קבוצה ביום, ממפיס גריזליס: שבט המאיו
nrg ספורט גאה להציג, זו השנה החמישית ברציפות, את הפרויקט בו ייסקרו כל קבוצות ה-NBA מהאחרונה בטבלה ועד לאלופה. והיום: ממפיס קיבלה סוף סוף כוכב, עכשיו נשאר לה רק לבנות מסביבו קבוצה
מה עשינו בקיץ האחרון: בעונות הקודמות, הפייס אוף דה פרנצ'ייז של הגריזליס והקלעי המוביל בתולדות המועדון היה שחקן עם מאזן פלייאוף של 12:0 בקריירה. באמת שלא צריך לומר יותר. אבל פאו גאסול יצא לדרך חדשה, בה צבר 14 ניצחונות פלייאוף תוך חודשיים, וגם הגריזליס הלכו לכיוון אחר. הגורל האיר להם פנים, ועיסקה בערב הדראפט שלחה להם את או.ג'יי מאיו. כך שזה הפרצוף החדש שלהם.
למרות זאת, לא בטוח שזה יהיה פרצוף יפה במיוחד. מחוץ למגרש, מאיו כבר הספיק להתחבר לסוכן מפוקפק, ולקבל על פי החשד מתנות בניגוד להוראות בזמן ששיחק בדרום קליפורניה. על המגרש, בליגת הקיץ בתור התחלה, או.ג'יי הראה הרבה דברים – אתלטיות, יד טובה משלוש ומהקו, אפילו סל משלושת-רבעי מגרש. מה שהוא לא הראה זו יכולת דיוק מרשימה (40.7 אחוז שדה), או רצון לחלוק את הכדור עם עוד אנשים. יחסית לבחור שאמור להחזיק את הכדור די הרבה, זה קצת בעייתי.
חוץ מזה, הטרייד בערב הדראפט עם הוולבס הביא עמו מעבר מסיבי של שחקנים בין שתיים מהקבוצות הגרועות של הליגה, ובאופן לא מפתיע, הן ימשיכו להיות שתיים מהקבוצות הגרועות של הליגה. עכשיו יש לגריזליס בערך 17 מובילי כדור (מאיו, מייק קונלי, מרקו יאריץ', קייל לורי, ג'וואריס קריטנטון), כוכב אחד בכנפיים (רודי גיי) והרבה בשר צעיר מתחת לסל (מיליצ'יץ', דארל ארתור, האקים ווריק, מארק גאסול והאיראני חאמד חדאדי). כמו כן, יש להם את אנטואן ווקר. מה אין להם? סדר, היררכיה, מבוגר אחראי שימנע מהצעירים להפוך את העונה לסרט היילייטס אישי, ובעיקר – סיכוי.
איש המפתח: בהנחה שמאיו יאולץ בסופו של דבר, לאחר תחינות מצד המאמן אייברוני או תחת איומי אקדח מצד מקורבים לשחקנים אחרים, למסור את הכדור, הזירה תתפנה לרודי גיי. בעונה האחרונה, גיי פרח עם 20.1 נקודות לערב, שבשל רמתה של הקבוצה, היוו את המקבילה המושלמת לעץ שנופל ביער כשאיש לא שומע. אם הוא יעלה רמה נוספת, הגריזליס עוד עלולים להציק למישהו בליגה הזו. הילד בן ה-22 שבא מקונטיקט רשם בעונה שעברה 6.2 ריב', 1.4 חטיפות ו-1.0 חסימות לערב, מה שאומר שגם העונה הוא הולך להיות שחקן פופולרי במיוחד. בליגות פנטזי.
שימו לב: בואו נעמיד רגע דברים על דיוקם. בעונה שעברה, כשפאו גאסול עבר ללייקרס תמורת קוואמי בראון, ג'וואריס קריטנטון, מארק גאסול ובחירת דראפט, התיאורים של העיסקה נעו בין "גניבה", "שוד" ו"פשע מלחמה". בסך הכל, במבט לאחור, הלייקרס קיבלו שחקן פנים מוכשר ומתאים אבל לא מספיק טוב כדי להביא להם אליפות. ייתכן שדווקא הגריזליס קיבלו את האח עם האופי במשפחת גאסול. מארק היה בעונה שעברה ה-MVP של הליגה הספרדית, קיבל חוזה חביב ויוכל לפלס את דרכו די בקלות אל דקות משחק רבות. יש לו מאסה, הוא פייטר ענק וגם היד הרכה לא תזיק לו.
מה אתה עשית למען הגלובליזציה? הקיץ התחיל עם עריקתו של חואן קרלוס נבארו, אחרי עונה לא רעה בכלל, הביתה לברצלונה לחוזה ענק. אחר כך הגיע גאסול הקטן (עד כמה שמישהו במשפחה הזו יכול להיות קטן) ולגריזליס תהיה סיבה להמשיך להחזיק טלפנית שתנסה לשכנע אזרחים היספאניים לקנות מנויים.
הרכש הבינלאומי הנוסף היה אחד הסיפורים המעניינים של הקיץ: לאחר שבהנהלת ה-NBA ביקשו מקבוצות שלא
אופטימי: מאיו מגלה את ההנאה שבמסירה, מארק גאסול מקרקס את אחיו במפגש הראשון, רודי גיי כמעט נבחר לאולסטאר, אנטואן ווקר ננעל בחדר ההלבשה, ואייברוני מחייך כל הדרך לעונה של 33 ניצחונות נפלאים.
פסימי: חאמד חדאדי מתגלה כחפרפרת של אחמדינג'אד, ובשלהי פברואר, קצת אחרי הנאום הלוחמני האחרון של הנשיא האיראני, הקבוצה כולה מתאדה בפיצוץ מסתורי. למרבה הצער, מכיוון שזו ממפיס, לאף אחד לא באמת אכפת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם