דאון טאון: מסע ההישרדות של לוטון
לוטון טאון, מהליגה הרביעית באנגליה, פתחה את העונה עם עונש שנוי במחלוקת של הפחתת 30 נקודות. זה לא הפריע לקבוצה שנראתה בדרך הבטוחה לליגה החצי-מקצוענית לפתוח במסע הישרדות בלתי נשכח. "שם המשחק" לוקח אתכם למקום שבו עדיין, אולי, קורים קסמים
אבל כבר ביציאה מתחנת הרכבת ניתן לראות מסוק מרחף מעל למגרש המיושן ואת התנועה האופיינית ל-14:30 בשבת בעיר קטנה. קבוצות קטנות של אוהדים הולכות בכיוון אחד בין בתי הלבנים האדומות של לוטון ובצידי הדרך כמה ניידות משטרה ושוטרים משועממים.
5,564 צופים, רק 124 מהם אוהדי מורקאמב, עשו את דרכם לאיצטדיון, למרות שלכאורה הקבוצה נראית בדרך הבטוחה לליגה החמישית, החצי-מקצוענית. לוטון החלה את העונה במינוס 30 נקודות אחרי שההתאחדות האנגלית הטילה עליה שני עונשים, אחד בשל פשיטת רגל (20 נקודות) ועונש שני בשל אי סדרים מנהליים.
הקבוצה נאלצה לשחרר שחקנים ולגייס ברגע האחרון שחקנים בהשאלות או שחקנים נטולי חוזה. רבים האמינו שלוטון תסיים את העונה עם מאזן נקודות שלילי, בעיתונים נמתחה ביקורת על העונש בטענה שלוטון לא תילחם ומשחקיה יאבדו ערך ספורטיבי. ארבעה חודשים מאוחר יותר יש לקבוצה מינוס שש נקודות בלבד וביציעים מנשבות רוחות שונות לגמרי.
"הבחורים מלוטון לא שמים זין, מינוס 30 נקודות, אנחנו נשארים בליגה!" היא הקריאה הפופולרית בקרב האוהדים. כרזה גדולה בצידי המגרש מייעצת להתאחדות מה לעשות עם 30 הנקודות שלה ותחושות זעם ואי צדק משווע ממלאות את המגרש הקטן בלהט ששווה כמה נקודות.
באופק ניתן לראות את הנקודה הראשונה ובקרב האוהדים יש כאלה שמעיזים לחלום על ההיחלצות הדרמטית ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי. לוטון טאון, לא בפעם הראשונה, יוצאת למלחמה נגד הכדורגל האנגלי.
התקופה הטובה ביותר של הכובענים היתה באמצע שנות ה-80. הקבוצה שיחקה בליגה הבכירה מ-1981 עד 1992, ב-1987 סיימה לוטון במקום השביעי ושנה מאוחר יותר שיחקה בגמר גביע הליגה מול ארסנל, באחד הגמרים הגדולים בתולדות וומבלי.
בריאן סטין העלה את לוטון ליתרון מוקדם אבל אלן סמית ומרטין הייס כבשו לזכות ארסנל בדקות ה-71 וה-74. ארסנל היתה קרובה להכרעה אבל משחק הרואי של אנדי דיבל, שוערה של לוטון, כולל הצלת פנדל, השאירו את האנדרדוג בתמונה ובדקה ה-82 השווה דני ווילסון את התוצאה.
בדקה האחרונה הבקיע סטין את שערו השני במשחק, שער ניצחון
"זה היה המשחק הגדול ביותר אי פעם", אומרת איבון פלטצ'ר, מזכירת המערכת של מדור הספורט של ה"גארדיין" ובעלת מנוי למשחקי הקבוצה. "הייתי שם בוומבלי ואני זוכרת היטב את המשחק. זה נראה כל כך רחוק ממצב הקבוצה היום. לפני שלוש שנים בלבד היינו בצ'מפיונשיפ (הליגה השנייה) ועכשיו, הודות להתאחדות, אנחנו בדרך לליגה החמישית".
"אין לי בעיה עם 20 הנקודות שהורידו לנו על פשיטת הרגל", אומרת פלטצ'ר, "יש לנו עבר של פשיטות רגל ולא ציפיתי שיקלו איתנו. לעומת זאת אני חושבת שהורדת עשר הנקודות על אי סדרים היא שערוריה. מדובר בעניין מנהלי לאחר שתשלומים יצאו מחשבון הבנק הלא נכון, אבל המועדון עצמו דיווח על הבעיה להתאחדות. במשך שנתיים לא עשו בהתאחדות דבר ורק אחרי שהנהלת הקבוצה התחלפה כולה, הם החליטו להוריד לנו עשר נקודות. בעוד שאנחנו עשינו את מה שהיה מוטל עלינו ברגע שגילינו את הטעות, ווסטהאם שיקרה להתאחדות וניסתה להטעות אותה בנוגע להחתמת טבס ומסצ'ראנו ונקנסה בלבד. ברור שיש חוק לקבוצות גדולות עם גב תקשורתי וחוק אחר לקבוצות קטנות".
איך את מסבירה את העובדה שכ-6,000 אוהדים מגיעים לכל משחק?
יש ירידה במספר אוהדים של הגרעין הקשה עם ירידת הליגות, אבל זו הקבוצה המקומית. זה שונה לגמרי מצפייה במשחק בפרמייר ליג. אתה מכיר את זה שיושב לידך, את האיש שמוכר שנים פיש אנד צ'יפס, את מוכר התוכניות וגם כמה מחברי הנהלה. אין לאנשים כסף להתחיל ללכת למשחקים של ארסנל וספרס ויש תחושת אי צדק שהביאה להתלכדות מאחורי הקבוצה ונגד ההתאחדות".
הסיטואציה היום היא תמונת ראי של שנות ה-80. אז זכתה לוטון דווקא לתמיכה של הממסד והיתה אחת הקבוצות השנואות על ידי האוהדים. היום יש למאבק הקבוצה תמיכה מקרב אוהדים ניטרליים, להבדיל מהגופים השליטים. השנאה בשנות ה-80 החלה אחרי שב-1985 הותקן בקנילוורת רואד משטח דשא מלאכותי. המטרה היתה לאפשר פעילות על המשטח לתושבי הקהילה ולהרוויח עוד כמה פאונדים על ידי השכרת המשטח. התכנית הוכתרה בהצלחה, 120 אלף שחקנים מקומיים זכו לשחק על הדשא המלאכותי והקבוצה זכתה להכנסה צדדית נאה, אבל שחקני הליגה שנאו את המשטח המלאכותי והשמיצו אותו.
מספר המקומות באיצטדיון קטן בצורה דרמטית וההנהלה החליטה על צעד נוסף, שהפך את לוטון לסמל כל מה שהיה רע בכדורגל האנגלי של שנות ה-80 ומשטרה של מרגרט תאצ'ר: איסור על כניסת אוהדים אורחים למגרש. השתוללות אוהדי מילוול במגרש במרץ 1985, בתקרית שנחרתה בתודעה הלאומית, תרמה גם היא להחלטת הנהלת לוטון. התקווה היתה להפחית בהוצאות השיטור, לזכות באוהדים נוספים שעד אז הדירו את רגליהם מהמגרש מחשש לאלימות וגם להיפטר מהביקור הדו שבועי של החוליגנים.
כצפוי, זכה הצעד לביקורת נוקבת. תאצ'ר קיוותה שהצעד יוביל למהלך ארצי שבו אוהדים יצטרכו להציג תעודה מזהה מיוחדת בכניסה למגרש, אבל הניסיון כשל וב-1990 קבעה ועדת טיילור שהוקמה לאחר אסון הילסבורו, שיש מקום להטיל ספק ביעילותו. בשלב זה לוטון טאון היתה לשנאת המחמד של הקבוצות באנגליה.
על המגרש וביציעים יש תחושה של התגייסות. כל משחק הוא מאבק מכריע נגד הירידה, כבר עכשיו בודקים תוצאות של קבוצות אחרות שתקועות בצד הלא נכון של רשימת 92 הקבוצות המקצועניות, וכל תוצאת תיקו ביתית גורמת לאכזבה אדירה.
המשחק מול מורקאמב הוכתר כ"יום מורקאמב על שמו של אריק מורקאמב", קומיקאי אנגלי נערץ, בנה המפורסם ביותר של העיר הצפונית הקטנה, חבר הנהלת לוטון בשנות ה-70 והאוהד הידוע ביותר של הכובענים. המאסקוטים של שתי הקבוצות ניסו לחקות את הקומיקאי, הכרוז העלה נשכחות והמשחק החל.
כמו ברוב המשחקים שראיתי בליגות הנמוכות, הרמה אינה מתקרבת לפרמייר ליג, אבל בדרך כלל מתנהל משחק מהיר מאוד עם אירועים רבים. לוטון פתחה היטב את המשחק, יכלה לעלות ליתרון כבר בדקה הראשונה אבל המחצית הראשונה הסתיימה ללא שערים. על המגרש נראו כמה שחקנים לא רעים שהגיעו בהשאלה מקבוצות בצ'מפיונשיפ, וגם כמה שחקנים עגלגלים שנראו כאילו לוקטו מקבוצת פאב מקומית.
בדקה ה-57 הבקיע מייקל ספילן לזכות המקומיים בנגיחה מקרוב. כמו בכל משחק, האוהדים הרעישו עולמות וניתן היה להרגיש שזה לא סתם שער. הליגה עדיין לא הגיעה לאמצע הדרך וכל גול הוא קריטי כשאתה בפיגור ענק. התגובה של הקהל היתה דומה יותר לזו שנוצרת אחרי שער מכריע במשחק נגד הירידה במחזור הלפני אחרון.
שש דקות מאוחר יותר השווה דני קרלטון בבעיטה מצוינת מהאוויר לאחר בעיטת קרן, ועד הסיום נשמר השוויון ששיקף את חלוקת הכוחות. בדרך למרכז העיר ביקרו האוהדים את משחק הקבוצה אבל לא היה בקולם הטון המנדנד של אוהדי ארסנל, למשל. הם רוצים לראות כדורגל טוב יותר, גם אם בקנה מידה של הליגה היה מדובר במשחק סביר.
למרות כאב הלב שכרוך באהדת לוטון טאון, רובם לא הבינו את השאלה שלי. "ברור שאמשיך לבוא", אמר לי דייויד, אוהד בן 36, "זה חלק מהחיים כאן. זה כמו החיים עם אשתך. אתה לא מתגרש כשיש משבר. אתה עובד ומנסה לפתור את המשבר כי זו אהבה אמיתית".
ואתה מאמין שתוכלו להישאר?
זה יהיה נס, אבל אם לפני חג המולד לא נאמין בנסים אז מתי?
התשובה שלו עוררה ויכוח בין האוהדים. האם עדיף לפתח תקוות או לשמור על פסימיות ועל תחושת הזעם הקדוש. התוצאות באותה שבת לא היו מזהירות מבחינתם ואיבוד שתי נקודות ביתיות היווה אסון קטן. שבוע מאוחר יותר, השנה הסתיימה בניצחון של לוטון על לינקולן. את 2009 תפתח לוטון עם מינוס נקודה אחת ובמרחק של 15 נקודות מגרימסבי, הקבוצה שמעל לקו האדום.
לוטון השיגה 29 נקודות ב-23 משחקים ולולא הפחתת הנקודות היתה ממוקמת במקום ה-13 עם סיכוי קטן להשתחל לפלייאוף, הרחק הרחק ממאבקי התחתית. אם גרימסבי ולוטון ימשיכו לצבור נקודות באותו קצב, צפויות שתי הקבוצות להגיע למחזור הסיום עם פחות או יותר אותו מספר נקודות.
"זה ייראה מטורף, אבל יש תחושה שאפשר לעשות את זה", אומרת פלטצ'ר. "בליגה הזו גם תמיד קיים סיכוי שקבוצות יפשטו את הרגל ואז יורידו להן נקודות. זה לא דבר שאני מאחלת לאף קבוצה, אבל זוהי תמיד אפשרות ריאלית, אם כי ברור שנעדיף להישאר בליגה בזכות התוצאות שנשיג. אנחנו רגילים להיות אנדרדוג, אבל אם נישאר בליגה זה יהיה גדול יותר מהגמר בוומבלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
