דרור א,' קשטן ב': השינוי שעבר דרור קשטן
אחרי קמפיין הבכורה, דרור קשטן הבין שלא מדובר בהצגה של איש אחד והפך לסלחן וקשוב. הוא אמנם נחשב שמרן, אבל מערך המשחק שלו מוביל דווקא להערכה שהוא מודרני. ומה חושבים עליו ה"בנים המועדפים", יעקב הלל, אלי אוחנה ורונן חרזי. פרוייקט דרור קשטן - חלק א'

בקדנציה הראשונה הוא התנהל לפי אב הטיפוס הקשטני, מאמן הליגה הכי מעוטר שהיה כאן. החיים משבת לשבת, המתח של הליגה, היו חסרים לו, ולכן לא פעם דברים יצאו משליטה, קיבלו כותרות שליליות והציגו את המאמן באור שלילי. בשנה האחרונה הוא התרכך. לאחד משחקניו בעבר סיפר כי הוא מאושר ונהנה מתפקידו.
קשטן של הנבחרת הפנים שאין מדובר ב"וואן מן שואו." הצנטרליסט שכמעט תמיד עבד לבד הפך את משה סיני לאיש סודו. העוזר הנאמן, שנותן כבוד, לומד ומתפעל, זוכה למעמד שהיה שמור לאלי אוחנה. גם עבודת הצוות עם המנהל ומאמן השוערים טובה מאוד ויש אפילו שיתוף פעולה (יחסי, יחסי) עם התקשורת. כשהדובר גיל לבנוני מבקש, קשטן מכבד, למרות שמסיבות עיתונאים הן סיוט מבחינתו. הוא מתקשה לזרום עם התקשורת, לפרקים סוטה ומאריך מנאום מתוכנן, אבל מקפיד לכבד את כללי המשחק.
הנאמנות והאמינות הן עדיין ערך עליון מבחינת קשטן, אבל בצוות הקרוב יש אחד שהוא יחשוש לסובב לו את הגב. קשטן מתנהל מולו בקורקטיות, לא מעליב, לפעמים יקבל את דעתו המקצועית, אבל אצל קשטן הישן הוא לא היה שורד. היום המאמן מבין שלנבחרת ולהתאחדות יש חוקים משלהן ולא קל להזיז עובדים ותיקים.

קשטן נוהג בכבוד בשחקניו. עד היום לא הלבין את פניו של אף אחד. בנבחרת גם לא הרים קול בחדר ההלבשה. בהתכנסויות הוא מקפיד ללחוץ את ידו של כל שחקן ולשאול לשלומו, ועם אחדים יחליף נשיקות. הוא מעריך את דעת הוותיקים ולפעמים יחליף עמם דעות מקצועיות. בנבחרת, האוטוריטה הקשטנית עובדת. שחקניו מכבדים אותו, ויש כאלה שיראים ממנו. לא פעם, כשיפתיע וייכנס לחדר ההלבשה בעוד השחקנים מקשקשים בחופשיות, תופסק השיחה מיידית וחלק מהנוכחים ישנו נושא כדי להימנע מדממה מעיקה.
למגרש הוא עולה אחרון, מתיישב בקצה הספסל ומתכנס בתוך עצמו. לכל היותר יקשיב לסיני. בטיסות הוא קורקטי, מקפיד על התנהלות מכובדת, לעולם לא יתרברב בפרהסיה, יתקומם שאחר יזקוף לעצמו קרדיט לא לו. בקיצור, שום זכר לאווירת השוק וההתלהמות מפעם. הוא שומר על פרטיותו, משתף מעטים, איש סודו הוא החבר הנאמן חזי ויטקובסקי, שמלווה אותו שנים. הוא נחשב ללארג,' כזה שמשלם על שולחן שפתח, לבוש תמיד במותגים, לא מפספס משקאות משובחים ויודע להעריך ארוחה טובה.
סדר יומו מוקפד ולשחקנים ברור מה יקרה בכל דקה במהלך המשימות. קשטן דייקן כפייתי. שעה זו שעה, מילה זו מילה. הוא איש האסכולה הישנה. לא גרופי של מחשבים, אבל גולש באינטרנט, קורא ושולח SMS ושולט היטב ברזי התפעול של מכשירים סלולריים מורכבים וחדישים.
קשטן לא מנסה להרשים את שחקניו. בטח
קשטן מאמין בעבודה קשה. הוא לא סופר טאלנטים צעירים. מבחינתו, שיקרעו קודם כמה זוגות נעליים. הוא מאמין קטן מאוד בתקשורת, אבל דעתה חשובה לו, כמו גם שלא יוצג כמזגזג במהלכיו. חשדנותו ונקמנותו נטחנו עד דק, אבל בשביל הצלחה מקצועית הוא מסוגל לעצום עין ולהחליק.

זה לא המקרה של עידן טל, שמעון גרשון, מיכאל זנדברג ויניב קטן, הרשומים בשחור בפנקס של המאמן. לקשטן יש חושים חדים, מקורות מידע, ובמהלך השנים פיתח יכולת לקרוא שפתיים, פועל יוצא של שמיעה לקויה באוזן אחת. ברגע שסימן שחקן בגלל אמירה או מחשבה שפירש, הוא ימחק אותו, גם אם בנקודת זמן מסוימת יתאים מקצועית לסגל.
בניגוד לרביעייה שהוזכרה, המקרה של אריק בנאדו שונה. מדובר בהחלטה מקצועית של קשטן, השלם עם תהליך ההצערה. לדעתו, סטרול וקינן לא פחות מתאימים מהבלם הוותיק. גם בסאגת בלילי, השיקולים מקצועיים נטו ואינם קשורים לתקרית שהיתה לחלוץ עם סיני.
במונחים ישראלים, דרור קשטן נחשב למאמן שמרן, למרות שלא תמיד ההגדרה הזו עמדה במבחן המציאות. קשטן היה מהראשונים בארץ, אם לא הראשון, שדגל במשחק עם שני שחקני כנף מהירים, כך שמערך שמרני של 4:4:2 הופך פתאום למערך סופר-התקפי של 4:2:4.

למרות שמגינים תוקפים היו כאן לפניו, קשטן הקפיד בעונותיו הגדולות להסתייע בשני מגינים מהירים ומאוד התקפיים. בבית"ר היו אלה אבי כהן ושלמה שירזי, ומאוחר יותר שמוליק לוי ודוד אמסלם. בהפועל ת"א בלטו בעונה האירופית הגדולה אילן בכר ויגאל אנטבי. קשטן גם היה הראשון שהרכיב שני קשרים אחוריים, שאחד מהם, יעקב שוורץ, מתפקד כעושה משחק מאחור לצד גרזנאי שמוצב לידו.
מסורתית, קשטן נאמן ל-4:4:2, למרות שבנקודות זמן מסוימות בהפועל ת"א הוא עלה עם חלוץ אחד. קשטן לא מאמין בשחקן חופשי במגרש, ע"ע אייל ברקוביץ.' אפשר להעריך כי אם היה מקבל את הג'וב לפני אברהם גרנט, ברקו, הפליימייקר האולטימטיבי, המשוחרר ממשימות ההגנה, היה נאלץ לשנות הרגלים או לשבת בבית.
יוסי בניון, למשל, הנהנה ממעמד מקצועי מיוחד ומחופש נרחב במגרש, יודע כי יש לו עמדת מוצא במגרש עליה הוא אחראי, בדומה לתפקודו בליברפול, מה עוד שהשנים באירופה הפכו את משימות ההגנה לעבודה טבעית מבחינת הקפטן. בעונת הדאבל שלו במכבי ת"א, הסיט קשטן לאגף את איציק זוהר, עוד פליימייקר, מהלך שזכה להצלחה גדולה.
בנבחרת, קשטן משחק על-פי רוב עם שני חלוצים. הפייבוריטים שלו כרגע הם עומר גולן ואליניב ברדה. במשחקים האחרונים שיחקו בניון וסלים טועמה בכנפיים, כך שנוצרה רביעייה טכנית התקפית.
לקשטן יש עמדות ברזל וכללי יסוד. כאמור, הוא מאמין במגינים תוקפים, אבל אצלו לעולם מגן שמאלי לא יעלה קדימה כאשר מגן ימני כבר נמצא שם, ולהפך. שני הבלמים משחקים אצלו בקו אחד, כמה שיותר קרוב לחלוצי היריב. הוא לא מאמין בשמירה אישית על חלוצים ומעדיף הגנה איזורית.

על-פי התפישה הקשטנית, שני החלוצים משחקים בקו אחד על קשת רחבת ה-.16 הוא לא מאמין בחלוץ מתחת לחלוץ ונדיר שישחק לבד בהתקפה עם מספר 9 קלאסי כשפיץ. כשרוברטו קולאוטי הורכב בנבחרת, קשטן השתמש במערך של 4:3:3.
המאמן הלאומי דוגל במשחק אגרסיבי, ולעתים מחליט בחלק מהאימונים "להשתגע," לקטוע בצעקות תרגול מסוים ולדרוש מהשחקנים ביצוע חוזר ומדוקדק והקפדה על הפרטים הקטנים. המופעים האלה של קשטן יכולים להוציא שחקנים משיווי משקל, אבל הוא לא מוטרד מכך. על-פי תפישתו, בטח בעידן שלוש הנקודות, תיקו הוא לא יעד או ערך, למרות שבעבר בחר לשחק במשחקים גדולים על תוצאה, כלומר חיפש את הנקודה.
בתדרוכים הטקטיים קשטן מקדיש תשומת לב למשחק ההגנה, אבל לאו דווקא לשחקני ההגנה. מבחינתו, ההגנה הכי טובה מתחילה בהתקפה. קלישאה, אבל קשטן כבר הוכיח בעבר שקלי־שאות מביאות תוצאות.
כשקשטן אימן את הפועל לוד, ב-,1983 הוא העלה חמישה צעירים מהנוער להתאמן עם הבוגרים. כעבור כמה ימים נאמר לטירונים שרק אחד מהם ייצא עם הקבוצה למחנה האימונים בגרמניה. המאמן בחר ביעקב הלל.

את משחק הבכורה הלל ערך בגביע, נגד הפועל עכו. לוד הגיש עה עד הגמר. קשטן ניצב אז בבעיה. האם לתת את המקום בהרכב לאברהם לב הוותיק או להמר על הלל. הוא הלך על הילד. הצמד קשטן-הלל זכה אז בגביע ובמהלך הקריירה המשותפת גם אגר שני דאבלים יוקרתיים והגיע לרבע גמר גביע אופ"א.
"עזוב מזל, הוא קודם כל חיפש בשחקן כישרון," הלל מסביר. "אחרי זה אופי ושיהיו אינטליגנטים. הוא רצה מחויבות ומשמעת, שיעריכו את הדרך ויעמדו בדרישות, אבל לא כל אחד יכול. הרי אצלו אחרי משחק מצוין יש כמה דקות של שמחה, וביום ראשון כאילו כלום לא קרה. מתחיל שבוע חדש."

הלל הוא שחקן שמזוהה עם קשטן, אבל הוא לא היחיד. קחו את רונן חרזי. השניים נפגשו בהפועל ר"ג וירדו ביחד ליגה. זו לא היתה עונת שיא מבחינת החלוץ המצטיין, אבל קשטן הלך לבית"ר ירושלים ורצה את חרזי אצלו. ר"ג סירבה להשאיל והמאמן חיכה בסבלנות עד שההזדמנות הגיעה.
"דרור האמין בי, ראה את הפוטנציאל," חרזי נזכר. "הוא כמו פסיכולוג שיודע להוציא את המיטב. אתה לא יכול לנוח ולהגיד שאת שלך כבר עשית. אני זוכר שכשהגעתי לבית"ר הייתי טוב, אבל באחד המשחקים הוא שלח אותי לספסל. חשב שאני לא משקיע מספיק במהלך השבוע. בא להעיר אותי. רק חזרתי ולא הפסקתי להבקיע. נבחרתי לשחקן העונה וזכינו באליפות."
בן זוגו של חרזי להתקפת בית"ר היה אלי אוחנה, שתמיד נחשב לבן המועדף של קשטן, כך לפחות דאגו לצייר את התמונה. "אני ודרור ביחסים מצוינים, אבל אף פעם לא השתמשתי במושגים 'גילה,' 'בנה,' 'עשה,"' אוחנה מסביר. "לפעמים שני אנשים חושבים אותו דבר אז ישר מקשרים את זה ל'מזוהה.' אני אוהב את דרור, אבל אנחנו לא מבלים ביחד, לא יוצאים לחופשה משותפת ולא מדברים כל יום בטלפון."
לא קשה להסתדר איתו? הוא הרי קשוח.

על יחסי החברות/קשיחות שיש לו עם שחקניו יכול לספר יעקב הלל. בעונת הדאבל של מכבי ת"א הקבוצה הגיעה למשחק מכריע באורווה. אחרי שקשטן כבר הקריא את ההרכב, הלל עוד חיפש איך להוציא הזמנה לחבר שחיכה בחוץ.
"אני מסיים את העניינים, מסתכל אחורה, ומי עומד שם? דרור," הלל נזכר. "נהייתי אדום, לא ידעתי מה לעשות. הוא הביט ועשה עם הראש ככה, ואני באותו רגע משוכנע שאני הולך לאכול אותה עם וואחד קנס. המזל שלי שנתתי גול בדרך ל-.0:2 בסיום הוא רק אמר 'יש לך מזל."'
לרשימת הנאמנים של קשטן אפשר להכניס גם את יוסי אבוש קסיס ואת אילן בכר. שחקנים שהלכו אחריו כחיילים ממושמעים. אפילו לאימון הנבחרת, השבוע, הלל הגיע ואמר למאמן שיש לו הרגשה טובה לגבי המונדיאל המתקרב, ואם צריך הוא מוכן לשחק שתי דקות. ככה, בשביל המזל.
פרוייקט דרור קשטן מתפרסם היום בגליון מעריב. חלקים נוספים מהפרוייקט יפורסמו במהלך סוף השבוע ב-nrg.