתפקיד.
השינוי הפרסונלי על הקווים עזר במשחק השני לפי דעתך?
"ברור. לא רק שהשחקנים התאמנו לקראת המשחק ולמדו את אל סלבדור, אלא שגם שיחקנו הרבה יותר טוב", הוא מסביר.
במשחק הגומלין שנערך לעיני 22 אלף צופים באצטדיון בוושינגטון, ארה"ב הפסידה אנגווילה רק 0:4, ורבים מתושבי המדינה רואים בהפסד זה את אחד ההפסדים המכובדים ביותר שהיו לה בשנים האחרונות. "במשחק השני תקפנו את השער של היריבה כמה פעמים, ואף שמרנו על שער נקי במשך שישים דקות!" מנסה גישארד לשמר לדיון על התבוסה אופק חיובי. "אישית, אני שמח כי הבטחתי בדבר שינוי לטובה בנבחרת התקיימה, האוהדים אהבו את איך ששיחקנו, ואפילו שחקני אל סלבדור החמיאו לנו בסיום".
עבודה לא קלה יש לגישארד, בן המקום, בעל עבר משפחתי בצרפת, אשר קיבל את תפקיד יושב ראש ההתאחדות כמינוי פוליטי של המושל האנגלי באי אלן האקל. שיחת הטלפון שלי הצליחה להפתיע אותו, ובין תשובותיו הוא מנסה להביע התעניינות במה שנעשה בכדורגל הישראלי, אך נכשל שוב ושוב. אולי ההתעניינות הזו מעט מזויפת, אני חושב לעצמי, אולי מקורה בניסיון להסתיר סוג של תחושת חוסר אונים בנוגע לכדורגל המקומי.
קצת קשה להרכיב נבחרת לאומית סבירה כשהמאגר הראשוני שלך מסתכם ב-13 אלף אנשים שמחציתם נשים?

בשנתיים האחרונות גישארד מנסה לעזור להתפתחות הכדורגל המקומי בכל דרך אפשרית. לאחר שקיבל היושב ראש הנמרץ 400 אלף דולר מפרויקט גול של פיפ"א (פרויקט שפיפ"א מסבסדת בו בניית מגרשי כדורגל במדינות נחשלות) הוא הצליח לגייס עוד כשני מיליון דולר מאנשי עסקים מקומיים, ולהתחיל לבנות את האצטדיון הלאומי החדש שעליו יהיה מגרש האימונים הראשון מסוגו באי. לדבריו, האצטדיון אמור להיות המבנה החדיש ומודרני ביותר באי. גישארד מקווה כי בעזרת בניית האצטדיון יידבקו עוד ילדים מקומיים בחיידק הכדורגל.
אך לא רק במגרש המקומי משקיע היושב ראש; בשנתיים האחרונות החלה ההתאחדות המקומית להשתמש בקשריה עם המולדת בריטניה, ושלחה לא פחות משישה שחקנים לאנגליה כדי ללמוד לתואר ראשון ולשחק בליגה השישית של התאחדות הכדורגל האנגלית. בראין אוקונר ובני הדודים ג'רמיין ורומל גראבס משחקים לדוגמה בסאלו טאון מהליגה הראשונה במחוז הדרומי.
"הרעיון הוא שהם יזכו לשפר שני דברים בבת אחת - גם ישחקו כדורגל ברמה גבוהה קצת יותר מכאן וגם ילמדו תואר", מסביר גישארד. "הם מתאמנים שלוש פעמים בשבוע, ואף לומדים הכול על כדורגל, כולל קורס מאמנים כדי שיוכלו ללמד את הצעירים שלנו כיצד לשחק את המשחק בעתיד, וביומיים הנותרים של השבוע הם לומדים לתואר ראשון לפי בחירתם".
קברניטי הכדורגל של אנגווילה לא עוצרים רק שם. אחת המטרות של גישארד וחבריו היא למצוא למי מבין השחקנים המקצוענים באנגליה יש היסטוריה משפחתית שמובילה אותו לאי השקט ולנסות לצרפם לנבחרת הלאומית. "כרגע אנחנו בודקים משהו בנוגע לאחד השוערים בסגל של פולהאם. אם זה יצא לפועל, ייתכן שסוף-סוף יהיה לנו שחקן מקצועני בסגל", הוא מכריז.
נדמה שאתם נמצאים בדרך הארוכה אך הנכונה להתקדמות. מה השאיפות הבאות, העפלה למונדיאל ברזיל 2014?
" לא ממש, אבל אנחנו מנסים לעשות את הכול לאט, ואם הכול ילך כשורה, אז אני מקווה שנעבור את השלב הראשון במוקדמות הבאות. הרבה לפני זה יש לנו את המוקדמות לגביע הקונקאפ, שאליו אף פעם לא העפלנו".
נבחרת הגברים של המדינה לא ממש הצליחה לעלות לגביע העולמי. לעומת זאת, נבחרת הנשים עד גיל עשרים כבר הצליחה לסובב כמה ראשים בזכות ניצחונות על יריבות כמו הונדורס וברמודה. השאיפה של גישארד היא שהנבחרת הזו תהיה הנציגה של אזור צפון ומרכז אמריקה בגביע העולמי שייערך בגרמניה 2011 או בטורניר שיבוא אחריו ב-2015.

"נבחרת הנערות שלנו מורכבת מעשרים בנות 14 אשר בהחלט נהיו שיחת היום באי. יש להן כישרון גדול, והן בהחלט יכולות להגיע למונדיאל הנשים בעוד שש שנים, אם לא למונדיאל הקרוב". לרגע אחד הוא שותק ואז לובש על עצמו את תדמית אבי לוזון: "אתה יודע מה, אנחנו נהיה בגרמניה 2011", הוא מכריז.
קל מאוד להיות מוקסם מהדיבור שלו על נבחרת הנערות, אך לא לשם כך נערכה השיחה הזו, אני מנסה להחזיר אותו לעניין שלשמו הורמה השפופרת במזרח התיכון. "אתם מדורגים במקום ה-202 בעולם , עם סן מרינו", אני אומר לו וזורק: "אולי כדאי שתשחקו מולם. הרי אם תנצחו, תעלו כמה שלבים בדירוג. באותו הרגע מתגלה הקשר העמוק בין הכדורגל הישראלי לכדורגל האנוואלזי, זה הנשען על ביזוי שיטת הדירוג השכונתית של פיפ"א.
"דירוג פיפ"א הוא בדיחה" אומר גישארד, "איך יכול להיות שאנחנו במקום ה-202 אם מונסראט גם באותו מקום ואנחנו ניצחנו אותם הרבה מאוד פעמים בשנים האחרונות? איך יכול להיות שאיי סנט. וינסנט שניצחו אותנו רק 1:3 מדורגים במקום ה-151. מה, יש פער כזה גדול בינינו? לא נראה לי".
רגע אחרי שהוא מסיים את השיחה הלבבית בינינו בעילה שהוא ממהר לישיבה בתיכון המקומי, אני מוצא את עצמי יושב וחושב. כנראה לא משנה באיזה מקום אתה מדורג בדירוג הארור הזה של פיפ"א, תמיד יהיו לך תלונות. לפחות באנגווילה לא היו עשרות קרני לייזר במשחק האחרון.








נא להמתין לטעינת התגובות






