ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל ישראלי

הקיבוץ המיוחד:המשחק של הפועל אוסישקין בקיבוץ נען

900 צופים בטירוף (מאתיים בתוך המגרש), רפת כדורסל (משוכללת יותר מהיכל נוקיה), אגדת ספורט על הקווים (ושתי אימפריות בועטות) ומשק כנפי ההיסטוריה (שהגיע לביקור פתאומי). המשחק של הפועל אוסישקין בנען הוכיח שהכדורסל המרגש באמת משוחק בליגה א' מחוז מרכז

להיסטוריה יש דרכים נפתלות משלה להפתיע, להראות שהיא עדיין רלוונטית, להעניק שיעור נוסף לצעירי הכפר, שיבינו שאותם צ'יזבטים שהמקומטים עם הזקן מרביצים בהם, אכן קרו באמת. יש לה טיימינג משלה, להיסטוריה. גלגליה לא יותנעו לפי בקשה מיוחדת אלא באופן אקראי, נשגב, לא ברור. לעתים זה יקרה ברגע הכי פחות מתאים, לעתים לא בעוצמה המבוקשת, אבל משק כנפי ההיסטוריה שמופיע מול עיניך הוא חוויה מפעימה, אלוהית, כזו שאתה נוצר בלבך לעד.

הפועל גבעת ברנר היא אגדה שהייתה באמת. קבוצת כדורסל אימתנית שנצצה בשנות השישים ולאחר האיחוד עם נען, שהוליד את האימפריה של "גבעת ברנר נען" התחזקה עוד יותר. שיאה של הקבוצה היה באותו ניצחון היסטורי על מכבי ת"א בשנת 1974. ניצחון שקטע שנתיים תמימות, נטולות הפסדים של המפלצת הצהובה. הכוכב של המשחק היה גארד מוכשר בשם עודד גינדין, בן קיבוץ נען וכדורסלן מחונן.

היום גינדין עדיין עוסק בתחום. הוא מנהיג את קבוצת הפלחה של הפועל נען. גלגול מפתיע, משובב, בועט וחינני של אותה קבוצת מופלאה מלפני שלושים ומשהו שנים. נען הוא קיבוץ ספורטיבי במיוחד. משחקי הבית של הקבוצה המקומית גוררים מדיי שבוע כמאתיים צופים, כמות שלא מעט קבוצות בליגה העל היו מתברכות בה.

גם למשחקי החוץ של הקבוצה, שמשחקת בליגה א' מחוז מרכז מגיעים לא מעט אוהדים. הם עושים זאת לא כדי לראות כדורסל מופלא, אלא כיוון שאותה נשמה מפעם נשמת כדורסל הקיבוצים מפעמת בהם, חורכת את לבם, מניעה את שריריהם. השיטוט של הפועל אוסישקין בליגות שמכונות משום מה ולמרבה הצער "הליגות הנמוכות" גילה לנו את הכדורסל המקסים ביותר שהיה פה. לא היו בו כוכבים זרים, לא היו גם משכורות, היה סמל, קיבוץ ומלחמה. כדורסל הקיבוצים הוא הדבר האמיתי. הוא הספורט הטהור ביותר שיש.

אם ישנו איש עסקים שרוצה להיכנס לכדורסל הישראלי הוא מוזמן לוותר על סקרי שוק הזויים ובדיקות מעמיקות, ולנפנף ממוחו את הרעיון להפריח מועדון בנגב. קח לך הפועל נען ועשה אותה אלופה. ההצלחה מובטחת. וגם ההנאה. תשאלו את אוהדי הפועל אוסישקין. גופם עדיין שיכור מאותה חוויה בגמר גביע האיגוד לליגות ב', אז שיחקנו נגד האימפריה של גן שמואל, והנה, השבוע הזדמן לנו ביקור היסטורי נוסף, הפעם בקיבוץ נען. אכסניה מפוארת של כדורסל כובש ומיוזע, אוהדים ייחודיים ובעיקר עשרות שנות היסטוריה שבועטות ברגליו של כל כדורסלן צעיר.

התק"ם ז', הפאב של קיבוץ נען שפתוח רק במשך שלושה ימים בשבוע, לא ידע את נפשו מרוב אושר. בימים כתיקונם, סיפרו לי שני מקומיים חביבים, הוא מתמלא בכמה מבקרים בודדים שיורדים על ליטר בירה (ב-28 שקלים בלבד!) ושניצלונים שמגיעים אחרי יומיים של המתנה. השבוע, רגע אחרי שהאוטו נח לו בחניה המדוגמת, נשמעו מכיוונו של התק"ם אותות מצוקה חינניים. כניסה לפאב המתוק גילתה כי הוא מלא, יותר מדי מלא, באוהדי הפועל אוסישקין, שהגיעו לתדלק את הכבד טרם משחק העונה של ליגה א'.

האווירה היתה שמחה, הקופה תקתקה היטב, אולם היה נדמה כי צמד הברמנים היה מעדיף ערב מעט יותר שקט. אני מכיר כמה אנשים שמחכים עדיין למנת האוכל שלהם, כשגם השתייה הגיעה רגע אחרי שריקת הפתיחה. אבל זה מן הסתם משני, הקסם האמיתי הייתה האווירה שהשרו האוהדים האדומים במקום, תחושה של פאב סקוטי רגע לפני האולד פירם או בר אנגלי שניה לפני ארסנל-טוטנהאם, אווירה מאושרת מהולה בוויסקי ובקורט מתח. שירי אהבה להפועל מגובים בשירי נאצה למכבי. כן, גם כשגלגלי ההיסטוריה משמיעים את קולם בדיוק מכאיב אוהדי הפועל לא שוכחים, אפילו לא לרגע, מאיפה באו, ולאן הדרבי הבא בכדורגל צריך ללכת.

האולם בנען הוא רפת כדורסל מודרנית, וזו מחמאה נפלאה. מדובר במגרש פי.וי.סי שנמצא בתוך סככה. לוח התוצאות ממוקם בפינה, כך שכמעט אף אחד לא יכול

לראותו. לוח העבירות היה השבוע, כנראה, בשביתת מחאה נגד ההפרטות הצפויות בקיבוץ ולכן פשוט נותר כבוי. היציעים מורכבים מספסלי עץ מפעם, קרים וכואבים ברגליים ומכסאות שאצלנו במושב כונו "כסאות בית העם", אלה מהפלסטיק, עם הריפוד המינימלי שמאיימים להישבר גם כשאתה לא מפעיל עליהם לחץ.

אני מכיר כמה נובורישים מיד אליהו, או כותבי פורומים שיודעים את זווית ההשתנה של קווין גארנט, אבל לא מסוגלים להבחין בין צעדים לפיק אנד רול, שהיו מטילים רפש ברפת. שהיו טוענים כי בשנות ה-2000 אין זה ראוי לשחק ברפת הכדורסל הזו משחק ליגה חשוב. הם היו מסבירים שרצפת הפי.וי.סי אינה מתאימה, שמדובר בסכנה בטיחותית, שלא נוח לשבת ושצריך להרוס את המקום ומהר (אני מכיר גם ראש עירייה אחד שהיה עושה את זה בשמחה. איזה מזל שהוא כבר לא חבר קיבוץ, ובאותה נשימה, כמה חבל).

אולם מי שמחפש רגש ולא הנאה חומרית, ומי שבישבנו יש עדיין צלקות קור מיציע הבטון של אוסישקין, יספר לכם את האמת – שאין הרבה מקומות טובים יותר לראות כדורסל בגלובוס העבש הזה מאותה סככה בקיבוץ נען, ושהמהלך הנכון באמת הוא להרוס את המפגעים הספורטיביים העונים לשם המחליא "אולם רב תכליתי", או לחילופין "אולם מודרני", ותחתם להקים, בעלות אפסית, עוד רפת כדורסל, ולידה עוד מחסן. כי אין מנוס מלהכיר בעובדה שהעבר הוא העתיד.

הצרה היא שלהפועל נען יש קבוצת כדורסל טובה, וברגעים מסוימים זה קצת דפק את החוויה. כלומר, באופן לא מסביר פנים לחלוטין, בחוצפה ארץ ישראלית נוראית החברה-לצים האלה באמת רצו לנצח. וזה עוד מילא, הבעיה האמיתית שהיתה להם היא היכולת, שכן הקיבוצניקים המשתוללים האלה הם שחקני כדורסל טובים.

לנען יש סנטר, 1.95 ביום טוב עם ישבן מוצק ושרירי שחופר כמו בובקט משוכלל ויודע למסור כמו מייק ביבי, והאיש פירק אותנו לאט אבל בטוח. מסביבו התרוצצה חבורה של גאנרים משתוללים, שקולעים באולם המופלא הזה באחוזים מבעיתית. אם זה לא הספיק אז מקורות יודעי דבר גרסו כי הסלים כושפו לפני המשחק, דבר שיכול להסביר את הכדור שזרק טוהר חיימוביץ' הצדיק לסל הנעני ש-99 אחוז ממנו נכנסו חלק, אלא שהוא נתקל באחוז סורר שהעיף אותו החוצה, במה שהיה ככל הנראה מהלך הכדורסל הביזארי ביותר מאז נולד ג'יימס נייסמית'.

מלבד שחקנים מעולים, יש לנען קהל מופלא, כ-400 אוהדים הביא הקיבוץ המקסים למשחק. רועשים, מופרעים, תענוג. קהל שמוטי אמסלם, יו"ר גבעת שמואל, היה נותן שני זרים ובוסמן עבורו. בלבו של הקהל הנעני התמקמה חבורת "אולטראס נען", ילדים בגילאי 6-10, במקרה הטוב, שעודדו את הקיבוץ שלהם בגרון ניחר וגרמו לכל אוהד אדום ללחלוחית. עוד הוכחה שאהבה אמיתית לכדורסל נולדת בין אבק לאספלט ולא על פרקט מנצנץ ושתי מנות סושי.

הפועל אוסישקין הביאה למשחק כ-500 אוהדים קולניים, שביחד עם המבנה הלא אקוסטי יצרו את אווירת הכדורסל המחשמלת ביותר מחוץ לטווח הקסאמים. במשחקי חוץ רגילים אוסישקין מביאה כ-150 איש, ואולם אותו משחק בגן שמואל פלוס השמועות מכיוון נען שעומדת להיות חוויית גן שמואל משופרת הביאה עם תיבול קל של "משחק העונה" כמות אדומים מקסימה לאולם.

לאווירה תרם כרוז רעשן שהעדיף לצרוח עם אחרוני מיתרי הקול שנותרו לו גם ברגעים שאסור, דבר שגרר נזיפות מצד השופט במחצית. אלא שלמרות שברגעי החרדה הרבים ששררו במשחק הדבר גרר עצבים וגידופים כלפיו, בסיכומו של עניין הצרחות של הבחורצ'יק, משל היה תרנגולת רגע אחרי שהסכין החלה לטפל בגרונה, העצימו את החוויה. עכשיו, בכל פעם שניתקל באיזה רפי גינת מקומי שהגיע עם מוטיבציות יוצאות דופן נזכר בכרוז ההוא מנען. גם הוא נכנס להיסטוריה.

אוסישקין הובילה בכל דקות המשחק. אבל היא לא שלטה בו לרגע. המשחק התחיל עם 0:7 מהיר, ונען חזרה. הפועל שלנו עלתה ל-13 הפרש, ונען השוותה וירדה בפיגור נקודה בלבד למחצית. ברבע השלישי שוב האדומים ברחו קמעה, ושוב נען חזרה בזכות פיק אנד רולים חכמים והנעת כדור פשוטה ויעילה.

המשחק כולו התנקז לשלוש הדקות האחרונות. שחר גואטה העלה את הפועל ליתרון שמונה בעזרת שלשה גדולה, ונען הצליחה שוב להידבק. טוהר חיימוביץ' גנב כדור ורץ איתו לליי אפ והעלה לעשר נקודות הפרש שתי דקות לסיום. גמור? זהו, שלא. שניה אחרי נען קלעה שלשה, חטפה כדור וצמצמה לחמש.

אוסישקין שוב נתנה גז פעוט ועלתה לתשע הפרש 40 שניות לסיום. גמור? מדובר, להזכירם בהפועל. שלשה של נען, ריבאונד פלוס סל וזה רק ארבע נקודות להפועל. כשטוהר חיימוביץ' נשלח לשתי זריקות מהעונשין. בזמן שחיימוביץ' עמד על העונשין היו באולם 900 צופים. 700 ביציע, מאה מאחורי הסל של הפועל ומאה מולו של חיימוביץ' שכיבדו את הכוכב האדום בתנועות מגונות נאות לצפייה. מראה משובב נפש.

חיימוביץ' נמתח קמעה והשליך את הכדור הראשון החוצה. הזריקה השניה, למרבה המזל – נכנסה. ונען יצאה להתקפה גורלית שבה הצליחה לסחוט עבירה. הזריקה הראשונה, מעשה שטן, חמקה החוצה, השנייה הוחטאה בכוונה, ואוסישקין רצה להגדיל את ההפרש לשבע מן העבר השני. זהו. הפועל ניצחה. מאות חוגגים על המגרש. אלא שבתוך ההמולה כמעט נשכחה העובדה שנותרה עוד שניה וקצת לשחק.

מאות אנשים נוגבו החוצה, אוסישקין חידשה את המשחק והריקודים החלו שוב במרכז המגרש. טוהר חיימוביץ' הונף על הכתפיים, רצפת הפי.וי.סי הוצפה בחוגגים, כשגם שחקני נען זכו לתשואות מופלאות מהקהל שלהם. שחקני נען אמנם קלעו פחות נקודות משחקני הפועל אוסישקין, אבל למרות זאת הצליחו לנצח.

מתוך ההמולה הזדקר מעגל שבו שוחח מאמן אוסישקין אורי שלף עם שחקני נען. רגע אחרי שקצב פעימות הלב חזר לסדרו (אני משקר. האמת שהוא עדיין לא חזר למוטב, אבל אין לי כוח לבדיקה קרדיולוגית נוספת) נדחפתי למעגל ונזפתי בקואץ'. "תגיד לי, למה אתה עושה לי את זה?", שאלתי אותו, "בשביל מה אני צריך את המשחק הצמודים האלה?".

הרכז של נען, אותו קיבוצניק חצוף שלא הפסיק להמטיר על ראשינו שלשות מתשעה מטר התפרץ לשיחה בחוצפה אופיינית. "תראה מה זה", הוא אמר, "אוהדי הפועל האלה, רק יודעים להתלונן כל הזמן". האמת, צודק. גם את זה, מן הסתם, תוכלו למצוא בספרי היסטוריה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...