חוזר להגנה: ראיון עם עמרי קנדה
באוקטובר האחרון נמחק החיוך מעל פניו של עומרי קנדה. מגן הפועל ת"א, ליצן החצר בדרך כלל, נקלע לחובות והודח מהסגל. בראיון מיוחד למעריב הוא מספר על התקופה הקשה: "עשיתי המון שטויות. רציתי לעזור למשפחה ושילמתי ביוקר". עכשיו הוא מבטיח: "אני מתרכז רק בכדורגל"
עומרי קנדה הוא מצחיקן כפייתי. יש רגעים שהוא יוצא ממתחם האימונים ע"ש חודורוב בקפיצות כי מישהו בחוץ שר "ומי שלא קופץ צהוב." הוא חקיין, הוא דאחקיונר, הוא ליצן החצר. היו רגעים, רק לפני חודשיים, שהחיוך התמידי שמרוח על הפנים של קנדה הסתיר סערה גדולה שכמעט סיימה לו את הקריירה בהפועל ת"א.
חובות כבדים שלקח על עצמו הכניסו אותו לצרה גדולה והוציאו אותו מהפוקוס. "עשיתי המון שטויות, כמו ילד. רציתי לעזור למשפחה ושילמתי על זה ביוקר. אלוהים עזר לי לצאת מזה ואני כבר בדרך הנכונה," הוא מספר כאן לראשונה על סערת הרגשות הגדולה אותה עבר. לא נכנס לסיבות, אבל בעיקר מדבר על התוצאות.
"זו עונה פושרת," הוא מסכם, "זו לא פתיחת עונה כמו שציפיתי מעצמי, אני יכול הרבה יותר. אם יש 13 משחקים בערך, ויש לי רק שני בישולים, אז זו אכן עונה פושרת."
למה זה?
"אני לא יכול לשים את האצבע על הנקודה, אבל אני יכול לנסות ולשפר את זה. אולי זה הריכוז ליד השער."
אולי ריכוז בכלל?
"כל הדברים שנכתבו עליי בעיתונים הם בגדר שמועות. אני מתרכז רק בכדורגל."
קנדה הגיע להפועל ת"א בסערה, במקביל להגעתם של טלקיסקי וטופוזאקוב מבולגריה, ושלומי ארבייטמן ממכבי חיפה, כחלק ממסע ההיחלצות של הקבוצה מירידה. הוא נתן חצי עונה מלהיבה והחיבור שלו עם הקהל היה מדהים.
"אני זוכר את היום שקיבלתי את הטלפון מרונן אלעד. היה לי סעיף בחוזה בהפועל פ"ת שבמידה שאנחנו לא עולים ליגה, הכרטיס עובר אוטומטית להורים. באמצע העונה שעברה הסתבכו העניינים בלאומית עם הפועל פ"ת. ידעו שנעלה בסופו של דבר, למרות שזו לא היתה עונה טובה,
"עלתה אפשרות שאעבור להפועל ת"א. כל הילדות שלי הייתי הפועל. הפועל פ"ת, ואהדתי מאוד את הפועל ת"א, העיקר הפועל. זה מילדות. לא יכולתי להיות במכבי פ"ת. לימדו אותי בהפועל הרבה דברים ודבר אחד היה חוק בל יעבור: אין דבר כזה מכבי, אין דבר כזה מכבי פ"ת. כשעברתי להפועל ת"א, הבנתי שפה אין מכבי ת"א."
פה זה יותר עמוק.
"זה לא שגדלתי בוולפסון במחלקת הנוער. הלכתי למשחקים של מכבי ת"א בכדורסל. אהדתי אותם, אבל איך שהגעתי להפועל ת"א, נכנסתי ללב של האנשים, התרגלתי לסביבה והבנתי שפה אין דבר כזה מכבי. מהרגע הראשון היה לי פה חיבור עם הקהל של הפועל. קיבלו אותי הכי יפה שאפשר ובאתי אנונימי, יחסית. זה לא מועדון גדול, זה מועדון ענק. כאן אסור לך להיות פושר או לחשוב על דברים אחרים, רק כדורגל נטו. עשיתי עם עצמי הרבה חושבים, היה לי קשה מאוד בהתחלה לעשות את הסוויץ' הזה במחשבה. אתה יודע שכל טעות תגרור אחריה דיבורים וקשקושים."
אני יודע שהקהל של הפועל פ"ת כועס.
הכינו אותך להפועל ת"א?
"כשאני נכנס כאן למועדון אני כולי מתמלא אושר, שר את השירים של האוהדים. אני מרגיש שכל אימון פה זה כמו משחק, שרים פה באימונים ונותנים אווירה ממש חמה. הפועל ת"א זה אהבה, זה כמו חברה. אני נמצא פה כל הזמן, צוחק, אוכל, בוכה כשצריך, ולפעמים, כשיש שני אימונים, גם ישן. זה אשכרה בית. כשאני יוצא לאימון, אני רוצה קצת להתפרק. אני ילד שהצחוק אצלו זה אורח חיים".
"הדברים הכי נוראיים בעולם, שלא נדע, אני מתמודד איתם דרך צחוק. כשאני צוחק באימונים זה לא מזלזול, זה כיף, זה הנאה. גם אלי גוטמן אומר לנו לפעמים: 'מה איתכם, אל תהיו כל כך רציניים. תיהנו, תחייכו, תצחקו, תביאו את עצמכם לידי ביטוי.' אני, בגלל הצחוק, הרבה יותר טוב."
"אני מצחיק את החבר'ה. כשנגמרת אסיפה, מצחיק אותם. זה כיף לי, זה לא משהו רע."
שתף אותנו באיזו דאחקה.
"אני מחקה. את לחמן, את גוטמן לפעמים."
לחמן?
"היה לנו משחק נגד בני יהודה והוא אמר לנו לשמור על ליאור אסולין. אמר לי: 'תספור עד שלוש בלב, אבל בשלישי שירגיש אותך"' (מסמן עם היד תנועה של קצירה.( לחמן בשבילי זה אגדה. את טבילת האש הראשונה עברתי אצלו. אני יכול לצחוק עליו מפה ועד לעוד 50 שנה, אבל אני חייב לו המון. היו לי איתו חיכוכים, אבל הוא התנהג אליי כמו אבא והיה מין פסיכולוג כזה שלי. אימץ אותי אליו. בתקופה האחרונה אנחנו גם מדברים הרבה."
גם הסטירה היתה סוג של אהבה?
"זו לא היתה סטירה, מין ניעור כזה. תפס לי כזה את הכתף, מין ניעור אבהי. הייתי בסערת רגשות ואני לא אגיד לך שלא היה כלום - היה! במחצית, הקהל של הפועל פ"ת שר לי ומחאתי לו כפיים. הוא כעס על זה וניער אותי. באותו רגע אמרתי לעצמי: 'מה זה, הוא נורמלי? באתי להיאבקות? באתי לשחק כדורגל,' אבל כשאתה חושב על זה אתה מבין שאם הוא עשה את זה רק לי, הוא מחזיק ממני. הוא לא אדם רע, הוא אדם מדהים וגאון כדורגל. הוא הביא את האמוציות שלו לצורה שהוא לא יכול להביא בארץ. אין לי טינה."
התייעצת איתו לפני שבאת לפה?
"בטח. הוא אחד היועצים הכי טובים שלי. הוא המליץ לי להיות תחת אלי גוטמן. הוא מאמן מהסוג של אייל, עם ידע עצום, רק שהוא פחות אגרסיבי, אתה יודע. לחמן המליץ על זה שהפועל ת"א זה מועדון חם שיש בו אנשים טובים."
חצי העונה המדהימה שעברת אשתקד חירפנה אותך?
"ההצלחה לא עלתה לי לראש. לא התחרפנתי, אבל הבנתי בתחילת העונה הזו שאם משהו לא הולך, צריך לעבוד יותר קשה. הכל בא לי לא בקלות אלא בסופר בקלות. עזוב שעבדתי מאוד קשה, ויתרתי על המון דברים, מסיבות ובילויים לא בראש שלי, גג באולינג. השנה הבנתי שאם אני רוצה להגיע עוד יותר גבוה, שזה גם לנבחרת, צריך לעבוד עוד יותר קשה ואת הצחוק להשאיר לאחרי האימון. לא התחרפנתי, רק לא הבנתי שצריך לעבוד יותר קשה."
ואז הגיע המשחק בנתניה שבו לא פתחת.
"הייתי בהלם. מבחינה אישית לא כל כך קיבלתי את זה."
כשזה בא לך ב"סופר קלות" אז כל מעידה קטנה מייאשת. חשבת לעזוב?
"לא אשקר לך. אמרתי לעצמי: 'מה אני צריך את זה? מה עשיתי לא בסדר, ההפסדים זה אני'? לא רציתי להשלים עם זה שלא השקעתי מספיק. הכי קל היה לי להגיד שהמאמן השתגע, איבד את הראש, אבל הבנתי שאני חייב יותר להשקיע."
דני בונדר חלה וחזרת מיד להרכב. אישית היה לך מזל.
"אמא שלי תמיד אומרת לי שאני צריך להעריך את האהבה של אלוהים אליי. קורים כל כך הרבה דברים, כמו זה שלא פתחתי בנתניה, ואמא שלי אמרה לי: 'אתה תראה שאלוהים יחזיר אותך להרכב.' היא תמיד אומרת לי שאני צריך לעשות את העבודה שלי ומסביב יש מישהו גדול-גדול שדואג לי."
השבוע באמצע אוקטובר היה כנראה השבוע הכי שחור של קנדה בקריירה. כותרות הענק שבישרו על הסתבכותו בחובות, ההדחה מההרכב, הדיבורים על עזיבתו האפשרית. מוני הראל התערב ועזר כספית. קנדה חווה דברים שלא הכיר. "אנשים יודעים מה אני ומי אני. הכי חשוב לי זה המשפחה."
הליצן הפך עצוב?
"זו הגדרה נכונה. הפרצוף השמח שלי התעקם. לא ידעתי איך להתמודד עם זה. לא אכפת לי מה כותבים עליי, אבל הדבר היחיד שהפריע לי באותה תקופה שאמא שלי לקחה את זה בצורה כזו שהיו ימים שחשבתי שאני הולך לאבד את אמא. כן, בקיצוניות הזו".
"אמא שלי מורה בפ"ת, בחטיבת ביניים רשיש, והיא חיה את הכדורגל שלי. בסוף העונה שעברה אמא חיכתה ללכת לבית ספר איך שהיא פותחת את הכיתה: 'דפנה, מברוק, כל הכבוד, מה הוא עשה להם.' לא הצליחה ללמד. היו מפרסמים לה את כל המהלכים שעשיתי עונה שעברה והבנות היו משגעות אותה והבנים רצו שאבוא. הכל סבב סביבי, מבחינתה. היתה יוצאת לריקודי עם, לא הצליחה לרקוד כי התעסקו בי."
אני מתאר לעצמי שמורה שקושרים את הבן שלה לעניינים לא חינוכיים נקלעת לשבר גדול.
"מה זה שבר גדול, לא ידעתי איך היא תתמודד. לא עניין אותי אני. ידעתי שהיא לוקחת בצורה קשה את הפרסומים. עזוב נכון או לא נכון, אנשים קוראים, אנשים מתעניינים, למה לא סיפרת. היא הלכה לבית ספר ושיגעו אותה, פוצצו לה את השיעור, מבקשים הסברים. כל דבר השפיע עליה. חזרתי הביתה וראיתי אותה שוכבת במיטה כל הזמן, נאכלת מבפנים".
"ועל מה? לקחתי את זה בתור צחוק וכך אני מתמודד עם זה. והמשפחה שלי נהרסת, על מה? מי שמכיר את אמא שלי יודע שאני כל החיים שלה. היא מאלה שאם ארצה באמצע השבוע לצאת סוף-סוף למסיבה היא תגיד לי: 'למה עומרי? ואם יראו אותך? ומה אלי יגיד.'? הכי הפריע לי בתקופה הזו שזה פגע באמא שלי ולא בי. אם זה היה פוגע בי, הייתי עושה משהו."
מה זה משהו?
"עזוב את זה. הפרסום הזה היה השפלה בשבילי."
איך עזרו לך במועדון?
"אלי גוטמן ויוסי אבוקסיס הרימו אותי כמו שידעו להוריד לי את הראש כשהייתי בתקופה לא טובה. מי שהכי עזר לי זה הקהל שבא לאימונים ועודד אותי, שאמר לי שאסור להוריד את הראש. שאם אוריד את הראש, כל האגף הימני יוריד את הראש. וגם אייל לחמן וכל מיני מקורבים אליי ממש. גם מוזיקה עזרה לי מאוד. אני שומע אייל גולן ונרגע."
משחק החוץ מול נתניה בו איבד את מקומו בצל המאורעות שפקדו אותו, היה בסיומו של קמפיין הנבחרת הצעירה. קנדה, שעד אותה עת נתן עונה בינונית מינוס, נסע עם הנבחרת הצעירה ללוקסמבורג וגרמניה, אבל שיחק רק במשחק הראשון.
"זה מאוד פגע בי. אני יודע שאני שחקן התקפי ובשבועות האחרונים אני מדבר הרבה עם גוטמן. הוא אמר לי משפט נכון, שמבחינה התקפית אני המגן הכי טוב בארץ, אבל מבחינה הגנתית זה רק עניין של רצון. שהתפקיד שלי הוא מגן ואני חייב לשפר את זה. לקחתי את זה בתור צחוק, מה הוא מדבר? אני אעמוד וזהו. העניין הוא שאני צריך לעבוד נטו על הגנה. יש לי הרבה חסרונות. אני צריך לשפר את משחק הראש שלי, את הכוח, אבל הכי-הכי את משחק ההגנה".
"אחרי גרמניה נכנסתי למרה שחורה. מה, אני לא יכול לעשות הגנה? ואז הגיע המשחק נגד איטליה. מוטי איוניר הכניס אותי לחדר ואמר לי: 'יש תקופות פחות טובות ויותר טובות. בשבילי אתה הכי טוב. תעמוד בהגנה עם הקו ובהתקפה תעשה מה שאתה רוצה.' באיטליה שמרתי על ג'יובינקו, איזה שחקן. המשחק הזה נתן לי להבין שאני מגן. אני מאמין שאני לא בנבחרת הלאומית כי אני די לוקה בהגנה, אחרת הייתי בה מזמן. אם אעבוד על הגנה, סגירות נכונות וכל הקטע הפסיכולוגי, אין לי ספק שאהיה בנבחרת."
איך זה שטלקיסקי לא ממש מסתדר איתך?
אי-אפשר להגיד 'לא מסתדר' אחרי העונה שעברה. יכול להיות שהוא כועס שאני מחפש יותר מדי לבוא דרך המשבצת שלו ושולח אותו טיפה לאמצע."?
אולי הוא מטיל עליך את האחריות ליכולת שלו?
"לא פוסל את זה. טלקיסקי הוא שחקן ענק. כשהוא רוצה. לשנינו יש אותם אינטרסים ואם הוא לא יסגור, יבואו עליי. אני חושב שאנחנו מסתדרים בסדר גמור, אבל יש מקום לשיפור."
אתם יותר טובים ממכבי חיפה?
"אם שי אבוטבול שם את הפנדל נגד מכבי חיפה ובמשחק הזה יש קהל, מספיק עשרת אלפים של הפועל ת"א, חיפה לא במקום הראשון היום. הרדיוס הזה בא להם משמים."
שני דברים טעונים בדיקה יש בעומרי קנדה. קודם כל שם המשפחה. בקמץ או בסגול? "זה בא מהונגריה וזה היה תמיד בסגול. קנדה בקמץ פשוט יותר קליט. בהתחלה קראו לי השדרים קונדה. יותר מעניין אותי מה הדבר השני שמטריד אותך."
כמה שעות ישבת מדי יום מול ערוץ 20 בהוט?
"אפשר לחלק את זה לשניים: עד שההורים שלי התערבו ומאותו רגע. ארבע-חמש שעות ביום. הערוץ הזה בלבל את כולם. גם אם נשארת לבד בבית, אתה אף פעם לא לבד. שמתי עין על יוסי בובליל, כמו כולם. עשה קטעים, היה ליצן, אבל כשאתה חושב עמוק-עמוק בתוכו, אתה מבין שהוא מתנהג בצורה מגוחכת. אמא שלי אהבה את שפרה, נכנסה לדמות שלה. סרגה וילונות בבית."
היית בעד בובליל?
"בהתחלה, עד שהבנתי שמוסרית עדיף ששפרה תיקח. איתי? הוא כמו הפועל רעננה. אין לי מושג איך הוא הגיע עד לגמר."
אתה דורבן או פרידמן מת?
"דורבן מת. עזוב, אני גאה להיות פרידמן מת."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם