לפחות השערים יפים: נקודת האור היחידה מהמשחק בטדי
מתיאוס טעה כשהושיב את מנשה ביציע וכשהחליף את בן-דיין. עטר? ההשפעה שלו על בית"ר בינונית. ללא הברקות משחקנים כמו ברוכיאן, בן-שושן ושכטר, אפשר היה לסגור את העסק האפור והמשעמם שנקרא ליגת העל הישראלית. מזל שאתמול היה את אלבארס
כריסטיאן אלבארס צילום: דני מרון
או החילוף האווילי של דדי בן-דיין. נכון, פה ושם ברוכיאן חגג על דדי שחזר מפציעה, אבל מאמן מיומן ומנוסה, חסר פניות ופוזות, היה מעבה ומגבה את דדי בחלק ההגנתי עם ההוראות המתאימות לשכטר ובעיקר עם קשר אחורי נוסף. לוותר על בן-דיין במחצית זה אומר לוותר על האופציה ההתקפית שהמגן הישראלי הטוב ביותר היום מציע לך.
בכלל, וללא כל קשר להפסד של אתמול, לי לא ברור מה בדיוק יש להתלהב מנתניה של העונה, למרות סגל שחקנים די משובח. כי הסך-הכל שלה הוא קבוצה ארוכה, ללא מרכז שדה
שמכתיב את הקצב וללא חדוות משחק ויצירתיות. מי שרוצה לראות ביכולות הטובות העונה של סבן, בן-דיין, גזל ושכטר כחלק משיטת משחק שהיא יצירת מופת של מתיאוס רשאי לעשות זאת. חלקי לא עמהם.
בית"ר? לא רחוק מנתניה. גם כאן לא ברורה לי ההשפעה של עטר על היכולת הקבוצתית הדי בינונית של הקבוצה שלו. גם בבית"ר המרחקים בין חלקי הקבוצה גדולים במיוחד וגם היא נשענת על הברקות של כוכביה. ברוכיאן כבר אמרנו? יפה, אז אליו צריך להוסיף את בן-שושן הנהדר ואת פרננדס. אם הפרננדס הזה יפנה את הכישורים המרשימים שלו יותר למשחק העומק ופחות לרוחב, הוא יעשה טוב לבית"ר ולקריירה שלו.
לגבי כריסטיאן אלבארס: לא כל שחקן היה מזהה את מיקומו הבעייתי של לירן שטראובר, ולא כל מי שהיה מזהה גם היה כובש שער ניצחון. שאפו. אם אין רמה גבוהה, לפחות יש פה ושם שערים יפים. גם זה משהו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם