יורם ארבל: אני רואה 6:6
בכיר השדרנים מדבר לראשונה על הביקורת הארסית שנמתחה עליו: "אני משדר לא פחות טוב מאשר לפני שמונה שנים". גם הפרשן ברקוביץ' לא משאיר אף אחד יבש: "מאז ששלחתי את שום הביתה, הוא והמשפחה שלו לא מדברים איתי". הראיון המלא ביום שישי בסופשבוע של מעריב
ארבל וברקוביץ'. ככה כן בונים שידור. צילום: קובי קלמנוביץ’
ארבל מגיב לראשונה על הטענות שהשמיעו נגדו מבקרי טלוויזיה בעונות האחרונות לפיהן הוא טועה בזיהוי של שחקנים ובאופן כללי סובל מעייפות החומר. לדבריו, אין לו שום בעיית זיכרון או עייפות. הכל עניין של תאורה.
"באיצטדיון טדי, כשיש בעיטת קרן, אני לא יכול להבדיל בין ברקוביץ' לדרק בואטנג," הוא אומר. "בקאמפ-נואו אתה משדר מאותו הגובה בטדי, אבל יש שם תאורה נהדרת. במגרשים אצלנו התאורה היא תת-רמה. אני רואה 6:6".
"אנשים כתבו שאני סקלרוטי. אני המבקר הכי גדול של עצמי וכשאני טועה אני יודע ועומד על זכותי לטעות למרות שאני משדר היום לא פחות טוב מאשר לפני שמונה שנים. כשמבקרים אותי בצורה מקצועית, אין לי בעיה לקבל ביקורת אני בן אדם חסר אגו, וכמו שאתה יודע, הביקורת חרגה השנה מהגבולות שלה ועברה להשתלחות. שיחקו פה הרבה אינטרסים. אף אחד לא היה תמים בביקורת הזאת".
כפרשן, ברקוביץ' כבר הקים לעצמו לא מעט אויבים. יצחק שום, למשל, לא מדבר איתו
מאז התבוסה המחפירה 5-0 לויסלה קראקוב הפולנית בליגת האלופות. "שומי, מבחינתי, הוא כמו משפחה," אומר ברקוביץ.' "אמיר שלח, שהיה נשוי לבת שלו, היה איתי עשר שנים בחדר אחד בנבחרת. אני מאוד אוהב את שום ובמשך שנה וחצי רק היללתי אותו על מה שהוא עשה בבית"ר, אבל הוא התרסק מול הפולנים ואמרתי בשידור שאם אני ארקדי גאידמק, אני שולח אותו הביתה. מאז, שומי וכל המ־שפחה שלו לא מדברים איתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
