העשירייה החמישית: השאלות הבוערות לקראת פלייאוף 2009
את מי יעודד מגריידי על הספסל, כמה חשובים קווין גארנט ואנדרו ביינום, מי הקבוצה הכי מיותרת בפלייאוף ומי יגיעו לסדרת הגמר? רגע לפני שהכל מתחיל, צוות nrg מעריב מתכנס לדיון עד קריאת שמע של שחרית. שמונה סדרות, שתי שאלות בונוס. פרויקט סיכום העונה, כתבה חמישית ואחרונה
ערן: עררררב טוב לכם, ערב טוב! איזו תכנית נפלאה יש לנו הערב. רגע, יש כאן אוהדי סיקסרס בקהל? אה, אולי הם יהנו פחות. תגידו לי, מה זה השטויות האלה פילדלפיה? משלמים לבנאדם 82 מיליון דולר בשביל שדווקא בלעדיו הקבוצה תצליח יותר? זה אומר שאלטון בראנד עומד לשבור את שיא שוד המיליונים בכל הזמנים של אברהם הירשזון! (סטגדיש!).
לא חבל לבזבז את הסיקסרס על אורלנדו? לא עדיף כבר להחליט לתת לפניקס וויילד קארד, על סעיף "בידור עד אין קץ במשך חמש שנים", ולשלוח את שאק לעוד קרב נגד הווארד וסטן "מאסטר אוף פאניק" ואן גאנדי, ואת גראנט היל אחרי עונת 82 משחקים ראשונה בקריירה לסגור מעגל מול הקבוצה בה כמעט גמר את הקריירה? דייויד סטרן, הכפפה אצלך.
גל: "יש לכם חלומות גדולים, אתם רוצים תהילה, ובכן תהילה עולה, וכאן תתחילו לשלם, בזיעה" – חמוש בגישה הזאת בדקתי איזו קבוצה לא הזיעה בדרך לפלייאוף, איזו קבוצה צריכה לשלם, והזרקור נפל על היוטה ג'אז שצלעו לסיום עונה של שבעה הפסדים בתשעת המשחקים האחרונים (סוג של עונש הם כבר קיבלו, בדמות הדחה בסיבוב הראשון מול הלייקרס).
המחליפה יכולה להיות רק אחת. שאק נגד קובי, כמחווה אולי לעונה הגדולה האחרונה של הביג קקטוס. הרבה דם רע זרם בין הצמד הזה ולמרות הפיוס הקיטשי עד מאוד באולסטאר האחרון, סדרת פלייאוף יכולה לחשוף את כל מה שמבעבע מתחת לפני השטח. כששאקיל במוד אינטנסיבי שכזה, משעמם לא יהיה. סביר שאפילו יהיה משעשע. עד מאוד.
2. קליבלנד (1 במזרח) – דטרויט (8). בעונה הרגילה: 1:3 לקאבס. המשחקים, בשיטת 2-2-1-1-1, בלילות של: 18.4, 21.4, 24.4, 26.4, 29.4, 1.5, 3.5. השאלה: את מי היית משאיר מהקבוצה הנוכחית של דטרויט בקיץ הקרוב?
גל: כמו ששמתם לב השאלה מתמקדת בקיץ, לכן ניתן להבין מה הסיכויים הצפויים לדטרויט מול קליבלנד. האימרה הידועה של מתכנתים באשר הם היא: אם זה עובד, עזוב אותו. בדטרויט ברור ששום דבר לא עובד וזמן התיקונים הגיע.
ערן: חוץ מאייברסון, הייתי מוריד עוד כמה. הקבוצה הזו כבר לא תגיע רחוק יותר מסיבוב ראשון, והגיע הזמן לבנות אותה סביב המילטון, פרינס והצעירים. מייקל קארי יכול להישאר לעונה הבאה, שתהיה עוד יותר מתסכלת ותסתיים בלוטרי, אבל לפחות
הפיסטונס מכירים את המסלול של ירידה לצורך עלייה. הם יצטרכו לעבור אותו שוב, ויגיעו לקיץ 2010 עם המון כסף פנוי וצעירים שכבר התחילו להמריא. ראשיד וואלאס ואנטוניו מקדייס, בינתיים, יוכלו ללכת לסיים את הקריירה במקומות בהם צריכים אותם באמת (אישית, הייתי שולח את ראשיד לבולס ואת מקדייס לפניקס, אבל שיעשו מה שבא להם).
ההימורים. גל: בזכות הגאווה, הפיסטונס יקחו את משחק 3 וזהו. 1:4. ערן: הקאבס לוהטים מדי. 0:4.
3. בוסטון (2) – שיקאגו (7). בעונה הרגילה: 1:2 לסלטיקס. המשחקים, בשיטת 2-2-1-1-1, בלילות של: 18.4, 20.4, 23.4, 26.4, 28.4, 30.4, 2.5. השאלה: כמה רחוק הסלטיקס יגיעו ללא גארנט?
ערן: התשובה יכולה להפתיע כמה אנשים – לדעתי, עד גמר המזרח. גארנט סיפק לסלטיקס העונה 15.8 נקודות, 8.5 ריב', מנהיגות וניסיון, ואת ההתלהבות הקבועה בהגנה. את ה-15.8 וה-8.5 ביג בייבי דייויס וליאון פואו, עם מייקי מור, יכולים לספק. מנהיגות וניסיון יש לפירס, לריי אלן ולאדי האוס. ההגנה מתחת לסלים היא הבעיה, וגם מה שיביא לנפילתם.
גל: אנחנו כבר יודעים שללא גארנט דני איינג' הגיע לבית חולים עם התקף לב קל. אם נלך בכיוון הקרדיולוגי, הרי שהאובדן של גארנט הוא התקף לב מאסיבי, כשהחולה מחובר למכונות והשאלה היחידה מתי ישלפו את התקע מהקיר.
גארנט היה לסלטיקס הרבה יותר מאשר הסטטיסטיקות היבשות, ואפילו יותר מאשר שר ההגנה בהגנה הכי טובה בליגה. האינטנסיביות המטורפת של הכרטיס הגדול היא שהניעה את הסלטיקס קדימה, המנהיגות בחדר ההלבשה איפשרה לפירס לעשות מה שהוא עושה הכי טוב ופשוט לשחק, בלי לדאוג לשאר חברי הקבוצה. את שיקאגו הסלטיקס צריכים ויכולים לעבור, אבל ללא הלב והנשמה, המג'יק (עם בעיות פציעות משלהם) אמורים להודיע לרופאים שאפשר לנתק את המכונות.
ההימורים. ערן: הבולס בהחלט יכולים להיות האטלנטה של 2008. 3:4 לסלטיקס. גל: פירס ואלן יהיו גדולים על ההגנה של הבולס ורונדו יחנוק את רוקי השנה רוז. 2:4 לסלטיקס.
4. אורלנדו (3) – פילדלפיה (6). בעונה הרגילה: 0:3 למג'יק. המשחקים, בשיטת 2-2-1-1-1, בלילות של: 19.4, 22.4, 24.4, 26.4, 28.4, 30.4, 2.5. השאלה: אורלנדו מג'יק, מועמדת לגיטימית לאליפות?
גל: מכירים את ההנחה שקבוצה שחיה על הג'אמפ שוט, גם תמות בשלב מסוים על הג'אמפ שוט. אם לא, קחו את צד ב' של דיסק "הרגעים היפים ביותר של סטיב נאש ופניקס סאנס", עם ההפסדים לסן אנטוניו ולדאלאס, וגלו גם אתם את האור. אז סגרנו את הסיפור של המג'יק? אויש, תנוחו.
נכון, התקפת המג'יק בנויה על רשארד לואיס והידו טורקוגלו (שמועה מספרת שאורן זריף קיבל טלפון נואש מאורלנדו כדי להעביר קצת אנרגיה חיובית לשני הפורוורדים הפצועים) ועל שלשות, אבל יש עוד פקטור: סופרמן. האיש הגדול מחזיק את הגנת המג'יק, לוקח המון אנרגיות מהגנת היריב ונותן כוח אש מבפנים שמאזן את קלעי החוץ. עם הפציעה של גארנט, נותרה רק קליבלנד כיריבה לתואר, בימים שהשלשה נופלת הכל יכול לקרות, וכידוע, קריפטו-נייט לא יהיה שם בכדי להפריע. לגיטמיים לחלוטין.
ערן: עם ג'אמיר נלסון, הייתי צועק "יססס!", משל הייתי ביג טוני בפרסומת לצד יעל פוליאקוב. בלעדיו, אפשר ללכת על "כנראה" דיפלומטי ולא מחייב. דווייט הווארד הפך את אורלנדו לכוח אדיר במזרח, הם כבר לא תלויים רק בהתקפה וכשצלפי השלשות שלו נכנסים לזון, אללה יוסתור.
אבל כל עוד סקיפ אלסטון הוא האיש שמוליך את הכדור, ולצדו בקו האחורי משחק רוקי (קורטני לי, למרות היעילות וההגנה המרשימה), לא הייתי סומך על כך שקבלת ההחלטות שלהם בקלאץ' תהיה ברמה של מועמדת. סטן ואן גאנדי ראוי לתואר מאמן העונה, אבל הקבוצה שלו מגיעה לפלייאוף בכושר בינוני למדי. מזל שזו רק פילדלפיה בסיבוב הראשון.
ההימורים. גל: 1:4 זריז למג'יק, והלאה לבוסטון. ערן: בפילי עוד לא נולד המנוול שיעצור את סופרמן. 1:4.
5. אטלנטה (4) – מיאמי (5). בעונה הרגילה: 1:3 להוקס. המשחקים, בשיטת 2-2-1-1-1, בלילות של: 19.4, 22.4, 25.4, 27.4, 29.4, 1.5, 3.5. השאלה: האם שחקן אחד יכול לעמוד מול קבוצה שלמה?
ערן: ברוב המקרים, לא. כשהמקרה הוא דוויין ווייד, אלוף NBA לשעבר, אלוף אולימפי, מלך סלים, מועמד ל-MVP, אחרי עונת אול-אראונד מהגדולות בהיסטוריה – וקבוצה חביבה ומוכשרת אבל די צעירה ברובה, בצד השני – אפשר לומר שכן.
ווייד אכן ממקד את רוב תשומת הלב, אבל יש לו כמה חבר'ה שאפשר לסמוך עליהם בעת צרה. יודוניס האסלם הוא מניה די בטוחה מתחת לסלים, מייקל ביזלי הולך ומשתפר ואולי אפילו ג'רמיין אוניל ייזכר שפעם הוא היה שחקן. בעונה הרגילה ההוקס הגבילו את ההיט עם ווייד ל-83.7 נקודות למשחק בלבד מולם. אבל הפלייאוף הוא לא העונה הרגילה. הפלייאוף הוא הזמן של אנשים כמו ווייד.
גל: מייק ביבי, ג'ו ג'ונסון, מרווין וויליאמס, ג'וש סמית' ואל הורפורד הם אולי לא שמות שגורמים לכם להתעורר בשלוש בבוקר, ללחוץ על השלט ולגלות ששוב מתוך שינה, במקום להדליק את הטלוויזיה, הגברתם את הווליום של המערכת למקסימום והערתם את כל השכונה. אבל הם מהווים את אחת מהחמישיות היותר מאוזנות שיש ל-NBA להציע. מהצד השני מדובר בצוות מסייע שחלקו היה מרגיש בנוח גם במדי קרית אתא, אז איזה סיכוי יש בדיוק למיאמי?
33.7 נק', 7.9 אס' ו-5.3 ריב' בחודש מארס, למשל, יכולים לגרום להרהור נוסף. שלושה משחקים מעל 50 נק' בהחלט יכולים לגרום לרעד בלתי נשלט והזעה מוגברת. משחקים של 48 נק' ו-12 אס' מעידים שפלאש יכול גם לגרום לצוות הלא מסייע שלידו להיות אפקטיבי, כשהוא מפרק את היריבה בעצמו תוך כדי. ווייד הוא אחד ממשולש כיום בליגה, כשקובי ולברון הם הצלעות האחרות, שאסור להמר נגדו. אטלנטה תלמד זאת בדרך הכואבת.
ההימורים. ערן: משחק 7, שוויון 85:85, כדור אחרון של ההיט. תמשיכו לבד. 3:4 לווייד. גל: 35 נקודות בממוצע למשחק, התפוצצות אחת עם 45 פלוס, 2:4 להיט, ופלאש מחכה לחברו הטוב לברון.
6. לייקרס (1 במערב) – יוטה (8). בעונה הרגילה: 1:2 ללייקרס. המשחקים, בשיטת 2-2-1-1-1, בלילות של: 19.4, 21.4, 23.4, 25.4, 27.4, 30.4, 2.5. השאלה: עד כמה אנדרו ביינום באמת קריטי עבור הלייקרס בפלייאוף 2009?
סביר להניח שלחזור לגמר ה-NBA הלייקרס יכולים גם ללא הסנטר שלהם, אבל יכולת החסימה, הפיזיות והנוכחות בצבע של ביינום היא ההבדל בין אליפות לעונה שאף אחד לא זוכר.
ערן: זה לא שהלייקרס לא מסוגלים לנצח בלי אנדרו ביינום, אבל איתו, בכושר טוב, הם ממש מפחידים. איתו, זו קבוצה שמסוגלת בכל רגע נתון להעמיד על המגרש שני גבוהים, לפחות, שמכירים זה את זה על עיוור, מוסרים היטב ולא מאפשרים להגנות שממול להתמקד רק בקובי בראיינט. איתו, הם יכולים לנסר באין מפריע גארדים שחודרים אליהם לסל ומצליחים להגיע לטבעת בלי חשש מעבירות. איתו, ללייקרס עשוי להיות את אלמנט הרוע שחסר להם בגמר של העונה שעברה.
ההימורים. גל: קובי עושה את הצעד הראשון לאליפות ב-1:4. ערן: עדיין מתקשה להאמין שקבוצה של ג'רי סלואן תלך הביתה ללא קרב. 1:4, אבל לא מהסוג הקל.
7. דנבר (2) – ניו אורלינס (7). בעונה הרגילה: 2:2. המשחקים, בשיטת 2-2-1-1-1, בלילות של: 19.4, 22.4, 25.4, 27.4, 29.4, 1.5, 3.5. השאלה: בידי מי היית שם את הכדור האחרון, צ'ונסי בילאפס או כריס פול?
ערן: אפשר לענות "שניהם"? מי כתב את השאלות האלה? למה הוא כזה לא הוגן? למה אני מתנהג כמו סכיזופרני? קודם כל, שני אלה מדורגים אצלי 1-2 בקבלת ההחלטות בקלאץ' בין הרכזים בכל הפלייאוף הנוכחי. ביניהם צריך לבחור אחד, אמרתם? אי אפשר היה לשאול, נניח, מה מהקעקועים של כריס אנדרסן הכי מכוער? קשה איתכם.
גל: מיסטר ביג-שוט בכבודו ובעצמו, או השחקן הכל כך מהיר עד שאי אפשר אפילו להדביק לו כינוי? לפני 5 חמש עונות התשובה הייתה ברורה (כריס פול לא שיחק ב-NBA, כאילו דהה) ואפשר לדבר מפה ועד הודעה חדשה על המהפך המאמממממם שצ'ונסי העביר לצ'כונה שבדנבר, אבל הקול שלי הולך לקטר הקטנטן שיכול. Yes, he can.
המנהיגות, הניסיון והקשיחות המנטלית של בילאפס תפורים על דנבר כפי שאולי אף רכז לא תפור, ואובדן הדרך בדטרויט מראה דברים שמעבר לסטטיסטיקה. אבל פול כיום הוא השחקן שהכי מפחיד אותך לראות עם הכדור בכל שלב, כולל בסיום, למעט שלושת הגדולים. כלומר, אם הצלחת לראות את פול גם לפני ההילוך האיטי.
ההימורים. ערן: חראם על כריס פול. 3:4 לנאגטס. גל: התפרצות זעם אחת של ג'ורג' קארל, שיחת נפש אחת מצד בילאפס, יתרון ביתיות ושבעה משחקים יעבירו את דנבר שלב. 3:4.
8. סן אנטוניו (3) – דאלאס (6). בעונה הרגילה: 2:2. המשחקים, בשיטת 2-2-1-1-1, בלילות של: 18.4, 20.4, 23.4, 25.4, 28.4, 1.5, 3.5. השאלה: האם זה הוגן ששחקני חמישייה לגיטימיים משתלטים על תואר השחקן השישי של העונה?
גל: ג'ייסון טרי צפוי לקבל את תואר השחקן השישי, אחרי שמאנו ג'ינובילי (פצוע העונה) זכה בתואר בעונה הקודמת, וטהרני הכדורסל נזעקים – זה תואר לשחקני ספסל, ולא לשחקני חמישייה עם דקות של חמישייה, שהמאמנים מעדיפים להעלות מהספסל!
ערן: כמו שמלמד אותנו העולם שמסביבנו שוב ושוב, לייף איז א ביץ'. מכיוון ששחקני NBA הם עדיין לא רובוטים (אם כי בעניין לברון נחזור אליכם בהמשך) האנשים האלה צריכים לנוח, וכשאנשים צריכים לנוח, מישהו צריך לעלות במקומם ולקלוע.
טרי ומאנו נותנים בעקביות, בשנים האחרונות, זריקות מרץ מהספסל לקבוצה שלהם, ושיכללו את תפקיד השחקן השישי – גאנר לדקות הקשות, שנמצא על המגרש גם בקלאץ' – לכדי אמנות. עובדה שגם מאמנים אחרים משתמשים בשיטה הזו, ועובדה שזה פועל. אם מה שקורה זה שאנחנו נאלצים לחזות בשחקנים כמו שני אלה, לצד ברבוסה, קירילנקו, אודום ואחרים, מתמודדים על תואר בודד, אז נו, העולם ידע צרות גדולות מאלה.
ההימורים. גל: חצי טימי דאנקן וללא תחרות ממאנו, יאפשרו לטרי ונוביצקי לעבור ב-2:4. ערן: טימי או לא טימי, מאנו או לא מאנו, היריבות הזו גדולה מכדי להסתיים בששה משחקים (ותרשמו עוד סל ניצחון של רוג'ר מייסון). נוביצקי ייקח את השביעי על אדמת האלאמו, 3:4 למאבס.
9. פורטלנד (4) – יוסטון (5). בעונה הרגילה: 2:2. המשחקים, בשיטת 2-2-1-1-1, בלילות של: 18.4, 21.4, 24.4, 26.4, 28.4, 30.4, 2.5. השאלה: בעד מי יהיה טרייסי מגריידי?
ערן: אחת המלים שהכי חבל שלא המציאו להן מקבילה עברית הולמת היא "טריקי". זו, רבותי, שאלה טריקית. מצד אחד, ברור שאם הרוקטס עוברים, כולם ידברו על איך החיסרון של מגריידי עוזר להם. וכבר ברור לכולם שהחיסרון של מגריידי עוזר להם. למעשה, כנראה שגם למגריידי עצמו. כך שעל פניו, יש לו את כל הסיבות לתלות בחדר פוסטר של ברנדון רוי, וגם זה רק בגלל שאף אחד לא מוציא פוסטרים של ג'ואל פריזבילה. אולי אם הרוקטס יודחו, לא ידברו עליו כל כך הרבה.
אבל לצד האחד יש גם צד שני. אם הרוקטס, שהובילו ב-14 ברבע השלישי של משחק שיכול היה להעלות אותם למקום השני במערב בערב האחרון של העונה, מפסידים שוב בסיבוב הראשון, והפעם לקבוצה שלא היתה במעמד הזה שש שנים – יכול להיות שלמישהו שם יקפוץ הפיוז והוא יתחיל ולפרק. את יאו הדחה נוספת יכולה לשבור. עבור ארטסט היא יכולה לסמן את סוף הדרך ברוקטס. ולכן, כנראה שטימאק ייאלץ להחזיק אצבעות לחברים (בהנחה, המפוקפקת למדי, שמישהו ביוסטון עדיין נשאר חבר שלו).
גל: אם הייתי מרושע, הייתי אומר שטי-מאק וידא שכל המזוזות באולם של יוסטון פגומות. מכיוון שאני רק ציני, אגיד שנפשו של מגריידי קרועה בימים אלו. 12 עונות, שבעה הפסדים בסיבוב הראשון ואמירה אחת מטופשת על כמה טוב להיות בסיבוב השני, לפני שאורלנדו שלו נפלה בסיבוב הראשון, שמים את מגריידי על מדרגת הלוזר הגבוהה ביותר בצוותא עם יואינג וכריס וובר. ועכשיו, דווקא כשמגריידי גמר את העונה, יוסטון מקבלת את ההזדמנות הטובה ביותר לעבור סיבוב? מי אמר שהחיים הוגנים?
אבל טי-מאק בנפשו הוא ילד טוב, שימצא את כוחות הנפש בכדי לעטות חיוך ולשמוח עם חבריו. מה יהיה בפגרה? אם הייתי ציני, הייתי מדבר על פרישה.
ההימורים. ערן: יש אנשים שמטביעים חותם כבר בפלייאוף הראשון שלהם. נראה לי שברנדון רוי עשוי מהחומר הזה. 3:4 לבלייזרס. גל: אין מגריידי, אין נאחס, יש חוסר ניסיון של הבלייזרס (והרבה עבירות של גרג אודן), והרוקטס יעשו את העבודה ב-2:4.
10. ולסיום: הימור על סדרת הגמר?
גל: מקוריות היא חשובה, פקטור ההפתעה גם הוא מוערך עד מאוד, אבל לצאת אידיוט זה לא נחמד, לכן נותרה רק בחירה אחת. קובי נגד לברון בשואודאון של שני סופרסטארים, שלא היה מאז שנות ה-80 העליזות כשמג'יק והשואוטיים פגשו באיש הציפור ואנשי הצווארון הכחול (והירוק).
ערן: או, אני הולך להפיל אתכם מהכסא בחבטה עזה: ניו ג'רזי נגד סקרמנטו. אה, שיט, הן לא בפלייאוף. כנראה שנישאר עם שני החבר'ה ההם, נו, הממבה והקינג, ה-MVP המכהן וזה שיירש אותו, מספר 24 ומספר 23.
במידה והם אכן ייפגשו, ייתכן וכמה מלים ייכתבו על הסדרה הזו ואולי אף יתפתח דיון בשאלה מי מהשניים טוב יותר. כמו שזה נראה כרגע ממרחק של חודש וחצי: 3:4 לקאבס, בסדרה לדורות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם