בעלי הנס: חולון שוב לוקחת תואר עם הבאזר
משחקים גדולים מוכרעים ע"י שחקנים גדולים ותפקיד המאמן הוא להכין עבורם את הבמה. כך עשה פרנקו עם טולברט, שחקן מפתח בן 36, שבסופו של דבר הביא לו גביע. ואי אפשר בלי מילה טובה לווטסון, האיש בעל התארים הרבים ביותר בישראל בשנתיים האחרונות
בריאן טולברט עם דני פרנקו צילום: עדי אבישי
פרנקו נשאר עם האיזורית, כי מבחינתו הפרמטר העיקרי במשחק כולו היה לקנות זמן. האס העיקרי שלו, זה שמסוגל לייצר קליעה לעצמו ויש לו קרח בעורקים, הוא שחקן בן .36 האיזורית, ו-11 דקות משחק בלבד במחצית הראשונה, שמרו את בריאן טולברט רענן יחסית ונקי מעבירות.
ברבע השלישי, שכל העונה פרנקו משכנע את השחקנים שלו שהוא הרבע שלהם, באה אישית קטלנית. מי שנתן את הטון הוא שחקן חולון אולטימטיבי: אורי קוקיה, שחטף כדור ראשון וקלע סל במעבר. כמו כל הקבוצה של פרנקו, גם קוקיה משחק מעבר לכבוד שנותנים לו בדרך כלל. גם הוא
נראה כמי שמרחף למעלה בזכות החיבור הקבוצתי הנדיר של החבורה הזו.
השאלה הגדולה של פרנקו מרגע שעלה ליתרון הייתה מתי יוציא את טולברט לנוח. שבע דקות לסיום, הוא החליט להשתמש ביתרון 8 הנקודות שצבר כדי לעשות זאת, וגם אז זה כמעט עלה לו במשחק.
חיפה סגרה את פלורס בהגנה רצחנית, חולון קלעה 2 נקודות בחמש דקות. אבל כשמחולל הניסים שלה חזר, היה לו מספיק ברגליים לסל המנצח. משחקים גדולים מוכרעים בסופו של דבר ע"י שחקנים גדולים, ותפקיד המאמן הוא להכין להם את הבמה.
ומילה אחרונה לכריס ווטסון, אחד האנשים המקסימים בכדורסל הישראלי. בקיץ, כשכל העכברים נטשו את הספינה הטובעת, הוא החליט להישאר, באמירה הפשוטה והכל כך נדירה שחולון נתנה לו בעונה שעברה חוויית חיים, והוא מרגיש חייב.
רק טובי שוורץ יודע אם הייתה קבוצה בלי ווטסון, וכל כך כיף להשתתף בשמחתו. יש לו עכשיו הכי הרבה תארים של שחקן בישראל בשנתיים האחרונות, ולנו יש תחושה שפעם אחת בחיים, הנאמנות והיושר משתלמים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם