חיזיון נפרץ: האלימות משתלטת על הספורט
ברזלים ושרשראות לפני דרבי תל-אביבי, שריקות בוז בדקת הדומיה לרבין, שמשות מנופצות אחרי משחקים, קריאות גזעניות, חזיז באולם כדורסל ומשטרה שלא עושה די. מנחם כהן סולד מהאוהדים, לא סולח להם על האלימות במגרשים וחושש שזה ייגמר באסון
הסחנה היה נפילה. דיאנה? ככה ככה. הגעתי לאיצטדיון בשיא הבעסה וחיכיתי לנפילה הגדולה. ואכן נפלתי, שלוש פעמים. כמה שניות אחרי הכניסה ליציע, בחור עם בקרג' על הגב מזג לי קפה אסלי. רציתי לשלם. "אלה חיסבי", הייתה התשובה, ובשפת העם, 'עליי'. "אתם האורחים שלנו", אמר. נפלתי בפעם הראשונה.
כשקמתי, נצרת הובילו 0:2. ידעתי. אבל החבר'ה של קובי זיתוני השוו באופטיים השני, ובדקה ה-90 נתנו את שער הניצחון. נפלתי בפעם השנייה. קמתי, ונפלתי בפעם השלישית. הקהל, כ-2,000 איש, עמד על רגליו ומחא כפיים לצפרירים. אמרתי בטח פאטה מורגנה. לא לי, לקהל. בכל אופן, ערבים, אחרי מאורעות אוקטובר, אולי נדמה להם שניצחו. שחקני חולון ניגשו לגדר והודו להם. הקהל המשיך בכפיים.
יכול להיות שהבחור ההוא שם לי משהו בקפה והכל חזיון תעתועים. חיפשתי את הבן אדם עם הבקרג', אבל הוא נעלם. ואז ידעתי, זוהי תופעה של פעם בחיים. צריך לנצור ולא לשכוח, כי אין כאלה. לא בספורט הלבן, גם לא בסייף. אולי בגולף ובכדורת. אולי.
אוהדי בית''ר פורצים למגרש צילום: עדי אבישי
מאז אני ממעט לפקוד את המגרשים. סלדתי מכם אוהדי הכדורגל. אוהדי בני יהודה מבריחים מהיציע את דניאל יאמר ואורחיו, הפראחים מבית"ר ירושלים מבזים את דקת הדומיה לרבין ושוברים מכל הבא ליד. וכל הבא ליד זה רכבים במגרשי החנייה בסמוך לאיצטדיונים.
השחקנים השחורים סובלים מקריאות גנאי על רקע גזעני, וממי? מאנשים שנראים במקרה הטוב, כמוהם.
הסוציאלים אומרים כי זוהי תופעה שאינה נמצאת רק במגרשי הספורט, וכי הרחובות מלאים באלמנטים שליליים כאלה. אז ככה, זו כבר לא תופעה. זהו חיזיון נפרץ. יש לנו בתי משפט (ואני מתכוון לבתי משפט אמיתיים, לא לליצנים מוועדת המשמעת של ההתאחדות), שנוהגים ביד רכה כאילו זו תופעה של החבר'ה. ואני אומר לכם, זה ייגמר רע. רע מאוד.
ואני? אני נוצר עימי את הרגעים הגדולים מעילוט. במגרשים אינני מבקר יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם