פאולו היפה: אבי רצון על מלדיני
אפילו ה-BOYS, האולטראס של אינטר, עזבו לערב אחד את היריבות המרה עם מילאן וחיכו כדי לומר "תודה, פאולו". אבי רצון התרגש מהדרבי האחרון של מלדיני

ביום ראשון האחרון קרה משהו שלא האמנתי שיכול לקרות. אוהדי אינטר, מעבר לשלטים הידידותיים, הגדילו לעשות ובסוף המשחק המתינו לו יחד עם אוהדים של מילאן כדי להיפרד ולומר ליריב מר "תודה, פאולו".
אלה לא היו סתם אוהדים של אינטר, אלא ה-,BOYS לא פחות ולא יותר. האולטראס של האולטראס. האינטרסטים התאחדו לחצי שעה עם הבריגדות האדומות-שחורות, הפנאטים שבפאנטים מבין אוהדי מילאן.
אינני זוכר סיפור דומה שאיחד אוהדים של קבוצות איטלקיות מאז מותו הטרגי של גאטנו שיראה, הבלם האגדי של יובנטוס ונבחרת איטליה שנהרג בתאונת דרכים. סגן נשיא אינטר לשעבר, ג'וזפה (פפינו) פריסקו, אמר פעם שמלדיני הוא בכלל אינטריסטה כי לא יכול להיות ששחקן כמוהו, יפיוף שכמותו, אינטליגנט מעל הממוצע, ממשפחה טובה, יהיה מילאניסטה.
בשנים האחרונות, בגלל הגיל והמהירות, הוא עבר לשחק כבלם, אחרי ששנות דור הוא נחשב למגן השמאלי הטוב בעולם. לא היה עוררין על הקביעה הזו. מגן שמאלי אמרנו, ומיד יהיו מי שיגידו שהיתה לו רגל שמאלית אימתנית.
האמת היא, ואותה חשף פאביו קאפלו כאשר אימן את מילאן, שמלדיני התוודה בפניו שהוא לא יודע אם הוא ימני או שמאלי. כן, עד כדי כך. האב צ'זרה אישר את הסיפור של קאפלו, תוך שהוא מציין את העובדה
מלדיני הוא לא רק שחקן. הוא אישיות. השנה הוא משחק רק כי ברלוסקוני קד קידה וביקש ממנו עונת הדרן, ומי יכול לסרב לנשיא שהוא גם ראש ממשלה שב-20 השנים האחרונות שילם למלדיני סכום פנטסטי שמתקרב ל-100 מיליון יורו.
אבל לסיפור הכסף של מלדיני היה גם צד שני. עד בואו של קאקה, מלדיני היה לא רק הראי של מילאן אלא גם מי שהכניס למועדון שלו סכומי כסף עצומים ממכירתם של חולצות, מזכרות ודיוקנים עם פניו היפות.
ואיך אפשר בלי קצת רכילות. אז זהו, שאין. כי מלדיני סיפק פרנסה לכל מי שקשור בכדורגל, אבל לא למדורי הרכילות. או כפי שהסביר זאת פעם פרנקו בארזי: אם אלה, הרכילאים כמובן, היו צריכים להתפרנס רק מפאולו, הם היו מתים מרעב.