הדורה בא: ראיון עם שלומי דורה
שלומי דורה נאבק בייחוס המשפחתי, מסתפק במשכורת של 12 אלף שקל בחודש, מתמודד עם האח שמשחק אצלו, מסתדר עם בוס שפותח לאט את הארנק, ותאמינו או לא - אין לו גם בעיה עם זה. מאמן הפועל חיפה הצעירה חושף את המתכון שלו לעלייה לליגת העל
האיש שמוביל את הפועל חיפה בבטחה לליגת העל היה רק עד לפני שלוש שנים וחצי עם רגל אחת בעולם אחר. הוא הבין שיש לו סיכוי להתפרנס רק מכדורגל, הימר על המהלך וויתר על קריירה שנייה. "קיבלתי שורה של הצעות לשמש כסוכן מכירות ומנהל מכירות," הוא משחזר. "בתוך תוכי ידעתי שמקום עבודה כזה בטוח יותר מכדורגל. אבל כשבדם שלך זורם המשחק, אתה לוקח סיכונים ולפעמים זה משתלם."
שלומי הלך על זה גם כי ידע שהוא נמצא בחממה. נצר לשושלת דורה. הבן של חיים, היו"ר המיתולוגי של מחלקת הנוער בהפועל חיפה, האחיין של רוני דורה, אייקון חיפאי ואחת הדמויות שמזוהות יותר מכל עם המועדון. טל בנין, בן הדודה של שלומי, הוא האחיין של חיים.
ההשוואה לשושלת לוזון מתבקשת ושלומי לא מתכחש לדמיון. גם אחרי שנתיים וחצי כמאמן הקבוצה הבוגרת הוא עדיין שומע שקיבל את הקבוצה בגלל הייחוס המשפחתי. המאמן לא מסתיר כי הדוד רוני סידר לו את קבוצת הנוער של המועדון, אבל מציג קבלות: "תגיד, הוא טעה בהימור."?
דורה זכה לקיצור דרך במועדון, אבל לא עשה לעצמו הנחות במסלול המקצועי המקביל. הוא סיים קורס מדריכי כדורגל כבר אחרי השירות הצבאי. בהמשך עבר קורס מאמנים ועכשיו הוא בעיצומו של קורס פרו. ולמרות זאת, הוא מסתובב בתחושה שהוא מאמן לא לגיטימי. גם האוהדים דואגים להזכיר לו זאת מדי פעם.
"גם כשהתחלתי לאמן, כילד, לפני הצבא, שמעתי את אותם דברים," הוא אומר. "נכון, אז אבא סידר לי לאמן בבית הספר לכדורגל, אבל אבא יכול רק לפתוח לך את הדלת ולחש שוב שהבן שלו גאון. צריך לספק את הסחורה בשלב כזה או אחר. תגיד, יש מישהו במדינה הזו שזוכה רק לפרגון? תראה מה קורה לראש הממשלה או למי שרוצה להיות ראש ממשלה. חותכים אותו כאילו אין מחר. ככה זה יורד עד לתפקידים הכי זוטרים בכל מקום עבודה. למדתי להתמודד עם המצב הזה."
"אני לא יכול שלא להעריך את האומץ של יואב כץ. הוא הבין ששום אסון לא יקרה אם אקבל את התפקיד," מפרגן דורה לבוס. כץ לא סתם נתן את התפקיד. הוא החתים את שלומי לשלוש שנים. "לך תעבוד. תייצר, תבנה ותביא אותנו לליגת העל," הוא ביקש מהמאמן.
לדורה היו שתי מטרות מול העיניים: להצדיק את המינוי, בגלל הרקע המשפחתי והביקורת שהגיעה איתו, והחזרת המועדון לליגת העל. במשימה השנייה הוא עדיין לא עמד למרות שזה עומד להשתנות, ועם הראשונה הוא עדיין מתמודד. "זה לא ייפסק עד שאהיה מאמן לגיטימי בליגת העל," הוא אומר. "אני לא רואה את עצמי נשאר לנצח בהפועל חיפה, אבל כשאעזוב, זה לבטח לא יהיה בטריקת דלת ולא משנה מה יהיו הסיבות."
דורה רוצה שיתייחסו אליו כאל מועמד ראוי לאמן בליגת העל, שם חם בבורסת השמות. "אני יכול להוביל את הפועל חיפה לליגה הראשונה ויכול להצליח גם שם," הוא אומר. "אני מקווה שתינתן לי ההזדמנות. לעלות ליגה זו הצלחה, לעשות זאת מהמקום הראשון
דורה פתוח לחלוטין עם הרקורד שלו. הוא לא מתכוון להתנצל. הוא לא מסתיר אפילו את העובדה כי לא שיחק אפילו בקבוצת הנוער. "כשהגעתי לנערים התברר שאני סובל מאסטמה שמתפרצת במאמץ," הוא מסביר. "זה חייב אותי לשים את הכדורגל בצד." אבל הוא גדל בבית שבו חשבו, נשמו ואכלו כדורגל, ולכן החיידק לא הניח לו. "מגיל שלוש הלכתי עם אבא למשחקים של הפועל קרית-חיים והפועל חיפה," דורה משחזר. "ראיתי כילד איך אבא שלי דחף את רוני, הדוד, לקריירת האימון. כל המשפחה עקבה אחרי ההצלחה של בן הדודה טל בנין. תמיד התעסקנו בכדורגל. בהצלחות וגם באכזבות."
"להגיד לך שהוא כישרוני ומוכשר זה יישמע משוחד, ובצדק," נותן הדוד רוני עדות אופי. "שלומי כרגע במצב שכל הזמן חלה עליו חובת ההוכחה. אותי לא צריך לשאול עליו. אני יודע מה הוא למד, ממי הוא למד ולכן יש לי דעה מגובשת עליו. רק הזמן יעיד על כישוריו העצומים."
את הזכייה באליפות עם הנוער הוא גרר לבוגרים. שמונה מתוך 24 השחקנים בסגל הנוכחי הם יוצאי סיירת דורה. המאמן מאמין בהם, ומתכוון להמשיך לתת קרדיט, אם וכאשר: "הם יכולים להיות השלד שיוביל אותנו גם בליגת העל."
הפועל חיפה הנוכחית היא בהחלט תופעה יוצאת דופן. סגל של 24 שחקנים, מתוכם 18 שחקני בית. שיחקו בקבוצת הנוער וטיפסו לבוגרת. "יכול להיות שאבי הרעיון הוא יואב כץ, כי זה המוטו שלו, אבל זה לא משהו שאני לא מאמין בו," אומר דורה. זה לא נכפה עליי. עם צעירים אתה מרגיש את הרעב. כמו שזה עובד אצל השחקנים, זה עובד גם אצלי. אני בטירוף בדיוק כמוהם."
חלק לא מבוטל מהשחקנים, כאמור, צמח יחד עם דורה. אושרי רואש ורן ואבוקרט משחקים בנבחרת הצעירה. יש גם את עודד אלקיים, הישאם כיוואן, רן יצחק, רן רול, שרון לוי ושוער המשנה תומר שרמן, שארבעה מהם שיחקו עד לא מזמן בנבחרת הנוער.
ההתמודדות של דורה היא לא רק עם המתנה שסידרה לו המשפחה אלא גם עם האח יוסי. שלומי מאמן את אח שלו. "כשהצעתי ליואב כץ להחזיר את יוסי, שגדל במועדון ושיחק בהכח וקרית-שמונה בליגת העל, הוא גם הרים גבה, ובצדק," מודה דורה. "אבל הבטחתי לו שהמקום שלו, בסגל ובהרכב, ייקבע על פי אמות מידה מאוד קפדניות. אין כאן הנחות. הוא שחקן טוב. לא הייתי אומר שהוא טאלנט אולטימטיבי, אבל הוא משקיע יותר ממאה אחוז במשחקים. הוא משדרג את המשחק שלנו ולכן הוא לגיטימי. זה לא משנה אם הוא אח שלי."
דורה המאמן מקפיד שגם למראית עין לא ייראה כאילו הוא מעדיף את דורה השחקן. בסיום האימון הוא סירב לצרפו לנסיעה לביתו לצילום המשפחתי. "זה לא מתאים," הסביר. באימון עצמו, עת דורה הכניס את המשרוקית לפיו, הוסרו כל הספקות באשר למעמדו. הוראה אחת ואפשר היה להבחין בעיני השחקנים כי מולם עומד בעל בית כריזמטי. זו גם לא משימה פשוטה להשתלט עם קבוצת חיילים או כאלה שרק אתמול הזדכו בבקו"ם.
"לפעמים מורה ותיקה ומנוסה לא מצליחה להשתלט על ילדים בכיתה ג,' אז מה שדורה עשה כאן זה בהחלט הישג," מפרגן המנכ"ל אפרים גבאי, שהיה מהתומכים המרכזיים להחתמתו.
גבאי הוא לא רק מנכ"ל, הוא גם אוהד. לכן הוא אוהב כל דבר שהמועדון מצליח לייצר. ודורה הוא יצירה של המועדון. "הוא בדיוק החלום הגדול של רובי שפירא ז"ל," מסביר גבאי. "בחזונו, כך הוא ראה את המועדון. מייצר שחקנים ומאמנים ומספק לעצמו את כל הצרכים."
דובי שטיין, הפיזיותרפיסט המיתולוגי של המועדון, הרחיק לכת: "יש כאן כמה שחקנים שבאמת יגיעו למקומות שהיום אף אחד לא יכול לחשוב עליהם. אני רואה את זה. רואש, אבוקרט הם רק קצה החוט. חנן ממן הוא השחקן הצעיר הכי טוב שיש לנו. כישרון ששנים לא היה לנו כאן."
לגיון הזרים של חיפה מורכב מזרים וישראלים. דודו אברהם, יוסי ג'נח, ערן לוי והזרים ג'פרידזה וליפניה. ככה זה כשרוב השחקנים עדיין לא עזבו את הבית. "בתחילת העונה, כשהסתכלתי על הסגל של הפועל ר"ג, חשבתי יהיה להם קל," משווה דורה. "יש להם שחקנים ששיחקו כבר בליגת העל, אבל לרגע לא חשבתי שאנחנו מוותרים על המערכה."
דורה דוגל במשחק התקפי. הוא גם תומך נלהב באסכולת גרנט. "אני מעדיף ניצחון של 2:4 על 0:1", הוא אומר. "אני לא מאמין במשחק שהבסיס שלו הוא הגנתי. השעמום יכול להרוג כל דבר יפה בכדורגל. אני לא משתגע אם שחקן לא חוזר לעמדה שלו או מוותר על גליץ,' אם הוא מפצה במשהו אישי ומיוחד".
"אברם יודע לתת לשחקן את התחושה שהוא בעל הבית היחיד, אבל מצד שני גם יכול לשחק שש-בש ולהיות נחמד מתי שצריך. כדורגל זה גם פסיכולוגיה. שחקנים אצל גרנט, גם כשהם לא משחקים, הם 100 אחוז בשביל המאמן והמערכת. זה לא פחות חשוב מלעשות הגנה. לזה אני שואף."
דורה כבר עם הפנים קדימה. העונה הזו, בין אם תתפרש על ידו כהצלחה או הישג, צריכה להסתיים בליגת העל. "נצטרך שדרוג של שניים או שלושה זרים ואולי עוד ישראלי," אומר המאמן, שלא מתכוון לשנות את צביון הקבוצה על הבמה המרכזית.
כשמדברים על שלושה זרים, אי-אפשר שלא לחשוב על היד הקפוצה של הבעלים כץ. דורה, שמרוויח שכר נמוך בכל קנה מידה, בקושי 12 אלף שקל בחודש, לא מלין לרגע על הבוס. "אני לא יודע מאיפה הסיפורים שנוסעים בכביש 6 ולא משלמים את האגרה, או שאין כסף לסנדביצ'ים ונגמר הנייר טואלט. זה מוגזם. עושים מזבוב מפיל," הוא אומר.
"אבל יש הובי כזה לתקשורת להתעסק בארנק של בעל הבית. כץ מנהל את הפועל חיפה מתוך מחשבה לטווח ארוך. בגללו יש לנו צעירים ובגללו לא השתגענו עם רכש, אבל זה עובד. בגללו גם המשכורות נכנסות כמו שעון שוייצרי. מאיפה אתה חושב שיש הכל במתקן האימונים? אין ברזים מנירוסטה וקרמיקה איטלקית בחדר ההלבשה, אבל חוץ מזה יש הכל."
יש חדר הלבשה סביר, חדר טיפולים, חדר למנהל מחלקת הנוער, חדר לפקידה, לשכה לא מפוארת למנכ"ל ובעלי תפקידים שעסוקים בעשייה. הפועל חיפה היא מערכת שעובדת. לא ראינו תקרות מתקלפות, ברזים דולפים, אבל ראינו ים של ג'ריקנים עם מים מינרליים. "אמרו שאין מים מינרליים," מחייך גבאי, "תראה כמה יש, אפשר להתרחץ כאן במים מינרליים." פשוט, סביר, אין סיבה לשלוח תלונות לדוד מאמריקה.
הפועל חיפה הנוכחית היא מדד לקראת העונה הבאה בליגת העל המורחבת. לאלישע לוי יש סוויטה בהשוואה לחדר המאמן שיש לדורה, ועל הדשא של השכן האדום עדיף לא להוסיף מילים. די עלוב. רק המגרש המרכזי משוזרע. האחרים, שלושה במספר, מזכירים מרעה לפרות. "אתה מבין, לתת כאן פס מדויק זה כמו לתת עשרה פסים טובים בכפר-גלים. לליגת העל זה לא יספיק. נהיה חייבים לעשות משהו," מודה דורה.
טועה מי שחושב שדורה לא מבקר את הבוס שלו רק משום שהוא משלם לו את המשכורת. גם אנשים שעובדים עם המאמן מעידים שאין לו רבע תלונה. הוא פשוט בא לעבודה ומרוצה ממה שיש. יש לו בעיות אחרות להתמודד איתן. למשל הרינונים סביב העסק המשותף עם עוזר המאמן מאיר בן-מרגי. השניים השקיעו יחד במסעדה בציר מוריה על הכרמל.
"אין כאן שום טעם לפגם," אומר המאמן. "קיבלתי הצעה, הזדמנות, והלכתי עליה. זה לא שאני עובד במסעדה במשמרות ובן-מרגי מחליף אותי או אני אותו. נתנו את זה לניהול של גורם אחר ולכן לא צריכות להיות שום חילוקי דעות. וגם אם יהיו, למה זה צריך להשפיע על העבודה בקבוצה."?
דורה עובר לאופנסיבה: "תגיד, כששרף ושום היו שותפים בסוכנות וולבו ואחד היה מאמן נבחרת והשני עוזרו, מישהו ראה בזה טעם לפגם? אף אחד. אתה יודע למה? כי אין בזה שום דבר שמריח לא טוב."
המאמן, שימו לב, דחה אפילו צילום לקידום העסק כשהוא מגיש צלחת עמוסה בקבבים. "אני לא מגיש אף פעם אז למה שאעשה את זה למצלמה לעיתון? זה בדיוק העניין, אני עושה הפרדה. מעולם לא אמרתי לאף אחד שעובד איתי או תחתיי 'בואו למסעדה שלי.' זה לא אני." דורה יודע. חשיפה אמיתית מקבלים רק בליגת העל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם