ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל עולמי

העשירייה השלישית: הרכישות המשמעותיות של העונה

לפעמים, טרייד אחד או החתמה אחת יכולים להציל לך את המועדון. או להרוס אותו. גם בעונת 2008/9 היו לא מעט מהלכים כאלה, והנה עשרת הבולטים שבהם. סיכום העונה הרגילה, כתבה שלישית בסדרה

10. מייק דאנטוני לניקס. האמת, קצת אכזבה. בתסריט הריאלי, דאנטוני היה מדורג כמה מקומות גבוה יותר ברשימה הזו. הניקס שלו הציגו תקופות של כדורסל כיפי ומבריק, לצד הרבה ימים בלתי מוסברים של תבוסות ביתיות מחפירות שאחריהן המאמן היה ממלמל "לא היינו מסוגלים לשמור על אף אחד", אבל לא ממש עושה משהו בנידון.
מצד שני, הניקס לא הביאו אותו בשביל אביב 2009. ובהתחשב בכך שהוא נפטר מהחוזים הגדולים של קרופורד ורנדולף, עזר לשחקנים כמו נייט רובינסון ו-ווילסון צ'נדלר להעלות את המשחק שלהם בכמה רמות, ובאופן כללי נתן תקווה לעתיד טוב יותר – תספיק כאן.

9. ג'רמיין אוניל משייט לטורונטו ולמיאמי. אוניל מחזיק העונה בהישג ייחודי. פעמיים האיש הגדול והפצוע הצליח לשכנע שהוא זה שיעשה את ההבדל. בפגרה הרפטורס העבירו את מניית הטרייד הנחשקת שלהם, טי.ג'יי פורד, לאינדי תמורת אוניל וחשבו שסוף סוף מצאו פיתרון לאיש שלצד כריס בוש.

אחרי פתיחה של שלושה ניצחונות נראה שאכן נמצא הפיתרון. אחרי 55 משחקים, שבהם א'וניל שותף רק 41 פעמים, קלע 13.5 נק', הוריד רק 7.0 ריב' ובעיקר היה חלק מקבוצה שהפסידה 34 משחקים ויצאה ממירוץ הפלייאוף, מיאמי החליטה שאוניל יכול לעזור לווייד. 13.0 נק', 5.4 ריב', ומיאמי שהפכה יותר מתמיד לקבוצה של איש אחד נתנו תשובה שלילית גם פה.

8. אלטון בראנד מפרק את הקליפרס. ב-7 ביולי העניינים לא יכלו להיראות מבטיחים יותר עבור הקליפרס. בארון דייויס החליט לעזוב את הווריירס ולהצטרף למועדון האומלל ביותר ב-NBA, בכדי להקים עם חברו אלטון בראנד צמד אאוטסייד/אינסייד קטלני. שלושה ימים אחר כך העולם חזר לשפיות כשבראנד תקע סכין באורך 20 סנטימטרים בגב של הקליפרס ודייויס וחתם בפילדלפיה.

העונה של הקליפרס מאותו רגע הפכה להיות... עונה רגילה של הקליפרס (פציעות, הפסדים, אדישות של האוהדים, בדיחות של סטנדאפיסטים). הקארמה איז א ביץ' וברנד ג'יעג'ע בפילי, נפצע, גמר את העונה וראה את הסיקסרס ממריאים לפלייאוף בלעדיו.

7. בוריס דיאו וראג'ה בל לשארלוט. לארי בראון שיחק עם הסגל שלו בשארלוט כאילו הוא מנג'ר בליגת פנטזי: טריידים, טריידים ועוד טריידים. לא כולם הבינו מה הוא עושה – למשל, לוותר על מלך הסלים של הקבוצה שלו באמצע העונה ולשלוח אותו לפניקס – אבל עובדה שזה הצליח.

בל, איש אמונו של בראון מימי פילדלפיה העליזים, סיפק

את הניסיון והקליעה היציבה מבחוץ. דיאו, רוב הזמן, נתן סטטיסטיקות טובות יותר אפילו מאשר בעונת 2005/6 בה נבחר לשחקן המשתפר של העונה. ופתאום מקבוצה שהולכת לשום מקום, שארלוט שינתה גישה והפכה לקבוצה שכמעט מגיעה לפלייאוף. לארי בראון, הרכש הכי טוב בקריירה של הבעלים ג'ורדן.

6. סקיפ אלסטון לאורלנדו. לפני המשחק מול דאלאס ב-2 בפברואר העניינים נראו ורודים ביותר עבור ג'אמיר נלסון. הרכז של המג'יק נתן עונת פריצה, הוליך את המג'יק למאבק בפסגת במזרח וזכה לכבוד עם מקום באולסטאר. בתום אותו משחק, הוורוד הפך לשחור, כשנלסון סיים את העונה עם קרע בכתף.

שבועיים וחצי עברו עד שהמג'יק יצאו מההלם, ואחרי מאזן 4:3 בלי נלסון הביאו את סקיפ אלסטון מיוסטון להציל את הספינה שהחלה לשקוע. למרות סטטיסטיקה אישית לא ממש מרשימה, אלסטון ייצב את עמדת הרכז והחזיר את המג'יק למוד ניצחונות ולמעמד של מתמודדת לגיטימית על אליפות המזרח.

5. ג'ון סלמונס ובראד מילר לשיקאגו. בזמן שבוסטון ואורלנדו מתמודדות עם פציעות, אטלנטה ומיאמי שומרות על יציבות ולא יותר מזה, ופילדלפיה ודטרויט קורסות בדרכן אל הפלייאוף, הבולס מסיימים את העונה כקבוצה המרשימה ביותר במזרח שלברון ג'יימס לא משחק אצלה.

12 ניצחונות ב-16 המשחקים האחרונים, עם 107.3 נקודות לערב למרות שלואל דנג סיים את העונה, הגיעו הרבה בזכות שני שחקני הרכש שהבולס הצילו מסקרמנטו. ג'ון סלמונס תפס מקום בחמישייה ושידרג את הבולס מבחינת יכולת צבירת הנקודות, ובראד מילר הוא סנטר מחליף טוב יותר ממה שיש לרוב הקבוצות בליגה.

4. אלן אייברסון נגמר בדטרויט. שבוע מפתיחת הליגה ואמות הסיפים רעדו. הנאגטס והפיסטונס השלימו מגה טרייד שהעביר את אייברסון, גיבור הפועלים, לעיר הפועלים האולטימטיבית, דטרויט. האמת, היו פקפוקים לגבי ההשתלבות של התשובה במוטאון, אבל את התסריט שהתרחש אף אחד לא ממש צפה.

עם אייברסון על מדי כדורסל הפיסטונס מחזיקים במאזן שלילי, 28:22. כשהוא לא משחק? 13:15. ימים ספורים אחרי שאייברסון יצא לתקשורת והודיע שלא יקבל את תפקיד השחקן השישי שהפיסטונס ייעדו לו, יצאה הודעה שאייברסון גמר את העונה (ואת הקריירה בדטרויט) בגלל פציעה בגב, כנראה הפציעה עם הקשר הכי רופף לגב בתולדות הרפואה המודרנית.

3. רון ארטסט ליוסטון. בתור צלע שלישית בטריו הכוכבים, ארטסט לא מצא את עצמו. עולה מהספסל, משחק בעמדה 3, משחק בעמדה 4. אבל מאז שטרייסי מגריידי סיים את העונה, ארטסט הפך לשוטינג גארד הפותח של הרוקטס, נתן את הקליעה מבחוץ וכמה סלי קלאץ', התחבר עם יאו מינג והרכיב עם שיין באטייה, כמובטח, את אחד מקווי ההגנה הכי חזקים ומאיימים בליגה. אחרי שהסתבך בכל דרך אפשרית ונחשב למקרה אבוד, ארטסט שוב פרח תחת ריק אדלמן, כמו שקרה בסקרמנטו, והחוזה הבא שלו יהיה נאה ביותר.

2. מו וויליאמס לקליבלנד. במשך כל הקריירה המקצוענית שלו, חיכה לברון ג'יימס לסיידקיק אמין. היו נסיונות, חלקם כושלים במיוחד (לארי יוז, מישהו?), ואז, ב-13 באוגוסט, נחת הבינגו. מו וויליאמס הגיע מהבאקס, לקח על עצמו חלק ממטלות הובלת הכדור, לא איפשר להגנות שממול לשמור עם חמישה שחקנים על לברון, סיפק ערבי קליעה גדולים ובעיקר נדבק בווינריות של ג'יימס. בסוף הוא גם הגיע לאולסטאר, אחרי שאי-הכללתו בסגל הראשוני גרמה לאנשי הקאבס לקלל את כל מה שסביבם ולהמציא מלים חדשות כמו "Stupidiculous".

1. צ'ונסי בילאפס לדנבר. האם אדם אחד יכול לעשות את ההבדל? העונה, ליד המילה "כן" מופיעה התמונה של בילאפס. אחרי חמש עונות של הדחות משפילות בסיבוב הראשון בפלייאוף, והכישלון הברור בשידוך של מלו ואייברסון, נראה שבדנבר כבר השלימו עם הליכה לבנייה מחדש, ואפילו שיחררו את מרקוס קמבי ללא תמורה ממשית.

פתיחה של 3:0 חיזקה את חוסר האמונה, אבל אז נעשתה העיסקה עם דטרויט. כשהעשן התפזר והעונה הרגילה מסתיימת, הנאגטס עומדים בגאון במקום השני במערב, בילאפס הפך למנהיג ולאיש החשוב בקבוצה, והסיר את תדמית הנאגטס הלא שומרים והמתפרקים ברגעי האמת.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...