ראשי » ספורט » כדורגל עולמיגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

מיקומו הנוכחי אינו ידוע: לאן נעלם רוי רייס

בשיאו הוא מכר 450,000 עותקים בשבוע, אבל עם הירידה בתפוצה הוא החל לשתות, הפך לקודר ומסוגר, ונעלם. "שם המשחק" מנסה להבין מה עלה בגורלו של גיבור הקומיקס רוי רייס, והאם יש סיכוי שהוא אי פעם יחזור

כשעולה השאלה מיהו הכדורגלן הבריטי המצליח ביותר בכל הזמנים, אין הרבה מקום לספקות. הישגיו - עשר אליפויות, שני גביעי אירופה לאלופות, שמונה זכיות בגביע אירופה למחזיקות גביע ותשע זכיות בגביע האנגלי - מדברים בעד עצמם. תשכחו מראיין גיגס, קווין קיגאן, ג'ורג' בסט, דייויד בקהאם, בובי צ'רלטון או סר סטנלי מתיוס. בכל מה שקשור לפנטזיות של אוהדי כדורגל ברחבי המדינה, אין אף שחקן בהיסטוריה שהצליח אפילו להתקרב למעמדו של השחקן האגדי, האחד והיחיד – רוי רייס.

רייס (Race) הבלונדיני פרץ לראשונה לתודעה של עולם הספורט הבריטי בספטמבר 1954, כששער הסולו המבריק שלו – כדרור על פני שלושה שחקנים ובעיטה טיפוסית, אדירה, בלתי ניתנת לעצירה, ממש מקצה הרחבה, בשניות האחרונות של משחק גביע נידח – תפס את עינו של הסקאוט אלף לידס. שבוע לאחר מכן החלוץ בן ה-16 היה כבר ב"מל פארק", שם חתם על חוזה אצל הענקית מהליגה הראשונה, מלצ'סטר רוברס. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

ואולי לא ממש היסטוריה, מפני שרוי רייס, אלף לידס ומלצ'סטר רוברס כולם אינם אלא בדיה. "Roy of the Rovers" היתה רצועת קומיקס שכוונה לילדים בריטיים חולי כדורגל. הקומיקס השתלט על מוחותינו המתבגרים בצורה כה מוצלחת, כך שהצליח לשרוד ולהתפרסם מדי שבוע החל באותו חודש ספטמבר ב-1954 עד 1993, השנה שבה רוי, שנאבק במשך זמן מה בזקנתו (וגרוע מכך, בצניחה החדה בתפוצה), תלה לבסוף את הנעליים. הוא ירד מהבמה בתוך כדור אש, כשהמסוק שנשא אותו למסע סקאוטינג בליגה חובבנית התרסק ללא הסבר במגרש כדורגל במערב אנגליה. 

עבור קומיקס שמכר בשיאו 450 אלף עותקים בשבוע ויכול היה להתחרות היום בפופולריות של "הארי פוטר", זה היה בהחלט סוף שייזכר לדיראון עולם. זה גם היה סוף שמעטים מאיתנו היו יכולים להעלות על הדעת בשנות ה-70 וה-80, כשרוי רייס וחבריו במלצ'סטר השתלטו על הכדורגל האנגלי והאירופי וניצחו משחקים שנראו אבודים, בדרך כלל בעזרת שלושה שערים מבריקים בחמש הדקות האחרונות, כשהשלישי כמובן בתוספת הזמן, בבעיטה לחיבורים. במשחקים ההם, דריבלים ובעיטות אדירות (סימן ההיכר של רוי היה "רייסי רוקט", בעיטת וולה מקצה הרחבה) היו צו השעה. אף אחד לא דיבר על הגנה. ודאי שאף אחד לא שמע על 0:0.

בימים ההם, "Roy of the Rovers" הגיע דרך תיבות הדואר מדי יום שלישי, ממלא את חדרי הילדים ואת ארוחות הבוקר שלנו בעולם כדורגל צבעוני. לרוי ולחבורתו היו גם כוכבי משנה, כדורגלנים וספורטאים בעלי הילה פחותה, ביניהם אלף טופר, האצן הבריטי המחוספס, אייס סולו, נהג המירוצים הגאוני, המתאגרף האימתני רוק-פיסט רוגאן, הכדורגלן הסקוטי הוט-שוט אמיש (שלא זז לשום מקום ללא פרת המחמד שלו) ובילי דיין, החלוץ הצעיר שנעלי הקסם שלו הפכו אותו מסקורר לא יוצלח לקפטן נבחרת הנוער האנגלית.

אבל למרות כל הסחות הדעת האלה, זה תמיד היה הקומיקס של רוי רייס. הסיפורים שלו מילאו את ארבעת העמודים הראשונים וכללו דרמות על המגרש ומחוצה לו. כשרוי וחבריו לקבוצה (דומיננטיים מאוד היו השוער צ'רלי "החתול" קרטר, הקיצוני הספרדי פאקו דיאס, הבלם הקשוח ג'וני דקסטר וחברו הטוב של רוי, בלקי גריי) לא היו עסוקים בניצחונות הרואיים בגביע או בליגה, הם היו מעורבים בדרמות בלתי הגיוניות אף יותר מאחורי הקלעים.

במקרה אחד, הקבוצה כולה נחטפה על ידי פיראטים, ובפעם אחרת, במהלך מחנה אימונים בהולנד, נתפסה על ידי פרופסור מטורף שהכריח אותם לשחק מול רובוטים. מל פארק, האצטדיון הביתי, נשרף עד הייסוד בגלל הצתה, אוטובוס הקבוצה נחטף על ידי טרוריסטים, מל פארק נפגע ברעידת אדמה, הקבוצה נחטפה (שוב) על ידי בנדיטים בדרום אמריקה, כמה שחקנים נהרגו מהתפוצצות מכונית תופת, בלקי גריי פותה והידרדר בגלל רומן עם השחקנית הצרפתייה הזוהרת סוזן צ'ריס, מל פארק נהרס ברעידת אדמה (שוב), רוי התחתן (עם פני החביבה, שהתעקשה לכנות אותו "רייסי", בדיוק כפי שעשו חבריו), נולדו לו תאומים, הוא נורה על ידי יריב קנאי, ואפילו עזב את מלצ'סטר אהובתו לטובת היריבה המרה וולפורד רוברס.

כעבור שנתיים חזר למלצ'סטר. ואם כל זה לא היה מספיק, גם המציאות התערבבה לפעמים בדמיון, כשמאמן נבחרת אנגליה בעבר סר אלף רמזי הגיע לאמן את הקבוצה (רוי, שהיה מנג'ר-שחקן באותה תקופה, עדיין התאושש בבית החולים מניסיון ההתנקשות), שחקן הקריקט ג'פרי בויקוט מונה ליו"ר, וכוכבי הפופ מרטין קמפ וסטיב נורמן (ספנדאו בלט) עלו בהרכב לצדו של אמלין יוז, לשעבר קפטן ליברפול ונבחרת אנגליה.

בדיעבד, על אף שהצליחה אולי לשעשע כמה פוסט-מודרניסטים, אופרת הסבון שהתפתחה סביב הקומיקס סימנה את תחילת גלישתו המצערת של רוי רייס אל תהום הנשייה. בסוף שנות ה-80 הכדורגל האנגלי נראה במצב גסיסה. השריפה בברדפורד, אסונות הייזל והילסבורו והבעיות החוזרות והנשנות של החוליגנים דרדרו את המשחק אל שפל חסר תקדים. מגזינים כמו "Shoot", שפעם מכרו כחצי מיליון עותקים מדי שבוע, מכרו באותה עת 40 אלף.

גם הקומיקס הלך ויצא מהאופנה. מאז שהגיע לשיאו בתחילת שנות ה-70, "Roy of the Rovers" נקלע לספירלה מתמשכת של דעיכה. כשהכדורגל שוב חזר להיות אופנתי, לאחר הצלחתה של הנבחרת במונדיאל איטליה 90' וייסוד הפרמיירליג, הקומיקס כבר היה גמור. דור חדש של ילדים נטשו את הסיפורים המאוירים לטובת משחקי מחשב. עונת 1992-1993 הייתה עונתה האחרונה של מלצ'סטר.

רוי, האיש שתמיד היה מסוגל להנדס קאמבק בלתי סביר בדקה האחרונה, לא נהרג באמת באסון המסוק. אבל הוא איבד רגל. בניסיון להחזיר את חייו למסלול הוא לקח את משפחתו ועבר לאיטליה, שם אימן למשך תקופה קצרה את AC  מונזה, עד שהגורל הטרגי פגע בו שוב – אשתו פני נהרגה בתאונת דרכים. לפי הדיווחים, באותו יום רוי התחיל לשתות והפך לקודר ומסוגר. מיקומו הנוכחי אינו ידוע.

רוי, אם אתה קורא את זה – תחזור, אנא ממך. אנחנו זקוקים לך.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...