ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל ישראלי

אין.בי.איי: ארויו על שולחן הניתוחים

סיפור קרלוס ארויו במכבי הוא של התאקלמות איטית. אליל פורטו-ריקו שהיה רגיל ל-82 משחקים כבר יודע לקראת ציבונה (21.00) שכאן כל משחק קובע. הרכז שהתרגל לזרוק מעל דאנקן, פתאום לא מסתדר עם יזרעאלי. במכבי לא יגידו מילה רעה על הרכש היקר בתולדות המועדון, אבל לא על השחקן הזה פנטזו באוגוסט בהיכל נוקיה

אם לפני חצי שנה מישהו היה מעז להעלות בפני שמעון מזרחי או דייויד פדרמן את האפשרות שמכבי ת"א שלהם תשלם לשחקן, ולא משנה שמו, 2.5 מיליון דולר נטו בעלות מעביד של עוד מיליון לפחות, הוא היה נשלח מהר מאוד להסתכלות עם אופציה לאשפוז בכפייה.

במשך שנים אמרו במכבי 'אנחנו יכולים לשלם והרבה, אבל לא נשתגע כמו אחרים'. הפעם בעל הבית כן החליט להשתגע והמרוויח מכך הוא קרלוס ארויו, אגדה פורטוריקנית. המאמנים שלו בינתיים קצת פחות נהנים: הראשון הלך הביתה, השני מחפש להביא חיזוק לידו.

ארויו לא היה החלום הוורוד של מכבי בתחילת הפגרה. אפי בירנבוים והצוות שלו חיפשו רכז גבוה עם ניסיון אירופי ויכולות מוכחות. אפי פסל את אנדרה בארט, שלימים חתם בברצלונה ולא ממש פרץ שם כי הוא פחות מ-1.80 מ', ואת זו של בובי בראון (1.88 מ'), שהצליח מאוד באלבה ברלין, אבל הוא יותר רכז מנהל משחק מסקורר, וזה לא מה שמכבי נזקקה לו אז.

היום בראון בסקרמנטו קינגס, משחק 16 דקות לערב, קולע שבע נקודות והיה חוסך למכבי משהו כמו 2 מיליון דולר. את ארויו העדיפו כי העריכו שהניסיון שלו בנבחרתו יעזור לו בכדורסל האירופי.

הקיץ של מכבי לא היה קל. אפי והצוות החתימו שחקנים בינוניים, סימונס, וויליאמס, ווייט ופישר, והקהל דרש שם גדול. במכבי התעניינו אצל ארזם לורבק, שהיה יקר עבורם וחתם בצסק"א מוסקבה תמורת כ-1.5 מיליון יורו. גם האפשרות להשאיר את טרנס מוריס נפסלה בשל עלותו הגבוהה. אפי רצה את וויל סולומון, שזוכה בתארים בכל מקום, אבל סולומון תעתע במכבי תקופה ארוכה עד שהודיע שהוא מצטרף לפארקר בטורונטו.
מכבי היתה במצב די נואש. שוק הרכזים, בטח הבכירים, היה דליל, הסכומים היו בשמים ואוגוסט התקרב. באחת הבדיקות גילו בצוות של אפי שארויו מופיע ברשימת השחקנים החופשיים ב-NBA. הצוות העלה את השם בפני ההנהלה והמו"מ יצא לדרך.

העובדה שאת ארויו מייצג סטיבן היומן, יהודי שומר שבת ומקורב מאוד למכבי (עוד מימי תמיר גודמן) רק עזרה, וב-3 באוגוסט יצאה ההודעה המיוחלת. זה היה יום חג למכבי. יום של אופוריה. במכבי שידרו אווירה של 'הנה, הראינו לכולם שאנחנו לא חוששים להכניס את היד לכיס ועומדים בשורה אחת עם הגדולות והעשירות'.

השדר נשלח בעיקר ליציעים ובאותו יום מכירת המנויים הושלמה כמעט לחלוטין. אפי אמר לאתר הרשמי של מכבי: "מדובר בשחקן מהרמה העולמית הגבוהה ביותר, שנמצא זמן רב בעדיפות העליונה שלנו. לשמחתי, ההנהלה החליטה להחתימו למרות העלויות הכבירות שלו. זה בדיוק השחקן שאנחנו צריכים. הוא גם כדורסלן גדול וגם מנהיג". היום אפי בבית בר"ג, לא ממש מודה להנהלה, וארויו עדיין לא ממש מנהיג, אבל מי זוכר.

ארויו הוא דמות לאומית במולדתו וככזה הוא עמוס גינונים. הוא לא מוכן שעיתונאים ישראלים יחזיקו את מספר הסלולרי שלו ואם מישהו יגיע אליו סביר להניח שלא יקבל תשובות. אבל במקום עבודתו, היכל נוקיה, הוא תמיד עונה באריכות וסבלנות כיאה למקצוען וזו המילה שחוזרת ועולה בשיחות אודותיו.

 
כדי לראיין אותו לפני שהגיע ארצה, היינו צריכים לעבור דרך הסוכן, שדאג לשיחת ועידה וגם הפעיל צנזורה. כשארויו נשאל בנוגע לעובדה שהוא השחקן היקר בתולדות מכבי, הסוכן התערב ומנע את התשובה, וכך גם לגבי אופציות נוספות באירופה.

ארויו אמר אז: "איך אפשר להגיד שמכבי נכשלה בעונה שעברה? הם הגיעו לשלושה גמרים וזה משהו שכמעט כל קבוצה בעולם רק יכולה לחלום עליו". אז הוא לא ממש הבין לאן הוא הולך, היום המצב מעט שונה.

פורטו-ריקו הוא אי בקריביים, שטח חסות של ארה"ב, עם כ-4 מיליון תושבים דוברי ספרדית ואנגלית. משלמים שם בדולר אמריקאי, אבל ההימנון הוא "La Borinquena" ולא הפסים והכוכבים. התושבים מחזיקים בדרכונים אמריקאיים, אבל גאים במולדתם שמתמודדת מול ארה"ב בספורט, וארויו הוא האישיות הספורטיבית החשובה ביותר על האי היום.

כשפורטו-ריקו ניצחה את ארה"ב לראשונה ב-2004, יום חג היה באי וארויו הפך לגיבור לאומי. חברו לנבחרת, כרמלו לי מעירוני ר"ג, מסביר: "הוא שם ענק במדינה שלנו. הוא כמו ג'ק ניקולסון בלוס-אנג'לס. הוא לא יכול ללכת דקה ברחוב מבלי שמישהו יעצור אותו להצטלם או לחתום. השילוב של שחקן גדול ואישיות מיוחדת הופכים אותו לדמות לחיקוי. תורם המון לקהילה, מוכן לתת מעצמו הרבה ומקדיש תשומת לב לכל אחד ואחד".

"הוא השחקן המרכזי שלנו, הכוכב", ממשיך לי. "הוא תחרותי מאוד ואם אנחנו מפסידים הוא תמיד לוקח אחריות ואומר שהוא אשם. הוא בלי ספק הגארד הגדול בתולדות פורטו-ריקו ויחד עם חוסה אורטיז (פיקולין) שהיה סנטר, הספורטאים הכי חשובים בתולדות האי כי בשנים האחרונות, הרבה בזכותו, הכדורסל עבר בפופולריות את הבייסבול".

עד כמה טוב או רע לו במכבי?
"הוא מאוד אוהב את ישראל. אנחנו מדברים לפחות פעמיים-שלוש בשבוע. זו פעם ראשונה שלו באירופה וההתחלה לא היתה קלה. הוא אומר שמכבי מועדון מדהים ומקצועני, אבל שלוקח לו זמן להסתגל. אין לי ספק שהוא עוד ישתפר, בעיקר אם המאמנים יידעו להשתמש בו נכון".

העיתונות בפורטו-ריקו מדווחת על מעללי ארויו בארץ הקודש באופן מתמיד, בדיוק כמו שפה עוקבים אחרי יוסי בניון. כשכתב "יורובסקט" באי, לואיס רמירס, נשאל עד כמה ארויו אשם במצבה של מכבי הוא יוצא להגנת הכוכב: "אי אפשר להאשים אותו. הוא היה הקלע המוביל בכמה משחקים וזה עוד מעמדת הרכז, בה הוא צריך לדאוג קודם כל לכדור. אני חושב שהוא משחק ברמה גבוהה יותר ממה שציפו ממנו". כנראה שמה שרואים משם לא רואים מכאן.

ארויו הגיע ארצה רק אחרי שעזר לנבחרתו לסיים במקום הראשון בטורניר הסנטרוסבאסקט מול נבחרות כמו קובה, איי הבתולה וקוסטה- ריקה. ב-8 בספטמבר, כמה שבועות אחרי הזרים האחרים של מכבי, גם הוא נחת והיה בהלם מקבלת הפנים של הקהל והתקשורת. למחרת הגיע לאימון הראשון בהדר יוסף ואמר: "עכשיו אני מתחיל להבין עד כמה העסק הזה גדול".

אחרי שמכבי פירקה בהצטיינותו את גלבוע/גליל בגביע בנדל, היא יצאה לטורניר גומלסקי ומשם ללובליאנה וחזרה ארצה עם 5-0 לא נעים. במכבי הרגישו אז שלא לילד הזה פיללו והדיבורים על שינויים בסגל כבר החלו. התחושה כלפי ארויו היתה מוזרה וכזו נשארה.

מצד אחד, אין ספקות בנוגע ליכולתו. הוא סקורר ברמה הגבוהה ביותר וכל אחד שמדברים איתו עליו טוען, ואולי בצדק, שבמגרש הפתוח הוא הרכז הטוב ביותר באירופה. אבל ארויו רחוק מלהיות מושלם. הוא אפילו לא גבוה כפי שכתוב: בפועל הוא רק 1.84 מ', עם נעליים, ולא 1.88 מ' ככתוב בכל הרישומים, כולל אלו של ה-NBA שאמורים להיות אמינים.

אבל ארויו הוא בעיקר לא החבילה השלמה שבמכבי רצו. ההגנה שלו חלשה ובשבוע שעבר מולי קצורין אמר כאן שהמטרה של פיני צריכה להיות לדעת להחביא אותו כפי שעשה עם שאראס בזמנו. וכן, גם בהתקפה הוא לא מושלם.

"הוא עדיין לא עשה את המעבר המלא מה-NBA", מסביר גורם בקבוצה, "שם לא עושים חילופים אוטומטיים ופחות צריך לזהות מיס-מאצ'ים כמו פה. שם אם הוא לוקח זריקה על הגבוה שמולו ולא לוקח אותו לסל, זה הכי טבעי בעולם".

האכזבה מארויו היא שהוא לא מצליח לעבור שומרים בכדרור, מה שגרם לכמה מיושבי נוקיה להזכיר לאחרונה את שמו של וויל ביינום. בנוגע להגנה שלו, יש במכבי אכזבה של ממש. התחושה היא שארויו יכול להיות טוב יותר כשהוא לא מוביל הכדור היחיד, מה שבלט אפילו נגד אשקלון השבוע, בעיקר בדקות בהן שיחק לצד דרור חג'ג'.

"הוא שחקן מצוין", אמר עליו אתמול פיני גרשון, "אבל בהרכב הזה הוא חייב לשחק 36-37 דקות וקשה לתת לו לנוח. נביא שחקן שיעזור לו וישחק לידו. העובדה שהוא משחק כל כך הרבה, גורמת לו לעליות וירידות במשך המשחק. לפי ההופעה של חג'ג' באשקלון והאימונים האחרונים, הוא יוכל לעזור לנו בינתיים".

במכבי לא ממש מדברים על שחקנים שלהם, אבל כבר במסיבת העיתונאים החגיגית לפתיחת העונה, שלח דייויד פדרמן לארויו מסר: "ה-NBA שונה לגמרי מהיורוליג, מהסיבה הפשוטה שמספר המשחקים בארה"ב גדול מאד, ואם מפסידים מספר משחקים, אפשר לתקן. ביורוליג אין איך לתקן, ובשבילנו לא להגיע לטופ 16 יהיה כישלון ממדרגה ראשונה. אנחנו קמים ונופלים על כל משחק בשלב הראשון, וחשוב שכולם יבינו שצריך להילחם על כל משחק".

ארויו אולי הקשיב, אבל לא לגמרי הפנים. מכבי ספגה מכה בגביע ווינר מגלבוע/גליל של קטש, וארויו העצבני לא ממש הבין מאיפה בא לו גוני יזרעאלי, שחבט בו ללא רחמים. ואז הגיעו המשחקים הרשמיים. גם בזאגרב הבינו שארויו לא מת על מגע והצמידו אליו את ארל קאלוויי, שנדבק אליו והוציא אותו כמעט לחלוטין מהמשחק. מכבי הפסידה, ארויו סיים עם 2 מ-13 מהשדה והספקות הלכו וגדלו.

עוד לפני המשחק, הבינו במכבי שהאיש לא ממש קלט לאן הגיע. כשהשחקנים המתינו בלובי המלון ליציאה לאולם הישן בזאגרב, הם נדהמו לראות את הרכז יורד לבוש כמו בדרך לחתונה או נשף. בעוד הם הגיעו כרגיל, עם כפכפים, טרנינג ונעלי המשחק בידיים, ארויו לבש חולצת משי לבנה מגוהצת היטב, מכנסי פשתן אפורים, כובע וצעיף תואמים, נעליים בוהקות ואחז בידו את תיק הלואי ויטון. השחקנים, בעיקר הישראלים, גיחכו והחליפו הלצות על חשבונו. גם היום ארויו מקפיד על קוד לבוש סטייל NBA. לליגה הוא מגיע הדור, ליורוליג בחליפה ועניבה.

אבל עד כמה ארויו לא מבין לאן הגיע אפשר היה לראות בפיראוס, שם בחר לא לשחק בגלל כאבי גב. הכאבים החלו לקראת סיום האימון ביום רביעי. בלילה הוא טופל, ובבוקר הוחלט שינוח. אף אחד לא חשב באותה עת שיש סיכוי שלא ישחק, ושמעון מזרחי אמר זאת במפורש ברדיו שלוש שעות לפני המשחק.

ארויו חשב אחרת. הוא עלה ראשון להתחמם וירד אחרי שתי דקות לחדר ההלבשה. במשך כשעה הוא טופל באינטנסיביות והשאיר את כולם מבולבלים. בסוף ארויו הכריע, כשבחר לא לקבל זריקה, ולמעשה אף אחד לא לחץ עליו יתר על המידה.

במכבי לא מדברים על הנושא יותר מדי, אבל היה מי שאמר: "אפשר היה לטפל בזה אחרת. התחושה היתה שהוא פחד לא להיראות טוב בגלל שהרגיש מוגבל. היה צריך להסביר לו שלא מדובר בפציעה שעלולה לגרום לו נזק בהמשך".

לראייה, ביום ראשון שלאחר מכן, ארויו כבר כמעט רשם טריפל-דאבל בקרית אתא. השבוע אפשר היה כבר לראות שארויו למד והפנים. הוא נפצע בקרסול ברבע השלישי נגד מלאגה, אבל עלה מיד לשחק ברביעי. הקרסול היה נפוח, אבל הוא טופל ועלה לשחק באשקלון למרות כאבים שלא חלפו, וזו היתה פציעה קשה יותר מאשר בפיראוס.

אם בתחילה התחושה בקרב השחקנים היתה שארויו מתנשא, מרוחק ומסוגר, בשבועות האחרונים התחושה השתנה. הוא הרבה יותר משוחרר עם השחקנים, צוחק יותר, לומד מילים בעברית ומנסה להנהיג.

בשבוע שעבר, כמעט כל השחקנים יצאו למסעדת "עד העצם", ארויו עמד על כך שישלם על כולם ואפילו התעקש להוציא את הטיפ מכיסו.

אף אחד במכבי לא ידבר היום על אכזבה מארויו למרות שבטוח שציפו ליותר. במכבי עצמה לא עוסקים בחישובי תפוקה לעומת עלות ועכשיו אומרים שצריך לבחון אותו תחת גרשון, אצלו ירוצו יותר, יקלעו יותר והסגנון הזה יתאים גם לרכז.

ולמרות השיפור, ההערכה לאיש, מקצוענותו וחביבותו המתעצמת, בקיץ הקרוב, כשיצטרכו להחליט האם תמומש האופציה לשנתיים נוספות בחוזה שלו, ספק אם התשובה תהיה חיובית.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...