פרויקט מיוחד: הבלאגן בהקמת האיצטדיון של נתניה
מתקן כדורגל מודרני - זה מה שהיה חסר לנתניה כדי להפוך לבירת הספורט של ישראל. ב-2003 התקבל האישור להוציא לדרך את הקומפלקס, אבל שערים בעיר מובקעים רק בקופסה. הדד-ליין נקבר בחול, העלות קפצה לשמים, ויש כבר מי שמציע שם: האיצטדיון ע"ש חלם
כמה פעמים סגרתם עם השיפוצניק על 5,000 שקל לקיר גבס במרפסת וזה נגמר ב-20 אלף כי הצינור נשבר והביוב קרס. קורה. אבל תמיד. למרים פיירברג-איכר, ראש עיריית נתניה, יש סיפור בשבילכם.
כמו מרטין לותר קינג, גם לה היה חלום. הנה היא מנהיגת בירת הספורט של ישראל ויש לה גם דובדבן במרכז הקצפת - איצטדיון כדורגל אמיתי ליהלומים המלוטשים. אז מצאו מגרש ענק, בברכת חנון שבמזרח העיר, מטרים ספורים מכביש החוף. הנה נסגרה בבת אחת גם בעיית דרכי הגישה הכל כך מעצבנת של הקופסה. שר הפנים דאז, אברהם פורז, אישר בספטמבר 2003 את הפרויקט. 163 דונם שיכללו בין היתר שטחי מסחר, חניה ענקית ומגרש אימונים. אימפריה.
החלום הלך וקיבל צורה. יועצים ומקורבים אפילו החלו לדסקס על מחיר לא רע בכלל. 88 מיליון שקל, כשמועצת ההימורים הודיעה ש-35 מיליון היא תשלם מארנקה. ראש העירייה מינתה ועדה בראשותו של חבר המועצה, יעקבדזה פרויז, שתטפל במכרז.
ההנחיות היו לקחת חברת בנייה אמינה עם קבלות, שתגיש הצעה הגיונית. ארבע חברות ניגשו למכרז היוקרתי, הוועדה בחרה ב"רמט63 ." שנות ניסיון. גשר המיתרים בכניסה לירושלים זה עבודה שלה. גולת הכותרת היא איצטדיון טדי, שנחשב למפואר ביותר בין מגרשי ליגת העל.
רק המחיר קפץ לאנשים ישר לתוך העיניים. ההצעה דיברה על 105 מיליון שקל, 17 מיליון מעל לתכנון המקורי. זו אמנם היתה ההצעה הזולה ביותר, אבל עדיין הרבה מעל למתוכנן.
"עוד כשהתחילו לפנטז על 80 מיליון, אני דיברתי על לא פחות מ-200 מיליון שקל," מספר ויקטור סרוסי, שהחזיק עד לא מזמן בתיק הספורט בעירייה. "אפשר לבדוק את זה בפרוטוקולים. לא חישבו נכון, היו יועצים שהטעו את ראש העירייה."
אז המספר שסרוסי זרק נראה דמיוני לחלוטין, אבל עם הסכומים ש"רמט" הציעה הוחלט ללכת. נמצא גם כיסוי מתאים באמצעות הכסף שיגיע ממועצת ההימורים והמזומנים שייכנסו מפינוי השטח עליו יושבת הקופסה. משהו כמו 70 מיליון שקל. לחצו ידיים, הרימו כוסית ויצאו לדרך.
"ממש חוסר מזל," מתאר אשר אלון, היו"ר באותם ימים, את עסק הביש. "העירייה עשתה הכל נכון. מכרזים בצורה מסודרת ו'רמט' נחשבה באותה תקופה לשם גדול עם קבלות. רק שחברת הבנייה אולי קפצה מעל הפופיק עם הפרויקט. צריך לזכור גם את עליית מחירי הברזל באותן שנים. מדובר במרכיב עיקרי בבנייה. הם אכלו אותה חזק ונפגעו במיליונים."
אולימפיאדת בייג'ינג טרפה את מחירי הברזל והעלתה אותם לתקרה. אם "רמט" חשבה איכשהו לצלוח את הפרויקט בנתניה, היא לפתע החלה להיחנק ולא רק שם. פיירברג-איכר קיבלה מכה רצינית. בעבר היא אמרה שהאיצטדיון יקום עד נובמבר .2006 לא הלך לה. כשהיא ישבה עם חברת הבנייה, אחרי הזכייה במכרז, אמרו לה שבאוגוסט 2008 היא כבר תוכל לעשות
חברת הבנייה הוותיקה, כמו רבות וטובות, נקלעה לקשיים. בחודש מארס האחרון מכרו האחיות עליזה יפו ומרים דורון 51 אחוז ממניות השליטה לאיש העסקים אלי אלעזרא. אלעזרא נחשב לכוכב בשוק, אחד שפרח במיוחד בתחילת שנות האלפיים. אז הוא גייס 82 מיליון שקל וניצח את "אפריקה-ישראל" במאבק על רכישת חברת הבנייה הממשלתית "אפרידר."
מאז עסקיו רק הלכו והתרחבו וגלשו גם לתחום הליסינג. גם בזמן הקשיים ב"רמט," העבודה באיצטדיון לא נפסקה. מעין טקטיקה של הבעלים שאומרת שכל עוד יש צוותי פועלים במקום, הם לא מפרים חוזה. אבל זה היה קצב של צב.
לותאר מתיאוס, בראיון פתיחת עונה במעריב, דיבר על הנושא. אמר שבגרמניה מקימים איצטדיון דומה בכמה חודשים ולא בעשור. הרי האיצטדיון בנתניה צריך להכיל בשלב ראשון בסך הכל 12 אלף צופים. שתי טריבונות, זה הסיפור.
לשם השוואה: באיצטדיון סיינט מרי בסאות'המפטון יש 32,689 מקומות. התחילו לבנות אותו בדצמבר 1999 וסיימו את העבודות ביולי .2001 קצת יותר משנה וחצי. את האליאנס ארינה במינכן בנו במשך שלוש שנים, אבל הוא אירח את משחקי המונדיאל ומאכלס 69 אלף אוהדים. יחי ההבדל הקטן.
"בנינו איצטדיון ב-18 חודשים, 60 אלף מקומות," מספר האדריכל ישראל גודוביץ,' שתכנן את האיצטדיון בפרטוריה שיארח את משחקי גביע העולם בעוד שנתיים. 15" מיליון דולר עלויות, כש-4 מיליון מתוכם הלכו לשוחד. זה היה מבצע. היו לוחות זמנים, עמידה בתקציב. אין חוכמולוגיה. זה לא כמו כאן שקבלן מקבל עבודה וכל הזמן יש לו טענות שחסר כסף."
מה אתה אומר על האיצטדיון בנתניה?
"ראיתי רק בהצצה חטופה מהכביש ואמרתי שהם יפשטו את הרגל כי הם בנו אותו כאילו הם בונים עליו עוד עשר קומות. כל כך מסיבי, אז המחיר? מה יש לי להתעצבן, כל דבר נעשה פה כמו בחלם."
בעירייה קיוו לפחות שכשאלעזרא ייקח לידיו את המושכות, גם קצב העבודה יקבל זירוז. אבל הטייקון עיין בחוזה, בדק את המספרים, ולא בדיוק אהב את מה שראה. גם לחברת "רמט" החלו להיות טענות. הם רצו יותר כסף כי היו שינויים. מכבי נתניה ביקשה לשנות את התוכניות לפי צרכיה. בשרטוטים הראשונים הופיעו זרקורים, אבל הוחלט לעבור לפנסים שקועים בתקרה וגם זה עולה. מכבי האש קבעו תקן למושבים אחר מזה שהוזמן. עוד תוספת משמעותית למחיר.
אלעזרא אמר לאנשי נתניה שהם צריכים לשלם. שני הצדדים החלו לעקם פנים. היה נדמה לאנשי העירייה ש"רמט" עושה הכל בהליכה, לא בוער לה כלום, הכל במטרה להלחיץ אותם. בשבוע שעבר פיירברג קראה לאלעזרא ללשכתה, לשיחה שהוגדרה כחותכת עניינים. הבחירות המוניציפליות עברו, יש זמן לשים הכל על השולחן.
"היו דברים שנאמרו בכנות," מספרת ראש העירייה. "בדקנו כל אפשרות, גם של הפסקת ההתקשרות איתם. אם הם היו בוחרים בדרך הזו היינו משתדלים לעשות גירושים יפים ככל שניתן ואז לצאת למכרז להשלמת האיצטדיון. אבל הבנתי שאין להם בעיה והם מאוד רוצים. עדיף שמי שהתחיל גם יסיים."
לחצו ידיים ונתנו לעורכי הדין להעלות את ההסכם בכתב. קבעו שהיכן שיש סכסוכים בין הצדדים, יהיה בורר, שהוא שופט. בעיריית נתניה הבינו שאם הם יוצאים למכרז נוסף, המחיר יקפוץ במיליונים רבים. הם דיברו עם אלעזרא שבמידה ואכן פותחים דף חדש, הוא מוסיף פועלים, משמרות ולוחץ על הגז.
פתיחת העונה הבאה באיצטדיון הנבנה כנראה לא תהיה. מקווים שאפשר יהיה לשחק בו במהלך העונה. מי שתיפגע יותר מכל היא מכבי נתניה, שתמשיך לנדוד או להסתפק בארגז החול הפרימיטיבי.
"מכבי נתניה ניזוקה בעקבות העיכובים בבניית האיצטדיון אך אין באפשרותנו לעשות דבר לגבי זה מאחר שאנחנו לא צד בבנייה," מספר נשיא המועדון, גיל לב.
"אנחנו בטוחים שכעת, לאחר שהבחירות הסתיימו, תרצה ראש העירייה להתמקד במציאת פתרון כלכלי ומשפטי, שיאפשר השלמה מהירה של האיצטדיון כך שנתניה תוכל באמת להתכבד בתואר בירת הספורט." הפסימים ביותר דיברו אתמול על עוד שנה וחצי של המתנה, התסריט הכי שחור מבחינת העירייה, שמקווה לארח את משחקי אליפות אירופה עד גיל ,21 אם ישראל אכן תיבחר.
האיצטדיון בנתניה כבר רחוק מעלות של 88 מיליון שקל, שנראית היום כנאיבית ולא מציאותית. היום הוא כבר מגרד את ה-140 מיליון. באתר הרשמי של העירייה מדברים על 150 מיליון. עד שהפרויקט יושלם, נראה שסרוסי, שדיבר על 200 מיליון, לא יהיה רחוק מפגיעה בסכום האמיתי.
"אין ספק שזה יקר," מודה ראש העירייה. "אין בארץ אנשים עם ניסיון עצום בנושא של בניית איצטדיונים. הטענות היו שההערכה הראשונה היתה נמוכה מהמחיר האמיתי, אבל עדיין לקחנו את ההצעה הכי זולה."
אבל גם הייסורים שבדרך לא יהרסו לגברת הראשונה את המראה של העתיד, שכולל דשא ירוק ויציעים מלאים. "האיצטדיון הזה הוא חלום שאנחנו מגשימים," היא מבהירה. "לפעמים הילד מוצלח, אבל הלידה מסובכת."
דובר קבוצת אלעזרא, אבירם בלזר, אמר בתגובה: "חברת 'רמט' הונחתה על ידי הבעלים החדש, אלי אלעזרא, לעשות ככל יכולתה כדי לפתור את המחלוקות כמה שיותר מהר ולהביא לסיום העבודה בשיתוף פעולה עם עיריית נתניה, לעשות הכל כדי שהאיצטדיון יהיה מוכן לרווחת התושבים ולטובת העיר, אוהדי הספורט ובטח לטובת חברת 'רמט,' שככל שתסיים את העבודה מהר יותר, כך ייטב לה."
נא להמתין לטעינת התגובות
