נאתכו: תמיד יש צרות יותר גדולות
הוא רק בן ,21 אבל עם צלקות וקורות חיים של אדם מבוגר. לפני 5 שנים איבד את בנות דודו, נילי ודיאנה, בשנה שעברה איבד את אביו, אכרם, והשבוע שכל גם את דודו אברם. הצ'רקסים מתייחסים לגורל כעובדה ולא מחטטים בפצעים. זו הסיבה שקשר הפועל מבטיח: "אני אקום מהקרשים"
ביברס נאתכו בלווית דודו. צילום: יגאל לוי
תוך שנה אחת הוא איבד את אביו, אכרם, בגיל 54 והשבוע את דודו אברם, בן ,49 שניהם מדום לב. האב אכרם היה ספורטאי שמצא את מותו במהלך ג'וגינג בפארק בראשל"צ. אברם, מעשן כבד, נפטר בביתו. לכאורה, צירוף מקרים. לא עבור ביברס: "שניים זה כבר לא מקרי. אני עובר כל שנה בדיקות. אני אעבור עכשיו דברים יותר קפדניים. זה גם אבא וגם דוד. כשזה צריך להגיע זה מגיע, לא משנה מה."
זה חזר אליו כמו בסרט. טלפון מאחייניתו בת העשר, אחותם הקטנה של נילי ודיאנה נאתכו, שנהרגו לפני מספר שנים בתאונת דרכים, שבישר לביברס כי דודו שוכב בביתו ללא תנועה. הבית נמצא במעלה. במורד, ליד מגדל המים הישן, נמצא ביתו של ביברס.
לפני שנה הוא נסע כמו משוגע ברחובות המוריקים של מערב ראשל"צ, כשדני בונדר קרוע הצולבת, רץ עם ברך חופשית כדי להגיע למקום נפילת האב. השבוע ביברס טיפס במעלה הרחוב כשהוא קופץ על רגל אחת. הרגל השנייה, פגועה בעקב האכילס שלה, נחה אתמול במצב אופקי על כיסא פלסטיק ירוק ברחבת האבלים בכפר-קמא. "נשארה לבד," הוא מעיד על אחייניתו למודת הטרגדיות, "המזל שלה הוא שאמא שלה, מירה, היא אישה מאוד חזקה. היא ראתה הרבה בחיים שלה."
הוא משחזר את רגעי האימה: "חשבתי שאני היחיד שיודע, אבל כשהגעתי ראיתי פה כבר המון אנשים. לא חשבתי על משהו, אבל כשהגעתי פחות או יותר הבנתי. ואז מתפללים, מקווים שיהיה בסדר. כשהגעתי לפה כבר ידעתי, לפי המצב שהוא היה. היה בערך באותו מצב כמו אבא שלי, בלי דופק, במצב של החייאה."
מה עובר בראש?
אכרם נאתכו, אביו של ביברס נאתכו. צילום: דני מרון
מרוסק?
"אם אני אתרסק זה לא יעזור. זה כואב, אבל להתרסק אסור לי. יש לי משפחה, יש עוד ילדים, יש כאלה שכל החיים עוד לפניהם. לפחות בשבילם."
כמה אברם היה כמו אבא בשבילך?
"תמיד היה לנו קשר קרוב, גם כשלא גרנו קרוב. הוא הלך אחרי נילי וגר באבן-יהודה או בראשל"צ, ואנחנו גרנו במודיעין. מה שחיבר בינינו יותר היתה העובדה שהיא היתה ספורטאית, כמוני. הוא גם היה אוהד הפועל וזה בכלל עשה את זה משמעותי. הוא, דוד נוסף ואבא היו צמודים אליי, דומיננטים בחיים שלי. הוא הבין גם איך צריך להתנהל עם בת ספורטאית. זה כמו לאבד אבא תוך שנה פעמיים."
איך מקבלים בעדה את הטרגדיות?
"יש לנו אמונה חזקה. אנחנו מאמינים שאלוהים הוא זה שנתן והוא זה שייקח והוא זה שיקבע גם מתי. אנחנו לא יכולים לדחות את המוות. האמונה הזו נותנת בנו כוח ומחזקת אותנו. אנחנו משפחה אחת קטנה-גדולה, שכל הזמן ביחד. זה הדבר שמחזיק אותנו."
הכדורגל זה המפלט
איוב התנכ"י? שואל בן-דודו של ביברס, סרן חליל נאתכו, סגן מפקד בסיס ההדרכה צלמון שליד סכנין, שיושב ליד ביברס, זה שקרוי על שמו של הגנרל הצ'רקסי, שהפך לסולטן הממלוקים בדרכו לכיבוש האזור. איוב נקבר ליד הטבח'ה בצפון הכנרת. אנחנו יושבים לא רחוק מדרומה של הכנרת ותוהים בקשר לגיבור הטרגי של ספר הספרים, שם תהה הסופר התנכ"י על סדרת אסונותיו: "עוד זה מדבר וזה בא."
חליל: "אנחנו לא משווים את זה לאיוב. זה לא דברים כאלה. גם כשקורה לך אסון אתה צריך לחשוב שיש אסונות גדולים מאלה. יש משפחות שלמות שנמחקות בתאונות דרכים. צריך לקחת הכל בפרופורציה הנכונה. רק האמונה יכולה לתת לך את הכוח להמשיך. זה לא שיש לך הרבה ברירות."
ובכל זאת ביברס, הפציעה, המירוץ לתארים, המוות הזה. הכל מתאסף אליך.
"כשצרות באות, הן באות בצרורות. כדורגל זה המפלט שלנו. בינתיים הפציעה מעכבת את החזרה לשגרה. יש הרבה דברים שעולים בראש אבל קודם כל אנחנו מאמינים במי שלמעלה."
חליל: "אנחנו מקבלים הכל בהכנעה."
ביברס: "אין לנו הרבה ברירות."
ביברס נאתכו עם דודו אברם. צילום: דני מרון
חליל: "אם נחקור כל הזמן למה, ולמה זה קורה לי, נמשיך לחיות בצל הדבר הזה. כשבנות הדוד נהרגו בתאונה אפילו לא התעניינו איך זה קרה. ברגע שזה קורה, שום דבר כבר לא מעניין. כך אנחנו משדרים גם עכשיו: שצריך תמיד להמשיך. זה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות. זה גם היה הכי משמח אותם, את אלה שמתו, לראות אותנו כמשפחה משתקמים וממשיכים הלאה. בגלל זה אנחנו מתאפקים."
אנחנו יושבים בחצר בית, על הדשא, בין עצי הנוי והגדר הצמחית שתוחמת את הכפר במושגים יהודיים,
כפר-קמא היא כמו מושב, אפילו מושבה. מתרחבת במעגלים, כמו בנהלל. השכונה הזו, שכונת "חיילים משוחררים," חדשה יחסית, שכונת וילות.
200 מטר מהבית בו אנחנו יושבים גר סרן עיזאת נאפסו, שבשנות ה-80 הואשם בריגול ולבסוף זוכה. חליל: "זה הדבר שהשפיע על הרבה מאיתנו כאן. זה האירוע שהכי הרבה זוכרים מהצ'רקסים. העדה הוצגה באופן די שלילי ולמרות שהאמת יצאה לאור, הרי שחוץ מביברס ובת דוד שלי נילי, אף אישיות צ'רקסית לא פרצה לתודעה של החברה הישראלית."
צריך לשמח את המשפחה
3,000 איש גרים בכפר-קמא, 75 אחוז מהאוכלוסיה הצ'רקסית בישראל, חצי אחוז מאוכלוסיית הצ'רקסים בעולם. עדה קטנה, ספק מחתרתית, בהוויה הישראלית.
ביברס נאתכו מול מכבי ת''א צילום: עדי אבישי
חליל : "לכן לביברס יש גם ייעוד. הוא לא רק שחקן כדורגל, יש לו גם שליחות, להפיץ את העדה הקטנה."
ביברס: "אבא שלי תמיד היה אומר שיש שלושה דברים שאסור לי לשכוח: שאני מוסלמי, שאני צ'רקסי ושקוראים לי ביברס."
הם מדברים ביניהם אדיגית, אבל קוראים לזה צ'רקסית. מין ניב קווקזי, דומה לצ'צ'נית, אולי לאבחזית, עם מילים ברוסית. בכיתה ג' כל צ'רקסי יידע ארבע שפות: אדיגית, עברית, ערבית ואנגלית.
חליל: "אנחנו משתדלים לדבר בשפה. בקהילות צ'רקסיות הרבה יותר גדולות בסביבה מדברים ערבית ומתבוללים. אצלנו לא תראה את זה. הצ'רקסים הגיעו לארץ לפני העלייה הראשונה, לפני 135 שנה. המולדת שלנו בקווקז. היה עימות בין הצאר הרוסי לצ'רקסים על אוטונומיה. מלחמת מאה שנה. הצ'רקסים הובסו והוגלו לרחבי האימפריה העות'מנית. הם היו ידועים כאנשים חסונים וחזקים ואמיצים. האימפריה חילקה אותם על פי הצרכים שלהם. אתה יכול למצוא צ'רקסים בלבנון, בירדן, במצרים."
ביברס: "אבא של סבא שלי ברח מהטורקים וככה אנחנו הגענו לפה."
האומץ זה משהו שאתה מחויב לו או שזה פשוט אתה?
"צ'רקסים תמיד ידועים כאנשים שנלחמים. לא יהיה משהו שיעצור אותנו. אני נלחם במושגים שלי, במלחמה שלי. אני מתעסק בלהתמודד, לא באיך אני מנצח. אני מתמודד בלהצליח ובלהתגבר. אם אני גאה בעצמי? שאחרים יהיו גאים בי."
נגד מכבי חיפה, כשהוחלפת, בכית.
נאתכו מורד על אלונקה צילום: עודד קרני
השבוע בכית הרבה?
"האמת שפיתחתי לעצמי מין מצב שהדמעות כבר לא באות לי בקלות. בכיתי והוצאתי את מה שהיה צריך. פעם אמר לי מישהו די חכם שאם יעמידו את כל בני האדם בעולם ויבקשו מהם לזרוק את כל הצרות שלהם באוויר, כל אחד יתפוס את שלו בסוף. תמיד יש צרות יותר גדולות. אני מתמודד עם הצרות שלי כמה שאפשר."
לקח לך הרבה זמן לחזור פעם קודמת
"כשחזרתי אז הוצאתי מההרכב. אולי הפעם אני אתמודד עם זה אחרת. צריך הרבה מזל בכדורגל. אני יכול במשחק הראשון שאני חוזר גם לכבוש ולבשל. אני צריך לעבור את הפציעה, לחזור להתאמן, לחזור בהדרגה ונראה."
"כל מילה שאגיד רק תוריד מהכבוד ומהערך שיש לי אליהם. רק מהפציעה הגיעו אלי אוהדים הביתה וכל מיני טלפונים. גם אנשי ספורט וכל מיני. לא חסרים. גם חברים וגם אנשים שאני פחות בקשר איתם. שחקנים לא הגיעו לפה אבל רובם אם לא כולם דיברו איתי בטלפון וכמה פעמים."
איך ממשיכים הלאה?
"כמו שהמשכנו לפני זה. צריך לשמח את המשפחה במשהו"
מי יהיה איתך עכשיו?
נילי נאתכו. צילום: עודד קרני
חליל: "אני אמשיך ללוות אותו. העיסוק הצבאי לוקח לי זמן אבל אני אמצא את הזמן להיות במשחקים ובאימונים שלו כמה שאפשר. ללוות אותו, למשב אותו. עד עכשיו מצאנו את הזמן, עכשיו נצטרך למצוא יותר זמן."
ביברס, אתה צריך אותו?
"חבל שאענה לך את השאלה. זה ברור. זה הכוח."
שחקן כדורגל, יש לו קריירה קצרה. מה שעושה איתך עכשיו הפועל ת"א ישפיע על ההחלטה שלך להישאר, אם תהיה לך אפשרות להתקדם בעתיד?
"על השאלה הזו אני יכול לענות לך במשך יומיים. זו שאלה מאוד מורכבת. זו לא שאלה שאני יכול לענות לך ב'כן, אני שחקן של קבוצה אחת' או ב'לא, אני לא שחקן של קבוצה אחת.' אני מאוד אוהב את הפועל ת"א ואין ספק בכלל שזה הבית שלי והמועדון שלי. מקווה להישאר פה כמה שיותר. מה שקורה לי ומה שהם עשו בשבילי, אלה דברים שמחזקים. אני מגיל תשע בהפועל. אני מקווה שלא אתאכזב מהקשר הזה והם לא יתאכזבו, ונישאר איפה שזה עכשיו."
האהבה של האדומים
ביברס לא אהב את הביקורת שהופנתה כלפי שחקני הפועל ת"א, שלא ליוותה את דודו בדרכו האחרונה. חליל: "כשמדברים על הפועל, הוא נפגע."
הפועל ת"א באימון, נאתכו לא אהב את הביקורת צילום: עדי אבישי
ביברס: "אני מאחל לכל אדם שתהיה לו כזו תמיכה מקבוצה. היה אימון באותה שעה של הלוויה. הגיעו מספיק נציגים. מורדי דדון ואמיר לובין כל היום מדברים איתי. יש מספיק אנשים שיתמכו בי בקבוצה. תמכו בי כל השנה כשהיה יותר קשה. כואב לי לשמוע שמישהו חושב על זה".
"הפועל זה הבית. יש לי מאמן שלא כל בנאדם היה עושה את מה שהוא עושה מבחינת עזרה. במילה הקטנה, בפתיחות שיש בינינו. אני יודע שיש למי ללכת ולא אל קיר שלא יענה לי. יש מישהו שאפשר לדבר איתו חופשי. כשאני צריך משהו, אני מדבר איתו ולא על ענייני כדורגל. הוא מדבר איתי, הוא עוזר לי. אדם מבוגר שהוא גם חבר בהפועל יודעים להעניק אהבה."
חליל, עושה רושם, כועס על דברים אחרים: "רוב האנשים אצלנו היו בצבא או בכוחות הביטחון. אבא של ביברס היה סגן אלוף במג"ב, בתפקידים הכי קרביים שאפשר. אתה עושה את זה בשביל עצמך ובשביל המדינה שאתה חי בה, ואז אתה קם בבוקר, פותח עיתון ורואה שאוהדי בית"ר קראו קריאות כנגד ביברס נאתכו. זה לא מפתיע וזה לא חדש. אתה יכול לנחש על איזה רקע היו הקריאות."
מחר (היום, ר"ע) אתה חוזר לוולפסון. המעבר חד?
"אם אבא שלי או דוד שלי היו יושבים פה עכשיו, אני כבר מזמן לא הייתי פה. גם אחרי שבנות הדוד שלי נהרגו, חזרתי תוך שלושה ימים."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם