ליגה אחרת: סופ"ש ללא ליגת העל
איך מעבירים סוף שבוע בלי איתותים מטדי ובלומפילד? אביעד פוהורילס צפה במשחק ההצדעה של מכבי קביליו יפו למכבי שדרות, ניר שועלי חיפש ומצא את אימפריית הכדוריד לשעבר של מכבי רחובות ואבי אורנן חדר לבריכה בגבעת-השלושה למשחק כדורמים בין הפועל פ"ת לגוש זבולון. פרויקט מיוחד
כדי למלא את משימת המערכת, מציאת אלטרנטיבה בעת פגרת הכדורגל, גלשנו תחילה לאינטרנט בחיפוש אחר מפה של קרית-אונו בניסיון לאתר את אולם צ'יינין, הבית של הפועל קרית-אונו כדוריד.
מכבי רחובות מול הפועל קרית אונו. צילום: דני מרון
וכי למה שקרית-אונו לא תהיה אלטרנטיבה? הרי כדורגל וכדורסל אין שם ממש, וגם ענפים אחרים לא בדיוק מזוהים עם העיר הקטנה שבלב מרכז הארץ, ואשר תושביה, מן הסתם, כבר מחולקים באהדתם למועדוני כדורגל/סל מערים אחרות.
נכון שאפשר להיתקל באקראי ברחובות העיר בישראל (ללה) סטוצ'ינסקי, שמנהל את נבחרת הכדורגל כבר מיליון שנה, או בעסקן מספר 1 בספורט האולימפי, רענן ורשביאק, או בראש הענף הכי מצליח בישראל, יהודה מעיין מהשייט - כולם גרים שם - אבל מתי בפעם האחרונה נתקלתם בקרית-אונו במדורי הספורט?
מה שיש זו קבוצת כדוריד משונה, שכבר כמה שנים טובות מתנהלת לה בצמרת הליגה הלאומית, אבל פשוט 'לא רוצה לעלות' לליגת העל. כל פעם היא מגיעה לשלבי ההכרעה, ומפסידה. ודווקא יש לה מחלקת נוער טובה, עליה אחראים יורם ישראלי הוותיק, וכוכב העבר, אמיר דרוקר.
שלשום (ו') נערך סוג של משחק עונה בבירה של בקעת-אונו, לשם הגיעה נציגת בירת השפלה, מכבי רחובות. סוג של דרבי בין זו שהייתה לבין זו שרוצה להיות. מכבי רחובות נאבקה בצמרת בעשור הקודם ומכיוון שהפועל רחובות, הקבוצה הגדולה באמת של העיר, נעלמה, הרי שמכבי רחובות היא גם סוג של שארית לאימפריה האדומה.
העירייה הכושלת הבטיחה בזמנו תוספת תקציב עבור איחוד, ולאחר שהקבוצות השתכנעו והסכימו, קוצץ התקציב, וגם הקבוצה המאוחדת הפכה לבדיחה עצובה. כיום, מכבי בתהליך בנייה מחדש, ונראה שהיא דוהרת חזרה אל במת הכדוריד המרכזית. הרחובותים ניצחו את האונואים 22:24 והציגו לראווה כמה כישרונות מעניינים. גם למקומיים היה מה להראות.
תמיר אורנשטיין, מנהל רחובות, דווקא השתעשע בתחילה עם השופטים ברעיון שלא לעלות למשחק מכיוון שפרקט האולם היה משובץ כתמים משונים בעלי צבע לא ברור. ממש סכנה. השערה ראשונית: כת סודית עורכת במקום טקסי פולחן בלילות (מה עוד יש לעשות בלילה בקרית-אונו.(?
למעלה, מאחורי יציע גבוה במיוחד, אליו מטפסים באמצעות מדרגות צרות במיוחד, יש חלונות מסורגים במיוחד, סטייל מוצב ביישוב מבודד בעוטף עזה.
אבל עזבו הכל. ראינו כדוריד ישראלי של פעם, באולם כמו פעם, שנמצא בלב שכונה נעימה, אליו תושבי הקהילה יכולים להגיע מבלי להיערך במיוחד, תקציבית ולוגיסטית. פשוט, עונג קטן לפני כניסת השבת.
ניר שועלי
ברי ממצווה
איצטדיון הכדורגל בחולון, פיל לבן או בית קברות (כיאה למי ששוכן בצמוד לבית עלמין) ברוב ימות השנה ודוגמה מצוינת לבזבוז כספי ציבור, הצדיק שלשום את קיומו, אולי לראשונה מאז הוקם לפני 20 שנה.
אביבי זוהר צילום: עדי אבישי
נכון שמדובר גם בסוג של יחסי ציבור, אבל עבור חלק לא קטן מהשחקנים, הביקור במחלקות הילדים הוא השירות הלאומי הכי משמעותי שהם עשו בחייהם, כולל השירות הצבאי שלהם, שבדרך כלל מעליב את שני הצדדים - אותם ואת הצבא.
מה שיוצא דופן באירוע שלשום, שאת משימת קירוב הלבבות ותפירת רקמת הסולידריות החברתית המתפוררת כאן, לקחה על עצמה קבוצה קטנה וצנועה מליגה ג' בשם מכבי קביליו יפו, אותה קבוצת אוהדי מכבי יפו המיתולוגית, שלקחה על עצמה משימה אוטופית להחזיר את יפו לליגת העל ובדרך גם רוצה לעשות מעשים טובים. טובים מאד.
עמיתי במעריב רון עמיקם, ממקימי הקבוצה, רקח במשך השבוע את ההפתעה הזאת עבור שדרות, קבוצת צמרת בליגה ב,' שחייה אינם חיים כבר שנים ארוכות, אבל רק עכשיו, כשגראדים מזנבים ביבנה וצפונה, מתברר לכולם ששדרות זה כאן.
יפו לקחה על עצמה את כל מלאכת האירוח של שדרות - מכף רגל ועד ראש. היא, הפיצפונה, שלחה את האוטובוס שלה (יש לה אוטובוס(! דרומה כדי שיאסוף את האורחים, דאגה לכיבוד ואפילו התקנאה
במכבי עלית של פעם, וכשעלו שחקניה לדשא, הם אחזו בידיים חבילות שי וחילקו אותן ליריביהם-ידידיהם כדי שיהיה להמתיק במשהו את המרירות ולשמח את המשפחות.
אני לא זוכר לאורך השנים סוג של מחווה כזאת שבאה ממי שאין אצלה אוליגרך כזה או אחר שמנהל אותה. וההתרגשות הזו מתעצמת כשאתה יודע שבליגות האלו - א,' ב' וג' - יש מעט מאד מחוות והכל מתנהל ונעשה בסוג של מינימום הכרחי ויד קפוצה. זה מרגש כי בליגות האלו, למרות שיש הרבה משוגעים לדבר ושחקני נשמה, יש בעיקר ניכור ושנאת חינם וגם פה פשטה הקומבינה.
אני פוגש את דורון ממן, המאמן של שדרות. הוא באר-שבעי ובבוקר המפגש הזה, כשנפלו גראדים על עירו הלא מוכנה, עזב את מכוניתו כדי לחפש מחסה באחד הבניינים ובדרך חשב שבעצם שדרות מוכנה היום יותר למצב. הם עכשיו במקום השני, ובקרוב הם משחקים בחולון מול צפרירים במפגש פסגה.
ממן מקווה שישלחו למשחק שופט טוב, לא מוטה, שלא יקל עם המארחת שיש לה קשרים חזקים בחלונות הגבוהים. הוא מספר כי כשאימן במכבי ב"ש היו אצלו שחקנים שמכרו משחקים, וגם את נשמתם לשטן, וחרצו את גורל הקבוצה.
אבל לא הפעם. יפו פתחה את לבה וגם את שעריה עד הסוף. נגמר 0:4 לשדרות, אבל זה היה הדבר הכי פחות חשוב.
אביעד פוהורילס
מים שקטים
יום שישי, ,18:30 קיבוץ גבעת-השלושה. אתה בא מוקדם, לספוג קצת אווירה.
עוד חצי שעה מתחיל אחד ממשחקי הצמרת החשובים בליגת העל, רק שחוץ מכמה ילדים, הבריכה ריקה. טוב, נו, צמרת זה כנראה עניין יחסי. ככה זה כשבכל הליגה יש חמש קבוצות. הפעם בכלל מדובר בגביע, אבל כדי לא להתחיל ישר ממשחק הגמר, בכדורמים גם הגביע בשיטת ליגה.
גוש זבולון מול הפועל פ''ת צילום: אלן שיבר
רובם, אגב, בוהים בך כבר רבע שעה במבטים מודאגים. אם רק היה מאבטח, עוד היו עוצרים אותך על שוטטות. האמת, אפשר להבין. באיצטדיון כדורמים אדם זר הוא בהגדרה סוג של חפץ חשוד, ועוד ביום שישי ב-19:00 בערב.
אלה, אגב, הזמנים הקבועים בענף. עם נגישות המתקנים בארץ ויחס הממסד לספורטאים זה או ככה או לשחק ב-04:00 לפנות בוקר באמצע השבוע. גם אימונים עושים באמצע הלילה או בימי ראשון, כשמנקים את הבריכה. ביתר הזמן מנהלי המתקנים, שגם ככה עושים טובה, לא יעלו בדעתם לפנות את השטח לפני שאחרון המנויים מייבש סנפירים והולך הביתה.
גם ככה בריכה זו הגדרה גדולה על השלולית שמארחת את המשחק. בעולם האמיתי המרחק בין השערים אמור להיות 30 מטרים. כאן בקושי .20 אחרי 30 אתה עמוק במלתחות. ועדיין, מדובר באנשים חביבים וטובי לב, שאם רק תבקש, שמחים להתפנות מכל עיסוק, להכניס אורחים ולהכיר לך את המשחק האהוב מקרוב.
מישהו מתנדב להסביר שבגדול, זה כמו כדורגל, רק שהשחקנים יודעים לקרוא ולכתוב. האמת, לא יפה, זה גם עושה עוול. בכל זאת, כדורמים הרבה יותר מרתק ויש בו הרבה יותר אקשן מאשר בכדורגל. כאן אין בונקרים, המשחק טס בקצב מסחרר ואנשים לא עומדים במקום לשנייה. הם לא יכולים, אחרת יהרגו אותם.
החבר'ה האלה, שעל היבשה נראים מהנדסי אטום שקטים ומנומסים, הופכים במגע עם המים לחיות טרף ברוטליות. כל עוד הכדור אצלך ביד, אפשר להטביע אותך וגם אמנת ז'נבה לא תעזור. בארבעה רבעים של שמונה דקות הם מוציאים יותר אנרגיה מכדורגלן ממוצע בחצי עונה. הם גם מבקיעים יותר.
בסוף הפועל פ"ת ניצחה את גוש זבולון 12:14 לאחר אי אלו מהפכים. מזכיר האיגוד, שבכדורמים הוא גם שחקן באחת הקבוצות, לוקח ממך את מספר הטלפון כדי לעדכן בתוצאות עתידיות. לך תסביר לו שדווקא נורא נהנית, אבל עוד שבועיים, כשתיגמר המלחמה וחצי מנבחרת הנוער שלו תחזור מעזה, יחזור גם הכדורגל, הכרכרה תהפוך לדלעת, וכדי לפגוש שוב עיתונאי במשחק כדורמים, כנראה שהוא יצטרך, למשל, למעול בכספי האיגוד.
ויש גם ציונים (מ-0 עד (100
הפועל פ"ת: גל קציר ;91 אבי ינצרפתי ;88 אלעד שפיגל ;80 ניקולה פופוביץ' ;94 יריב זוננשטרן ;86 איתמר שוורץ ;75 שחר קלבר .100 גוש זבולון: ואדים סגנין ;64 טל גרודמן ;76 עידו קרן ;85 אייל קרן ;87 ארז גוברין ;81 רואי השינג ;95 דולב קויפמן ;97 רז יובל .90
לפ"ת: פופוביץ' ,7 זוננשטרן ,3 ינצרפתי ,2 שפיגל ושוורץ 1 כ"א. לזבולון: א. קרן וקויפמן 3 כ"א, גרודמן ויובל 2 כ"א, השינג וע. קרן 1 כ"א. כ-17 צופים בגבעת השלושה.
אבי אורנן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם