הכוכב האדום: נמניה וידיץ' פורץ קדימה
כשנמניה וידיץ' נחת באולד טראפורד, הוא היה בטוח שוויין רוני מדבר איתו גרמנית ולא הבין למה מוסיפים חלב לתה. אולי זו הסיבה שבמשך חצי שנה הוא עשה כל טעות אפשרית על המגרש אלא שהסבלנות השתלמה וכרגע יש למנצ'סטר יונייטד את אחד משחקני ההגנה הטובים בעולם

כולם יכולים לדבר שעות על האיכויות של רונאלדו ועל החריצות של גיגס, אבל אף אחד לא יכול להתעלם מהעובדה שנמניה וידיץ,' הבלם הסרבי של מנצ'סטר יונייטד, הולך ומתבסס כאחד משחקני ההגנה הטובים בעולם. היונייטד ספגה העונה עשרה שערים ב-21 משחקי ליגה, כשבשבת, הקהל באולד טראפורד צפה באירוע נדיר. רומן פבליצ'נקו מטוטנהאם הצליח להקדים את הסרבי במאית שנייה כדי להעלות את קבוצתו ליתרון, שכמובן לא הספיק עד הסיום.
"אם תפחד מפציעות לא תוכל לשחק כמו שאתה יודע," הציג וידיץ' בן ה-27 את משנתו. "שברתי את עצם הבריח, קרעתי רצועות בברך, פתחתי את הראש כמה פעמים ואין לי ספק שאני אפצע שוב, אבל זה לא מדאיג אותי. זה הכדורגל. אתה חייב להיות אמיץ, במיוחד כבלם."

כשמדברים על ההשתלבות של הסרבי, צריך לתת קרדיט ענק למנג'ר. הרי כשהשחקן הגיע למנצ'סטר, בדיוק לפני שלוש שנים, בינואר ,2006 הוא נראה פלופ בערך כמו איגור טומאסיץ.' רק שכאן היה מי שהאמין בצעד הזה ולא נגרר אחרי רעשים מהקהל.
וידיץ' נולד באוזיצה, עיר תעשייה במערב סרביה, בנו של פועל במפעל לנחושת ופקידת בנק. הוא זוכר איך בילדותו, כששיחק בקבוצה המקומית, הם היו נמלטים מהמגרש כששמעו את המפציצים של ברית נאט"ו מגיעים להוריד עוד מטען כבד של פצצות בזמן המלחמה.
בגיל 15 הגשים וידיץ' את החלום הגדול כשהכוכב האדום בלגרד סחבה אותו ואת חברו הטוב ולדימיר דמיטרייביץ,' וצירפה אותם למחלקת הנוער. צעד אחרי צעד התקדמו שני הצעירים למעלה, הושאלו כדי שיצברו ניסיון וחזרו בגיל 20 כדי להגיע לקבוצה הבוגרת. אבל ב-1 באוקטובר 2001 דמיטרייביץ' התמוטט בזמן אימון. אמבולנס הבהיל אותו לבית החולים הסמוך, וידיץ' הצטרף לנסיעה, אבל שמע כבר במהלכה שחברו הטוב נפטר מדום לב.
במשך חודשים ארוכים הבלם בקושי תיפקד. הוא דיבר בקול רם על פרישה, אבל מאמנו
וידיץ' לא הצטער מעולם שהמשיך לשחק. הוא פרח על המגרש. כבר במשחק השלישי שלו בבוגרים הוא כבש שער בדרבי של בלגרד וכאוהד הכוכב האדום, מילדות, הוא אמר שמבחינתו החלום הוגשם והוא יכול לפרוש בשקט. הוא לא תיאר אז שבגיל 22 הוא כבר יהיה קפטן הקבוצה. הדרך רק הלכה והתבהרה מבחינתו. וידיץ' עבר לספרטק מוסקבה ובמוקדמות מונדיאל 2006 היה חלק מהגנת סרביה, שכונתה "ארבעת המופלאים" וספגה רק שער אחד בכל הטורניר.
לפרגוסון זה הספיק. אז הוא היה בעיצומו של תהליך חימוש כדי לתת פייט לצ'לסי של מוריניו. הוא הבין שעם כל הכבוד לחלק הקדמי המוכשר, הוא גם צריך עורף יעיל. אז הוא הביא את אדווין ואן דר סאר, פטריק אברה ואת וידיץ,' עליו שילם 7 מיליון ליש"ט.

גם אחרי כמה שיעורים, כשהצליח לקלוט כמה מילים, הוא עמד המום מול המבטא הסקוטי של פרגוסון. "בהתחלה היתה לי בעיה להבין אותו," הודה הסרבי. "זה נכון בנוגע לרוב הזרים, אבל התוצאות שלנו מוכיחות שהמסר שלו בכל זאת עבר." אלא שהשפה היתה הבעיה הקטנה יותר של וידיץ' בכל תהליך הקליטה. הוא הגיע לאנגליה אחרי סיום הליגה הרוסית, כשהוא סוחב כמה פציעות קלות. לא היה לו זמן לנשום ומיד הוא הוצנח לקרבות ההרכב, שם גילה שאף פעם לא שיחק במאמץ פיזי כמו בפרמייר ליג.
שום דבר לא הלך לבלם בחודשים הראשונים. באימונים הוא לא הצליח לבצע דברים בסיסיים. להשתלט על כדורים, להשלים מסירות קצרות. במשחקים, חלוצים חגגו עליו. פרגוסון שם לב איך הבלם החדש עומד במרכז המגרש ומקלל את עצמו מייאוש. ואז הוא נכנס לפעולה קרקעית.
"חשבתי שיש לו תואר בפסיכולוגיה," סיפר וידיץ.' "הוא יודע הכל. מה עובר עלינו במגרש, בבית. הוא יודע אפילו איך אנחנו נושמים. הוא הבין שאם הוא יתפרץ עליי המצב עשוי רק להחמיר, אז הוא אמר: 'תירגע. לשחקנים לוקח זמן להתרגל למקום חדש. אתה לא שונה. תפסיק לחשוש. קניתי אותך כי אני יודע שאתה מתאים.' לשמוע את זה ממנו גרם לי לשינוי עצום. ברגע שהפסקתי לפחד ממעמדי, התחלתי לשחק."

פרגוסון כבר משווה את השניים לצמד שהוא כל כך אהב, גארי פאליסטר וסטיב ברוס. הוא טוען שריו הוא כמו פאליסטר האלגנטי ואילו וידיץ' דומה לברוסי, שאף פעם לא חשש להכניס את הראש, גם במחיר שינוי מבנה האף. וידיץ' ופרדיננד הם טיפוסים שונים. פרדיננד הרבה יותר מוחצן, אוהב את החיים הטובים, ואילו הסרבי נשוי, איש משפחה, שטוען שמחוץ לביתו מעולם לא התנחלו צלמי פפראצי. השוני לא מפריע להם להעריך מאוד אחד את השני, והסרבי מודה שריו עזר לו להתאקלם מהר בתפקידו התובעני.
רק שהשקט בסביבת וידיץ' לא סייע לו להתרחק משערורייה מאיימת. לפני חצי שנה התפרסם במגזין ספורט רוסי ראיון עם הבלם, שדבריו היו רחוקים מאוד מלהחמיא לאי הבריטי ולעיר מנצ'סטר, בפרט. קחו כמה ציטוטים שהרתיחו את פרגוסון:
"אני לא אשאר לחיות באנגליה. הם לא נהנים כאן מהחיים. במשך השבוע הם עובדים כל כך קשה שיש להם זמן לדבר רק בארוחת הצהריים. בערב הם רואים טלוויזיה והולכים לישון מוקדם כדי להתעורר לעבודה. מזג האוויר כאן הוא משהו מיוחד. רק לעתים רחוקות הטמפרטורה מטפסת מעל 20 מעלות וכל הזמן יורד גשם, גשם וגשם. האטרקציה המרכזית במנצ'סטר היא תחנת הרכבת, שם רכבות נוסעות לערים קצת יותר חמימות. הייתי רוצה לנסות את עצמי בליגה אחרת. אני חושב על ספרד, שם לפחות לא תהיה לי סיבה להתלונן על התחזית. הרבה יותר קל היה לי להתרגל לרוסיה. באנגליה לא היה עם מי לדבר בהתחלה. גרתי לבד בבית המלון ועזבתי אותו רק לאימונים. חשבתי שאני משתגע בין ארבע קירות."
הציטוטים עוררו גל של תגובות. ב"טלגרף" נכתב באחד הטורים: "איך אתה מעז מר וידיץ?' נכון, גשום במנצ'סטר, אבל לפני שעזבת את המועדון שלך, במוסקבה החמימה, לא בדקת את התחזית לשנים הקרובות."? וידיץ,' שחתום ביונייטד עד ,2012 ספג מהלומות מילוליות מפרגוסון ומיהר למזער את הנזק באתר הרשמי של הקבוצה. "אני רוצה להבהיר שלא אמרתי את הדברים האלה. דיברתי על הקשיים שהיו לי בהתחלה וזה לא איך שאני מרגיש היום. אני נהנה מהחיים כשחקן במועדון ומראה את זה על המגרש מדי שבוע."

פרגוסון ממשיך כעת עם הגל הסרבי. הוא כבר הביא לאולד טראפורד את זוראן טוסיץ' ואדם ליאג'יץ,' שיוכל לשחק רק בעוד שנה. "הנוכחות של וידיץ' תעזור לי מאוד להשתלב," אמר טוסיץ' מיד אחרי החתימה.
הקהל מאוהב בשחקן הנשמה שלו למרות מה שאמר על העיר. זה בדיוק כמו שאהבו את האופי הבלתי מתפשר של רוי קין ואת המסירות חסרת הגבולות של פול סקולס. השיר שצועד חזק במצעד היציעים הולך כך:
"נמניה או-אה / נמניה או-אה / הוא בא מסרביה / והוא ירצח אותך."