חסימה לצפון: העונה הלא מוצלחת של בני סכנין וקרית שמונה
בשנה שעברה הריחו בני סכנין וקרית-שמונה את הצמרת, העונה הן מביטות בפחד אל הקו האדום. ה"אין כסף" של סכנין או העובדה שגנאים איננו היו"ר? ה"כחול-לבן" של קרית-שמונה או בחירה שגויה של מאמנים?
אלי כהן צילום: חמד אלמקת
"עשיתי טעויות ואני משלם," מודה איזי שרצקי, הבעלים של קרית-שמונה, בקול רם. "זה לא רק כסף. יש המון פסיכולוגיה וביטחון עצמי. בעונה שעברה השופטים לא לקחו לנו נקודות, העונה כן. בעונה שעברה לא היו פציעות, העונה המון. בעונה שעברה סיימתי עם אותם זרים שאיתם התחלתי, העונה החלפתי את כולם ובשבת קיבלנו גול שמקבלים פעם בחיים, והחמצנו ממצבים שמהם אפילו אני כובש. הכל הולך נגדנו."
סכנין המהממת של אדון בוזגלו הפכה ליצירה הקשוחה של אייל לחמן. לא עוד עקבים בדוחא אלא גליצ'ים כדי להישאר בליגה. הקהל, שהתרגל לצמרת ולהצגות, לא מוכן לקבל את הירידה באיכות. "עד המחזור הזה עשינו עבודה מוצלחת," משוכנע לחמן. "צברנו 13 מנקודות מ-,30 שזה 45 אחוזי הצלחה ועם אחוז כזה, מתחילת העונה, היינו במקום הרביעי או החמישי. זה גורלו של מי שמקבל קבוצה במחזור העשירי. אני מבין את הטענות של האוהדים, שהתרגלו לשחקנים ברמה גבוהה, אבל אם היינו פותחים עם אחמד קאסום ועם איברהים בסיט, הם היו מבקיעים יותר מבוזגלו ויברויאן בעונה שעברה".
איבדו את הגורם המאזן
אם ואם. נראה שהטראומה הרצינית שסכנין ספגה הקיץ היתה עזיבתו של מאזן גנאים, היו"ר הכל יכול, שהיום מכהן כראש העירייה. גנאים היה בזמנו המועדון, בכבודו ובעצמו. יושב עם שחקנים, חורץ גורלות. עין מקצועית טובה וגם חוכמת רחוב שיודעת להסתדר במסדרונות הגבוהים. כשחסן אבו- סאלח נכנס לנעליו, זה היה טבעי, בכל זאת האיש מלווה אותו כבר 15 שנים, אבל בכל פרמטר יש הבדלים בין השניים.
אבו-סאלח רחוק מלהיות בעל בית כמו גנאים. אמנם הוא משלם
משכורות בזמן והכל אצלו מסודר, אבל גם סובל מקשיי התאקלמות. כשפרדי דוד רצה להביא בקיץ את עבאס סוואן מקרית-שמונה ואת לירן כהן ממכבי פ"ת, אבו-סאלח הודיע שהקופה ריקה.
החורף, כשהקבוצה היתה בצרות, לחמן הובא ואיתו סוואן וקאסום וזרים למכביר, את מי שהמאמן רק רצה. אומרים שאבו-סאלח הכי פחד שיזכרו שתפקד כיו"ר בעונת הירידה. אוהד סכנין, שדיבר לא מזמן עם דוד, שמע את המאמן לשעבר די ממורמר: "עכשיו פתאום יש להם כסף."
אייל לחמן צילום: אלכס רוזקובסקי
אומרים שגם בצעדי החירום להצלת הקבוצה, גנאים היה מעורב באופן פעיל. לחמן החל לאמן בסכנין יום אחד אחרי הבחירות המוניציפליות ואילו סוואן הובא כמו החזרת סמל לאגודה כדי להרגיע את הרחוב. רק שסוואן של 2009 הוא לא אותו קשר שעזב את סכנין למכבי חיפה. כבר לא ילד אלא ותיק בן .33 בשבת, נגד אשדוד, אוהדים די ריחמו על השחקן שנראה במחצית השנייה כמי שגמר את האוויר.
רק שמבחינת לחמן, סוואן צריך לשחק. ביחד הם זכו ברגעי התהילה וכעת הם חייבים לשחזר כדי שלא יסולקו בבושת פנים. לפחות מבחינת המאמן, מדובר באחת ההזדמנויות האחרונות. יש הטוענים שאם לא היה מנצח את קרית-שמונה לפני שלושה שבועות הוא כבר היה נפרד מהמשרה, אבל שלוש הנקודות הושגו בסיום המלחמה.
על לחמן אפשר להגיד הכל, אבל הוא סוס עבודה. מספרים שלפעמים הוא יכול לשהות במועדון 15 שעות בלי להרגיש. הבעיה שהשחקנים מרגישים את זה, במיוחד בשרירי הרגליים. קחו סדר יום שהיה לקבוצה רק לפני כמה שבועות. שיחות אישיות, אימון בחדר כושר, אימון רגיל ואחריו אסיפת קבוצה שבמסגרתה צפייה בקלטות. כשכולם הלכו, המנג'ר עוד נשאר לערוך קלטות לאימון הבא.
יה יה פטי, לא הסתדר עם לחמן צילום: מקס ילינסון
כבר כשמונה לתפקיד ישבו עם לחמן אנשי ההנהלה וביקשו שירחם על הזרים כי בקדנציה הקודמת הוא היה קשה איתם. לחמן פעם הסביר לאחד המקומיים שהוא יותר רך עם שחקני הבית כי הם מקבלים פחות. עם מזואה אנסומבו הקשר התפוצץ מיד, ואילו יה-יה פטי ואובודו אוקוצ'ה נשארו בקושי. פטי עשה הכל כדי לברוח לאשדוד.
ההנהלה כעסה על האשדודים וטענה שהם פועלים מאחורי גבה ושהבלם עשה דווקא. בהתחלה היו אלה שחקנים בכירים שאמרו ללחמן שפטי מוריד את המורל בחדר ההלבשה והמאמן ניגש להנהלה וביקש שתתערב כדי שלא יגידו שהוא אנטי. אז אבו-סאלח הלך והרגיע את השחקן. בא חצי גמר גביע הטוטו נגד אשדוד ובזמן התדרוך שם לב המאמן שפטי יושב עם עיניים עצומות. אחד השחקנים שליד ניסה לדרבן, אבל הבלם המשיך ואז לחמן התפוצץ עליו. עוד רגע הוא היה מפרק אותו לגורמים.
פטי חזר רק אחרי שהבטיחו לו שבסוף העונה ייתנו לו ללכת, אפילו שיש לו חוזה. גם אוקוצ'ה הסיר את ההתנגדות, אבל עכשיו אלה האוהדים שלא רגועים. הכדורגל השלילי עושה את שלו. גנאים עסוק עם העירייה עד מעל הראש. כבר לא יכול להיות בייביסיטר 24 שעות ביממה, אבל עכשיו זה תלוי גם בו. נראה שבמצב העדין שנוצר, הוא יוכל להרגיע את הקהל.
"אני בטוח שהקבוצה תצא מזה," משוכנע ראש העירייה. "ההנהלה עבדה נכון. פתחה את הכיס לכל דרישה של לחמן וכעת חסר רק הגיבוש. שחקנים צריכים לקחת את עצמם בידיים ולהבין שהצלחה בסכנין זה ויזה לקבוצות אחרות. תמיד אמרתי שיש לי ארבעה ילדים והקבוצה היא הילד החמישי. אני לעולם לא אנטוש."
עוצרים באיזי את הנפילה
ובינתיים במקום צפוני יותר, קרית-שמונה, הרוחות לא שקטות. ההפסד להכח עמידר ר"ג זעזע שם את אמות הסיפים. "אין לי טענות לבחורים," מסביר אלי כהן. "עשו מעל ומעבר רק ששום דבר לא הלך. צריך לחפש את הנוסחה. אני שובר את הראש כדי לצאת מהמבוך. כמה יכול להיות אנטי."?
איזי שירצקי עם אוהדי ק''ש צילום: חיים אזולאי
גם איזי שרצקי שובר את הראש. הדרך שבה הוא הוביל את המועדון בקיץ היתה, מתברר, עקומה. הוא רצה את מישל דיין והאיר בפניו את המשוואה הנכונה - שחקני בית ותוצרת הארץ. כשדיין החליט להרכיב בשער, בגביע אופ"א נגד ליטקס לובאץ,' את יוסי בצלאל במקום הפייבוריט המקומי, דני עמוס, שרצקי התרעם בקול רם על ההחלטה המקצועית, וכשהמנג'ר התראיין אחרי המשחק נגד הפועל ת"א, שרצקי צעק: "מישל, אני רוצה רק כחול-לבן."
רק שמתברר שתוצרת הצפון לא תספיק לבד. המקטרגים אומרים שלא היה אחראי להפיל את עמוס חסר הניסיון על קרבות התחתית. הטיימינג שלו הורג אותם. רק שאיזי ממשיך בשלו. "אם דני היה מקבל גול כמו שקיבל השוער של מכבי ת"א, היו הורגים אותו כל החיים. שוער עושה טעויות ודני עושה הכי פחות."
אז מישל דיין שוחרר ואלי כהן הובא. לא סתם מאמן אלא חבר אישי של איזי עוד מהימים המשותפים במכבי רמת-עמידר. כהן כבר כמה שנים מתקשה לשחזר את ההצלחות שהשיג בשנות ה-.90 שחקנים קיוו שלפחות השריף הקשוח יחזיר את המשמעת והסדר שקצת הלכו לאיבוד בימיו של דיין, אבל מתברר שהנמר החליף את עורו.
מישל דיין צילום: עודד קרני
"הוא בכלל לא קשוח," מספר אחד השחקנים. "הוא צועק ואחרי זה מתנצל. אם הוא מנסה להעיר אז רק בצורה יפה ויש שחקנים שעושים פרצופים ודאווינים. צריך להעמיד שחקן במקום כשיש טעות ולגרום לו לשלם עליה."
כהן כלל לא חושב שהוא השתנה. "מה זה לגעור? זו לא הדרך של המועדון. איזי מעולם לא רדה בשחקנים. זו משפחה מלוכדת. אין אינטריגות, אין הפרות משמעת. אז בשביל מה מקל, לאיים עליהם 'תהיו יותר טובים?' כשחקן לא אהבתי את זה."
רק שלא הולך. מאז שאלי כהן הגיע, לא הושג ניצחון וקרית-שמונה מסובכת בתחתית. יש שחקנים כמו הקפטן, יניב לביא, שאיבד את מקומו בהרכב ומתקשה להשלים עם רוע הגזירה. "לא מתאים לדבר עכשיו כשהמצב לא הכי אידאלי," מבקש לביא. "אני מרגיש טוב עם עצמי. יש מספיק משחקים. אני אעבור את התקופה ונישאר בליגה. כל יום יכולים להשתנות דברים. בדיוק כמו שלפני חודש נתתי גול בדקה ה-90 נגד בית"ר ירושלים והכל נראה טוב."
סכנין וקרית-שמונה היו רוצות לשחזר ימים יפים. מה שבטוח הוא, שבסיום העונה הן תצטרכנה לנתח ולברר מה התפקשש. "בחיים יש הרבה נפילות," מסכם שירצקי. "אבל יש משפט אחד שכדאי שתזכרו: 'מותר להיכשל, אסור להתייאש."'
נא להמתין לטעינת התגובות
