לרדת בגדול גרסת מכבי חיפה: אמיר אדרי יורד במשקל ועולה לדשא
הוא דואג שלא יתגעגעו לניר דוידוביץ', אבל יודע שבתוך כמה שבועות הוא חוזר לעמדת השוער השני במכבי חיפה. במקביל הוא נתון למרותה של תזונאית, מעסיק את המקעקעים של שינקין ומקווה שייצא לו משהו מרגעי התהילה הקצרים: "קיבלתי צ'אנס. אני יכול לבנות תדמית"
הוא נפל קורבן למלחמות פנימיות במכבי הרצליה וכמעט לא זכה לדקות. שלושת אחיו, שהיו גם הם שוערים, ויתרו ופרשו. גם אמיר היה קרוב לנטוש. ההצגה בשבת מול בני סכנין הבהירה שהוא עדיין רחוק מחוף הים.
אדרי, "אלף אלף" כפי שמכנים אותו היום, יודע כי התהילה זמנית. הוא חתום על חוזה לחמש שנים בחיפה, נותרו לו עוד שלוש, מלבד העונה, רק שהוא מועסק בממלכה של דוידוביץ'. "כולם יודעים שאצלנו יש את ניר. הוא שוער ברמה עולמית", מפרגן המשנה. "אין לו מתחרים בארץ. אני לא מתעסק בשאלות של מה יהיה ואיך יהיה. לי זה ברור, לכולם זה ברור, אבל טוב שיש לי הזדמנות להוכיח מה אני שווה. בחודש וחצי עכשיו אני יכול לבנות לעצמי תדמית".
שובו לחיפה העונה היה טבעי מבחינתו. גם בחזרה הביתה וגם בשיבה לספסל. "ידעתי שאני אמור להיות שוער שני," הוא אומר, "היו כבר עונות שהייתי שוער שלישי, כשתום אלמדון היה בקבוצה. אין לי בעיה עם זה. אני מאמין בעצמי".
הפציעה של דוידוביץ' שינתה את התוכניות. את הבשורה קיבל אדרי ארבע שעות לפני המשחק נגד מכבי פ"ת. "ידעתי שזו הזדמנות חיי," משחזר השוער, "אבל אין שוער בעולם שיכול להתכונן למשחק בזמן כל כך קצר. הבאתי את כל מה שאני יכול למשחק. זה לא היה משהו, אבל עברנו את זה. בפנים ידעתי שהמטרה במשחק הזה היא לא למעוד".
אדרי, ,23 מתגורר גם היום באור-עקיבא. אח תאום לדקלה, ויש לו עוד שלושה אחים. הוא הצעיר ביותר. אחד התחביבים שלו, מלבד הפצצות שיורים לעברו השחקנים באימונים, הוא הקעקועים. 14 כאלה מעטרים את גופו. 12 בחלק העליון ושניים בתחתון, למי שמתעניין. "לפני חמש שנים ליאור רפאלוב אמר לי 'בוא נעשה קעקוע.' עשינו יחד ומאז השארתי אותו הרבה מאחור," אומר אדרי.
הקעקוע האהוב עליו הוא כיתוב בפורטוגזית שפירושו "חיים טהורים." במקום השני מדורג הסמוראי ביד ימין ובשלישי הדרקון ביד שמאל. "זה תחביב," מסביר אדרי את השיגעון. "את כולם עשיתי בארץ, בשינקין. בעקבותיי הלך אחי משה, שגם הוא מלא בשבעה-שמונה קעקועים.
עד לא מזמן לאדרי היה הרבה מאוד שטח לקעקועים. הוא חזר למכבי חיפה עם 15 ק"ג עודפים. השוער, 1.84 מ,' חשש שההשמנה תחסל לו אפילו את הסיכוי להיות שוער שני. "לא עשיתי כלום בהרצליה, בקושי התאמנתי, הייתי בדיכאון," הוא משחזר. "אתה לעולם לא תבין מה זה להגיע
שוער ראשון ולשלם מחיר של מאבקים פוליטיים בתוך מועדון. זה יכול להרוס אותך. חוץ מזה שאכלתי ואכלתי".
בינתיים הוא השיל תשעה ק"ג ומתכוון להוריד שלושה נוספים. "חזרתי לחיפה כמעט 100 ק"ג. היום אני עומד על 89 ורוצה להגיע ל-.86 התזונאית שלי, בת-חן, שלא מרפה ממני, תעזור לי להגיע בקרוב מאוד למטרה".
אחרי המשחק המזהיר בסכנין אדרי נותר בתחושה שבסך הכל עשה את שלו. זו לא צניעות וגם לא פוזה. "זה בפירוש לא יותר מזה," הוא אומר. "הייתי בעננים, אני מודה. זכינו בשלוש נקודות, זה עשה אותי מאושר, אבל אני לא חושב שבלעדיי היינו מפסידים. תמיד יש שוער בשער ותמיד הוא צריך לעשות את שלו. עשיתי את המוטל עליי".
כשנכנס לחדר ההלבשה, עמדו השחקנים והריעו לו במחיאות כפיים. "זה חימם מאוד את הלב, אבל אני, בממדים שלי, עם הקעקועים שלי, לא אחד שמזיל דמעה של התרגשות," אדרי מפגין פאסון.
ובכל זאת, הוא מגלה כי היה רגע בו התרגש מאוד. זה קרה כשאמו טלפנה אליו אחרי המשחק ופרצה בבכי של התרגשות. "אמרתי לה 'אמא, די לבכות, אני סוגר את הטלפון.' התגובות מילאו את אמא אושר. זה ריגש אותי".
הוריו של אדרי לא מגיעים למשחקים. צופים בטלוויזיה, תומכים, אבל לא מתייצבים במגרשים. בעצם, בשביל מה להם. עד היום אמיר לא שיחק ולא היה מתוכנן לשחק. המשחק בסכנין היה השני שלו בחיפה למרות שהוא כבר כמה שנים בבוגרים.
באור-עקיבא אדרי הפך לגיבור מקומי. אביו, פועל ב"צמיגי אליאנס," שלח את שלושת אחיו להיות שוערים, אבל כולם, כאמור, נטשו מסיבות שונות. "אבא בעצמו היה שוער בבית"ר בנימינה. כולנו הלכנו אחריו לכיוון הזה," חושף אדרי את השושלת.
אמיר היה הבולט מכולם. הגיע לנבחרות הנערים והנוער, אבל לא שודרג לצעירה. הוא זכה עם רוני לוי באליפות הנוער בעונה בה שימש כקפטן. מאמן השוערים גיורא אנטמן סימן אותו בגיל צעיר. "כבר שבועיים הוא כמו אבא שני שלי," אומר אדרי, "לא עוזב אותי ביום ובלילה. מדבר, מבקש, מדריך, מייעץ. אין כאלה דברים. עם מישהו פעם חלם על מאמן צמוד, זה אנטמן. הוא הדבר האולטימטיבי לשוער".
נותרו לו ארבעה משחקים לעמוד בשער. כך לפחות חושב אדרי בעצמו. "כל משחק הוא כמו גמר גביע בשבילי," מודה השוער, שיודע כי הוא צפוי לחזור לספסל. "דוידוביץ' ישוב והכל יחזור למקומו. אלון חרזי אמר לי שאני צריך לזכור שהמקום אליו הגעתי הוא מדהים, אבל הקושי האמיתי הוא לשמור עליו - וזה נכון."
איפה אתה רואה את עצמך בעוד שנתיים?
"אני בקושי רואה את עצמי בעוד חודשיים."
מה החלום?
"להיות שוער של הכוכבים בירח. להגיע כמה שיותר גבוה. אני לא מתעורר בלילה מזיע מהתרגשות, אבל אני כן מסתכל קדימה. הקדימה שלי הוא המשחק נגד מכבי ת"א. ואחריו עוד משחק ועוד משחק. ואז, כמו שאמרתי, שם למעלה, בחלומות, יש אלוהים. הוא מכוון בשבילנו, מחליט. נחכה להחלטות שלו".
אם תזכו באליפות, מה יהיה החלק שלך?
"חמישה, שישה ואולי שבעה משחקים. זה יפה, לא?".
נא להמתין לטעינת התגובות
